לכוח של סנ"צ ש' מהימ"מ היו כל הסיבות לנוח על זרי הדפנה. אחרי הכל, אנשיו הצליחו ללכוד את המחבל שפצע בעפרה בדצמבר האחרון שבעה אנשים – ביניהם שירה איש־רן ההרה ובעלה עמיחי, ותינוקם עמיעד ישראל ז"ל שיולד כפג בניתוח חירום להצלתו ונפטר לאחר שלושה ימים – ועוד במבצע מסובך שכאילו נלקח מהסרטים. אבל המציאות סידרה להם תוכניות אחרות. ברגע שהלוחמים העייפים חזרו לנקודת ההיערכות, הם שוב הוקפצו לשטח. השב"כ העביר להם מידע שיש לבדוק בדחיפות על מקום הימצאו של המפגע מברקן, שכוחות הביטחון חיפשו אחריו ממושכות.
"חודשיים וחצי עברו מהפיגוע בברקן, והמחבל לא נתפס", מספר סנ"צ ש'. "ואז, אחרי 24 שעות שהכוח שלי ער ואחרי 12 שעות בשטח עם כל הציוד וביצוע המעצר המורכב של המחבל, אנחנו חוזרים ורוצים ללכת לנוח, לאכול ולשתות, ואז מתקשר אליי קמב"צ היחידה: 'הצטבר מידע שהביא לפצח את הפיגוע'".
איך הגבת?
"חשבתי שהוא עובד עליי, כי הפכנו כל אבן למצוא את המחבל מברקן. ואז הוא מעביר אותי לקמ"ן, ואני אומר גם לו: 'לא מאמין. די, תפסיקו לעשות עליי קומבינות'. רק כשהעבירו אותי למפקד הימ"מ, נצ"מ נ', נפל לי האסימון".
למה קראו דווקא לכוח שלכם?
"כי היינו עדיין בשטח, וממד המהירות משמעותי. בסרט נע זה היה. 20 שנה אני בימ"מ ומעולם לא קרה שסיימתי פעילות נגד מחבל אחד, ונשלחתי מיד למחבל בגזרה שנייה. הלוחמים הלכו לנוח, ואני שיתפתי במידע את סגני ואת מפקדי הצוותים".
רפ"ק ג', סגן המפקד ש': "לא האמנתי לו. לקחתי שני כדורי אדוויל והלכתי לישון, וכשהתעוררתי אחרי חצי שעה, הבנתי שזה רציני".
סנ"צ ש': "בשלב הזה שאנחנו מותשים, מפקד היחידה שואל: 'האם להביא כוח חדש, או להשאיר לכם את המעצר?' עניתי: 'ברור לך מה התשובה. אין פה דילמה בכלל'".
גם המשימה הזאת הוכתרה בהצלחה. אשרף נעאלווה, עובד לשעבר במפעל אלון, שרצח בתחילת אוקטובר את קים לבנגרונד־יחזקאל ז"ל ואת זיו חג'בי ז"ל ופצע עובדת נוספת במפעל, נלכד סוף־סוף ונהרג. לוחמי הימ"מ שבו לנקודת ההיערכות כדי לנוח, אבל למחרת התעוררו לבשורה מרה: פיגוע ירי בצומת גבעת אסף.
זה קרה ב־13 בדצמבר 2018. מחבל שירד מרכב פלסטיני ירה לעבר חיילים ואזרחים שהיו בטרמפיאדה. סמ"ר יובל מור יוסף וסמל יוסי כהן, לוחמים בגדוד "נצח יהודה", נהרגו. המחבל פצע קשה חייל נוסף וצעירה, לקח את נשקו של אחד החיילים ונמלט. כשלושה שבועות אחר כך, לכדו אנשיו של סנ"צ ש' גם את המחבל הזה. התברר שזהו עסאם ברגותי שיצא לנקום את מות אחיו, סאלח ברגותי, המחבל מעפרה שהכוח לכד וחיסל.
רצף האירועים הזה, מדגישים הלוחמים, חריג בשגרת הימ"מ. "בחלוקה גסה, אנחנו 50% מהזמן מתאמנים, ו־50% נמצאים בכוננות", אומר סנ"צ ש'. "בשנה יש לנו שניים־שלושה אירועים בסדר גודל כזה".
