קשה יותר לפרוץ לפלייליסט של גלגלצ מלחדור למנגנון אבטחה משוכלל של אחד הגופים החזקים במשק. תשאלו את סול צבי, שהייתה האקרית שנתפסה אחרי שפרצה בצעירותה, כחובבת מחשבים סקרנית, לשרת של בנק גדול.
למרבה המזל, ההרפתקה הלא אחראית הזאת הסתיימה בעבודות שירות בלבד, בלי שהוגש נגדה כתב אישום. וכך, בלי תואר אקדמי ואפילו תעודת בגרות, ניצלה צבי את כישוריה בהמשך כדי להפוך למנהלת מחלקת סייבר במיקרוסופט העולמית, להשתתף בישיבות לצד ביל גייטס, לככב בסרט של הבי־בי־סי שעקב אחרי יזמים מובילים בעולם ולמכור את חברת הסטארט־אפ שהקימה, ג'ניו, בכ־40 מיליון דולר, בחודש התשיעי להריונה הראשון, אחרי שהחליטה להתמסר לאימהות.
כיום היא מושקעת בעיקר במיזם החדש שלה, "את נשארת", השיר שכתבה, הלחינה והקליטה, סינגל ראשון מתוך אלבומה השני, שלא צלח את משוכות הפלייליסט של גלגלצ ורשת גימל.
נעלבת?
"ברור שלא שמחתי, אבל אני מודה שאחרי ששמעתי את השירים שכן נכנסו לפלייליסט, לא יכולתי להיעלב. גם במוזיקה צריך ביצים ויש דרכים רבות להגיע למטרה, ואני לא יודעת להיכשל. זה לא בדי־אן־איי שלי, מצטערת".
השילוב בין סייבר לסולואים לא נראה לך קצת מוזר?
"בכלל לא, אבל אני מודעת לבלבול שהוא יוצר אצל אחרים. רק השבוע ישבתי עם מנכ"ל משרד פרסום שאמר לי: 'תחליטי מה את, יזמית או יוצרת, זה לא סקסי להיות גם וגם'. סליחה? למה אני צריכה לבחור? למה חייבים לקטלג ולשים אנשים במשבצת? הייתי מולטי־טאלנט הרבה לפני שהמונח הזה הומצא, ואני לא אתן לאף אחד להשטיח אותי מתחת לכותרת. מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי אדם שמחפש ופורץ גבולות, אף פעם לא הרגשתי בנוח בתוך מסגרת".
פריצת דרך
צבי (42) נולדה בשם סמדר וגדלה בהרצליה כבת יחידה. "טיילתי בשדות, מילאתי מחברות בשירים ובסיפורים, ובכיתה ו' דפקתי בדלת של יורם טהרלב, שהיה שכן שלנו, וביקשתי ממנו לקרוא מה שכתבתי. בגלל שאבא שלי היה מנהל חשבונות, הוריי ציפו ממני להיות פקידה בבנק. אבל בכל פעם שנסעתי באוטובוס לתל־אביב ועברתי על פני בית 'ידיעות אחרונות' הישן, הסתכלתי עליו וידעתי שמקומי שם, בכתיבה".
בגיל 20, בתום שירותה הצבאי כמש"קית בקרה אווירית, מצאה את העבודה הראשונה שלה בעולם התקשורת. "לא כעיתונאית, אלא כרוכשת מודעות", היא מגחכת, "וגם לא הצטיינתי במיוחד בתפקיד. כשהמנכ"ל חיפש מזכירה חדשה ‑ קפצתי על ההזדמנות וכדי להרשים אותו החלטתי לסדר ולעצב מחדש את המשרד שלו, כדי שיראה עד כמה אני מוכשרת. תוך שעה כל רשת המחשבים קרסה. כשהוא שאל אותי לאן העברתי את השרת, נאלצתי להודות שזרקתי אותו לפח ושמתי במקומו עציץ, מפני שלא ידעתי מה זה. אחרי שהבנתי שמזכירה תותחית חייבת להבין גם במחשבים, נרשמתי לקורס של שלושה ימים ללימוד ווינדוס, וזה הקורס היחיד שלקחתי בחיי. כשהוא הסתיים, ניגשתי לחנות וקניתי חמישה ספרי מחשבים, סתם לפי העטיפה. כשקניתי גם מחשב ב־10,000 שקל, ההורים שלי כעסו, כי נכנסתי למינוס בבנק".
