תיראו מופתעים

אף אחד לא היה כועס על מתן חוזז אם המשחקים הראשונים שלו בהפועל חיפה היו מזכירים סצנות מהריאליטי "דייט בחשיכה". המון רצון טוב ויצירתיות, אבל בעיקר חוסר התאמה ומקרים שבהם אנשים דורכים אחד לשני על הרגליים. אחרי הכל, הבחור עלה צפונה רק לפני שבועיים, אחרי חצי עונה במכבי ת"א שבמהלכה בילה ביציע יותר מרוב האולטראס של הצהובים. אבל יותר מהכל, המספרים והיכולת של חוזז רק מהווים תזכורת למחסני החירום האדירים של האלופה שבדרך. ברסקי, גלזר, יונתן כהן ופיבן קיבלו העונה הזדמנות להוכיח שהם שווים חולצת הרכב גם בקבוצה שרגילה להוציא עשרות מיליונים על רכש, אבל חוזז לא ממש. אתמול החל המסע שלו לעבר צ'אנס נוסף בקיץ הבא.

אני לא בונה על זה שאוהדי מכבי חיפה יזרמו איתי על התיאוריה הבאה, אבל יכול להיות שהתיקו אתמול יעשה להם רק טוב. הריצה של השבועות האחרונים התחילה להזכיר את הריטואל המוכר, שלרוב כולל צבירת נקודות לא רעה בחצי השני של העונה, שקצת מטשטש את העובדה שהמרחק מהמובילה עוד רגע נעצר על מספר בן שלוש ספרות. אחר כך תמיד מגיעים הדיבורים על הרכש המנצנץ שחייבים להביא כדי להסתער בעונה הבאה על כל התארים, כולל רולאן גארוס והגביע הביניבשתי, ומשם כבר מוכרת הדרך אל שוקת שבורה במחזור השישי. אז לא, תיקו מול רעננה בבית זה לא משהו שכיף לספר עליו לנכדים, אבל רק שמירה על שפיות כללית עד סוף העונה תגדיל סיכויים לחזרה אמיתית לקדמת הבמה.

אחרי ההדחה הכואבת בגביע, הצורך להמשיך ולהופיע למשחקי הליגה מרגיש להפועל באר־שבע כמו עינוי יצירתי במיוחד. כמו הסצנה המיתולוגית מ"התפוז המכני", שבה כוכב הסרט אולץ לצפות בזוועות מתרחשות על מסך, כך גם שחקניו של ברק בכר מוכרחים להמשיך ולצפות ביריבה הגדולה מפוררת את כל מי שנקרה בדרכה. העניין הוא שבאר־שבע יכולה דווקא לגרום לגארבג'־טיים הזה לעבוד עבורה. להמשיך ולתת צ'אנסים לשחקני נוער, לתת לפצועים הכמעט כרוניים זמן החלמה אמיתי, לחפש ולעקוב בניחותא אחר הזרים שיעמדו במוקד החלפת המשמרות בקיץ הבא. לעשות מהלימונים האלה לימונדה, במקום להמשיך ולהתבאס שהשנה צריך לשתות את זה, ולא שמפניה.

מדהים, מעורר השתאות ולא צפוי בכלל זה שבני־יהודה לא כבשה בשני המשחקים האחרונים, אה? מי יכול היה לראות את זה מגיע? מי חשב שהקבוצה שלא הביאה אף חלוץ אחרי שמכרה את השחקן שהיה אחראי ל־12 מ־27 שעריה, תתקשה מאוד בחלק הקדמי? לא יודע מה איתכם, אבל אני לגמרי המום.

לקבוצות שיורדות ליגה כמעט תמיד יש כרוניקה קבועה: שמות מרשימים שמגיעים בקיץ, אבל בסוף לא מספקים את התוצרת, פציעות של שחקנים דומיננטיים, חילופי מאמנים שנובעים בעיקר מהצורך הבוער להוציא על מישהו את העצבים, ותוצאות ביתיות כל כך גרועות שהאפשרות להחליף כתובת במשרד הפנים נשקלת כמעט ברצינות. נכון לעכשיו זה נראה שהאפשרות היחידה של סכנין להימלט מעונה שלמה שתשוחק בימי שישי בצהריים היא אם יתברר שאותה הכרוניקה נתגלתה גם בשתי קבוצות אחרות בליגה.