שלשום, יום רביעי, התכנס הצוות שהוקם בפרקליטות לקראת ההחלטה בתיקי נתניהו. הצוות נקרא לדיון שלוש פעמים בשבוע. בדיון שלשום השתתפו 30 פרקליטים - 15 בלשכה של היועץ המשפטי לממשלה בקריה בתל־אביב ו־15 בפרקליטות בירושלים. מערכת שמע משוכללת נרכשה כדי לאפשר דיונים במתכונת של שיחת ועידה.

היועץ, אביחי מנדלבליט, ניהל את הדיון מתל־אביב. יועציו הקרובים התמקמו לצד השולחן האובלי: ד"ר גיל לימון, יועצו הבכיר ואיש סודו, עדי מנחם וחגי הרוש, עוזריו לעניינים פליליים - הרוש מסיים בימים אלה כתיבת דוקטורט שנושאו שחיתות שלטונית. על מנחם והרוש נאמר שהם שרים את תיקי נתניהו כמו זמרי אופרה, עד כדי כך הם בקיאים בכל פרט, בכל ראיה. עוד השתתפו בדיון המשנים ליועץ רז נזרי, שליווה את כל חקירות ראשי הממשלה בעשרים השנים האחרונות, וד"ר עמית מררי, המומחית לעניינים פליליים; השתתפה כמובן גם ליאת בן־ארי, הפרקליטה המלווה את התיקים לאורך כל הדרך. בן־ארי מיועדת להיות התובעת בתיק.

הדיון היה בתיק 1000, תיק המתנות. חדר הישיבות בלשכה בתל־אביב משמש גם את שרת המשפטים וגם את היועץ. החדר נטול חלונות. זה היתרון שלו: המוזמנים לפגישות מניחים שהוא בטוח מהאזנות והעיקר, שהוא מאפשר להם לבודד את עצמם מכל לחץ חיצוני.

אין תאריך יעד אבל יש לוח זמנים. היועץ הורה לפרקליטים שמעורבים בדיונים לפנות את הלוח שלהם בשלושת השבועות הקרובים. זה אומר שעד סוף ינואר הוא מתכוון להשלים את הדיונים בפורום הרחב. אחר כך יגבש מנדלבליט את החלטותיו עם פרקליט המדינה שי ניצן ועם ליאת בן־ארי.

אם לא יהיו תרגילי השהיה משפטיים - למשל, עתירה של נתניהו לבג"ץ - אפשר לצפות להחלטה על כתב אישום, כפוף לשימוע, במהלך חודש פברואר. חודש פברואר תואם גם את העצה שנתן אליקים רובינשטיין, היועץ המשפטי בעבר, למנדלבליט: פרסם את ההחלטה לא פחות מארבעים יום לפני הבחירות.

דיני מלחמה

הדיונים הם המעטפת החיצונית. העבודה העיקרית נעשית בקריאה. החומרים שמכסים את התיקים 1000, 2000 ו־4000 מתויקים בשש חוברות, שכל אחת מהן מחזיקה כ־300 עמוד. מנדלבליט מקדיש את רוב שעות היממה לקריאה. מפעם לפעם הוא מבקש לעיין בתמלול של חקירה או להאזין לקלטת. ארי הרו, מנהל לשכת נתניהו בעבר והיום עד מדינה, הקליט שש שעות של שיחות בין נתניהו למו"ל "ידיעות אחרונות" נוני מוזס; ניר חפץ, יועץ התקשורת של נתניהו ורעייתו בעבר והיום עד מדינה, הביא "הר של קלטות". הר הוא הביטוי שאימצו הפרקליטים שדנים בתיק. מדובר במאות שעות. הר נוסף של קלטות - אולי גבעה - סיפק אילן ישועה, מנכ"ל האתר "וואלה!".

מנדלבליט הורה לעוזריו לא לפנות אליו בנושאים אחרים, אלא כאשר נדרשת החלטה מיידית שלא ניתן להעביר אותה לאחרים. הוא הביא מהצבא משטר עבודה שמוכר פחות בגופים אזרחיים. עוזריו מעידים עליו שהוא מסודר מאוד, יעיל, חרוץ, מסוגל להשתלט על כמויות עצומות של חומר, בטוח בעצמו ובעל כושר החלטה. הניסיון שלו כפרקליט צבאי כולל גם עבודה כתובע, גם כסניגור וגם כשופט, בבית הדין הצבאי בעזה, כשצה"ל ישב שם.

