אישה חשובה מאוד

גם העונה השנייה של "איש חשוב מאוד" נתפרה על פי מידותיו של יהודה לוי, אבל את הפרק החמישי שלה, שיוקרן הערב ב־HOT, הוא חולק עם רונה סטרשנוב המגלמת את מיכל, ישראלית שחולמת לכבוש את הוליווד. בדרך לפסגה היא גרה בסלון של דירת שותפים, חיה על חסה וגוררת את לוי לסדנת משחק של גורואית שמפרקת לשניהם את הצורה.

"הייתי שם", אומרת סטרשנוב, "וכשחזרתי סיפרתי לחברתי שירלי מושיוף מה עברתי שם, לטוב ובעיקר לרע. התרגשתי מאוד כששירלי החליטה לעבד את החוויות שלי לדמות, וברור שצרחתי מאושר כשהיא בישרה לי שאני אגלם את מיכל".

מה הביא אותך להוליווד?

"בשתי מילים?" היא מהססת, "מאור זגורי".

סטרשנוב, 35, גדלה במושב ניר בנים שבדרום, הבכורה בין שלוש בנותיהם של מגדלי ורדים. "הייתה לי ילדות מדהימה, רצתי בשדות ברגליים יחפות, אבל כשהפכתי לטינאייג'רית גיליתי שלחיים במושב יש גם צדדים אחרים. אם נדלקת על משהו יוצא דופן כמו משחק, אין לך הזדמנויות ומשאבים. בגיל 13 נרשמתי לחוג למשחק בבית הספר, אבל הדבר האחרון שעניין את הוריי היה להסיע אותי לתל־אביב לאודישן. במהלך שירותי הצבאי בדובר צה"ל עברתי לעיר הגדולה וגרתי בבית החייל".

עם שחרורה צצו בה ספקות. "פתאום שאלתי את עצמי מי אמר שאני מוכשרת. שקלתי ללמוד חינוך מיוחד ובסוף נרשמתי להוראת תיאטרון בסמינר הקיבוצים. הרי תעודת הוראה זה תמיד טוב. חודש אחרי פתיחת שנת הלימודים הבנתי שאני יושבת בכיתה הלא נכונה. בחיל ורעדה ניגשתי לאיציק ויינגרטן, ראש בית הספר ללימודי הבמה".

עדיין לא הגענו לזגורי.

"בתקופת הלימודים בסמינר לא היה בינינו קשר, הוא מבוגר ממני בשנתיים, אבל כשמאור עמד לביים הצגת פרינג' שכתב, 'בתולים', הוא כינס סביבו שבעה בוגרים, כל אחד מהנישה שלו. אני הייתי עוזרת במאי, והקיץ ההוא היה חוויה משנה חיים. דווקא מפני שאף אחד לא עבד בשביל כסף, ובכלל לא ידענו מה ייצא מזה, התמסרנו ליצירתיות קסומה".

כחצי שנה לאחר מכן נולדה האהבה. "מאור היה האהבה הראשונה שלי ובדיעבד אני מבינה שהיה בה משהו מאוד לא בשל. הייתי בת 25 והתנהגתי כמו בת 15. עשיתי הכל בשביל האהבה — לספוג, להכיל, להתנתק מחברים ולשכוח מכל מה שחשוב לי. ככה נסחפנו למערכת יחסים מלאת תהפוכות, עליות וירידות, שנמשכה ארבע שנים".

למה היא לא עבדה?

"שאלת מיליון הדולר", היא מגחכת. "כל אחד מאיתנו לחץ בצורה מושלמת על הכפתורים הלא נכונים של הצד השני והצלחנו להוציא זה מזו את הכי רע שאפשר. זה גרם לכל אחד מאיתנו להרגיש רע עם עצמו ולצבור מטענים כלפי הצד השני. מאישה עצמאית ואמביציוזית הפכתי לתלותית, שכחתי לגמרי את עצמי. אילו אחותי הקטנה הייתה מתנהגת בצורה כזו הייתי מכפכפת אותה, אבל כל החיים שלי נעו סביב ולמען האהבה. כיוון שהיה בינינו חיבור נורא חזק, לא הצלחנו לעצור. נפרדנו, חזרנו, ושוב ניסינו מחדש".

