יום האחרון של צילומי הסדרה "שובר שורות" יצא השחקן בריאן קרנסטון, שמוכר יותר כוולטר ווייט, המורה לכימיה שהפך ליצרן קריסטל מת' — לחגוג בבר עם שאר החברים לסט. אחרי כמה כוסות קרנסטון והכוכב הגדול השני של הסדרה, אהרון פול, שגילם את העוזר שלו, החליטו להנציח את הרגע המשמעותי הזה באמצעות קעקועים. מעצב תפאורה שעבד איתם ומתמחה גם בכתובות קעקע מילא את מבוקשם. פול בחר לפאר את זרועו במשפט "No half measures", מזכרת לאחד הרגעים הגדולים של הסדרה. קרנסטון הסתפק בכתובת קעקע של לוגו הסדרה, בין שתי אצבעות יד ימין. "שובר שורות שינתה את חיי בצורה מוחלטת", מסביר קרנסטון את הבחירה בראיון טלפוני שערכנו השבוע. "וולטר ווייט תמיד יהיה חלק ממני. רציתי משהו שישאיר לי זיכרון מתוק ופרטי. מה שכן", הוא מודה, "ההחלטה הכניסה את אשתי רובין להלם, היא מאוד הופתעה".

כש"שובר שורות" ירדה מהמרקע אחרי חמש עונות אינטנסיביות, שלל פרסים וביקורות נלהבות, רבים תהו האם קרנסטון יצליח להוכיח שיש חיים אחרי וולטר ווייט, מהדמויות היותר מורכבות, מהפנטות, מטלטלות ובלתי נשכחות בתולדות הטלוויזיה. אבל בניגוד לשחקנים רבים שלא מצליחים להשתחרר מהצל של הדמות שמזוהה איתם, קרנסטון הצליח להיחלץ בכבוד. בשנים האחרונות ראינו אותו בין היתר בסרט "טרמבו", שזיכה אותו במועמדות לאוסקר, בדרמת המתח "המסתנן", הקומדיה הקופתית "למה דווקא הוא?" לצידו של ג'יימס פרנקו, ובדרמה "חברים לחיים". הוא אפילו תרם את קולו ל"קונג־פו פנדה 3" ול"אי הכלבים".

בגיל 62, כשכוכבים ותיקים סובלים מבצורת, קרנסטון נהנה לקצור את יבול התפקיד ההוא: "בזכות שובר שורות מגיעים אליי יותר תסריטים טובים, מה שמאפשר לי לבחור ולסנן את הפרויקטים. אלה פשוט ימים נהדרים עבורי".

"חייבים לחשוף את הגברים"

הפרויקט האחרון שרואה אור ברשימה של קרנסטון הוא "אפסייד" (Upside), סרט אמריקאי המבוסס על הלהיט הצרפתי "מחוברים לחיים" שסחף ב־2011 את העולם, כולל ישראל. שובר הקופות הצרפתי, בבימויים של צמד הבמאים היהודים אריק טולדנו ואוליבייה נקש, הסתמך על סיפורו האמיתי של מיליונר צרפתי ששותק מצווארו ומטה בעקבות תאונה ושמפגש עם צעיר שחור שינה את חייו. ב"אפסייד" העלילה הועתקה לארה"ב, ונערכו בה מספר שינויים. הכיוון, כיאה להוליווד, יותר רומנטי ומלודרמטי. קרנסטון מגלם את המיליונר, הקומיקאי קווין הארט את העוזר האפרו־אמריקאי, והם מגובים בניקול קידמן ובג'ואנה מרגוליס.

לא חששת מההשוואות?

"בהחלט היססתי. לא רציתי לחזור על משהו שכבר נעשה, ועוד כל כך טוב. לכן סירבתי מספר פעמים, אבל אז חשבתי לעצמי: 'בכל מקרה יעשו את הסרט הזה, אז אם אפשר לעשות אותו בדרך אחרת, רעננה, אני רוצה להיות חלק'".

מה היה האתגר הקשה ביותר?