האויב של נתניהו כרגע איננו ההשפעה של תקשורת עוינת על הפרקליטות או החלומות של האופוזיציה להדיח אותו. ממש לא. האויב שלו הוא חריצותו המופלגת של מנדלבליט. כמעט מתבקש לומר, שממשלות ישראל ייטיבו לעשות אם יקבעו, כתנאי ראשון לכשירות של מועמד לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, שיהיה עצלן.

עוד קטע מתקופת שירותו של מנדלבליט כפצ"ר צץ מחדש במאבק על תיקי נתניהו: עימות קשה עם שר ביטחון אחד, אהוד ברק שמו. מנדלבליט דחף למינוי סגנו, שרון אפק, במקומו. ברק התעקש על מינוי דני עפרוני, מועמד שנוי במחלוקת. מנדלבליט נאבק בכל כוחו והפסיד. שניהם לא סלחו; שניהם לא שכחו. "קונסיליירי", כינה אותו ברק באחד הראיונות האחרונים שלו, כתואר שניתן לעורכי דין בשירות משפחות המאפיה. הוא האשים את היועץ שהוא פועל בחשאי לסגירת תיקי נתניהו.

גם בעבר פוליטיקאים הטיחו האשמות ביועצים משפטיים, בצדק ולא בצדק, אבל נדמה שמנדלבליט הוא הראשון שזוכה לגידופים משני הצדדים. בצד האחד מאשימים אותו במשת"פיות; בצד השני מאשימים אותו בבגידה.

אנשי הפרקליטות צפו ב"נאום הדרמטי" של נתניהו ביום שני בערב. מיד בתום הנאום, בשמונה ועשרים, מהירות שיא במונחים שלהם, הם העבירו תגובה בוטה, לא מתנצלת, לתקשורת. נתניהו פתח בקמפיין סיבובי: הוא מעלה טיעונים משפטיים בתקווה לקבל רווחים בקלפי שיביאו לו בסוף הישגים משפטיים. הפרקליטות היא היעד האמיתי שלו. בפרקליטות מבינים את התרגיל: במלחמה כמו במלחמה.

טפילי או פלילי

מנדלבליט הוצף עם תחילת כהונתו בחומרים נגד נתניהו ורעייתו. הוא נאלץ למיין. על חלק מהחומרים חלה התיישנות; חלק אחר התגלה כפייק־ניוז או כרכילות שאין בה עילה לחקירה פלילית. הישראלים, מתברר, אוהבים שיחקרו בשבילם.

ההחלטה שחשפה אותו לביקורת הייתה סגירת תיק המטפלת הסיעודית של אביה המנוח של שרה נתניהו. נתניהו נחשדה בגלגול ההוצאות אל כיסה של המדינה. במשטרה וכן בפרקליטות מחוז ירושלים המליצו להגיש כתב אישום. מנדלבליט, לאחר התלבטות, סגר את התיק מחוסר עניין לציבור.

היו ראיות בתיק. הסיכוי להרשעה היה גבוה. אף על פי כן, מנדלבליט הגיע למסקנה שמוטב לוותר על העמדה לדין של אישה שטיפלה באביה. בעיניו זה היה סיפור טפילי, לא סיפור פלילי.

ההחלטה לא הצילה אותו מזעם המשפחה. מרגע שהחליט להגיש כתב אישום נגד שרה נתניהו בפרשת המעונות הוא זכה ברחוב בלפור לכינוי "השטן הגדול" (השטן הקטן היה מפכ"ל המשטרה, רוני אלשיך, שניהם מינויים של נתניהו).

מנדלבליט כיהן שלוש שנים כמזכיר הממשלה תחת נתניהו. מזכיר הממשלה הוא משרת אמון. כיהנו בה פוליטיקאים, ביניהם דן מרידור, יוסי ביילין, בוז'י הרצוג, גדעון סער, צביקה האוזר. כיהנו גם בכירים בשירות המדינה כמו אליקים רובינשטיין ושמואל הולנדר.