"הפרידה ריסקה אותי"

מי שהכריז "קאט" היה זגורי, "ואני מודה לו על כך. ברוב תמימותי נלחמתי על האהבה כמו לביאה. הבעיה הייתה שמאור החליט לסיים את הקשר שלנו בסוף השבוע הראשון או השני של צילומי 'זגורי אימפריה' שבה שיחקתי שתי עונות, בדמות שימרית, חברתו של אבישי, בחורה חסרת טאקט שאומרת הכל בפנים. את הדמות הזו המצאתי בתקופת הסמינר, כדי לעשות צחוקים בהפסקות, ומאור החליט לצרף אותה לסדרה".

איך הצלחת לשחק כשהאקס הטרי שלך מביים אותך?

"זה היה סיוט שאין לתאר. ממש. והוא הוכפל כשגיליתי שהאקס הטרי שלי מנהל מערכת יחסים חדשה".

איך גילית?

"יש מצבים שבהם מתגלה בי חוש שישי, כמו של מכשפה. בוקר אחד ראיתי את חן אמסלם חוצה את המסדרון. לא הכרתי אותה, אבל הלב שלי אמר לי 'בלילה קרה משהו'. אמרתי למאור 'אל תסתיר את זה בגלל שאני בסביבה, אני מפרגנת לך, זה שלך'. התנהגתי כמו גיבורה עד לסוף הצילומים, חזרתי הביתה ורק אז התרסקתי ברמות־על. באחד הבקרים קמתי וגיליתי שאני לא מסוגלת להזיז את הרגליים, כאילו חטפתי שיתוק, ובמשך שלושה חודשים לא יכולתי לצאת מהבית. כל הבדיקות הרפואיות היו תקינות. חברים באו אליי, בישלו לי ודאגו להוריד אותי לקפה מתחת לבית להתאווררות. פחדתי שאשאר משותקת לצמיתות".

אחרי שלושה חודשים קרה הנס. "כמו מדי בוקר פקחתי את העיניים וישר בדקתי את הרגליים. להפתעתי, הן זזו. קמתי, ירדתי לרחוב וגיליתי שאני בריאה. הבנתי שהגוף שלי היה חכם ממני וכפה עליי לעצור. הגוף שלי כאילו אמר לי 'את לא יודעת להגיד שאת עצובה, את לא יודעת לבקש עזרה, אז אני מסדר לך שינוי ומנוחה'. התאפסתי על עצמי והתחלתי לחפש עבודה. חברים משותפים סיפרו לי ששירלי מושיוף מחפשת בייביסיטר לבתה אלה, שהייתה אז בת שלוש, וככה נכנסתי למשפחה. כש'זגורי אימפריה' עלתה למסך חטפתי עוד מהלומה".

למה?

"הסדרה תפסה חזק, מאור וחן התפרסמו מאוד, וראיתי אותם בכל עיתון ובכל פינה. באחד הערבים יצאתי מהפסיכולוגית שלי, ראיתי פוסטר של מאור בתחנת האוטובוס ואחרי כמה מטרים נתקלתי בפרצוף של חן בשלט חוצות. אמאל'ה! לא היה לי לאן לברוח. אם לא די בכך, כשנסעתי לבקר את המשפחה שלי במושב כל הילדים קראו לי 'שימרית מזגורי', כך שאפילו מעצמי לא יכולתי לברוח. הפרידה שלנו ריסקה אותי. הייתי חייבת להתרחק, לברוח מהארץ ולחפש התחלה חדשה. שקלתי לטוס להודו, אבל לא יכולתי לוותר לגמרי על חלום המשחק ולכן הוצאתי ויזת תייר לארצות־הברית לשלושה חודשים. אספתי את כל החסכונות שצברתי ממלצרות, נרשמתי לסדנה של גורואית המשחק איוואנה צ'אבק ונחתתי בהוליווד".

הנחיתה הייתה רכה. "גרתי אצל חברה ששהתה מחוץ לעיר, וכשהיא חזרה שכרתי את הסלון מפני שזה היה חדר בחצי מחיר. התחלתי להסתובב, להכיר ולהבין מי נגד מי. איוואנה היא מורה קשוחה שמאמינה ששחקן חייב להביא לבמה את עצמו, עם כל השריטות והצלקות, מפני שאם לא יתעמת עם העבר הוא לא יצליח לשחק בתפקיד מורכב. היחסים בין שחקן לבמאי רגישים במיוחד. השחקן תלוי בבמאי ורוצה שהוא ינווט את הספינה, ואילו הבמאי נתלה בשחקן שנשכר לצורך המשימה. זה טנגו מעניין ומסוכן, וקל להגיע למצבים כוחניים של ניצול".