"הדבר הקשה ביותר היה החלק הרגשי, לא הפיזי. זה מתסכל לשבת ללא תנועה בכיסא גלגלים, נתקלתי ברהיטים ולא יכולתי לעשות שום דבר, וזה רק קמצוץ ממה שפיליפ ומשותקים רבים אחרים צריכים להתמודד איתו על בסיס יומיומי".

במסגרת התחקיר ל"אפסייד", שעולה היום למסכים בישראל, קרנסטון שוחח מספר פעמים עם המיליונר הצרפתי פיליפ די בורגו, האיש האמיתי שעליו מבוססת דמותו. "הוא אדם מעורר השראה שעשה מאז התאונה שלו הרבה יותר דברים מאשר אנשים עם יכולת תנועה. הוא לא רק נשאר בחיים, הוא חי אותם".

העבודה על הסרט שינתה את הגישה שלך לחיים?

"כן. אני לא רואה איך אפשר לעבור חוויה כזו בלי לעבור שינוי. זה היה הכרחי וגיליתי הערכה מחודשת ליכולות הפיזיות שלי. הבנתי כמה שזכיתי שיש לי גוף מתפקד. כל אחד שיש לו גוף מתפקד צריך להעריך זאת".

הסרט עוסק גם בהבדלי מעמדות ובהבדלים בין שחורים ללבנים. מה אתה חושב על המצב עכשיו באמריקה?

"תמיד הייתה הפרדה בין גזעים, בכל העולם ובמיוחד באמריקה, וגם אם נדמה לנו שאנחנו מצליחים למחוק את הקו המבדיל הזה או מתקרבים אחד לשני, זה לא קורה. אבל אני תמיד אופטימי ואני מאמין שאזכה לחיות ברגע בו לא נבחן דברים דרך עיניים של גזע".

אבל בינתיים, בעידן דונלד טראמפ יש לא מעט גילויי גזענות ואנטישמיות.

"עכשיו הכל בידי הדור הצעיר, ואנחנו צריכים לעזור לצעירים לממש זאת".

אם מדברים על שוויון וקבלה, אני חייב לשאול אותך על שותפך ל"אפסייד", קווין הארט. הוא היה אמור להנחות את האוסקר הקרוב, אבל הקהילה הלהט"בית הזדעקה לאור התבטאויות הומופוביות שלו והוא החליט לפרוש. מה חשבת על הפרשה?

"אני לא יודע הרבה על מה שקרה שם", הוא מתחמק. "לא ראיתי את הסטנד־אפ עם הבדיחות שקווין עשה לפני עשר שנים ואני מתרחק מרכילות. בכל מקרה, אהבתי לעבוד עם קווין. הוא קומיקאי נהדר עם נשמה גדולה".

"אפסייד" צולם למעשה כבר ב־2017, והבכורה שלו נערכה בפסטיבל טורונטו באותה שנה, אבל רק עכשיו הוא יוצא למסכים, בגלל פרשת הרווי וויינשטיין. מפיק־העל רכש את זכויות הפקת הגרסה האמריקאית של "מחוברים לחיים", אבל מהפכת MeToo# ותלונות הקורבנות של וויינשטיין גרמו להדחתו. הזכויות של הפצת "אפסייד" נקנו על ידי חברות אחרות, ותאריך היציאה נדחה. קרנסטון לא סבור שהעיכוב יפגע בסיכויי הסרט לכבוש את הקהל. "הוא יעבוד מצוין כי זה סרט נהדר, מצחיק ונוגע ללב, שמראה צד רך יותר של גברים, מה שלא רואים הרבה בקולנוע".

לקרנסטון אין טינה כלפי התנועה שהפילה את וויינשטיין ושינתה את התעשייה. להפך. "MeToo# מגיעה בזמן הנכון", הוא אומר, "אנחנו חייבים לחשוף את הגברים שביצעו את הפשעים האלה. לקורבנות יש זכות להיות פגיעות והן צריכות לספר את הסיפור שלהן. אני מקווה שהבת שלי, והבנות והנכדות של כולנו, לא יצטרכו להתמודד עם ההתנהגות שאמא שלי, אשתי, וכל אישה אחרת היו צריכות להתמודד איתה".

