משולש מסוכן

מאז ביקורו בישראל בשבוע שעבר של ג'ון בולטון, היועץ לביטחון לאומי של ארה"ב, ירושלים לא מסרה שום הודעה רשמית על תוכן השיחות שניהל עם עמיתיו הישראלים בנושא יחסי ישראל־סין. עם זאת, פרשנים ועיתונאים בעלי נגישות לבכירים ישראלים ידעו לדווח כי ישראל מצויה בתהליך עיצוב מדיניות בנושאים שנציגים אמריקאים העלו, וכי צוותים ישראלים יגבשו חבילת הסדרים שבאמצעותם ינוטרו תחומים רגישים אלה.

נראה כי מדיניות "הצעידה בין הטיפות" הישראלית הולכת וממצה את עצמה כלפי שתי המעצמות, וכי בקרוב המערכות הישראליות, הן בתחומי הביטחון והן בתחום הסחר וההשקעות, יידעו למי לפנות וממי לקבל ייעוץ והנחיה. ובינתיים, ירושלים הרשמית שותקת. למהלך האמריקאי משבוע שעבר קדמה סדרה ארוכה של פגישות בין גורמים אמריקאיים רשמיים, בפועל ולשעבר, עם ידידיהם בארץ, ובפי כולם היו מסרים זהים המזהירים מפני הדאגה האמריקאית הגוברת מהפתיחות המופלגת של ישראל כלפי סין.

ההיגדים חצו יוצאי ממשלים קודמים והנוכחי, והבליטו אחדוּת דעות בארה"ב בין השלטון לאקדמיה בסוגיה זו. התפתחות המדע והטכנולוגיה, שעליה גאוותנו, נשענת לא רק על ההצטיינות העצמית שלנו כי אם גם על שיתופי הפעולה החיוניים עם אנשי מדע וטכנולוגיה בארה"ב ובמערב אירופה. בהקשר זה נודע משנה חשיבות להודעת האיחוד האירופי מלפני כחודש כי היבשת תידרש לבדיקת עומק של היחסים עם סין בנושאי "הנמלים והטכנולוגיה". אם האמריקאים והאירופים יחששו כי ישראל תתפתח למקום בו סין תוכל להשיג גישה לסודותיהם העסקיים והמדעיים — הישגי ישראל בעשורים האחרונים יחוו סכנה קיומית. זו אינה אמירה בעלמא.

אין איש בישראל הסבור כי ניתן או רצוי להתעלם מסין המרחיבה את נוכחותה או השפעתה באזורנו. יחסי סחר עם המעצמה האזורית החדשה הזאת דרושים ומבורכים. למען קידומם למדה ישראל בשנים האחרונות להתעלם בפומבי מכך שסין משקיעה אסטרטגית אדירה באיראן, הן במישור הביטחוני והן במישור התעשייתי־אסטרטגי. היא מעולם לא ביקשה מסין, לא בגלוי ולא בנסתר, כי תפרוש מהסכם הגרעין של המעצמות אותו הוביל הנשיא אובמה. כמו רוסיה, נהנות השתיים מ"חסינות ישראלית" מלאה. אפשר להבין את ההתעלמות הכפולה הזאת, אך בצידה מתבקשת זהירות מיוחדת כדי לשרת את האינטרסים החיוניים שלנו.

בסין מתקיימת תערובת של כלכלה חופשית וכלכלה בבעלות השלטון. כמאה מגה־חברות סיניות שולחות את זרועותיהן לרחבי תבל. ההחלטות על רכישת נכסים על ידן או פעולות כלכליות מצידן מתקבלות על בסיס חישובים כלכליים ושיקולים מדיניים גם יחד. בהתאם, בנייתם ותפעולם של נמלים ברחבי העולם מתבצעים על ידי חברות סיניות ממשלתיות. גם חברות ענק סיניות בבעלות פרטית סרות למרות אסטרטגיה ממשלתית.

בימים אלה סין פועלת לבסס עצמה כמעצמה נוכחת באגן המזרחי של הים התיכון. בו בזמן גם איראן, בת בריתה, מצהירה על כוונות להתמקם באזור זה. כאשר רוסיה, סין ואיראן משייטות במזרח הים התיכון, מהדהדים באוזנינו דברי מפקד חיל הים האמריקאי לשעבר, האדמירל גארי רפהד, ידיד ישראל, שאמר כי הנוכחות הסינית בקרבת מקום, כפי שמתוכנן עכשיו, תקשה על אוניות מלחמה אמריקאיות לעגון בחיפה כנמל בית.

יש כרים נרחבים לשיתופי פעולה בין סין לישראל וניצולם דרוש מאוד לכלכלה שלנו. אך בסיס איתן להמשך מוצלח לכך מחייב רצון טוב הדדי סיני־ישראלי ושמירה מוקפדת על נכסי צאן ברזל שלנו כמו על האינטרסים של העוגן האסטרטגי שלנו בוושינגטון.

הכותב הוא ראש המוסד לשעבר