"מה שקורה מתחת למים זה אסון"

בתקופה האחרונה עלתה למודעות הסכנה האורבת לפועלי הבניין, שעשרות מהם נהרגים מדי שנה באתרי הבנייה, והולידה שורה של מחאות, הפגנות, כתבות ואף חוקים. אלא שמגזר אחד בתוך ענף הבנייה נשכח במצולות — זה של הצוללנים התעסוקתיים, פועלי הבניין העובדים מתחת למים ומקימים את נמלי הים, שוברי הגלים, אסדות הגז וכו'.

ייתכן שאחת הסיבות לכך היא שמדובר בענף קטן במיוחד — מאות בודדות של עובדים. אבל מבדיקה שערכנו עולה כי הסיכוי של צוללנים להיפגע במהלך העבודה גבוה במיוחד. רק באוגוסט האחרון נהרג צוללן במהלך עבודה בנמל חיפה ולפחות עשרה נוספים נפצעו בשנתיים האחרונות. תחקיר "24 שעות" מגלה כי על אף שמדובר באחד המקצועות המסוכנים ביותר, ענף הצלילה התעסוקתית אינו מפוקח דיו בידי המדינה ומותיר את הצוללנים חשופים במעמקים. "אנחנו לא מעניינים אף אחד", אומר אחד מהם, "מה שקורה מתחת למים זה אסון".

עד כמה מסוכן ענף הצלילה התעסוקתית? "כשאתה חושב על צלילה תעסוקתית, תוציא מהראש את הברושורים היפים על דגים ואלמוגים", אומר עובד ותיק במקצוע. "במקרה הטוב אנחנו נמצאים מתחת למים בסיטואציות שבהן אנחנו רואים את כף היד, ובמקרה הפחות טוב אנחנו לא רואים כלום. תוסיף לזה מטענים במשקלים של טונות שנמצאים לנו מעל הראש, כלי שיט שמסתובבים סביבנו, כלים מכניים כבדים שאנחנו עובדים איתם וסביבה ימית, שהיא מסוכנת מטבעה".

לדבריו, ניתן להפחית משמעותית את הסכנה, אלא שמשום שבישראל אין פיקוח על חברות הצלילה, הן לא תמיד מקפידות. "המקצוע לא מספיק גדול בארץ כדי שיהיה למדינה אינטרס לפקח עליו", מודה גורם ותיק בענף. "עד כמה שזה נשמע נורא, מספר האבידות לא מצדיק את זה".

|

מוות בשאיבה  

ה־28 באוגוסט 2018 היה אמור להיות עוד יום עבודה שגרתי עבור חמודה נסראללה. נסראללה בן ה־33, תושב מג'דל כרום שבגליל, היה אחד מהצוללנים שעבדו בהקמת הנמל הימי החדש בחיפה. באותו יום הוא נשלח אל קרקעית המפרץ כדי לנקות את החרסית שהצטברה בעומק של 18 מטר.

הוא לבש את ציוד הצלילה וקפץ אל מי המפרץ החמימים. ביד אחת אחז רובה לחץ שנועד לחצוב את החרסית, ובידו השנייה החזיק קצה של צינור ענק, 8 צול קוטרו, ששאב את שברי החרסית והעלה אותם לספינה ששטה מעליו. הראות מתחת למים הייתה אפסית, ובמהלך העבודה נאלץ נסראללה למשש את דרכו, עד שבשלב מסוים משהו השתבש: ראשו נלכד בצינור, ששאב אותו בעוצמה פנימה.

נסראללה הועלה אל פני המים כשהוא פצוע במצב אנוש ופונה לבית החולים, אך לא שרד. הוא הותיר אחריו אישה ושני ילדים. "תמיד ידענו שזו עבודה מסוכנת", מספר השבוע אביו, חמדן. "הוא סיפר לנו ששדה הראייה מתחת למים לא טוב, שהם לא רואים מה הם עושים ומרגישים הכל עם הידיים".

לדברי האב, בנו היה רתך באתרי בנייה שגם אהב לצלול בים, ובשלב מסוים החליט לחבר בין שני הדברים. "אבל בישראל אין קורס למי שרוצה לעבוד מתחת למים", מספר האב, "אז הוא נסע למצרים ועשה שם קורס של חודש. אחרי שחזר התחיל לעבוד ב'נחשון'". "נחשון עבודות ימיות" היא אחת החברות הבודדות המספקות בישראל שירותים לעבודות תת־ימיות. באתר האינטרנט היא מתגאה בכך שחלק מעובדיה הם יוצאי יחידות עילית ימיות, ושהחברה מקפידה על סטנדרטים בינלאומיים בבטיחות. אלא שהאב חמדן לא מתרגש. "תשמע", הוא אומר, "הייתה שם רשלנות".

