ראשון 26 בינואר 2020
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: אביגיל עוזי
    24 שעות • 23.01.2019
    מטפס על גבעת חלפון
    בגיל 43 טל מוסרי הוא כבר לא רק כוכב ילדים. עכשיו הוא משלים את הפריצה לתיאטרון עם תפקיד נחשק בהצגה הכי מדוברת של השנה: "גבעת חלפון אינה עונה" גרסת 2019. מוסרי, שיגלם את סמ"ר רפאל מוקד, ג'ינג'י בשבילכם, מדבר על החששות ממה שגברי בנאי יחשוב על המשחק שלו, על שיחות הנפש המפתיעות שניהל עם פולי מהגששים ועל החיים בקו התפר שבין עולם הילדים למבוגרים
    יואב בירנברג | צילום: אביגיל עוזי

    זאת עומדת להיות ההפקה הכי מפתיעה ומדוברת של 2019 בתיאטרון הישראלי. סרג'יו קונסטנסה, ויקטור חסון, ג'ינג'י ויעלי יעלו בעוד חודשיים על במת תיאטרון הבימה בגרסה המחודשת של יצירת הקאלט — גבעת חלפון אינה עונה. גם הליהוקים מסקרנים: רוני דלומי בתפקיד יעלי, משה אשכנזי ושלומי קוריאט יתחלקו בתפקיד של סרג'יו, ואת סמ"ר רפאל מוקד, ג'ינג'י בשבילכם, יגלם — הפתעה — טל מוסרי. כן, זאת בחירה לא טריוויאלית להפקיד את התפקיד המיתולוגי שגילם גברי בנאי בידיו של כוכב הילדים. וגם מוסרי יודע את זה. "כל קלישאה שאני אגיד על מה שהרגשתי תהיה נכונה", הוא אומר. "ברור שהתרגשתי כשפנו אליי". על דבר אחד הוא מצטער — על כך שלא יכול היה להרים טלפון לשכן שלו לשעבר, ישראל (פולי) פוליאקוב, ולספר לו על סגירת המעגל.

     

    "בשנות הילדות שלי היינו שכנים של משפחת פוליאקוב", הוא מספר. "הייתי בן בית שם. ממש אחד מהמשפחה. הייתי החבר הכי טוב של יעל, של אריאל ואיתמר, הילדים של פולי. הבית שלהם היה הבית הכי מצחיק בעולם, אבל את השיחות הרציניות והכבדות הייתי מנהל עם פולי — שיחות על תיאטרון ועל החיים. פולי היה עילוי. התפקיד של סרג'יו זה תפקיד לאוסקר. בבית שלי שמעו המון גשש. אני זוכר שבשבת בבוקר אבא שלי היה שם את הגשש ברדיו וצוחק בקול. כילד לא הבנתי את הגאונות של הגשש, אבל היום, כשאני קורא את הטקסטים שלהם, אני מתענג. הם פשוט גדולים מהחיים. ענקיים".

     

    גברי בנאי בסרט גבעת חלפון אינה עונה
    גברי בנאי בסרט גבעת חלפון אינה עונה

     

    הרמת כבר טלפון לגברי כדי להתייעץ איתו?

     

    "לא. אם היו אומרים לי שאשחק פעם את התפקיד ששיחק גברי בנאי, לא הייתי מאמין. תמיד חלמתי להיות בן למשפחת בנאי. זה הכבוד הכי גדול בתרבות הישראלית. זאת האצולה. אז הנה, גם אני בנאי, ואני כבר מת לפגוש אותו ולספר לו. אתה יודע שאשתי אמרה לי שבהתחלה, כשהיא התאהבה בי, היא חשבה בכלל שאני אביתר בנאי. מחמאה גדולה. גברי הוא הסטרייט בהתנהגות שלו בשלישייה, הציר שסביבו קורית כל העלילה ההזויה בסרט. הוא מוביל את הסיפור ומסביבו ייהום הסער, וזה מאוד מזכיר לי את עצמי. גם אני תמיד מנסה שהכל יהיה בסדר. הראשונה שסיפרתי לה על התפקיד הייתה אמא שלי, והיא בכתה מהתרגשות שאני הולך לשחק עם ניצה שאול בהצגה. הן היו יחד בלהקת פיקוד המרכז והן היו החברות הכי טובות בלהקה".