14 עתירות הוגשו לבג"ץ נגד מנדלבליט בשלוש שנות כהונתו. הראשונה עתרה נגד המעבר שלו מלשכת נתניהו לתפקיד היועץ. כל העתירות נדחו. מעמדו בבית המשפט העליון חזק: הוא נחשב שם למי שמגן על מעמדו של העליון מול חקיקה שמיועדת להחליש אותו.

למרות שנתניהו היה הבוס שלו, למרות שתמך במינויו, הם לא היו אף פעם חברים. בוועדת האיתור מנדלבליט נשאל איך ינהג אם יידרש להחליט בתיק נגד נתניהו. "לא תהיה לי בעיה", השיב.

הוא צלל אל תיקי נתניהו כמו כירורג שמנתח פציינט, כמו שופט. התיקים נועדו להיות שטח סטרילי. הוא בחן את הראיות כאילו לא מדובר בראש ממשלה, ודן עם ראש הממשלה בענייני המדינה בארבע עיניים, כאילו אין ראיות.

דעתו על נתניהו ידועה. בעיניו הוא ראש ממשלה מצוין, בעל כישורים יוצאי דופן במדיניות, בכלכלה, בביטחון. כישורים לחוד, ופלילים לחוד. כישרון לא מוחק עבירה.

הרושם הוא שמנדלבליט עושה מאמץ גדול לנתק את עצמו לא רק ממחשבות ורגשות על נתניהו האיש, אלא גם מהמשמעות המוסרית של העבירות שהוא נחשד בהן. החוק קובע, ואין אדם שהוא מעל החוק. מילת המפתח היא מקצוענות.

הפגנות מוצאי השבת נגדו, בכיכר גורן בפתח־תקווה, לא פגעו כנראה באמינות שלו בעיני הציבור הרחב; אולי אפילו חיזקו אותו, במאבק הנוכחי, מול נתניהו ועושי דברו. בכנסים שהוא מופיע בהם אנשים ניגשים אליו, לוחצים יד, עושים סלפי, מבקשים לחזק אותו. חלק קטן מוסיפים בלחש: "אבל שמור לנו על ביבי".

חוויות דומות עוברות על רוני אלשיך, מפכ"ל המשטרה לשעבר. מעניין, שלמרות ההתקפות עליהם אף אחד מהשניים לא מוחרם במגזר הציוני־דתי, ששניהם חיים בתוכו. עלוני בתי הכנסת יכולים לחרף ולגדף אותם, אבל בתוך בית הכנסת הם מקבלים רק כבוד.

בזירה הציבורית, ברחוב הישראלי, אין דרך להפריד בין ההליך המשפטי לנטייה הפוליטית. מי שמעריץ את נתניהו יזלזל בממצאי החקירות; מי שמבקש להחליף אותו ייתלה בכתבי האישום. בתווך עומדים למבחן ערכים חשובים יותר מהשאלה מי עומד בראש הממשלה. בין השאר, האמון במערכת המשפטית, בכללי המשחק, בעליונות הדמוקרטיה, בעצם הנחיצות של חוק ומוסדות ממלכתיים.

הפוליטיקאים משחקים בנושא הזה באש. "מיליונים ייצאו לרחובות ולא יקבלו את החלטות היועץ", אמר יו"ר הקואליציה דודי אמסלם; "אני לא אקבל כל החלטה של היועץ המשפטי", איים אהוד ברק. "אלה אמירות מסוכנות", הזהיר לפני שבוע רז נזרי. "הן לא ישפיעו על ההחלטה אבל הן עלולות להניע לפעולה גורמים קיצוניים בשני הצדדים".

הכסף מול הכוח

שלושת תיקי נתניהו כמוהם כרכבת: תיק 4000 הוא הקטר; תיק 2000 ותיק 1000 הם הקרונות. מנדלבליט החליט לאחד את קבלת ההחלטות בהם: בלי קשר לשאלה באיזו מהירות התקדמה החקירה בכל תיק, שלושתם יגיעו אל קו הגמר יחד.