שבוע אחרי שלושת מבצעי הסיכול נפגשנו עם הלוחמים, אותם אנשי צללים שרוב פעילותם חסויה. בראיון בלעדי הם מסכמים את האירועים שחוו בשבועות האחרונים, ומספרים על החיים בכוננות ללא הפסקה, על אחוות הלוחמים, ועל הרגעים שבהם הם מרשים לעצמם להתפרק.
מחבל מאחורי ההגה
הימ"מ, היחידה המשטרתית ללוחמה בטרור של משמר הגבול, העובדת בשיתוף פעולה עם השב"כ והצבא, היא יחידה בעלת חשיבות לאומית. מבין אלף מתמודדים בשלב המיונים, רק 12 איש בממוצע מסיימים את מסלול הכשרת הלוחמים, שנמשך כשנה ושמונה חודשים. הפלגה של סנ"צ ש' מורכבת מארבעה צוותים: צוות הניווט מתמחה בהובלת הכוח בישראל ובשטחי הרשות הפלסטינית. צוות הפריצה פורץ למבנים, חותר למגע עם המחבלים ומאבטח את השטח. צוות "הקופים" מתמחה בגבהים: טיפוס, גלישה וסנפלינג, וצוות נוסף מתמחה ברכבים ייעודיים. בנוסף להם, מתלווים לכוח כלבן, חבלן, איש טכנולוגיות, איש מודיעין ופרמדיק.
"לפעילות שלנו אין שיוך גיאוגרפי", מסביר רפ"ק ג'. "לפעמים זאת פעילות פלילית בתוך הרשות הפלסטינית, ולפעמים פעילות פח"עית בישראל, כמו לכידת המחבל מדיזנגוף. רוב העבודה שלנו היא סיכול פיגועים, וכשזה קורה, אנחנו בין הכוחות הראשונים שמוקפצים".
סנ"צ ש', בן 43, נשוי ואב לשלושה מדרום הארץ, יוצא יחידת דובדבן כרבים מאנשי הימ"מ, מכהן בתפקידו הנוכחי זה כשנתיים. המבצע הכי המאתגר מבחינתו, הוא מספר, היה תפיסת המחבל אחמד ג'ראר, שעמד בראש החוליה שרצחה בינואר אשתקד את הרב רזיאל שבח ז"ל מחוות גלעד. "המבצע נמשך כחודש. ביום שהמחבל נלכד, הייתה הפעם הרביעית שבה סגרנו על הבית שבו הוא הסתתר, בכפר יאמון. המחבל יצא חמוש וניסה להימלט, ובקרב שהתפתח נהרגו שלושה מחבלים, אבל גם נפצעו שני לוחמי ימ"מ, אחד מהם קשה".
הגדרת המשימה היא להרוג?
"אין משימה שמוגדרת כחיסול. זאת תמיד משימת מעצר. אבל אם נשקפת סכנת חיים ללוחמים או לסביבה, יש חילופי אש".
סגנו של סנ"צ ש', רפ"ק ג', בן 38, נשוי ואב לשלושה הגר במרכז הארץ, משרת בימ"מ 15 שנה. "אני וש' נכנסנו לתפקיד מפקד וסגן באותו היום", הוא מספר. "רובנו עסקנו גם בהדרכה, וזה הייחוד של הימ"מ. הרבה פעמים אני מעביר מישהו גיבוש, ואחרי שנה, הוא מוצא את עצמו בפעילות איתי, כשווה בן שווים".
פקד ע' משמש מפקד של צוות "הקופים". הוא בן 38, אלמן ואב לארבעה, תושב יו"ש, ומשרת תשע שנים בימ"מ. בניגוד לחבריו, היה איש צנחנים. "אני מתמחה בגבהים, והמבצע המשמעותי עבורי זאת הסריה האחרונה של שלושת הפיגועים".
רס"ב א', לוחם ביחידת הפריצה, בן 38, נשוי ואב לשניים מצפון הארץ המשרת שבע שנים בימ"מ, הוא מי שהרג את המחבל בברקן, ושזיהה את המחבל מגבעת אסף.