     

     

    החיבוק של ליאור דיין

     

    כדי לבנות את התפקיד של ג'ינג'י — מוסרי צפה בגבעת חלפון בריפיט. הוא כבר מכיר בעל פה כל מילה, כל ניואנס וכל זווית צילום. "אבל אנחנו לא עושים חיקוי", הוא מדגיש. "בסוף אתה מגלם את ג'ינג'י, לא את גברי, ורוני דלומי מגלמת את יעלי ולא את ניצה שאול. בניתי דמות שהיא לא גברי בנאי. אני מביא את עצמי לבמה. אולי משה אשכנזי ושלומי קוריאט פחות לחוצים, כי פולי כבר לא יכול להגיד להם אם הם מגלמים אותו טוב. אני כן לחוץ. יהיה מאוד מרגש כששייקה וגברי יבואו לראות את ההצגה שלנו. אני מאמין שהם יאהבו אותה".

     

    כמה מטרים מבית הקפה שבו אנחנו יושבים, מתקיימות החזרות להצגה, שתעלה בהבימה בחודש מארס בבימויו של משה קפטן. "הנה יעלי", מתלהב מוסרי, כשלבית הקפה נכנסת במקרה רוני דלומי, יעלי גרסת 2019. לא עוברת שנייה, ומוסרי ודלומי מריצים שורות מההצגה ולא מפסיקים לצחוק. בהבימה סיימו ללהק ממש לא מזמן את הקאסט המסקרן. בין התפקידים: קובי מאור שיגלם את ויקטור חסון וגם ניצה שאול וטוביה צפיר ששיחקו בסרט המקורי, ויערכו מחווה בהצגה לתפקידים המיתולוגיים. עוד ליהוק מסקרן הוא אדם שיאון, הנכד של יעל דיין, אחותו של אסי, שיגלם את סרג'יו קונסטנסה בילדותו.

     

    מישהו ממשפחת דיין כבר ביקר בחדר החזרות?

     

     

    "ליאור דיין היה בקריאה הראשונה שעשינו למחזה. מאוד התרגשתי כשראיתי אותו. אחרי שסיימנו, הוא ניגש אליי, חיבק אותי, ואמר: 'אני כל כך מאושר שהתפקיד הזה הוא שלך, זה יושב עליך בול, ואני בטוח שתעשה אותו מדהים'. הוא הרגיע אותי. אני מאוד אוהב את אסי דיין. 'החיים על פי אגפא', 'בטיפול', ובטח 'גבעת חלפון', אלו יצירות מופת. האיש היה גאון".

     

    כשמעבירים סרטים לבמה, במיוחד כשמדובר בקלאסיקות, זה לא פעם מסתיים בכישלון, ובטח לא משחזר את ההצלחה הקולנועית.

     

    "אני סומך על קפטן שיוביל אותנו לארץ הבטוחה. אנחנו מאוד נהנים והקאסט פשוט מדהים. תמיד אפשר לקחת קלאסיקה ולהרוס אותה, אבל פה הטקסט ממש מנצח. הטקסט של אסי דיין ונפתלי אלטר זה שירה צרופה. מלבד סיפור המסגרת, שמתרחש שנים אחרי עלילת הסרט, הטקסט בהצגה הוא בדיוק כמו בסרט. אנחנו לא רוצים לשנות מילה מהסרט, ולא רק בגלל שכמעט כל משפט שני שם הוא קאלט, נצחי. מדובר בסרט הישראלי הכי גדול והכי נצפה אי פעם. כמו שאי־אפשר לשנות מילים אצל שייקספיר, גם פה אי־אפשר. אסי דיין כתב פה משהו מושלם. אני כבר שומע את הקהל חוזר אחרי שלומי קוריאט: 'לסרג'יו פנית, לא טעית', ושר איתנו את 'תנו לשים ת'ראש על דיונה'".

     

    הגעגועים לא הרפו

     

    בשנתיים האחרונות, מוסרי, בן 43, חזר לתיאטרון אחרי שנות היעדרות ארוכות — ארוכות מדי מבחינתו. הוא מככב עכשיו בתיאטרון הבימה בשתי הצגות, "סימני דרך", הלהיט שמבוסס על שירי נעמי שמר, וב"הדוד אריה", עיבוד לספר הילדים של ינץ לוי. גם כשהוא בתיאטרון הבימה, הילדים לא מניחים לו לרגע. ליד בית הקפה חולפים עשרות ילדים תלמידי בית הספר ביאליק רוגוזין בתל־אביב, שבו לומדים גם הרבה מילדי העובדים הזרים ומבקשי המקלט. כשהם מבחינים במוסרי הם מנופפים לו לשלום בהתלהבות, וצועקים את שמו. מוסרי, אחד שכבר רגיל למחוות דומות, מתרגש וניגש לעשות איתם סלפי המוני וסבלני, שמסתיים בחיבוק. מוסרי חי על קו התפר הזה כבר שנים. בין עולם הילדים לבין תפקידים רציניים יותר למבוגרים. גם אם לא יגיד זאת בפה מלא, אין ספק שבפנים תמיד תטריד אותו השאלה אם לא פיספס קריירה של שחקן תיאטרון רציני כשבחר בערוץ הילדים.

