במארס 2017 קיבל דודו טסה הודעה שבישרה על הגשמת חלום: יחד עם הכוויתים ונסרין קדרי הוא הולך לחמם את רדיוהד בסיבוב ההופעות העולמי. מה שהתחיל בפרויקט שנשען על שורשים מוזיקליים בני יותר מ־100 שנה, הפך לחיבור לאחת הלהקות החשובות בתולדות העידן המודרני.
טסה לא נתן לרגע להתפספס ובסיבוב ההיסטורי בקריירה שלו היו גם מצלמות כדי שנזכור מה שהיה. הערב בערוץ 8 של HOT ישודר הסרט התיעודי הפורס את מסע הקסם שננעל ב־19 ביולי 2017 בהופעה בפארק הירקון בתל־אביב.
"לא חשבתי על סרט או מצלמות כשקיבלתי את ההודעה", משחזר טסה. "כולנו היינו מאוד נרגשים מהרעיון שאנחנו הולכים לעשות את הדבר הזה. וכשהגענו לארנה במיאמי, בהופעה הראשונה, אור - המנהל שלי - אמר 'אולי נקנה כמה מצלמות גו־פרו ונצלם'. אמרתי לאור שאין מצב שמישהו ייתן לנו לשים גו־פרו בארנה של 30 אלף איש, והוא אמר 'בוא ננסה'".
את הסוף אנחנו יודעים.
"כן. אנחנו ישראלים שלא חסרה לנו תעוזה, ואור הלך למנהל של רדיוהד וביקש שנניח מצלמות על הבמה, ולהפתעתי קיבלנו הסכמה. ככה עברנו מהופעה להופעה וצילמנו את הכל, 11 הופעות, כולל תיעוד של הדינמיקה בינינו ואת ההתרגשויות והריבים הקטנים והעייפות".
מה המשבר הכי גדול שהיה במהלך הדרך?
"הייתה הופעה אחת ששכחנו את נסרין במלון, פשוט נסענו והשארנו אותה שם. זה יכול לקרות כשיש 12 חבר'ה שעוברים ממקום למקום בשלושה־ארבעה ואנים. פשוט לא שמנו לב, היינו עייפים, גמורים, ולא ספרנו את כל מי שנמצא ברכב. כל יום אתה בטיסה למקום אחר. איבדנו את זה קצת".
נסרין התרגזה?
"מאוד. היה משבר אמון, זה היה יחסית לקראת סוף הטור. יצא שלא דיברנו יום. כשאתה נמצא כל כך הרבה אחד עם השני אתה דואג מדי פעם לכנס את כולם ולדבר איתם גם אם הייתה הופעה פחות טובה או לא מפוקסת. היינו כמו חיילים. לא פשוט לעשות כל כך הרבה מדינות בתוך ארה"ב בחודש, משהו כמו שבע".
ובדיעבד, כשאתה מסתכל על הסרט?
"הוא לא סרט תיעודי קלאסי, יש בו המון מוזיקה, ואני חושב שהדבר הכי גדול שלמדתי מהסיפור הזה זה שלעשייה שנקראת מוזיקה יש כל כך הרבה גבהים וכל כך הרבה רגעים נמוכים שקשה מאוד למצוא בתחומים אחרים. אתה לא מעכל את העוצמות של להיות מול קהל אינסופי בארנה גדולה ורגע אחרי זה אתה מנגן בארץ מול קהל קטן, שיש לו את הקסם שלו, אבל אלה הבדלים מאוד מהותיים שהאישיות והנפש צריכים להתמודד איתם".
איך?
"בסוף אתה מבין שזה לא באמת מבאס. הופעתי בזאפה אחרי הסיבוב עם רדיוהד והבנתי שמרגש אותי באותה מידה כשבנאדם יושב בשורה ראשונה ומסתכל על האצבעות שלי ממטר לעומת זה שאתה מול עשרות אלפים אבל לא באמת יכול לראות אותם. בשני המקרים זה מלחיץ באותה מידה, אולי אפילו מול קהל מועט זה מלחיץ יותר. ברור שמבחינת ההיי והאנרגיה זה שונה, כי קהל גדול זו אווירה לגמרי אחרת. שם אתה מנסה להתרגל, לחשוב שיש עוד שיאים שאתה צריך לשבור".
האלבום השלישי עם הכוויתים, "אל האג'ר", יוצא בסוף השבוע באירופה ובישראל, כשהמוזיקאי ניר מימון שותף בהפקתו. "זה אולי האלבום הכי מעניין מבין השלושה של הכוויתים. מי ששר איתנו שם הם זמרים מאוד לא צפויים, למשל יעקב נשאווי ששר הרבה בחפלות עיראקיות ולא שר איתי קודם, או רחלה, זמרת ישראלית שחיה הרבה שנים בדובאי וגם לא שרה איתי לפני כן, ויש את נסרין ויאיר דלל. זה אלבום יותר חותך, מפוקס, הולך יותר רחוק מהאלבומים הקודמים מבחינה אלקטרונית".
נפתח לך יותר תיאבון לחו"ל?
"זה מה שאנחנו עושים עם הכוויתים. יש במארס הופעה בברלין, ובהמשך נעשה סיבוב באירופה. פסטיבלי עולם כבר עשינו די הרבה, גם זיגט וקואצ'לה".
אם נחזור לארץ, קיבלת עונה לא רעה של קבוצתך האהודה, בני יהודה.
"מלחיץ אותי שלא ניצחנו בשבועיים האחרונים ואני מקווה שזה לא בגלל שאיבדנו חלוץ כל כך דומיננטי (ירדן שועה – ר"ש). הגביע קורץ שוב ונקווה שנסיים את העונה באירופה".
כמו הכוויתים.
"בדיוק".
# הסרט "דודו טסה והכוויתים" ישודר הערב ב־21:00 ב־HOT8