בניגוד לפעילות שאליה הם מתורגלים, את המעצר של המחבל מעפרה נאלצו הלוחמים לבצע תוך כדי נסיעה בכביש מהיר. "הסיפור של האמא ההריונית והעובר ישב לנו על הלב", מספר סנ"צ ש'. "השיח על הקורבנות תמיד קיים אצלנו. אנחנו רואים טלוויזיה, ואנחנו קוראים עיתונים ושומעים חדשות. כשאני יוצא למבצע כזה, אני הולך לסגור מעגל עבור הקורבנות".
איך מתגברים על יצר נקמה?
רס"ב א': "אנחנו מקצועיים. יש הבדל בין חייל סדיר שעושה שירות חובה ויוצא לפעילות, לבין אדם שבחר את זה כמקצוע לחיים. יש אמירה ביחידה שרק אחרי חמש שנים אתה מבשיל, כי צברת מספיק ניסיון".
רפ"ק ג': "הלוחמים מבוגרים ומיומנים - כולם אנשי קבע, ויש גם כוח צעיר, כך שגם אם לוחם נכנס לסיטואציה של קרב בלי ניסיון, תמיד יש לידו מישהו שיעזור".
פקד ע': "בצוות שלי יש לוחם שסיים קורס רק לפני חודשיים, וכבר מצא את עצמו בקרב. נפלה בחלקו הזכות לחוות מה שלוחם ותיק ממנו עוד לא עשה".
סנ"צ ש': "שמענו על הפיגוע בצומת עפרה ברדיו, אבל לא הוקפצנו לשם. בהמשך התגבשה הערכה שיש כמה חבר'ה שבסבירות גבוהה קשורים לפיגוע. הקפצתי את כל הפלגה וכוחות נוספים לבצע מעצרים במספר בתים, אבל בהמשך נשאר רק כוח כוננות".
רפ"ק ג': "קורה שמוקפצים ומתכננים, והמודיעין משתנה בזמן אמת".
סנ"צ ש': "המודיעין התעבה בהדרגה, והבנו שיש לנו חשוד מרכזי אחד: סאלח ברגותי. כל הכוח נערך באזור בית־אל לביצוע המעצר. לפי המידע, הוא עובד כנהג מונית ברמאללה. אנחנו מתכננים לעצור אותו במונית או בבית שלו. כל היום אנחנו במוכנות בשטח, ולקראת לילה אני מקבל משימה להיכנס לחלק הדרומי של רמאללה, וסגני ג' נשאר באזור בית־אל, למצב שהמחבל ייצא מהחלק הצפוני".
רפ"ק ג': "בסוף האקשן עובר אליי. אני מבין שיש לי דקות ספורות להגיע למקום, אחרת הוא בורח. אני צריך לתפוס אותו לפני שהוא מגיע לבית שלו, מתארגן ולוקח נשק. צריך להפתיע אותו. בחוץ חושך, גשם וערפל, ואני מרוכז במשימה. אסור לי לפספס, צריך שהחבר'ה שלי יהיו חדים".
ומה קורה?
"זה כביש ראשי ואנחנו בונים את המעצר, מבצעים חסימה מקדימה. המחבל נוסע כרגיל במונית שלו, בלי לדעת שיש סביבו כוח ימ"מ. לפניו היו שתי מכוניות, ואנחנו היינו מאחוריו. הוא עמד כך שהייתה לו אופציה לברוח. כלומר, בשעה שאני 'מבשל' לו מעצר, הוא יכול ללחוץ על הגז ולהימלט, כי החסימה הייתה קצת רחוקה".
סנ"צ ש': "צריך להבין שהתנועה שלו ושל הכוח לא קרו באופן סטרילי. הוא בנסיעה, אנחנו בנסיעה, יש רכבים בינינו לבינו, וצריך לבצע מעצר באופן שהוא לא יבין שזה עומד לקרות".
רפ"ק ג': "אחרי שבוצעה החסימה ירדנו מהרכב. התקרבנו למונית שלו וצעקנו: 'עצור, משטרה'. הוא ניסה לברוח, ובו־זמנית הידרדר לאחור, ואני קולט שהוא עומד לדרוס את הלוחמים. אז ירינו בו. כשהאוטו נעצר, זיהיתי שהמחבל פצוע ירי, והבאתי חוליה רפואית שטיפלה בו".