נסיבות התאונה נמצאות עדיין בחקירת המשטרה, אך בתביעה האזרחית שהגישה משפחת נסראללה נטען כי הרשלנות הייתה מחפירה. בתביעה, על סך כחצי מיליון שקלים, נכתב בין היתר שהנתבעים "לא סיפקו סביבת עבודה בטוחה, לא הזהירו את המנוח על הסכנה האפשרית, לא סיפקו לו ציוד הגנה מתאים, ניהלו שגרת עבודה הרת אסון", ועוד. כך, למשל, נטען כי לו הייתה החברה מתקינה מחסום בטיחות על פתח הצינור, הייתה התאונה נמנעת.

"פעם אחר פעם מפקירים את העובדים וביטחונם", אומר עו"ד אייל ישראלי המייצג את התובעים, ומפנה את האצבע המאשימה לא רק לחברת "נחשון" אלא גם ל"חברת נמלי ישראל", חברה ממשלתית האחראית על פיתוח נמלי הים המסחריים של ישראל. "למרות שמדובר בחברה בעלת אמצעים, אנחנו רואים כי לא מושם הדגש על בטיחות העובדים".

חמודה נסראללה הפך לאחד מ־38 הרוגי "תאונות בענף הבניה" בשנת 2018. לשאלה כמה צוללים תעסוקתיים נפצעים — אין תשובה רשמית. מבדיקת "24 שעות" עולה כי בשנתיים האחרונות טופלו לפחות עשרה צוללנים בתא הלחץ שבבית החולים "אסף הרופא", לאחר שנפצעו בעת שביצעו עבודות תת־מימיות. בישראל פועלים שני תאי לחץ נוספים, אחד במר"י (מרכז רפואה ימי, השייך לחיל הים) בחיפה ואחד בבית החולים "יוספטל" באילת: במר"י לא קיימים נתונים, ומבית החולים "יוספטל" נמסר כי ב־2018 כלל לא טופלו צוללנים תעסוקתיים.

בחברת "נחשון", שבה התרחש באוגוסט האחרון האסון הקטלני, מודעים לבעייתיות בענף. "כשהתחלנו לעבוד גילינו שאין דין ואין דיין", אומר גורם בכיר בחברה. "במהלך השנים קנינו ציוד, שלחנו אנשים לקורסים בחו"ל, ואנחנו מנסים להיות הכי בסדר שאפשר. אבל גם כשאתה עושה הכל בסדר, דברים יכולים לקרות. ככה זה בים".

"יש מלא 'כמעט ונפגע'" 

במדינות רבות הבינו מזמן את הצורך לפקח על הנעשה מתחת למים כדי לשמור על חיי העובדים. כך, למשל, אומר אותו גורם ותיק כי "ברוב מדינות המערב אני לא יכול אפילו להגיש קורות חיים מבלי שעברתי הסמכה בבית ספר מקצועי". אלא שבישראל המצב שונה. "בארץ אין כמובן בית ספר כזה, וממילא רק לאחרונה החלו חברות לדרוש שהעובדים יוסמכו במוסד מקצועי. אני, למשל, עשיתי הסמכה של ארבעה חודשים בדרום־אפריקה על חשבוני ומיוזמתי, אבל לא כולם כמוני".

במצב שנוצר, חלק ניכר מהצוללנים התעסוקתיים אינם עוברים הכשרה מסודרת ועובדים תחת נוהלי בטיחות רופפים. "יש הרבה מה לשפר", אומר משה גוטמן, שנמצא בעסקי הצלילה מאז שנות השבעים וב־1983 הקים את חברת "שירותים תת־ימיים מיוחדים בע"מ". לדבריו, כל ניסיון לשנות את המצב נכשל. "כבר בשנות השבעים הייתי מעורב בניסיון לסייע לרשויות לקבוע חוקים ונהלים לצלילה תעסוקתית", אומר גוטמן המאוכזב, "אבל לא יצא מזה הרבה".

באין חוקים, נהלים או פיקוח, הפך התחום לדבריו למערב פרוע. "לקבלנים אין אינטרס לשמור על בטיחות", אומר גוטמן. "היום כל אחד שלוקח מיכל צלילה ושם על הגב הוא צוללן מקצועי, ומה שקורה בשטח זה המון תאונות. אין צורך לדווח, ולכן גם אין הפקת לקחים. בשאר העולם יש שיח סביב הבטיחות. פה, כשקורה משהו, אם לא שמעת על זה מחבר — לא תדע".