חודש לאחר מכן הגישה מועמדות להעביר הדרכת מחשבים בקורס הסבה לאקדמאים, והתקבלה לתפקיד. "אין לי מושג איך עברתי את ראיון העבודה", היא מודה. "לא שיקרתי, אמרתי שאני יודעת רק וורד ואקסל ושאף פעם לא עמדתי מול קהל. אני, שלמדתי 12 שנים בלי להוציא תעודת בגרות ‑ לימדתי אקדמאים מבוגרים ממני. כל לילה שיננתי את נושא השיעור של מחר ופרק נוסף, למקרה שאיזה חוכמולוג יתקיל אותי עם שאלה. בגיל 21 הגעתי לכנס מחשבים, נתקלתי בדוכן של הוצאת 'הוד־עמי' המתמחה בספרי הדרכה למחשבים, שאלתי מי המו"ל ובישרתי לו שאני הולכת לכתוב את ספרו הבא, על וורד 97. כשהוא טען שספר בנושא כבר נמצא בהדפסה הצעתי לו את הספר: 'וורד 97 למתקדמים' והגשתי לו ראשי פרקים שכתבתי בחצי שעה".
על ספרה הראשון (מבין השלושה שהוציאה לאור) חתמה כבר בשם החדש שבחרה לעצמה, סול. "רציתי שליטה בחיי, להיות אדון לעצמי, ובחרתי בשם מעולם המוזיקה. באותה תקופה גם הקמתי הרכב רוק ויצאנו להופעות. תחום המחשבים נראה לי כמו אפיזודה חולפת בחיי שבמקרה הצטיינתי בה".
בגיל 26, כשכבר הפכה למומחית אבטחת מידע מטעם מיקרוסופט, נחשפה גם לצד האפל של הרשת. "לילה אחד התקשקשתי באיי־סי־קיו עם בחור מלבנון. כשכתבתי לו שאני מישראל הוא שאל אם אני פלסטינית, וכשעניתי שאני יהודייה, הוא ניתק מיד את השיחה. כמה דקות לאחר מכן המחשב שלי התחיל להתחרפן. כל מיני תיקיות נפתחו ונסגרו וזזו על המסך. הבנתי שהלבנוני השתלט מרחוק על המחשב שלי. ניתקתי את הכבל מהחשמל, עשיתי למחשב פרמוט מחדש ובמשך חודש ניסיתי להבין מה קרה שם. חפרתי וחקרתי בכוחות עצמי, לא היה טעם להיעזר בספרים, כי המידע המודפס כבר לא היה רלוונטי, יום אחרי ההדפסה הוא הפך לעתיק ומיושן. נכנסתי לכל מיני פורומים של האקרים וכדי להתאמן פרצתי למחשבים של אוניברסיטאות והשארתי אחריי פתק 'אני סול, הייתי כאן'. במפגש עם ותיקי איי־בי־אם, אחד הבכירים התפאר במערכת המאובטחת שבנו לבנק גדול, ובלי לחשוב פעמיים אמרתי לו 'בולשיט, אין דבר כזה'. טענתי שזה כמו באבטחה פיזית, מישהו יכול להבטיח שלא יהיה שום פיגוע בשום מקום בעולם? החלטתי להוכיח לו שאני מסוגלת לפרוץ לבנק".
זה חוקי?
"לא. כיום עצם חיפוש הפרצה הוא עבירה פלילית. גם אז זה לא היה כשר לחלוטין, אבל כיוון שהכל היה בחיתולים עוד לא ידעו לטפל בפריצות. כמה חודשים אחרי שפרצתי למערכת הבנק היא קרסה בגלל סיבות שלא קשורות אליי, הזמינו מומחה מחו"ל שגילה את העקבות שהשארתי אחריי. בבוקר יום ראשון, בחמש לפנות בוקר חזרתי מדייט, ושמעתי דפיקות בדלת. אמא שלי פתחה וחמישה שוטרים בלבוש אזרחי נכנסו לדירה. חשבתי שמישהו מת, לא הבנתי מה רוצים מחיי ולמה מחרימים לי את המחשב עם השירים הכי אינטימיים שכתבתי. רק כשלקחו אותי לחקירה שנמשכה 12 שעות, חוויה לא נעימה לאף אדם נורמטיבי, הבנתי במה מדובר".
איך זה נגמר?