הוא הגיב?
"לא. הוא היה פצוע קשה. אחרי שסרקנו את הרכב ואיבטחנו את עצמנו, העברנו אותו להמשך טיפול של צה"ל".
פקד ע': "הפרמדיק שלנו ניסה לשמר אותו בחיים. העברנו אותו לתאג"ד, שם הוא מת".
סנ"צ ש': "מעצר רכב בתנועה נחשב לאחד התרחישים היותר מורכבים. אין לך שליטה על הבלם או הגז, אין לך שליטה על המחבל, או על אזרחים נוספים שנקלעים לשם, והתזמון קריטי. אם הכוח לא היה מיומן ברמה גבוהה במעצרי רכב, עם כל הגשם והתנועה, זה לא היה מצליח. יש פה גם מורכבות מודיעינית של השב"כ, להגיד שהוא נמצא במקום X ברכב Y - זה הישג מודיעיני. כלי רכב משמשים בידי המחבלים ככלי נשק לדריסה - ולמרות כל זה הביצוע היה סלקטיבי ומדויק".
רפ"ק ג': "זאת הייתה שעה של חזרה מהעבודה לבתים, והיו מאחורינו עשרות רכבים. יצא שנערכנו למבצע יום לפני, ורק למחרת ב־19:00 בערב האירוע נגמר. הייתה עבודה רצופה בלי כמעט שינה".
סגרתם מעגל עבור משפחות הקורבנות?
סנ"צ ש': "בהחלט כן. ככל שהשעות עברו, הבנו יותר שהמחבל קשור לפיגוע ועם תשתית חמאס. זאת תחושת סיפוק אדירה, שלקחנו חלק בסיכול הפעילות של המחבל הארור".
שתי יריות וכלב
כשחזרו מהמשימה, מסר להם השב"כ כי אשרף נעאלווה, המחבל מברקן שהצליח להימלט ולהסתתר, נמצא באותה השעה במחנה הפליטים עסכר בשכם. "היינו בגזרת בנימין במרחק 40־50 דקות נסיעה משם", אומר סנ"צ ש'. "קיבלנו תיאור של הבניין שבו בסבירות גבוהה המחבל נמצא, ותיכננו את המבצע. צריך שמצד אחד, יהיה כוח שיאבטח את הלוחמים שנכנסים לבניין, ומצד שני, להגיע למחבל מהר ולהשתלט עליו. זהו מבצע מורכב ואני בדילמה כי המחבל חמוש, הוא הרי ברח עם הנשק, ואני יודע שהוא נמצא בבניין, אבל לא יודע באיזו דירה הוא ובאיזו קומה".
מה קורה אם טועים בדירה?
"אנחנו יודעים להבדיל בין חפים מפשע למחבלים. יצאנו למשימה באחת בלילה. החלטנו בשלבים הראשונים לעשות את זה בצורה מסוערבת. מגיעים, סוגרים על הבניין, הכוח נכנס למבנה, בניין גבוה עם ארבע קומות רחבות. ההערכה היא שהמחבל נמצא בסבירות גבוהה בקומה העליונה. מגיעים בצורה שקטה וחשאית למעלה, ולמעשה פורצים לקומות העליונות. היינו ערוכים לסיטואציה שנחטוף ירי מכל פינה בבניין. בדירה אחת נתקלנו במשפחה נורמטיבית, אישה, ילדים, גברים, שנבהלו מאוד. הם לא היו קשורים לזה. הבית מוקף כולו, ותוך כדי כך אנחנו מבינים שהמחבל לא נמצא בקומה העליונה אלא קומה מתחת!
"אנחנו נערכים בסמוך לשם, ושולחים את הכלב רמבו לסרוק את הדירה לפני שנכנסים. כלב ביחידה נחשב לוחם לכל דבר ועניין. פתאום שומעים מתוכה ירי".
מה חשבתם כששמעתם את היריות?
