סוף עידן איזנקוט ותחילת עידן הבחירות מבשרים על תפנית חדה במדיניות הישראלית מול החזית הצפונית. אמנם איש לא השקיע בכך יותר מדי מחשבה ולא נערכו דיונים מעמיקים בנושא, אבל פתאום, באבחת חרב, ישראל ויתרה על מדיניות העמימות בכל מה שנוגע לפעילותה הצבאית מול האיראנים וחיזבאללה בסוריה. לוויתור הזה יש משמעות אחת: הקפצת הסיכוי להסלמה בחזית הצפון, עד למצב של עימות כולל. אולי מישהו אצלנו רוצה בכך. אג'נדה ביטחונית אסרטיבית מול סוריה ואיראן עשויה להיות קלף מנצח בדרך לקלפי.
כשהרמטכ"ל לוקח אחריות על אלפי תקיפות שבוצעו בסוריה – אלה טביעות האצבעות שהוא רוצה להשאיר אחריו בתודעה: ניהלתי מלחמה מוצלחת, סיכלתי את התוכניות האיראניות. החשיפה הזו אמנם ממסמסת את מדיניות העמימות, אבל היא עדיין בגדר הודאה כללית שלא מחייבת את הצד השני לתגובה מיידית.
נתניהו, לעומת זאת, לקח אתמול אחריות על תקיפה ספציפית שבוצעה בשדה התעופה בדמשק. ההבדל בין שתי ההכרזות הוא תהומי, שכן אילו באותה תקיפה בדמשק היו לאיראנים ולסורים הרוגים – לקיחת האחריות של ראש הממשלה הייתה מזמינה תגובה צבאית בסבירות גבוהה.
לפני כשנה, כשישראל נטלה אחריות על הריגת האיראנים בשדה התעופה טי־4, האיראנים הרגישו חובה להגיב בירי טילים לעבר רמת הגולן. ישראל לקחה אז אחריות בגלל שבמהלך התקיפה הופל מטוס של חיל האוויר. לעומת זאת, במקרים אחרים שבהם תקפו מטוסי חיל האוויר מטרות איראניות, ישראל נזהרה ולא לקחה אחריות כדי לא לחייב את הצד השני להגיב.
ברגע שישראל מאפשרת לאויב לרדת מ"מרחב ההכחשה" שלו, היא בעצם מוותרת על דוקטרינת המב"מ – המלחמה שבין המלחמות. אחד העקרונות המרכזיים של המב"מ הוא לפגוע באויב מבלי לתת לו עילה למלחמה. אם המב"מ מידרדרת למלחמת התשה או למלחמה כוללת – הדוקטרינה קרסה. אחד הכלים המרכזיים בדוקטרינה הזו היא העמימות. לא לוקחים אחריות. לכן ברגע שאיזנקוט ונתניהו קרעו את מסך העמימות – הם גם פגעו בהרתעה. זאת מכיוון שכשאתה פוגע באויב מבלי להכריז על כך, הוא מורתע וזהיר ממילא בגלל שכיום אין לו יכולת להגיב באופן אפקטיבי. אבל כשאתה רץ לספר לחבר'ה, אתה מחייב את האויב לעשות משהו, כי גם לו יש דעת קהל בבית. עוד תקיפה ועוד נטילת אחריות ישראלית – ואין לדעת מתי כל זה יתפוצץ.
ייתכן שלעמימות אין יותר מקום, שכן ישראל ממילא מדווחת לרוסים על כל תקיפה. אבל לפי שעה, למרות כל הכעסים בגין הפגיעה באינטרסים של בת חסותם הסורית, הרוסים לא ביצעו שום פעולה כוחנית כדי לעצור את ישראל. הוויתור הישראלי על מדיניות העמימות דוחק גם אותם לפינה.