"צילצלתי למיקרוסופט, ביקשתי המלצה על עורך דין ורק בפגישה עם עו”ד ערן סורוקר גיליתי שהוא מטפל בזכויות היוצרים של החברה ולא עורך דין פלילי. בדיעבד, זה היה המזל שלי. הוא הבין כמה הייתי תמימה ואמר, 'את צעירה מדי בשביל שהחיים שלך ייהרסו'. הוא לקח אותי כפרויקט מאתגר ופשוט הציל אותי. במשך ארבע שנים הוא עבד עבורי בחינם והפרשה נסגרה בלי כתב אישום. הוסכם שאקבל על עצמי עבודות שירות, בקטע החינוכי, שבמסגרתן הקמתי אתר אינטרנט לילדי אומנה. עברתי לצד השני של המתרס, הקמתי את תחום הסייבר עבור מיקרוסופט ישראל והתחלתי להטיף נגד פריצות לצורך אימונים. האקרים שרוצים לרכוש ניסיון חייבים לבנות מערכת ביתית ולהתאמן עליה. אל תנסו לפרוץ למערכת חיה ולקוות שתצאו מזה בלי תיק פלילי".
כשמיקרוסופט בחרה בישראל כאחת מחמש המדינות האירופיות שבהן תוקם מחלקת הסייבר שלה, צבי נבחרה לעמוד בראש החנית. "עברתי לארצות־הברית, למטה המרכזי בסיאטל, והצטרפתי לצוות פיתוח בתחום ההצפנות. בפגישות אסטרטגיות שביל גייטס השתתף בהן הייתי גם הישראלית וגם האישה היחידה".
איך זה השפיע עלייך?
"הרגשתי שאני חייבת להיות האדם הכי חכם בחדר, כדי לקבל את ההערכה המקצועית שאני ראויה לה. כיום אני שמחה לראות את מספרן של הנשים בסייבר וביזמות, אבל בזמני זה לא היה פשוט להתנהל כאשת מקצוע צעירה".
ה"לא פשוט" כלל הערות סקסיסטיות? הטרדות מיניות?
"את מכירה מישהי שלא עברה הטרדה כזו או אחרת? לא פעם ולא פעמיים נאלצתי להציב גבולות ולהמשיך קדימה".
למה לדעתך ההיי־טק נותר עדיין תחום גברי ברובו?
“מספר הנשים בהיי־טק, וגם בתחום היזמות, עולה משנה לשנה, אך המספרים עדיין נמוכים מפני שלא כל אחת מוכנה לקבל על עצמה את ההשקעה והמחיר שבאים על חשבון החיים הפרטיים. אני מכירה גם לא מעט גברים מוכשרים שבוחרים להיות שכירים כדי לא לקחת על עצמם את העול הזה".
סכנה לדמוקרטיה
בגיל 30 נקלעה למשבר. "קניתי קוטג' יפה, נהגתי במרצדס, הייתי אחראית על הסייבר של מיקרוסופט בכל דרום־אמריקה וצפיתי את העתיד – להתקדם לדרגת סמנכ"ל, להתחתן, לגדל ילדים, חתול או כלב. העובדה שראיתי את המשך הדרך שיעממה אותי נורא. הרגשתי מקובעת. החלטתי לחזור ארצה. אני אחת שלא נשארת דקה במקום שלא טוב לי בו, והתחלתי לחפש משהו שירתק אותי. במקום לטוס להודו חיפשתי את עצמי בארץ עד שקרסתי. מחלה אוטואימונית, אשפוזים. לדעתי, הגוף שלי תקף את עצמו כתוצאה מהלחץ שהפעלתי עליו, בשנים הארוכות שבהן היה לי חשוב להיות הכי מקצועית והכי מדויקת. לכל דבר יש מחיר".
במקום מנוחה החליטה צבי להקים חברה משלה. "אחרי שלא מצאתי את הניצוץ שידליק אותי החלטתי לעבור לתחום שבו אני לא כל כך מבינה, בינה מלאכותית. לפני עשר שנים הקמתי את חברת 'ג'ניו' עם חבר טוב, יעקב טננבוים, ומכרתי אותה לפני חמש שנים, כשהייתי בחודש התשיעי וידעתי שאני רוצה לחוות אימהות מלאה".
על פי פרסומים בתקשורת, החברה נמכרה בכ־30 מיליון דולר.
"הסכום האמיתי היה הרבה יותר גבוה ממה שנכתב בעיתון".