"חשים הקלה כי זה אומר שהמחבל נמצא שם. הוא ירה פעמיים. אנחנו קוראים לרמבו והוא לא יוצא. הנחנו שהוא נהרג. המחבל היה מוקף מבחוץ, היו חוליות סגירה על המבנה, וגם למטה היה חיפוי על כל הקומות. הוא ניסה לברוח מאחד החלונות, וכשכוחות הסגירה זיהו אותו, הוא נכנס חזרה. אחרי שהבנו פחות או יותר היכן הוא נמצא, זרקנו רימון רסס, ואז רמבו יצא החוצה מדדה, הוא היה פצוע".
ואיך הרגשתם כשראיתם שוב את רמבו?
"כאב לי הלב".
רס"ב א': "עצוב, אבל מה הייתה הברירה, שלוחם ייפצע?"
סנ"צ ש': "המאלף שלו אירגן אותו לקראת פינוי לטיפול. נכנסנו לדירה בצורה מאובטחת, היו שם ארבעה או חמישה חדרים. אחרי שסרקנו שלושה, זרקנו רימון רסס ושלחנו כלב נוסף, שתקף את המחבל. נכנסנו אחריו. זיהינו שהוא היה חמוש ברובה קרל גוסטב".
רס"ב א': "ביצענו לעברו ירי וניטרלנו אותו. המחבל נהרג".
סנ"צ ש': "בדיעבד, מדובר היה בנשק ששימש אותו בפיגוע. כל האירוע מהכניסה למבנה ועד לנטרול שלו, נמשך כשעה ורבע. פינינו את רמבו באמבולנס לבי"ח וטרינרי בבית דגן. הוא חטף שני כדורים, נותח ונמצא בשיקום. חזרנו ליחידה, ישנו כמה שעות והתעוררנו לקראת השלב הקשה, שזה התחקיר".
קצוות חוט מודיעיני
השמחה על המבצעים המוצלחים התחלפה למחרת, עם פיגוע הירי בטרמפיאדה בגבעת אסף. רפ"ק ג': "עם כל ההצלחה על התפיסה של שני מבצעי הפיגועים, כשהתברר שהמחבל הנמלט מגבעת אסף הוא אחיו של המפגע מעפרה והבנו שמדובר בפיגוע נקמה, ירדה לי תחושת הסיפוק".
שבועיים וחצי חלפו עד שהשב"כ סיפק להם קצוות חוט מודיעיני בנוגע למחבל מגבעת אסף, אולם "אף אחד מהם לא היה ודאי", אומר רפ"ק ג'. "כשאני הולך לעצור מישהו שאולי קשור לאובייקט, אני מכין את עצמי לאפשרות שהוא לא קשור לזה בכלל, או שאולי המחבל יהיה בסביבתו".
המידע שהתקבל הוביל את הכוח אל ביתו של סייען בכפר אבו שח'ידם בנפת רמאללה. זה היה בשבעה בינואר, לפני כשבועיים וחצי. "התפצלנו", מתאר רפק ג' את הפעולה. "אני הלכתי לבית אחד, המפקד ש' הלך לבית אחר, והצוות של פקד ע' שמתמחה בגבהים, הלך לבית השלישי, ביחד עם רס"ב א', שמתמחה בפריצה".
פקד ע': "זה היה מבנה גבוה בן חמש קומות, בית־דירות מאוד גדול. התחלנו לטפס עליו ולנסות להבין באיזה חלק המחבל נמצא. תוך כדי כך הגיע עוד מידע, וכשניגשתי לדלת, שמעתי שהיא מתחילה להיפתח. זה היה בעל הבית, הסייען שבאנו לעצור. נכנסנו פנימה והורדנו אותו ואת הבן שלו לרצפה. הלוחמים האחרים נכנסו לבית, וריכזו את כל הגברים בסלון".
בשלב הזה, רס"ב א' זיהה להפתעתו את המחבל עצמו. "אני מסתכל על הפרצופים, ועל סמך התדריכים שעברנו אני מבחין שאחד הגברים דומה לתמונת המחבל שהראו לנו. אני מפנה את תשומת ליבו של אחד הלוחמים לחשוד, אנחנו מסתכלים האחד על השני ומתכווננים אליו. הוא יושב כאילו בשקט, אבל העיניים שלו מרצדות".
פקד ע': "כשהם אמרו לי את זה, ראיתי שהמחבל לא נראה כמו אחד מהמשפחה. הוא היה גבוה יותר ובהיר יותר ולבש חרמונית, שלא סביר שאדם ילבש באמצע הלילה. הזעקנו לשם את המפקד ש'".
