"אנחנו עדיין ילדים"

מוניקה סקס נולדה ב־1992, אבל את היסודות למוזיקה שאפו חבריה איפשהו מהאייטיז, בדרך לסאונד שעיצב את שירי הלהקה כבר מהאלבום הראשון והמופתי, "פצעים ונשיקות". עכשיו, כשהם בני ארבעים פלוס־פלוס, חוזרים חברי הלהקה למקורות בשנות השמונים, עם שיר חדש באווירה ההיא, "ידענו לרקוד".

מוניקה סקס מורכבת משחר אבן צור, יהלי סובול, פיטר רוט וספי אפרתי. את "ידענו לרקוד" כתב והלחין אבן צור, שגם ביים את הקליפ היפהפה, המתרפק על מועדוני הריקודים באייטיז, עם התספורות המנופחות, התנועות המגושמות וכדורי האורות. "מגיע איזשהו רגע שאתה מרשה להסתכל לאחור", הוא אומר, "כי אצל רוקרים זה מגיע יחסית מאוחר כל הדבר הזה שנקרא התבגרות. אנחנו בטוחים שאנחנו עדיין ילדים באיזשהו מקום. האלבום החדש שבדרך הוא עצירה והסתכלות לאחור, לאו דווקא על עצמנו אלא אפילו לפני שהיינו להקה ועל מה שהשפיע עלינו עוד כשלא ביטאנו את זה".

"אני מאוד שמח שכל הצד הוויזואלי הפך להיות חלק מהעשייה שלנו בהובלתו של שחר", אומר סובול, "הייתה לי גם תרומה קטנה כי הלכתי לצלם את כל מגדלי האייטיז בתל־אביב. קמתי בחמש וחצי בבוקר כדי שתהיה תאורה טובה, יצאתי עם האופניים והתמקדתי בבניינים שאני זוכר מהאייטיז".

אבן צור: "מה שקדם לכל זה הייתה העובדה שפתאום תפסתי את עצמי, נזכרתי בכל מסיבות הכיתה וזכרתי שגם הכי קולים רקדו כמו מטורפים. יכולת גם להיות קול וגם לפזז ביג טיים".

אתם היית מהקולים?

"אני הייתי רקדן בנשמה תמיד. ריקוד זה אחד הדברים שאני הכי אוהב וזה היה אחד הפורמטים הכי נגישים עבורי כדי לבטא את עצמי. לא הייתי מוזיקאי ולא כתבתי, אלא רקדתי".

סובול: "שחר היה לגמרי מהקולים, הוא היה רקדן הרבה יותר ממני. אני ניגנתי בגיטרה, חוץ מהפרט הזה אפשר לומר שהייתי די חנון. אהבתי לרקוד אבל הייתי רקדן מאוד בינוני. שחר היה הרקדן הכי טוב בכיתה".

עד כדי כך?

אבן צור: "תראה, בגיל שלנו זה היה ברייקדנס, ואני הייתי מחובר לגוף שלי מאוד, לתנועה ולקצב, עוד לא ידעתי שאני אתופף. אני זוכר אותנו חבורה של בנים — וזה נשמע מאוד מוזר היום — בשירותים של בית הספר גבריאלי־הכרמל בתל־אביב, רוקדים ברייקדנס, מראים אחד לשנים מובים כי היה אסור לרקוד ברייקדנס בבית ספר. השירים היו סוג של אינטרנט שחיברו אותנו לעולם, 'קרלס וויספר' של ג'ורג' מייקל, הקיור. הרגשת מחובר. ועל זה השיר. זה לא בקטע של געגוע, אלא נוסטלגיה מאוד מודעת".

סובול: "אתן לך סקופ, שחר היה רקדן כל כך טוב, שהוא לא רק רקד במסיבות כיתה אלא השתתף בריקוד גם בפרסומת של נשיקולדה".

אבן צור: "הייתי בן 15, עמדתי בפינת רחוב בתל־אביב עם עוד כמה חברים. עצרה מיני־מיינור, נפתח חלון ולימים ידעתי שזה יורם לוינשטיין שבזמנו היה מלהק. והוא אמר: 'מי שרוצה להשתתף בפרסומת של נשיקולדה, נא להגיע למועדון זמן אמיתי ולבוא שחור־לבן מסוגנן'. שמתי חולצת לבנה עם נקודות שחורות, הלכתי לאודישן ועברתי. ומי שייכנס לפרסומת ביוטיוב יוכל לראות שזה אני".

קיבלת כסף?

"ברור, כמה שקלים לדעתי".

וגם ביימת את הקליפ הנוכחי. מקצוע חדש?

"ערכתי ובחרתי את הקטעים. עבדנו עם ארכיון של ערוץ 1 בעיקר וקטעים ממועדונים שונים בארץ, בלונדון ולוס־אנג'לס והעבודה הגדולה הייתה להשיג את הזכויות בעצם".

ואתה גם מפיק את האלבום החדש.

"נכון. אני מפיק שנים, עבדתי עם הרבה מאוד שמות שכולם מכירים כמו גיא ויהל וקרח 9 ושייגעצ. מהבחינה הזו של הדור הבא אני מאוד בעניינים והבשיל הרגע שבו מוניקה פשוט נתנו לי את המושכות וזה מאוד משמח".

סובול: "שחר הוא סוג של מנוע רב־עוצמה ומצליח יחד עם הילדים והמשפחה לעבוד כאילו הוא בן 18. הוא יכול לשלוח ב־4 בבוקר ורסיה חדשה של שיר".

ב־15 בפברואר הם יעלו להופעה בבארבי בת"א, עם חומרים חדשים מהאלבום הקרוב.

אתם בכל זאת מוציאים אלבום בעידן שבו אמנים מוציאים רק סינגלים.

אבן צור: "אנחנו בספוטיפיי, זה העולם. אני מסכים איתך שאין את הממד של אלבום יותר אבל כן יש ממד של אסופת שירים של אמן שהקהל אוהב. אנחנו בסך הכל עושים מוזיקה כדי לשמר את עצמנו, את ההופעות ואת החשק האמנותי. זו הסיבה האמיתית לייצר מוזיקה חדשה כי רפרטואר יש לנו ואנחנו יכולים להמשיך בלי לכתוב שיר אחד. אבל אנחנו רוצים לאתגר את עצמנו ולהישמע קצת אחרת".

סובול: "זה נכון שלאלבום אין ערך מבחינה כלכלית והערך היחיד הוא אמנותי, אם אתה מרגיש שיש לך 12 שירים שהם עובדים יפה זה עם זה ומספרים יחד סיפור אחד. בחרנו מתוך 20 פלוס שירים שהקלטנו, את ה־12 שהכי מדברים זה עם זה באמת, וזה הרגיש לנו אלבום".