"כותבים לי דברים איומים כמו 'תתאבדי' ו'שמנה'"
אגם בוחבוט רק בת 15, וכבר מתמודדת עם הצדדים היפים והפחות יפים של התהילה. עכשיו היא מוציאה שיר חדש שכתב לה המנטור משה פרץ ומודה: "אני קצת מאבדת מהילדות שלי, אין ספק"
הקלישאה גורסת שהעולם שייך לצעירים, ואפשר לקבוע שעולם הפופ בארץ הולך והופך להיות שייך לצעירות, ואפילו מאוד צעירות. נועה קירל, עדי ביטי, שיר זוארץ, ועכשיו תורה של אגם בוחבוט, רק בת 15, להגיח עם סינגל כיפי ומאוד מבטיח, "בדיוק לפני שנה". בוחבוט פרצה בבית הספר למוזיקה כבר בגיל 8, כשהמנטור שלה היה משה פרץ. הקשר בין פרץ לזמרת הצעירה נשמר מאז, ובא לידי ביטוי בשיתוף פעולה בעבר וגם עכשיו, כשכתב והלחין את השיר החדש יחד עם היוצר אבי אוחיון, שברזומה שלו להיטים גדולים כמו "דרך השלום" ו"שישי בצהריים".
"משה הוא מלאך ששומר עליי", אומרת בוחבוט. "זכיתי שהוא חלק מהדרך שלי. זמר בסדר גודל כמוהו, עם קריירה מלאה, מוצא זמן להתעסק גם בשלי ולא סתם על הדרך, כך שזה לא מובן מאליו. הוא כותב לי שירים ומייעץ לי גם בדברים שמעבר למוזיקה, לבוש, איפור, שיער. דואג שהכל ייראה כמו שצריך".
הוא בעצם מעין מנהל אישי שלך?
"הכי נכון לומר שהוא המנהל המוזיקלי שלי. הוא אח, אבא, כל דבר אפשרי, גם חבר. המשפחה שלי מאוד אוהבת אותו. זו אולי נשמעת קלישאה, אבל משה היה הזמר שהכי הערצתי כשהייתי ילדה. לפני בית ספר למוזיקה תמיד הייתי מתביישת לשיר, אבל השירים היחידים שהייתי מסכימה לעלות איתם לבמה היו של משה. החלום הופך למציאות, וזה מדהים".
בוחבוט מנהלת לוח זמנים עמוס מאוד בגילה, ובנוסף לקריירה המוזיקלית היא מדבבת, משחקת ומנחה את "הבנים והבנות" של ערוץ הילדים. כל זה אומר שהיא נאלצת לוותר גם על חלק מהילדות ומהנעורים לטובת הקריירה. "זה נכון. סדר היום שלי אחר לגמרי. אני משחקת, התחלתי להנחות, גם לדבב, והלו"ז נהיה צפוף. בשלושה חודשים סביב חנוכה הייתי און־אוף על הלימודים. אני קצת מאבדת מהילדות שלי, אין ספק".
איך זה בא לידי ביטוי?
"לפעמים יוצא לי לפספס בית ספר או יציאות עם חברות וימי הולדת שלהן. אני לא מתלוננת לרגע, זכיתי. אני עדיין מקפידה לחוות את הצד של הנעורים עם החברות, לא מזניחה את זה. אני לומדת בתיכון מקיף ז' בבאר־שבע, בכיתה י' ומשקיעה מאוד, ויש לי ציונים טובים".
איך את מסתדרת עם הפרסום, ואולי גם עם הקנאה הנלווית בבתי הספר?
"כשהתחלתי, בבית הספר לא ידעו איך לקבל את זה. לא הבינו איך זה שאתמול ישבתי איתם בכיתה ופתאום אני בטלוויזיה ומבקשים ממני תמונות. אז ברור שהיו דיבורים ודברים שלא היה לי נעים לשמוע. אתה מגיע למצב שכולם מדברים עליך ומסתכלים עליך ולפעמים אתה בוחר להיות לבד ולקחת כמה ימים של שקט ולא להיות עם חברות בהפסקה".
הגעת לדמעות בסיטואציות כאלה?
"לא מזה, אבל כן מבריונות ברשת. אנשים שלא מכירים אותי כותבים מה שבא להם, כל מיני דברים איומים כמו 'תתאבדי' ו'שמנה', ואלה מצבים מאוד קשים. אבל למדתי עם הזמן למתן את זה. אני יודעת בתוך־תוכי שכשהאנשים האלה רואים אותי ברחוב הם מבקשים ממני תמונות וסרטונים. כשהייתי קטנה יותר, היה לי קשה. בתיכון יש פרגון. כשאני עוברת, שרים שיר שלי, ולפעמים גם שמים ברמקולים".
המורים?
"מבקשים סרטונים לנכד או לילד, 'את חייבת לעשות לי'. אז אני אומרת 'תביאי ציון טוב, תקבלי'. בצחוק, כן?".
איך היחסים עם הקולגות, קירל, ביטי, זוארץ?
"נועה חברה מהממת שלי. אנחנו מאוד מפרגנות אחת לשנייה בכל שיר שיצא. ב'דודה והדוד' שרנו ביחד ויצא חיבור מדהים. גם שיר זוארץ ועדי חברות שלי, קולגות. אין קנאה בינינו, רק פרגון מדהים".
לפנייה לכתב/ת 