כמה?
"מכרתי חלק ממנה במזומן וחלק במניות שהערך שלהן עלה, כך שהסכום כבר עבר את ה־40 מיליון דולר. גם השנה היה לי אקזיטון יפה בתחום הקנאביס הרפואי, מכרתי מניות של חברת 'אינטרקיור' שיושב הראש שלה הוא אהוד ברק. תוך מספר חודשים עשיתי פי עשרה על סכום ההשקעה, יותר מאלף אחוז. כנראה היה לי גם קצת מזל. אבל אפשר אולי לוותר על המספרים?"
למה?
"מיום שהתחילו לתאר אותי כאחת שמגלגלת מיליונים, הרגשתי שהקשרים החברתיים שלי מתערערים. לא תמיד אני מבינה מה מניע אנשים להתקרב אליי".
כולל גברים?
“אישה מצליחה, בלי שום קשר להון שלה, יכולה להרתיע גברים מסוג מסוים, אבל גברים שבטוחים בעצמם לא בהכרח נרתעים".
כמי שהקימה חברה שפיתחה טכנולוגיות בינה מלאכותית לניתוח התנהגות משתמשים באינטרנט, איך היכולות הללו עלולות להשפיע על הטיית הבחירות בישראל?
"למרבה הצער, אין התקדמות טכנולוגית ללא מחיר. כשבוחנים לעומק את הפצת המידע בישראל מגלים שהמידע מגיע ממספר מוגבל מאוד של חשבונות, וכל שאר האנשים בעצם ממחזרים את המידע שהופץ על ידי אותם מקורות, עד שקהל הבוחרים כבר לא מסוגל לנתח מהיכן הגיע המידע ומה מקורו ואמינותו. במדיות החברתיות יש לא מעט רובוטים שמפיצים מידע כוזב, מה שעלול ליצור כדור שלג של מידע כוזב שמופץ לאלפי אנשים. זו ללא ספק בעיה שיש לתת עליה את הדעת. האחריות מוטלת, בראש ובראשונה, על המדיות החברתיות, הן חייבות לאמת את החשבונות הפיקטיביים. כבר ראינו איך גורמים מדיניים בעלי אינטרסים עוינים השפיעו על תוצאות הבחירות בארצות־הברית. מדינת ישראל אינה חסינה מהשפעות מהסוג הזה על דעת הקהל. זו סכנה לדמוקרטיה".
לפני שש שנים השקיעה באלבום הראשון שלה, בהפקת המוזיקאי איתי פרל. "כמה שירים ממנו התקבלו ברדיו בחיבוק חם, אבל לא חוויתי פריצה גדולה. כיזמית בנשמה, התייחסתי לאלבום כמו לכל מיזם שלי ומכרתי אלפי עותקים לבד, בלי חברת הפצה. דפקתי בעצמי על דלתות של חברות היי־טק וועדי עובדים והצעתי אותו כמתנה לחגים. אחרי הגל הראשון הרגשתי שאני זקוקה גם למפגש חי עם הקהל. אירגנתי מופע, הזמנתי משקיעים, חברים ועובדים, ורגע לפני שעליתי לבמה חטפתי פיק ברכיים. איך אבצע מולם את השירים הכל כך אישיים שלי? הרי את החיים הרומנטיים שלי אני לא מביאה איתי בבוקר לעבודה. הרגשתי לגמרי עירומה".
מה עשית?
"לקחתי נשימה עמוקה ושיחררתי. פשוט שרתי. אחרי שכולם בחברה שמעו אותי, חוקי המשחק השתנו. הפכתי לאדם טוב יותר וגם למנכ"לית הרבה יותר טובה. עשיתי לי מנהג חדש – מדי יום הזמנתי עובד אחר לארוחת צהריים כדי לשבור את הדיסטנס".
המרוץ לשלמות
האתגר הבא בחייה היה הקמת משפחה. "שלוש פעמים אמרתי 'כן', שלוש פעמים הייתי מאורסת ושלוש פעמים היה לי שכל להתעורר מהחלום בזמן ולבטל את החתונה. זה לא היה זה. אולי אני סוג של זאב בודד. אני מסתכלת בהערצה על זוגות ותיקים שמתבגרים ביחד, יש בזה משהו קסום ונפלא, אבל אצלי זה לא עבד. מצד שני, תמיד ידעתי שאהיה אמא, זה לא היה משהו שחשבתי לוותר עליו".