בפרק שיוקרן הערב השחקנית האמריקאית שמגלמת את איוואנה צ'אבק כותשת את יהודה לוי ללא רחמים ואחר כך מזמינה אותו לבילוי זוגי.

"גם זה קורה. עובדה, לי זה קרה. ב־12 בלילה קיבלתי טלפון מבמאי, ישראלי לשעבר, שהכרתי במסעדה. הוא אמר לי 'השחקנית הראשית שלי עזבה, אני חושב שאת יכולה להתאים, בואי אליי עכשיו'. לא ידעתי מה לעשות. מצד אחד אני לא מטומטמת, וזה לא נראה לי הגיוני שבמאי רוצה לעשות לי אודישן בחצות. מצד שני, אולי ככה זה בהוליווד? חברה שלי, שחקנית, סיפרה לי שבהוליווד אסור להשתיק את הסלולרי. פעם היא הלכה לישון מוקדם בידיעה שלמחרת בצהריים יש לה אודישן. כשהתעוררה היא גילתה שבארבע לפנות בוקר שלחו אליה מייל שמקדים את האודישן לשמונה בבוקר, ועד שהגיעה לשם היא פיספסה את תורה".

מה עשית?

"לא הלכתי. אמרתי שרק עכשיו חזרתי מהלימודים. אני לא יודעת מה הייתי יותר — תמימה או עייפה. ואין לי מושג מה הפסדתי, אם בכלל".

מתחרטת?

"לא, אבל בדיעבד אני מתחרטת שאחרי שלושה חודשים, כשקיבלתי הסמכה להוראה בשיטת איוונה צ'אבק, חזרתי ארצה אפילו בלי שניסיתי להאריך את ויזת התייר. אילו יכולתי להחזיר את הגלגל לאחור הייתי נשארת עוד קצת. מי יודע, אולי הייתי מקבלת איזה תפקיד נחמד".

קוויקי עם יודה

היא חזרה לרמת אביב, התחילה לעבוד כמורה למשחק ("יש לי קבוצות של ילדים ובני נוער וזו זכות גדולה") ושפכה באוזני מושיוף את חוויותיה, מהמפגש הראשון עם מכונת כביסה שמופעלת רק באמצעות רבעי דולר ועד למפגש לילי עם שודד. כשמושיוף התחילה לעבוד על העונה השנייה של "איש חשוב מאוד", סטרשנוב הפכה למנהלת תסריט וליד ימינה.

"ישבתי עם שירלי בחדר החזרות ובחדר הכתיבה", היא נזכרת, "ואין לי מילים לתאר עד כמה היא מוכשרת ומבריקה. ניחשתי שהיא מציגה לי עוד ועוד שאלות על אורח החיים בהוליווד לצורך הסדרה, אבל לא חשבתי שמיכל תהפוך לדמות שמחזיקה על כתפיה פרק שלם מפני שידעתי שכל הדמויות בסדרה נועדו לקדם את העלילה של יודה. כששירלי בישרה לי שאני אגלם אותה, חטפתי פיק ברכיים. איך אצליח לתפקד גם כמנהלת תסריט וגם כמיכל שגוררת את יודה לקוויקי על השולחן?"

"כששירלי בישרה לי שאני אגלם את מיכל, חטפתי פיק ברכיים". עם יהודה לוי ב"איש חשוב מאוד"

החזרה הראשונה ביניהם הייתה איומה ונוראה, כהגדרתה. "הייתי קפואה, וגם יודה, שהוא פרטנר מצוין, קפא. אחר הצהריים צילצלתי אליו, ביקשתי שניפגש ולמחרת התיישבתי על כיסא האיפור כמו גדולה. הכל זרם".

הצילומים החזירו אותך להוליווד?

"למזלי, לא. אני לא יודעת אם מותר לי לגלות, אבל חלק גדול מהצילומים התקיים בארץ. דירת השותפים שבה גרתי צולמה בבית ברמות השבים. גם הסצנות עם הגורו למשחק צולמו בארץ. אבל מכונת הכביסה שבולעת רק רבעי דולר והמפגש עם השודד צולמו בלוס־אנג'לס".

"איש חשוב מאוד" פתח לך את התיאבון?

"הוא תמיד פתוח. במקביל לאודישנים ולהוראה התחלתי גם עם כתיבה. אני מעבדת הצגת ילדים שכתבתי עם חברה ורוצה לעבד לתסריט מחזה של מאור. כבר פניתי אליו בעניין, אבל אני לא מצפה שהוא יצלצל אליי הערב או מחר. אנחנו כבר מזמן לא שם".