שווארמה טופ

המקום: מוטפאק. הוותק: ארבע שנים. הסגנון: שווארמייה טורקית ברחוב סלמה, מאחורי התחנה המרכזית בתל־אביב. בתפריט: דונר, קבב וחזה עוף בגריל - שאפשר לקבל בפיתה, בלאפה, בבאגט או בצלחת. וגם: בורקס, לחמג'ון ואיסקנדר.

מה אכלנו: היינו חמישה והגענו מורעבים בשעת צהריים גשומה מאוד. מצאנו בפנים שולחן קטן ולמזלנו אומצנו על ידי מלצרית צעירה ממוצא הודי, שסידרה עבורנו את השולחן, הגישה לנו תפריטים ולקחה את ההזמנה. בשלב הזה היינו דוברי העברית היחידים במקום. בין שאר השפות: הינדית, תיגרינית (שפתם של האריתראים), אנגלית, ערבית וטורקית. פס הקול של המקום הוא שידור של תחנת רדיו טורקית.

יותר מכל משך את עינינו שיפוד השווארמה הלוהט. ברוב השווארמיות הישראליות מכינים את השווארמה מנתח הנקרא ירך הודו נקבה. כאן הוא מורכב ברובו מבשר כבש, עם קצת עגל. בפסגת השיפוד מניחים שומן כבש שמטפטף מטה ומשפר את טעמו של הבשר. לקחנו שתי מנות של שווארמה בפיתה (29 שקל) ושתי מנות איסקנדר (45 שקל).

הפיתות הגיעו, מתפקעות מבשר. אחרי עוד הזרקה של טחינה ורוטב חריף, מדובר במנה שתיאורה כטעימה יהיה כמעט עלבון לאיכויותיה. העיקר כאן הוא הבשר המשובח; קרעים דקים ולוהטים של כבש רך ועסיסי מאוד. כמי שגדל ברמת־גן, קצת חסר לי פה בקבוק לחיץ של עמבה, אבל זה רק אני.

האיסקנדר היא מנה שמקורה בצפון־מערב טורקיה. במאה ה־19 המציא אותה טבח בשם אלכסנדר אפנדי, והיא קרויה על שמו (אלכסנדר בטורקית ובערבית – איסקנדר). היא ידועה גם כאיסקנדר קבַּפּ או איסקנדר בּוּרסה, עם שם העיר שבה הומצאה ושבה פועלת עד היום המסעדה המקורית, בהובלתה של משפחת איסקנדראולו.

מדובר בצלחת אליפטית שבמרכזה מונחת כמות נכבדה מאוד של דונר שבתוכו מוטמעות גם חתיכות של פיתה רכה. על זה הם שופכים חמאה מומסת ורוטב עגבניות. משני צידי הצלחת – יוגורט. ומלמעלה משקיף פלפל עצום בצבע ירוק זרחני, המתקבל אחרי צריבה על הפלנצ'ה.

אכלנו שתיים כאלה בזו אחר זו, בשתיקה מלאה, המעידה יותר מכל דיבור על עומק החוויה. הפלפל היה חריף מאוד, כך שחוויתי התעלות של ממש. למרות ששבענו מאוד, הזמנו עוד מנת שווארמה אחת והתחלקנו גם בה. אז החלטנו להפסיק, אבל עמוק בלב ידעתי שאם הייתי כאן לבד, הייתי דופק עוד חצי מנה, ויהיה מה שיהיה.

לקינוח: שני מלבי (15 שקל) בקופסאות פלסטיק. אחד עם פירות יער ושני עם קדאיף ואגוזים. בגלל מגבלת הכשרות, רוב המלבי מוכן היום על בסיס מים שמוסיפים להם קורנפלור להסמכה. פה הוא מוכן על בסיס חלב ושמנת ומזכיר את המקור הטורקי שהוכן מחלב שקדים. זה היה כל כך טוב שחיסלנו שניים ומיד הזמנו עוד אחד עם קדאיף.

לסיכום: השווארמה (הידועה גם כדונר או גירוס) היא מנה פופולרית באגן הים התיכון כולו. בישראל פועלות אלפי שווארמיות, אבל את הטובות שבהן (אמיל בחיפה, שמש ברמת־גן, מוראד בכפר יאסיף) ניתן לספור על אצבעות יד אחת. מוטפאק (מטבח בטורקית) נמצאת בלי פקפוק בחמישייה הפותחת. המקום אמנם קטן מאוד ונמצא באחד האזורים הקשים של תל־אביב, אבל האווירה בו נעימה, נחמד לשבת בו, ואפשר לבוא גם רק למנה בעמידה.

המחיר: היינו כאמור חמישה ועל ארוחה שכללה גם שתייה קלה, קינוחים ואפילו תה חם לסיום, שילמנו 240 שקל.

• מוטפאק. סלמה 110. תל־אביב. לא כשר