ערב אחד הגיעה לביתה חברה טובה ששאלה אותה "נו, מה קורה?" וצבי, כדרכה, התחמקה בנימוקים של "עוד לא, אני עדיין לא בשלה". סומק קל עולה בלחייה כשהיא מתארת איך חברתה ניערה אותה בתקיפות. "היא צעקה עליי, 'את כבר בת 38, קחי את עצמך בידיים'.
"בדיוק שנה לאחר מכן ילדתי את אִיטָן (בת ארבע), שפירוש שמה הוא סוג של דגן שמופיע במשנה. שנתיים אחרי שהפכתי לאמא הבאתי לעולם את איידן. הוא נולד בחנוכה, ובאירית איידן זה אש קטנה. בזכותם אני כבר לא 'פרי ספיריט' שמכורה לעבודה".
יש להם אבא?
"בבוא היום הם יוכלו לפגוש את הגבר שאחראי למטען הגנטי שלהם".
איך תגיבי אם גם הם יוותרו על תעודת הבגרות?
"אני אעודד אותם ללכת עם הלב, ויחד עם זאת אסביר להם שהמסלול הזה לא מתאים לכל אחד. הוא דורש אופי וכישורים שאני מקווה מאוד שיהיו להם".
ילדיה לומדים היום בגן של בית הספר האמריקאי בהרצליה ("שלושת השבועות של חופשת החגים היו מאוד צפופים") ובשנה האחרונה, לצד בחינת השקעות בתחומים שונים ומגוונים, הקליטה את אלבומה השני בהפקת שמוליק דניאל. "אני מלחינה עם הגיטרה, למרות שמעולם לא למדתי מוזיקה. אמיר צורף ישב כאן בבית, וביקש שאשיר לו משהו שעדיין לא השמעתי לאף אחד. זה היה 'את נשארת', ודווקא ממנו הוא התלהב".
צבי השקיעה גם בקליפ מרהיב שבו היא מצולמת עם מזרקי בוטוקס וטיפולים אחרים נגד הזדקנות.
בחרת בקונספט הזה מפני שאת רוצה להישאר צעירה ויפה?
"לא. רציתי לשקף את הניגודים בין הצילומים שלנו ברשתות החברתיות, עם כל הפילטרים והעריכות לתמונה, כדי להיראות זוהרות ומושלמות, אל מול החיים עצמם. גם בימינו מצפים מהאישה להיות וונדר־וומן. זה מתחיל ברף הגבוה שהיא מציבה לעצמה ושיוצר ציפיות מהסביבה. בעיניי זה מעוות. על כתפיה של האישה המודרנית מונחות כל כך הרבה מטלות ומשימות, וזה לא הוגן שהחברה דורשת ממנה להיות גם יפה, גם חכמה וגם מצליחה. לדעתי, כל אישה צריכה להחליט, בינה לבין עצמה, עד כמה היא מתמסרת לתכתיבי החברה המודרנית, ואם היא מחליטה לפרוש מהמרוץ לשלמות זה גם בסדר".
גם דני רובס היה שותף בעבודתה. "במהלך המפגשים שלנו הוא ביקש ממני לכתוב שיר על ילדותי, ולהפתעתי יצא לי שיר קסום לאיטני, הבת שלי".
את הקילומטראז' שצברה היא תיעדה בשיר "בדרכי" האומר: "עליתי גבוה/ חיפשתי לנגוע/ שם מצאתי את הכוח להאמין/ להתחבר ולהפנים/ ויצרתי, יצרתי בדרכי".
לא קלה היא דרכך?
"אני האחרונה שאתבכיין ואתקרבן. גם אם המדיה לא תחבק את היצירה שלי אמשיך בדרכי. כל עוד אני נהנית מהדרך וכל עוד יש בי אהבה לדבר - אמשיך ליצור, ואמשיך להיות 'גם וגם' במקום לצעוד במסלול אחד ויחיד".
נראה לך שתצליחי להשתלב בתחום הכל כך רווי ומלא תחרות?
"אני לא בתחרות עם אף אחד. זו היצירה שלי, ואני בטוחה שהקהל של נורית גלרון ומירי מסיקה יאהב גם את השירים שלי. כבר סגרתי תאריך בזאפה הרצליה, לחודש מאי, מופע בכורה לכבוד האלבום. כשאצא מהבית בעשר בלילה ‑ הילדים כבר יהיו במיטות".