     

    "זה הסיבוב השני שלי בתיאטרון", הוא אומר. "זכיתי בפרס התיאטרון לשחקן המבטיח לפני יותר מעשרים שנה ועברתי אחר כך לעולם הילדים. היום אני יכול להגיד סופסוף, בגאווה גדולה, שהתיאטרון זה המקצוע שלי. הרבה שנים ניסיתי לחזור לתיאטרון, בכל התיאטראות, וזה לא היה קל. לצערי אמרו לי לא. הסתכלו עליי כטל מוסרי של עולם הילדים. אמרו לי, 'אתה צריך לוותר על עולם הילדים. אתה לא יכול לעשות גם וגם'. למה שלא אעשה גם וגם אם אני אוהב את זה? לא מעט שנים התגעגעתי לתיאטרון וזה דיגדג לי בין האצבעות, וקפטן והבימה פתחו לי את הדלת ואני אסיר תודה להם. אני מרגיש שחזרתי הביתה".

     

    אז תמשיך לרקוד על שתי החתונות?

     

    "אני אוהב את האנשים בתיאטרון, אבל אני לא מזניח לרגע את עולם הילדים. מאז שנולדו לי שלושה ילדים, אני מבין טוב יותר את היופי שבזה. לא הגעתי לעולם הילדים כאל עוד תחנה בדרך, כדי לצבור לייקים ותמונות באינסטגרם. תמיד שאלו אותי 'מתי תעזוב את עולם הילדים?', ואני תמיד אומר שאני לא רוצה לעזוב. אני שמח שחלק מהקהל שבא ל'סימני דרך' ול'דוד אריה', גדל עליי".

     

    אז תופיע גם בגיל שישים בפני ילדים ותסתכן בכך שאולי יגידו שאתה פתטי?

     

    "בוא ניפגש אז ונראה. אני מאמין שלא יגידו שאני פתטי. בראיון שעשיתי לפני שנבחנתי לערוץ הילדים שאל אותי אלון שטרוזמן, שהיה אז מנכ"ל הערוץ, 'תגיד, אתה אוהב ילדים?' אני מודה שהתחלתי להזיע כי לא ידעתי מה לענות. אמרתי לו, 'אני מודה שאני לא מגיע לטלוויזיה בגלל קהל הילדים'. אבל הגעתי בגלל הטלוויזיה ונשארתי בגלל הקהל. אני מאוד אוהב את עולם הילדים. כשאני קם בבוקר ליום צילום בניקולודיאון, אני חוגג, מתרגש".

     

    איך עומדים בסדר יום מטורף, שכולל הצגות לילדים בבוקר, צילומים, ובערב הצגות למבוגרים?

     

    "הקלישאה הזאת שמאחורי גבר מצליח עומדת אישה מופלאה, נכונה במקרה של אשתי. אני חי הרבה בזכותה. נעם פשוט מדהימה. היא בת משפחתו של דוד בן־גוריון. מעבר לזה שהיא האהבה הכי גדולה שלי, היא הצילה אותי, כי כשאני בא הביתה יש בית ויש פרספקטיבה ויש רגליים יציבות על הקרקע. אפשר נורא להסתנוור במקצוע הזה וללכת בו לאיבוד, והרבה בזכותה זה לא קורה. יש המון אנשים שהלכו לאיבוד במקצוע הזה, ונעם שמרה עליי מכל משמר. אני איש של עבודה קשה, אבל גם אבא מדהים, ונעם יודעת להכיל אותי. אנשים חושבים שהמקצוע הזה נגמר אחרי חמש־עשרה דקות. מבחינתי, וככה חונכתי, זה ריצת מרתון. אני כל היום חי בתחושה שעדיין לא עשיתי כלום עם עצמי ושעדיין לא גילו אותי ולא מחאו לי כפיים".

     

    מספיק עם הפוליטיקה

     

    "סימני דרך" תחגוג בשבוע הבא 250 הצגות. "ההצגה הזאת היא מתנה נפלאה — בעיקר המפגש עם הקהל", אומר מוסרי. "היא מצליחה לעשות את מה שאף פוליטיקאי לא מצליח לעשות ולא יצליח, וזה למצוא את הקו המחבר בין קריית ארבע, חצור הגלילית, אור עקיבא, תל־אביב, קריית־גת וקיבוץ עין השופט. כל אחד מהאנשים במקומות האלה חושב שההצגה הזאת נכתבה עליו, ורק עליו. אם יש משהו שמצליח לאחד בין הקיבוצניקים, למתנחלים, לתל־אביבים, לאלו שגרים בצפון ובדרום הארץ, זה 'סימני דרך'. היא הדבר המאחד בארץ השסועה הזאת. המפגש עם הקהל מרגש אותנו בכל פעם מחדש. בסוף ההצגה אנחנו שרים והקהל עומד על הרגליים ומריע, ואני מביט בהם ורואה שם אנשים מבוגרים שיושבים ובוכים. זה גם מה שהיה לנו בקריית ארבע".