ההחלטה שנויה במחלוקת. מדוע, שאלו במשטרה, מאחדים את התיקים. תיק 1000 פשוט יחסית ובשל להגשה. למה לא לפתוח בו.

התשובה פשוטה: ברגע שמתקבלת החלטה על כתב אישום חייבים להעביר את כל החומר לעורכי הדין שמייצגים את הנאשמים. בחומר של תיק 1000 יש עדויות ששופכות אור על 4000 ו־2000. מדובר בעדים שמעורבים ביותר מתיק אחד. הגשת כתב אישום תגרום לשיבוש חקירה. אם יופרדו התיקים החקירה תתרסק.

יותר מזה: העבירות בשלושת התיקים מתייחסות לתקופה קצרה יחסית, בעיקר לפני ואחרי בחירות 2015, במעבר מממשלת נתניהו השלישית לרביעית. נתניהו היה אובססיבי בימים ההם בשאיפה שלו להשתלט על התקשורת. על פי הודאתו הוא פירק את ממשלתו בגלל חוק "ישראל היום". הוא התעקש על דרישתו לכהן כשר תקשורת בנוסף לראש ממשלה וצירף להסכם הקואליציוני סעיף שמחייב את שותפיו לתמוך אוטומטית בכל החלטה שלו כרגולטור.

המניע של נתניהו ל־4000 ול־2000 זהה: גיוס התקשורת והטיית הסיקור שלה ככלי להבטחת כהונתו כראש ממשלה. זאת נקודה קריטית במאבק הציבורי והמשפטי על תיקי נתניהו. יחסי תן וקח בין עיתונאים לפוליטיקאים הם עניין של יום־יום. בפרקליטות מבינים שזהו חלק לגיטימי, אולי אפילו חיוני, במשחק הדמוקרטי. מה ההבדל בין פרקטיקה עיתונאית מקובלת לבין מה שהתרחש ב־4000 וב־2000?

מה שהחוקרים גילו בפרשת "וואלה!" שיכנע אותם שהסיפור שונה. לכאורה הייתה כאן עסקה פלילית בין טייקון שהיה נתון בבור פיננסי לבין השר שאמור היה לפקח עליו. אלוביץ' לא היה עיתונאי. אחד הכלים באימפריה העסקית שלו היה אתר חדשות, גוף תקשורתי. הוא רתם אותו לשירות נתניהו בתמורה להטבה רגולטורית ששווה מיליארד שקל.

לכאורה, הייתה כאן גם כוונה פלילית וגם מעשה פלילי. בצד האחד של העסקה היה הרבה כסף - המון כסף; בצד השני הייתה תמורה שהייתה שווה לנתניהו יותר מכסף. החוקרים ניסו להיכנס לראש של הנחקר: תציע לפוליטיקאי לבחור בין קבלת עשרה מיליון דולר לכהונה כראש ממשלה - הוא יבחר בכוח, לא בכסף. אפילו נתניהו.

החשיבה הזאת מובילה לאישום בשוחד: יש משחד, יש משוחד ויש תמורה לשני הצדדים. לא בטוח שכל הישראלים שותפים כרגע לחשיבה הזאת. "אם ביבי לא קיבל כסף, איפה השוחד", אנשים שואלים, "איפה המעטפות?" על הנימה הזאת פורט נתניהו בהופעותיו.

השיב על כך אחד מבכירי המשטרה: "במאה ה־21 לא משחדים יותר בכסף מזומן. משחדים בכסף של המדינה, על חשבון המסים שלנו, ומשחדים בטובות הנאה. אם תיק 4000 ייגמר בלי שוחד תיפתח הדלת לעשור של שחיתות נוראה".

מוזס שונה מאלוביץ' מכמה וכמה בחינות חשובות. עם זאת, יש משמעות לשילוב בין שלוש הפרשות. פרשה אחת היא רק אחת; שלוש יוצרות סיפור, תבנית. שלוש פרשיות ושלושה עדי מדינה - שלמה פילבר, ארי הארו וניר חפץ - שעדויותיהם משלימות זו את זו.