לא חששתם שהמחבל יפתח בירי?
סנ"צ ש': "לא. יושבים חמישה גברים בסלון, מעליהם הלוחמים עם נשקים, ואנחנו אלה שמנהלים את ההצגה. אמרו לי שהוא דומה למחבל. בהתחלה לא זיהיתי, כי כשתיחקרנו אותו הוא סיפר סיפור ונתן שם אחר. מאחר שלא היה את מי לשאול, צילמתי אותו ושלחתי לחפ"ק הראשי. הם ביקשו שנבדוק עוד פרטים מזהים".
כמו מה?
"ידענו שבפיגוע שהוא עשה, הוא נפצע, אז ביקשנו ממנו להוריד את המכנסיים. כשראינו שהוא אכן פצוע, מבחינתנו זה היה בינגו. במקביל, תוך כדי אזיקתו, מצאנו בחדר שבו הוא ישן תרמיל עם קלצ'ניקוב וחמש מחסניות ותיק עמוס באמל"ח, כפפות ומסכות לפנים. הבנו שזה המחבל שלנו, וגם הגיע אישור מהחפ"ק שזה הוא. הרווחנו בגדול. באנו לעצור את הסייענים, האבא והבן, וקיבלנו בונוס: את המחבל!"
ואיך זה נגמר?
"בעקבות החקירה שלו בשב"כ, הקפיצו כוחות לעצור חשודים נוספים".
"הימ"מ מוקפץ לכל אירוע טרור", מדגיש רפ"ק ג'. "הימ"מ מבצע רק מעצרים שיש בהם מורכבות, רגישות ורמת סיכון גבוהה", מוסיף רס"ב א'.
סנ"צ ש': "אירוע אף פעם לא מסתכם בצוות הכונן. כל לוחם מוכן להקפצה בכל רגע כי אם זה משהו גדול, כמו מבצע 'שובו אחים' (בעקבות חטיפת שלושת הנערים, ש"מ), כל היחידה שם".
רפ"ק ג': "הנשק לא יורד מעלינו".
רס"ב א': "גם בנופש הנשק איתי".
פקד ע': "כי אם קורה שם משהו, יש לך אקדח ואתה יכול להגיב".
איך חיים עם אדרנלין כזה גבוה כל הזמן?
"אנחנו מכורים, וזה גם המקצוע שבחרנו. ידענו לקראת מה אנחנו הולכים".
ומה אומרות על זה בנות הזוג?
רס"ב א': "הבית מאפשר לנו את זה".
רפ"ק ג': "הנשים יודעות שזה בן הזוג שהן בחרו. מספרים להן מאוד בגדול על הפעילות. הן יודעות לחבר לבד בין הכתבות לבין האירוע".
ומתי אתם מרשים לעצמכם להתפרק?
פקד ע': "רק בסוף, בשלב התחקיר, כששומעים את כל הפרטים, זה נוגע בך. בזמן ההקפצה עוסקים בפרטים הטכניים".
רפ"ק ג': "אני התפרקתי אחרי הפיגוע השני בצומת עפרה".
סנ"צ ש': "אין סיכוי שאשכח את התמונה של קים ז"ל מהפיגוע בברקן ואת הסיפור של בעלה עם התינוק ששואל: 'איפה אמא', ושל זיו חג'בי ז"ל, ואחר כך התינוק בעפרה. זה שאני יודע שסיכלתי את המחבלים שעשו אותם, נותן לי תחושת סיפוק עילאית ואת הדרייב להמשיך".
פקד ע': "הפיגועים האלה קרו איפה שהילדים שלי נוסעים לביה"ס, וזה בטח נוגע לי. בפיגועים האחרונים ירו על אוטובוס, וחשבתי שחלילה זה יכול להיות על ההסעות של הבן או הבת שלי. כשהתחילה אינתיפאדת הסכינים הפסקתי לצאת מהבית עם כפכפים, כדי שאם יתרחש פתאום אירוע אהיה מוכן להזנקה".
