גדולות הדור

אם היה דיון בשאלת המקום של "האחיות המוצלחות שלי" בפנתיאון הטלוויזיה הישראלית, באה העונה השלישית ונעלה אותו עם פלומבה. אמנם הפרקים החדשים צולמו בסמיכות לעונה הקודמת, אולם היוצרות נועה ארנברג וגלית חוגי השכילו לאתר את מעט נקודות התורפה שנותרו ולהנדס לכל אחת מהן פתרון אלגנטי ומדויק.

הזינוק הדרמטי ביותר הוא במעמדן של דמויות המשנה. אם בעבר נושאות הכלים של שלוש הגיבורות נטו למנייריזם ולחזרתיות, הרי שבעונה הנוכחית נמצא להן נפח וייחוד שמקדמים את הסיפור מכל הבחינות. קארן (גילי סער), למשל, היא כבר לא רק תפאורה בחייה של זוגתה אורית (דנה סמו), אלא ייצוג נפלא ולא מספיק שכיח במחוזותינו של אישה בהיריון מתקדם ולאחר לידה. גם מיטל (הדס בן ארויה) חושפת זווית מרעננת בחוסר הביטחון הכרוני של מור (טס השילוני הפנטסטית), לצד היותה אישיות מסקרנת בפני עצמה.

בנוסף, נדמה כי היוצרות מודעות לשיח הערני סביב תפקידה התרבותי של הסדרה. בהתאם, הן מנצלות את הבמה כדי להציף עוד ועוד סוגיות שמטרידות את הקהל שנושא אליהן עיניים - מבלי ליפול למלכודת הדידקטית והחשיבות העצמית, וכמובן מבלי לוותר על הומור כיפי וחכם. בין אם זה ויכוח על קיום ברית מילה או ביקורת על שלטון הגברים בתחום הכתיבה לתוכניות בידור (פרק 11 המצוין), "האחיות" כבר מתייחסת בטבעיות למעמדה בתור קול חשוב ומשפיע.

ולמרות שכל האחיות במשפחת קטן זוכות להתפתח רגשית ועלילתית בעונה הזו, ניכר שהמסרים המהדהדים עדיין מתווכים באמצעות האייקון המובהק של הסדרה, נטלי (נלי תגר). אחד הפרקים לועג ובצדק לשימוש הנפוץ והמקושקש במושג "מסע", אך בשלב זה אפשר לומר שזה בהחלט מה שעובר על נטלי בניסיון להבין מה למען השם היא רוצה ואיך להתמיד בזה. כשנטלי הייתה ילדה־כוכבת, היא נתקעה עם המילה "ברצינות", שמאז מרחפת מעליה כצל. ככל שחולפות השנים, "ברצינות" הפך למשהו שמאיים עליה לא רק כפאנץ' היסטורי, אלא כמהות.

בעונה הזו נטלי מוסיפה להיות הלוחמת הבולטת ביותר על המסך למען זכותו של ציבור שלם לא להתחייב. הציפייה החברתית לקבל אותנו סגורים, חתומים ומוכנים לפשרות בצורת משכנתה חונקת ועבודה שנואה נתקלת במענה חצוף ואינטליגנטי. כשנטלי מעזה לסרב לבוסית הסמכותית שלה (עלמה זק) לטובת הקלטת פודקאסט, האחרונה מטיחה בה שהיא "בדיחה על הדור שלך". "גם את", משיבה לה נטלי בשקט שצריך להישמע למרחקים ולהילקח מאוד, איך אומרים, ברצינות.

בקטנה

דנה וייס הגישה בחדשות סוף השבוע של קשת את "גרסת מנדלבליט" לחקירות ראש הממשלה. יחסית ל"פרויקט מיוחד" (עם כמה ציטוטים חזקים), אפשר היה לחשוב על הגשה טלוויזיונית מעט פחות תמוהה מאשר תליית תמונות על לוח והבאת קריין שיגלם את מנדלבליט. כמו כן, שוב קרה שהיועץ "נתקל" בעיתונאי/ת שב־מ־ק־ר־ה מכינים כתבה על חקירות נתניהו. כך היה בנובמבר 2017, למשל, כשמנדלבליט ענה על מספר שאלות של עמית סגל ואמנון אברמוביץ'. גם עם וייס הוא ניהל עלק־שיחת רחוב. אלא אם מנדלבליט חושש מראיונות בחללים סגורים ובישיבה, הפסאדה הזו מגוחכת.