חמישי 13 באוגוסט 2020
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    נחמיאס־ורבין בביתה, השבוע. "הייתי בהלם. לא הבנתי למה אף אחד לא מחה, למה אף אחד לא עזר לי. אני לא הייתי שותקת על דבר כזה בחיים" | צילום: יונתן בלום
    7 ימים • 23.01.2019
    האמת המטרידה שלי
    ברגע אחד ביולי אשתקד נקלעה המערכת הפוליטית כולה לסערה כאשר ח"כ איתן ברושי נגע באופן בלתי ראוי בחברת הכנסת איילת נחמיאס–ורבין. עכשיו היא מדברת לראשונה על החוויה הקשה שלוותה גם באכזבה מתגובות חבריה וחברותיה בכנסת ומסבירה למה החליטה לפרוש מהמפלגה. "הוקל לי", היא אומרת, "היום אני יכולה להסתכל על עצמי במראה"
    שרי מקובר-בליקוב

    ביום שבו ח"כ איתן ברושי נגע באופן בלתי ראוי בח"כ איילת נחמיאס־ורבין, חברתה הטובה חגגה מסיבת יום הולדת. בבהירות מכאיבה היא זוכרת עד כמה הייתה קרובה לוותר על היציאה לקיבוץ בארי עם מפלגת העבודה לטובת המסיבה החברתית, ובדיעבד – לחסוך מעצמה את ההשפלה שטילטלה את עולמה. אבל המפגש הפוליטי עמד בסימן התמיכה עם יישובי עוטף עזה, ונחמיאס־ורבין, נציגה נאמנה לתושבים למודי האזעקות והשריפות, החליטה בעדם.

     

    זה קרה מיד בהגיעם אל הדרום. "חברי מפלגת העבודה ואבי גבאי בראשם התיישבו בשני מעגלים גדולים עם אנשי הקיבוץ", היא משחזרת. "בשלב מסוים רציתי ללכת לשירותים, ובגלל שהיה צפוף ניסיתי לעבור בין איתן ברושי לחברת כנסת אחרת. אפילו עשיתי לו שלום והמשכתי ללכת, ופתאום חטפתי זפטה בישבן, פליק קוראים לזה. בשנייה הראשונה לא קלטתי, כי זה לא נראה לי הגיוני, אבל אז הסתכלתי על האנשים במעגל השני וראיתי שהעיניים שלהם פקוחות כמו צלחות. באותו שלב לא ידעתי שגם אנשי המעגל הראשון ראו, שכולם ראו".

     

    מה עשית?

     

    "הסתובבתי אל ברושי ואמרתי לו, 'מה קרה לך, מה אתה עושה? תתנצל'. אבל הוא לא הגיב. אמרתי לו פעם נוספת, 'תתנצל על מה שעשית', אבל ברושי סובב את הראש והתעלם ממני. אני זוכרת שחלפו איזה עשר שניות שבהן שאלתי את עצמי מה עושים עכשיו. הייתי בהלם. לא הבנתי למה אף אחד לא מחה, למה אף אחד לא קם ועזר לי. הרי אני לא הייתי שותקת על דבר כזה בחיים".

     

     

    כשיצאה לשירותים פגשה את תומר לוטן, ראש המטה של אבי גבאי. "אמרתי לו, ‘איתן ברושי הפליק לי בישבן ולא מוכן להתנצל’. ניסיתי להירגע, אפילו דיברתי בתורי, אבל לא הייתי אני. כל הזמן ניסיתי להשקיט את הקול המובך שבתוכי. כשהכל הסתיים, הלכנו להצטלם עם אבי גבאי. מישהי הביאה גיטרה והתחלנו לשיר. חמישים איש ראו שברושי נגע בי, והכל המשיך כרגיל. גרוע יותר, כשהסיפור התפוצץ, אנשים אמרו לי, ‘בסרטון מקיבוץ בארי רואים שאת שרה, סימן שמה שברושי עשה לך לא היה כל כך נורא’".

     

    רק כשעמדו להתפזר, אנשים ניגשו אליה וסיפרו מה ראו. "עמירם לוין שאל אותי, ‘למה לא הורדת לברושי סטירה?’ שאלתי אותו, ‘למה אתה לא הורדת לו סטירה?’ הייתי נסערת מאוד. התביישתי".

     

    למה התביישת?

     

    "כל אישה במצבי הייתה מרגישה מבוישת וחשופה. ועדיין ניסיתי לעשות הכל בשקט ובצנעה, שלא ישמעו, שלא יראו. מאוחר יותר אבי גבאי ויואל חסון התקשרו לברושי לנזוף בו, והוא התחיל לחפש אותי. לא עניתי לו. אחרי עשרים שיחות טלפון עניתי ואמרתי לו, ‘תפסיק להטריד אותי ואל תתקשר יותר, בנקודת הזמן הזו אני לא מעוניינת לדבר איתך’. בשתיים בלילה הגענו הביתה. הערתי את בעלי עברי וסיפרתי לו. הייתי חנוקה. לא מדמעות. מעלבון".  

     

    איתן ברושי. "הרגשתי חשופה"
    איתן ברושי. "הרגשתי חשופה"

     

    שיחה והתנצלות

     

    שום דבר לא הכין את חברת הכנסת הצעירה, הידועה ברגשנותה ובמרצה הבלתי־נלאה, לסערה שהתעוררה בעקבות פרסום הפרשה. שלושה ימים שמרה את הדבר בסוד. בסופם ניאותה לפגוש את ברושי ולקבל את התנצלותו. "זו הייתה שיחה לא נעימה", היא משחזרת היום, וחרף הזמן שחלף הזעם ניכר בקולה. "הרגשתי שהאיש בכלל לא מבין ולא לוקח אחריות. הוא אמר, ‘כשאת עוברת במליאה אני טופח לך גם על הראש’. אמרתי לו, ‘איכס, תפסיק לעשות גם את זה’. ברושי אמר, 'לא התכוונתי'. ואני שאלתי, ‘אם לא התכוונת, למה לא התנצלת באותו רגע? הרי נתתי לך הזדמנות פעמיים’. ועדיין הזכרתי לעצמי שיש לו משפחה, יש לו ילדים ונכדים. ולכן קיבלתי את ההתנצלות".