רס"ב א': "אנחנו חיים במדינה שבה פיגוע יכול לתפוס אותך בכל מקום. אין חוקים, בין אם אתה בדרך לקניות לכלבו, או לשים את הילדים במסגרת, או בדרך לחמותך. זאת רמת המוכנות הכי גבוהה, ואפילו בחיים הפרטיים, גם כשאני בבית, אני בכוננות. זה הקו שמנחה אותנו".
יש הבדל מבחינתכם אם מדובר בפגיעה באזרחים או בחיילים?
"כשמדובר באזרחים חפים מפשע – אישה בהיריון, אמא לילדים – זה רגיש יותר מחייל או משוטר שזה המקצוע שלו".
שולחים אתכם לטיפול פסיכולוגי אחרי מבצעים?
סנ"צ ש': "יש לנו סדנת חוסן פעם בשנה".
ואיך מתמודדים עם השחיקה?
"הלוחמים מתקבלים ליחידה אחרי שירות בצבא, ואחרי שלב הבגרות שלהם. מגיעים לכאן בשלים ויודעים לקראת מה הולכים. יתרון נוסף הוא בחלוקה השווה בין האימונים לפעילות המבצעית".
רס"ב א': "המקרים שאנחנו מתרגלים די קרובים למציאות, מה שעוזר להתמודד בזמן אמת. הגענו למשל למעצר פשוט, וחמוש חיכה לנו שם ופתח באש. החוויה החזקה שלי זה להילחם כתף מול כתף עם אנשים שאני סומך עליהם. כי כשאתה נכנס לחדר שיש בו מחבל, מספיק שלוחם אחד יעשה טעות וזה ייגמר רע".
פקד ע': "כשאני יוצא עם צוות 'הקופים' לפעילות וצריכים לטפס לגג של מבנה במקום שחיים בו אנשים בלי שאף אחד ישים לב, ולהצליח לגלוש עשרות מטרים ממבנה גבוה ולפרוץ לדירה - לי כמפקד צוות זה מביא גאווה".
סנ"צ ש': "אולי אני לא מראה ללוחמים שלי ביום־יום מה אני חושב עליהם, אבל ברצף של אירועים כאלה מורכבים כמו שהיו לנו - שכל אחד מהם מטורף כשלעצמו - היכולת של הלוחמים להצליח במשימה, נותנת לי תחושת סיפוק אדירה".
ועם כל העבודה החשובה שלכם, לא מתסכל להישאר בצל?
רפ"ק ג': "ממש לא. מי שצריך לדעת, יודע".
בחוד החנית
מפקד מג"ב ניצב קובי שבתאי על ייחוד הימ"מ
אשתקד ביצעו לוחמי הימ"מ בהצלחה מעל 350 פעילויות מבצעיות, רובן במסגרת המאבק בטרור. מדובר בנתון חסר תקדים בקרב היחידות המקבילות בעולם, המעיד על כך ששנת 2018 הייתה מהאינטנסיביות ביותר בעשור הנוכחי, בכל הקשור לסיכול טרור. הפעולות, שחלקן כרוכות בסיכון חיים, נשארות ברובן חסויות. בשנת 2018 לא נותר מחבל אחד שהימ"מ רדפו אחריו ‑ שלא נתפס או חוסל. "היחידה עשתה התקדמות משמעותית עם הכנסתם לשימוש של אמצעי לחימה ייחודים", אומר ניצב קובי שבתאי, מפקד מג"ב, שבמסגרתה פועלת הימ"מ. "ואולם אמצעי טוב ככל שיהיה, לא יוביל להישגים ללא האדם שמפעיל אותו. לוחמי הימ"מ הם שהופכים אותה למי שהיא. הימ"מ נמצאת כיום בחוד החנית של הלחימה בטרור, ונדרשת לזריזות, חדשנות, גמישות ויצירתיות, על מנת לשמור על רלוונטיות אל מול האתגרים הביטחוניים המשתנים. לכידת מבצעי הפיגועים על ידיהם, מעידה על כך".
השר גלעד ארדן: "הקבינט צריך להכיר בימ"מ כיחידת ההשתלטות הלאומית של ישראל. הכרה כזו תאפשר לבנות את יכולות הימ"מ כך שהיא תוכל לתת מענה לכל האיומים העדכניים".