     

    עד לפני כמה שנים, הצגה של הבימה בקריית ארבע הייתה מעוררת סערה גדולה, ופתאום זה עובר בשקט, מתחת לרדאר, ואיש מהאמנים לא פוצה פה. היית שלם עם ההופעה שם?

     

    "זה ויכוח שצריך לקיים אותו, אבל אי־אפשר לקיים את הוויכוח על המקום הזה בלי לפגוש את האנשים שחיים בקריית ארבע. אי־אפשר שכל מגזר יסתגר בתוך עצמו ויגיד שהוא לא מוכן לדבר עם מישהו אחר. כשחקן, אני שמח לפגוש את כל עם ישראל. אגב, אני פוגש את כל הקהלים האלה גם בהופעות שלי לילדים במסגרת ניקולדיאון. היה לי מרתק לפגוש את האנשים של קריית ארבע. אני יכול להתווכח איתם, אני יכול לא להסכים איתם, אבל לא להיפגש איתם ולא להציג להם? זה לא. חוץ מזה, אם היינו יכולים לשאול את נעמי שמר, היא הייתה שמחה שנגיע לכל מקום במדינת ישראל. זאת הצוואה שלה. והגענו לשם".

     

    טל מוסרי ורוני דלומי ב"סימני דרך" | צילום: ג'ראר אלון
    טל מוסרי ורוני דלומי ב"סימני דרך" | צילום: ג'ראר אלון

     

    ברור שהיא הייתה שמחה. דעותיה היו ימניות.

     

    "התיאטרון מכבד את כל מי שמופיע מעבר לקו הירוק. אצלו בקאסט הייתה התרגשות גדולה וסקרנות להופיע שם. מי שלא רצה, יש לו מחליף. אני חושב שהפוליטיקה מחרבת לנו את החיים, במקום לסייע לנו. תרבות ואמנות צריכות להיות נקיות מפוליטיקה. כשהייתי בצבא, שמוליק הספרי, שהיה הבמאי של הלהקה, אמר לנו, כשהוא שלח אותנו להופיע בשטח, 'תזכרו, אתם לא הכוכבים המרכזיים כאן. כמו שהאפסנאי נותן ציוד לחיילים וכמו שהטבח נותן להם אוכל, אתם נותנים להם בידור ותרבות. אתם משרתי ציבור'. וככה אני תופס את עצמי. אני לא צריך להחליט איפה יעבור הגבול של מדינת ישראל. אני יכול להצביע בקלפי, ודעותיי האישיות נשארות ויישארו מאחורי הפרגוד, אבל כשאני שחקן, ובטח בתיאטרון הלאומי, אני אופיע בכל מקום".

     

    יש תפקידים שלא תעשה בתיאטרון בגלל מעמדך ככוכב ילדים — למשל להופיע בעירום? לשחק רוצח?

     

    "באתי לתיאטרון גם כדי לאתגר את הקהל שלי ואת עצמי. אם העירום יהיה נכון לסדרה, להצגה או לסרט, למה לא?! יש לי חלום לשחק בסרטים ובסדרות לא רק לילדים. ואם יהיה צריך להיות שם עירום וזה יהיה נכון לעלילה, יהיה עירום והילדים יעמדו בזה. בכל דבר שאני עושה הפרספקטיבה של ההורה ושל כוכב ילדים קיימת. היום אני מבין את גודל האחריות שיש לי ואני נושא את האחריות הזאת בגאווה גדולה על כתפיי, אבל אני גם אמן. אחד החלומות הכי גדולים שלי הוא לשחק עם עידו אחי באותה הצגה. הוא כל כך מוכשר. חשבתי על המחזמר 'אחים בדם'. זה יכול להיות פיצוץ".

     

    אז מי ישחק ב"גבעת חלפון אינה עונה" של תיאטרון הבימה

    סמ"ר רפאל מוקד (ג'ינג'י) — טל מוסרי

    סרג'יו קונסטנסה — שלומי קוריאט ומשה אשכנזי

    ויקטור חסון — קובי מאור

    יעלי — רוני דלומי

    שפרה — עדנה בליליוס

    משחקים את עצמם: ניצה שאול בתפקיד יעלי המבוגרת וטוביה צפיר בתפקיד המ"פ שמגר המבוגר

     

    ההצגה "סימני דרך" המבוססת על שירי נעמי שמר תעלה בסופ"ש בתיאטרון הבימה

     


    פרסום ראשון: 23.01.19 , 20:22
    ידיעות אחרונות