אֲנִי הוּא הוֹלֵךְ הָאֲדָמָה, אִישׁ קַרְקַע,

מְהַלֵּךְ בִּשְׁתֵּי רַגְלָי בִּשְׁבִילֵי הָעוֹלָם,

טוֹעֵם מִטַּעַם הַפְּשָׁט, טַעַם הַמְּצִיאוּת.

אַתְּ מֵעָלַי, בּוֹהֶקֶת כְּשֶׁמֶשׁ יוֹקֶדֶת,

מַזְרִיקָה אֶל גּוּפִי נְטִיפֵי פַנְטַזְיָּה מְרוּמֶזֶת.

גּוּפִי צָמֵא לָךְ, שֶׁמֶשׁ. גּוּפִי צָמֵא לְמַגָּע גּוּפֵךְ,

צָמֵא לִתְנוּעַת הַיָּד הָאִטִּית עַל צַוָּארֵךְ

בְּעוֹדֵךְ קוֹרֶנֶת בְּחוּמֵךְ וּמְחֲמֶמֶת שְׁטָחִים

חֲשׂוּפִים, לֹא מוּגָנִים.

גּוּפִי צָמֵא לָךְ, שֶׁמֶשׁ. אַךְ הַמֶּרְחָק בֵּינֵינוּ

כַּמֶרְחָק שֶׁבֵּין הַחַיִּים לַמָּוֶת –

נְגִיעָה בָּךְ, מַשְׁמָּעוּתָהּ מָוֶת לְחַיַּיִךְ .

גּוּפִי צָמֵא לָךְ, שֶׁמֶשׁ. אַךְ כֵּיצַד אוּכַל לָגַעַת

בְּשֶׁמֶשׁ רְחוֹקָה וּלְהָפְכָה לִזְמַן דִּמְדּוּמִים,

רֶגַע בֵּין עַרְבָּיִם, בְּמַחְשָׁבָה דּוֹמַעַת

שֶׁזֶּהוּ רִיסוּק נְטִיפַיִךְ.

שֶׁזּוֹהִי לְמַעֲשֶׂה, שְׁקִיעָתֵךְ הָאַחֲרוֹנָה.