במארס 2012 פירסם משרד התמ"ת חוברת נהלים המבקשת להסדיר את תחום הצלילה התעסוקתית ולהנחיל בו כללי בטיחות. בפתח החוברת נכתב כי "רמת הסיכונים אליהם נחשפים, באופן רציף, העוסקים בתחום הצלילה התעסוקתית גבוהה... למרות זאת אין בישראל כל הסדר תחיקתי ייחודי הנוגע לתחום".

אך אחרי ההקדמה הדרמטית, אנשי משרד התמ"ת מדגישים כי קובץ הנהלים אינו מחייב את החברות, ואין לו מעמד משפטי. בהמשך המסמך אמנם מפורטות המלצות לכללי בטיחות — עריכת בדיקה רפואית לצוללנים, העסקתם רק לאחר שעברו הכשרה נאותה, שימוש במפקח בטיחות, ועוד — אלא שהנהלים אינם מחייבים, וממילא אין מי שמפקח על יישומם.

הוואקום מומחש היטב בשיחה עם ק', שהחל לעבוד כצוללן תעסוקתי לפני שנה והספיק להיפצע, לאחר שעלה אל פני המים במהירות בעקבות מקרה חירום. "הפציעה לא הייתה קשה, למזלי", הוא אומר. "ישבתי בתא לחץ כמה שעות ובזה נגמר הטיפול. כרגע אסור לי לצלול בהנחיית הרופא".

לדבריו, הוא כמעט שלא עבר הכשרה לפני שצלל למים העכורים, תרתי משמע, והחל לעבוד באחת החברות הגדולות. "הדבר היחיד שביקשו ממני הייתה תעודה שעברתי קורס צלילה ספורטיבית", הוא מספר. "לא משנה שהקורס היה לפני יותר מעשרים שנה, ושמאז בקושי צללתי. ביום הראשון קיבלתי ספר עב כרס שכתוב עליו 'הוראות בטיחות', שאיש לא בחן אותי עליו. בחו"ל אני יודע שזה מקצוע שאתה לומד במשך שנה, פה זה נגמר בחצי שעה של הסברים - והופ, יאללה לעבודה".

במסגרת העבודה ביצע ק' ריתוכים תת־מימיים בבניית שוברי גלים. "אתה נמצא מתחת למים, ומנוף מוריד יציקות בטון במשקל של 40 טון שאתה צריך לכוון. זו עבודה סופר־מסוכנת, שדה הראייה אפסי. פעם אחת המנוף הוריד בטעות את היציקה במקום לא נכון והיא פגעה ביציקה אחרת, ממש לידי. פתאום אני שומע בום, לא מבין מה קורה. אחר כך המפקח שנמצא למעלה אמר לי שהיציקה נפלה חצי מטר ממני".

לדבריו, בעקבות המקרה שלו ומקרים אחרים שונו כמה נוהלי בטיחות בחברה, "אבל עד אז כל הזמן אנשים היו יוצאים בלי אוויר מהמים, מסתבכים. יש מלא 'כמעט ונפגע'".

אתה חושש לחייך?

"אני אוהב את העבודה וזה מחפה על הסכנה, אבל היא אורבת לך בכל שנייה, על כל טעות אתה משלם".

מחברת "נחשון" נמסר: "התביעה המוזכרת בכתבתכם טרם התקבלה במשרדי החברה. עם קבלתה תינתן התייחסות לטענות הנטענות בה, וזאת במסגרת ההליך המשפטי. יצוין כי החברה פעלה ופועלת בהתאם לאמות המידה הקבועות בתחום הצלילה".

מחברת "נמלי ישראל" נמסר: "באופן כללי ומבלי להתייחס להליך המשפטי המתנהל, חברת נמלי ישראל שמה דגש על בטיחות העבודה ודורשת מקבלניה דרישות בטיחות קפדניות על פי חוקי העבודה ותקנות הבטיחות. אנו מצרים על המקרה ועל אובדן חיי אדם, אך התאונה התרחשה בשטח שחברת נמלי ישראל הקצתה לקבלן הראשי (אשטרום שפיר) באופן מלא לביצוע פרויקט נמל המפרץ. הצוללן הועסק אצל קבלן משנה של הקבלן הראשי, והגדרות הבטיחות לביצוע עבודות הצלילה אמורות להינתן על ידו".

ממשרד העבודה והרווחה לא התקבלה תגובה עד לסגירת הגליון.