"לא לוחצים ידיים, מתחבקים"

ני אישה מאוד מינית, אולי קצת יותר מהממוצע. את החוויה המינית הראשונה שלי חוויתי בגיל 16 עם חבר שהיה לי ארבע וחצי שנים. זאת הייתה חוויה יפה, כך שהרקע המיני שלי הוא נורמלי ובריא. הייתי בצבא כשנפרדנו ומאז כל הזמן היו לי קשרים. חצי שנה. שנה. כל פעם קשר אחר. חוויתי את העולם של המין כעולם מאוד שוויוני. ידעתי שמגיע לי בדיוק כמו שמגיע למישהו אחר וידעתי "לקחת" את מה שאני רוצה. בגיל 31 הכרתי את מי שלימים יהיה בעלי. רציתי זוגיות ובית וילדים ודייקתי מאוד בבחירה שלי. הזוגיות שלנו התפתחה די מהר לחתונה ומשפחה, כשבתוך הקשר הזה היו, כמו אצל כל זוג, תקופות כאלה ותקופות אחרות. חוויתי הרבה תסכול במובן הזה שהיה לי בן זוג שהיה פחות מיני ממני. והוא אף פעם לא ידע להתפייס דרך מין. כשהיה קושי הוא תמיד התרחק ואמר, "אין לי חשק ואל תיגעי בי". הוא אדם טוב ואבא נהדר וכשהיה מין - הוא היה טוב. בגדול, חשתי שאני מסופקת. עם הגיל והגדילה של הילדים למדנו איך לשפר את המין ואיך לשלב כל מיני צעצועים ומשחקים חיצוניים. אבל התפתחנו למקומות שונים, ואחרי 15 שנות נישואים התגרשנו. תהליך הפרידה היה מהיר ומכבד ואני זוכרת את הפעם הראשונה שבה הלכתי לקניות בסופּר כגרושה. עמדתי באמצע הסופר והתחלתי לבכות. כל כך הייתי רגילה לקנות ולבשל לילדים ולא זכרתי מה אני אוהבת לאכול. לא ידעתי מה אני רוצה להכין לעצמי. כל אותן שנים שמתי את עצמי בצד. הפוקוס לא היה עליי.

אני זוכרת את הגבר הראשון שאיתו נפגשתי אחרי הגירושים. הכרתי אותו דרך הפייסבוק. הוא היה גרוש כבר שנתיים, חתיך בטירוף. בפגישה הראשונה ניגשתי ללחוץ לו את היד והוא חיבק אותי. לא הבנתי איך אנשים שלא מכירים אחד את השני מתחבקים. ואז חשבתי, "רגע, זה כמו כלבים שקודם מרחרחים". זה הקוד הראשון שלמדתי על העולם הזה של גרושים וגרושות: לא לוחצים יד - מתחבקים. כי דרך החיבוק מריחים. כי חיבוק עובד על החושים יותר מאשר לחיצת יד. אחר כך גם למדתי את הקודים של מי מתקשר ומתי. מה מראים ומה לא, ועד כמה צריך לשחק משחק. לא הבנתי את העולם הזה. כשהייתי רווקה צעירה העולם היה אחר. אנשים הכירו במסיבות, בבתי קפה ודרך חברים. ופתאום הכל השתנה.

גם ההיכרות הבאה שלי הייתה דרך הפייסבוק עם מישהו שממש התחלתי איתו. הדייט הראשון שלנו היה סופשבוע בצימר, וזו הייתה הפעם הראשונה שבה שכבתי עם גבר אחר מאז שהתחתנתי. זה היה מרגש, מסעיר ומוזר. הכל היה שונה. הגודל היה שונה. הריח. הכל. ואז, לא מתוך החלטה, אלא מתוך הרצון למצוא אהבה, וגם מתוך מקום שבו לא הייתי מחוברת למה שבאמת מתאים לי - התחלתי להתנסות. ולגמרי זרמתי עם זה. הייתי עם בחור צעיר, עם גברים רזים ושמנים, גבוהים ונמוכים, חתיכים ומכוערים. פגשתי גברים אימפוטנטים (שזה מפגש קשה כי לרגע את חושבת, "איפה אני לא בסדר" ומבינה שלא הכל קשור אלייך), ועד ההתנסות האחרונה עם בחור מקסים שגמר בתחתונים. התנסיתי מתוך חיפוש אחר אהבה ומתוך הבנה שזה חלק מהמסע. בדרך למדתי המון. גם מינית. היו פעמים שרציתי רק סקס וגם זה היה טוב, אבל אז גיליתי שדווקא במקומות שבהם יכול להתעורר רגש, דווקא שם קשה לי להשתחרר מינית. בשלב מסוים חשבתי, "זהו. אני לא יודעת לגמור יותר. משהו נדפק לי במערכת. איבדתי את היכולת". חשבתי שאולי זה בגלל גיל המעבר או לחצים סביבתיים. זה נמשך כמעט שנה ואז התחלתי לחקור את היכולת להגיע לאורגזמה טובה, קודם כל עם עצמי. כשראיתי שהמערכת עובדת והכל בסדר, היו הבלחות שבהן זה כן קרה. אבל שמתי לה שזה קרה כשלא היה רגש. באתי, גמרתי, הלכתי. אז אמנם הייתה אורגזמה, אבל משהו נותר ריק. הבנתי כמה קשה לאנשים להגיע לאינטימיות. כמה אנשים עושים סקס (ללילה) כדי למסך. והבנתי שעם כל כמה שאני זקוקה לזה פיזית, זה לא נכון לי. זיונים אפשר להשיג מהר מאוד. ווטסאפ אחד וזהו. אבל זה לא מתאים לי יותר (שלא לדבר על מחלות מין שתודה לאל, עם כל השטויות שעשיתי, ידעתי מתי לעצור ולהבין שאני לא רוצה ככה).

היום אני יותר זהירה. אני חושבת שאני מדהימה ויפה וטובה וחכמה ומיוחדת ויודעת לעוף וגם להיות עם הרגליים על הקרקע, ולא כל אחד מתאים לי. אני חושבת שכדי להגיע למקום הזה שבו אני בשלה לקשר ולאינטימיות, הייתי צריכה קודם להתנסות ובמקביל לייצב את עצמי כלכלית (כי זה נותן שקט), לייצב את הבית והילדים וליצור קן שיהיה בסיס בטוח. ויש עוד כמה עוגנים חשובים שתמכו בתהליך שעברתי: ספורט (דרכו אני יכולה לנקות ולהוציא החוצה). המשפחה שלי. וחברוֹת.

אם את מעוניינת לקחת חלק במדור, כתבי לי לכאן:

erot.woman@gmail.com