תיק 1000 משלים את תיק 4000 מעוד בחינה מרתקת: סדרת הדרישות הבלתי־נגמרת של בני הזוג נתניהו. לא מבקשים - דורשים. מה חושב איש עסקים כמו מילצ'ן או אלוביץ' כאשר הוא נתבע לספק דרישות שונות ומשונות? הוא משוכנע שבקצה הדרישות מחכה לו תמורה.

צוללים קדימה

נתניהו לא חשוד בתיק 3000, תיק כלי השיט. לא חשוד בשלב הזה: אם יופיע עד שיקשור את נתניהו לחשדות, הוא יצטרך להיחקר גם בפרשה הזאת. תיקי נתניהו העמידו בצל את פרשת 3000, למרות שהיא לא מטרידה פחות. היא נוגעת לליבת ביטחון המדינה; כמה מהחשודים נמנו עם הצמרת הביטחונית, כולל אלוף בצה"ל, והועלו בה שאלות קשות לגבי חלקם בפרשה של שני האנשים המקורבים ביותר לנתניהו, דוד שמרון ויצחק מלכו, ולגבי תהליך קבלת ההחלטות בלשכת ראש הממשלה.

התיק נמצא בידי פרקליט המדינה. טרם הוגשו כתבי אישום. השמועות מדברות על לחץ מצד ממשלת גרמניה: הגרמנים, כך נטען, הבהירו שלא תהיה להם ברירה אלא להפסיק את בניית הצוללות והספינות ברגע שיוגשו כתבי אישום בישראל. לחלופין, ממשלת גרמניה תצטרך להפסיק את סבסוד העסקה, שמגיעה לשליש מהמחיר.

לפי השמועות, הפרקליטות עיכבה את התהליך מטעמים פטריוטיים: כלי השיט חיוניים לביטחון. חייבים לעצור את החקירה.

בפרקליטות מכחישים מכל וכל. מנדלבליט היה בגרמניה וכן גם המשנה שלו, עמית מררי. רשויות המשפט הגרמניות הביעו אמון מלא בתהליך בישראל. אחת לכמה חודשים הן מבקשות עדכון. גם מרקל ביקשה עדכון, בביקורה בישראל. בשום שלב לא איימו לעצור את העסקה.

אבל גם אם הגרמנים היו מציבים תנאי כזה, העבודה על כתבי האישום לא הייתה נעצרת. כתבי האישום יוגשו במועד.

המשקל של הרוח

שוחד או לא שוחד, זאת השאלה. הדרמה האמיתית סביב הדיונים בלשכת היועץ איננה האם תתפרסם ההחלטה לפני הבחירות, אלא מה יהיה בה: האם יילך היועץ על שוחד או יסתפק במרמה והפרת אמונים. ברגע שיפרסמו את ההחלטה יעבירו לעורכי הדין את כל חומרי החקירה, לצורך ההכנות שלהם לשימוע. החומרים יודלפו. ייפתח פסטיבל אדיר של קלטות ועדויות בכל ערוצי התקשורת והרשתות החברתיות. הציבור יוצף.

בהנחה שנתניהו יוזמן להרכיב ממשלה אחרי הבחירות, התחנה הבאה תהיה בבג"ץ. אם יואשם במרמה והפרת אמונים הפרקליטות תגן בבג"ץ על זכותו לעמוד בראש הממשלה. אם יואשם בשוחד בפרקליטות יתייסרו בדילמה. החוק מאפשר לו: הוא יכול לכהן כראש ממשלה עד שפסק הדין לגביו יהיה סופי וחלוט. אבל גם לרוח החוק יש בארץ משקל. הרוח הפילה שרים, הפילה ראשי ממשלה.

עניין אחד הוא לנהל מערכה משפטית מול ראש ממשלה כמו אהוד אולמרט, שלפי עדות עצמו לא היה פופולרי; עניין אחר הוא לנהל מערכה משפטית נגד ראש ממשלה שנשען על תמיכה ציבורית רחבה ומבטיח לשרוף את המועדון אם יוגש נגדו כתב אישום. מנדלבליט נערך למלחמה.