אתה יכול כבר לחוש את השינוי בהוליווד, או בחברה האמריקאית בכלל?

"כן. עכשיו לפני כל הפקה אנחנו יושבים ודנים מה נכון ומה לא נכון לעשות. זה מאוד חשוב. אני שמח שכל אחד ואחת יכולים להרגיש שמכבדים אותם במידה שווה ושיש בידיהם הכוח להגיב".

הגן היהודי

קרנסטון נולד בקליפורניה. אמו, בתם של מהגרים גרמנים, הייתה שחקנית שהופיעה בתסכיתי רדיו, ואביו היה שחקן ומתאגרף חובב. כשקרנסטון היה בן 11 אביו עזב את הבית. רק בגיל 22 קרנסטון ואחיו יצאו לאתר את האב הנעלם, וחידשו איתו את הקשר. לימים, סיפר קרנסטון שהדרך בה גילם את וולטר ווייט ב"שובר שורות" הסתמכה על אביו ועל הצורה בה הוא נשא את גופו, "כאילו כל כובד העולם רבץ על כתפיו".

קרנסטון, שהגדיר בעבר את הוריו כ"אנשים שבורים", גודל למעשה על ידי הסבתות שלו. אמו של אביו הייתה יהודייה ממוצא אוסטרי. "סבתי הייתה אשכנזייה. היא גדלה בניו־יורק ואז התחתנה עם גבר קתולי. בגלל האנטישמיות באמריקה, סבתא כנראה שינתה את האיות של שמה מ'באוור' ל'בואר'. זו הייתה תקופה באמריקה שמהגרים ניסו בכל צורה להתאים את עצמם ולמצוא את מקומם, ובאופן זמני הם שכחו מי הם ומאיפה באו. סבתא לא דיברה יידיש, אבל היא השתמשה בביטויים ואמרה 'אוי' כל הזמן. אני זוכר שהיא נהגה לומר 'משפוחה'. הבת שלי, טיילור, שהיא סטודנטית למשחק, עשתה בדיקת DNA והיא ממש מאושרת מזה שהיא בערך 7 אחוזים יהודייה", פורץ קרנסטון בצחוק. "אמרתי לה: 'אני לא יודע אם זה מספיק כדי לקבל אזרחות בישראל', אבל עוד נראה. צריך לבדוק כמה אחוזים של יהודי יש לי".

אתה מודע לכך ש"שובר שורות" הייתה הצלחה גדולה בישראל והפכה לפולחן?

"באמת? לא הייתי אף פעם בישראל, ואני מאוד רוצה לבקר בה".

בינתיים, עד שיואיל להגיע אלינו, קרנסטון כבול לברודוויי, שם הוא מככב ב"רשת שידור", המחזה המסתמך על הסרט עטור הפרסים מ־1976, שעוסק בתרבות הרייטינג. הביקורות היללו, אבל לדבריו הוא לא טרח לקרוא אותן. "אני לא חושב שקריאת ביקורות יכולה לעזור לי ואני לא רוצה שהביקורת תשפיע על עבודתי".

גרפת כבר למעלה מ־50 פרסים, כולל גלובוס הזהב, אמי וטוני. איפה אתה שומר את כל הפסלונים?

"בבית שלי בלוס־אנג'לס. אני מקפיד לשים אותם במשרד, בגלל שאני לא רוצה להציג אותם בחללי המגורים או באיזשהו מקום בולט בבית. אני מאוד גאה ומאושר שהכירו ביכולות שלי, אבל לא אוהב להתהדר בפסלונים".

רק בפרס אחד עוד לא זכית — האוסקר. יש לך חלומות לגביו?

"לא. יש לי חלומות על עשייה טובה. אני פשוט אוהב לספר סיפורים והולך לאן שזה מוביל אותי. אני רוצה לעבוד כל זמן שאוכל, וכשיגיע הרגע להפסיק, זה יהיה בסדר". •

"הסרט "אפסייד" עולה היום למסכים