שיכרון הכוח של פונטי

בשבוע שעבר שמעתי ראיון עם משה פונטי ונחרדתי. איזו יהירות, כמה כוחניות. להבדיל - וכאן כמובן לא מדובר באדם שחשוד בפלילים - עושה רושם שכמו אפי נוה, גם פונטי הסתחרר מהכוח הרב שבידיו. הג'ודו, כך איים פונטי, לא יופיע למשחקים האולימפיים בטוקיו 2020 אם הוועד האולימפי לא יאפשר לצרף למשלחת ארבעה־חמישה ג'ודאים נוספים גם אם לא יעמדו בקריטריונים שנקבעו. הג'ודו הוא ספורט יחידני וחשוב שישראל תופיע בטוקיו ב"נבחרת מלאה". ולמה רק הג'ודו? אתלטיקה קלה והתעמלות הם ענפים קצת יותר חשובים מג'ודו, יש להם סיכוי למדליה, למה שלא יופיעו גם הם ב"נבחרת מלאה"?

דווקא הג'ודו, שמקפיד על הכנות מקצועיות ונחשב לענף מועדף תקציבית, לא צריך לנצל את הישגיו כדי לנפח את הנבחרת. היו זמנים בהם המדד להשתתפות במשחקים האולימפיים היה הקריטריון הבינלאומי. הוועד האולימפי הישראלי החמיר כדי שלא נחזור לימים שבהם ההשתתפות הייתה העיקר, אבל בסוף מדובר באגו וכסף. למספר הג'ודאים שייסעו לטוקיו תהיה השפעה על התקציבים בשנים הבאות, ופונטי, שנהנה מיחס אוהד משרת הספורט, חושש שהתקציב יתכווץ אחרי האולימפיאדה ורומז ש"גורמים" בוועד האולימפי מחסלים איתו חשבונות. מי מחפש את הג'ודו, יעל ארד?

פונטי מרגיש שהג'ודו הוא ענף הספורט היחיד שמביא מדליות ומגיע לו הכל, לכן לא הופיע לישיבות שבהן אושרו הקריטריונים. עכשיו הוא נזכר שלמרות שתקציב הג'ודו עומד על כ־14 מיליון שקל בשנה, אי־אפשר לקנות כרטיס השתתפות באולימפיאדה בכסף, וגם שרת הספורט המיטיבה תסיים את תפקידה במהלך 2019, לכן הוא מבקש (ויקבל) הזדמנות לטעון את טענותיו.

בוועד האולימפי הוא ייתקל בגישה שלא מקובלת עליו, שרק מקום שביעי באחת מאליפויות אירופה, או מקום תשיעי באליפות עולם, או מדליה באחת מעשר תחרויות הגראנד־סלאם יבטיחו כרטיס לטוקיו. ממש לא מוגזם.

תודה לאל שבקרוב נשתחרר מעולה של שרת יחסי הציבור לפריימריז בליכוד. כי מראשי איגודי האתלטיקה וההתעמלות לא שמענו איומים, שאם נבחרות ה"מלאות" באתלטיקה ובהתעמלות לא יצטרפו לחנה מיננקו, לונה צ'מטאי־סלפטר, לינוי אשרם וארטיום דולגופיאט, הם יחרימו את המשחקים האולימפיים.

הפצצה של זוארץ

ההתפטרות של שינו זוארץ מראשות ההתאחדות לכדורגל פחות מארבעה חודשים מאז שנכנס לתפקידו מעלה תהיות. זוארץ, אדם ראוי ללא ספק, התמנה לתפקידו באחת הקומבינות הגדולות, לאחר שוועדת איתור בראשות שופטים פסלה אותו בשל זיקתו למכבי פ"ת, ורק כינוס מיוחד של האסיפה הכללית, שנועד לבטל את סעיף הזיקה בתקנון, הכשיר את המינוי.

זוארץ לא בא מהפוליטיקה, אבל כיד ימינו של אבי לוזון הוא מצוי בנבכי הכדורגל ומכיר את הנפשות הפועלות וגם את הנפשות המחבלות. אני לא זוכר יו"ר שפתח קדנציה עם כל כך הרבה קרדיט ונכונות לשינוי, לכן מוזר שזוארץ התפטר. האם הוא לא ידע שהכדורגל בישראל מנוהל בשלט רחוק בידי מרכזי הפועל ומכבי, שמושכים בחוטים באמצעות שליחיהם?

אסופת אינטרסנטים יושבים בהנהלות מוסדות הספורט כדי לשרת את המועדונים שלהם ואת המרכזים. למרכז הפועל כבר אין מילה בהפועל ת"א או חיפה, ומכבי נתניה קשורה למרכז מכבי בתיאוריה, אבל את רשימת חברי הנהלת ההתאחדות קובעים במרכזים. לזוארץ היו תוכניות מצוינות לשינוי, הבעיה שמרכזי הפועל ומכבי חוששים ומטרפדים כל ניסיון לשינוי.

הקש אף פעם לא שובר את גב הגמל, אבל כשמכבי ת"א ומכבי חיפה התנגדו לביטול שיתוף שחקנים זרים במחלקות הנוער, לזוארץ נמאס. מגיפת הזרים אוכלת כל חלקה טובה בכדורסל ובכדורגל. חיזוק איכותי ומדוד של זרים הוא מבורך, אבל כשזרים בינוניים מינוס תופסים מקומם של ישראלים, כשברקע מעורבים סוכנים וכסף, זה מזכיר את בתי החולים שמוכרים מיטות ל"תיירי מרפא" בזמן שסבא שלנו מחרחר במסדרון.

רק מינוי נציגי ציבור חיצוניים אמיתיים יעשה סדר במוסדות הספורט.

כבוד הנשיא והמארח קופל

ביום שני הבא תהיה רינה וישועה באוהלי צדיקים. ערב לזכר יוסק'ה קרמרמן, אריה קרמר, מיכה רייסר, יגאל גריפל ומיקי מנדלבליט, יתקיים באולמי אבניו. החברים ישתו ויאכלו, וכן יישאו דברים נשיא המדינה רובי ריבלין, חתן פרס ישראל דוד לוי, נציג מרכז בית"ר שמואל שניצר, ונציגי המשפחות יעלו זיכרונות. המארחים הם מיכאל קליינר ממועדון היקב ואבנר קופל ממרכז בית"ר. אליה וקוץ בה: המארח קופל שילם עד לא מזמן את חובו לחברה. בית משפט השלום פסק לו 36 חודשי מאסר, שקוצרו במחוזי ל־20 בלבד, שמהם קוצץ שליש. 12 חודשי מאסר על עבירות מרמה, זיוף, קבלת דבר במרמה ותחבולה להתחמק מתשלום מס בגובה 7 מיליון שקלים!

זכותו של קופל, לשעבר יו"ר איגוד הכדורסל ומינהלת ליגת העל, לשקם את שמו. השאלה, האם יאה שנשיא המדינה והיועץ המשפטי לממשלה, בנו של מיקי מנדלבליט, יתארחו אצל אדם שרק לאחרונה השתחרר ממאסר על עבירות חמורות כל כך?