     

    למחרת הסיפור דלף. "הייתי צריכה להיות מוכנה לזה נפשית, הרי עשרות אנשים ראו את המעשה. ובכל זאת הופתעתי מעוצמת הרעש. זה הופיע בכל מהדורות החדשות, הגיע לאמא שלי, לילדים שלי. יונה, בני הבכור, בן 13, התקשר אליי למליאה ודרש לדבר עם ברושי בטלפון. אמרתי לו, ‘מתוק שלי, אני בסדר. אל תדאג’".

     

     

    אבל כלום לא היה בסדר. "הרגשתי שאני לא יכולה להסתובב בכנסת. כולם הסתכלו עליי. לכל אחד הייתה דעה בעניין. זו הייתה תחושה איומה. החלטתי על שתיקה תקשורתית, אז לחצו על חברות הכנסת בסיעה להגיב במקומי. הבנתי שאני עומדת למשפט שדה חדש בגלל שהסכמתי לקבל את ההתנצלות של ברושי. בשלב מסוים ברחתי ללשכה של בוז'י הרצוג כי הבנתי שאני חייבת למצוא מקום שקט ולהעלות את הדברים בפוסט קצר, אחרת זה לא ייגמר".

     

    בערב, בדיון על חוק הלאום, עלתה לנאום במליאה. "התגובות הכי קשות שאני מקבלת הן מנשים, והורגת אותי השיפוטיות הזו", אמרה על הדוכן בכאב. "אל תחליטו בשבילי ואל תשפטו אותי. אל תחליטו עבורי מה הייתי צריכה לעשות באותו הרגע". סיימה בהודעה שהיא אוספת את עצמה ועוברת הלאה, אבל אי־אפשר היה. "כל אחד תפס אותי ומשך לכיוון משלו. אנשים אמרו לי שהייתי צריכה להיות הרבה יותר חריפה, הרבה יותר פמיניסטית. אבל אני הרגשתי שהמעשה שלי היה הכי פמיניסטי. גם בגלל שתבעתי את עלבוני, וגם בגלל שזה לא היה מצב שבו צריך ללכת ולהתלונן במשטרה. אנשים אמרו, תקטיני את הסיפור, אחרים אמרו, תגדילי אותו, ואני בסך הכל רציתי להיות במקום שלי, עם הכוח להכיל את המעשה ועם ההבנה שמדובר באדם מבוגר".

     

    לפני האירוע שררו ביניכם יחסים טובים?

     

    "מנקודת מבטי, ברושי היה תמיד בוטה. הייתה בו התנשאות אידיאולוגית. בגלל שהיינו ביחסים טובים הרגשתי שאני יכולה להעיר לו על זה. הייתי אומרת לו: 'תתנצל, מי אתה שתדבר אל אנשים בצורה כזו, יש דרך לבטא אי־הסכמה'".

     

     

    הפוסט והנאום במליאה לא הרגיעו את הרוחות. "הסיפור השתלט על כלי התקשורת וקבוצות הווטסאפ של המפלגות", מספרת נחמיאס־ורבין. "וכל תגובה הכאיבה לי. קיבלתי את ההתנצלות של ברושי ממקום של בגרות, ובתמורה חטפתי מכל הכיוונים. לא כל כך חיפשתי תמיכה כמו מעטפת הגנה שתוכיח לי שלא טעיתי בהחלטה שקיבלתי. אמרתי לעצמי, אם כל הזמן מתקיפים אותי מכל הכיוונים, סימן שעשיתי משהו נכון. אבל מה עם קצת אכפתיות כלפיי?"

     

    למה באמת קיבלת את ההתנצלות?

     

    "כי הייתי מסוגלת להכיל את האירוע. אנשים אמרו: אם היא קיבלה את ההתנצלות, אז הכל טוב, אבל ההתנצלות לא הפכה את המעשה לפחות חמור. ראיתי את ההבדלים בתגובה בין הדורות. הצעירים היו מאוד קיצוניים בדעתם נגד ברושי ואמרו שהמעשה שלו שערורייתי. אבל המבוגרים היו יותר סלחנים. חלק מהם אמרו, אם הוא התנצל, זה מספיק, ולא משנה שהוא אולץ להתנצל. גם הביקורות נגדי נחלקו, ורובם היו מנשים שאמרו, למה את לא יותר תוקפנית, למה את לא מגיבה במשהו יותר מעשי נגד ברושי, וזה היה הכי קשה, כי אלו הן אחיותיי. הותקפתי על זה שנתתי לברושי לשרוד את האירוע, הסברתי שאי־אפשר ללכת כל היום ברחוב עם קלשונים. בעיניי, החשיבות של מהפכת MeToo היא בהגדרה מחדש של יחסי הכוחות, וזה אומר גם לא להיות בפוזיציה של פחד ממה אחיותינו יגידו. אמרתי לכל מי שיצא נגדי שלא יעז להקטין את תחושת הפגיעה שלי גם אם אני לא מטפלת בה לפי הציפיות שלו. כי רק אני מחליטה על עצמי".

     

    חשבת על הדוגמה האישית לנשים במצבך?

     

     

    "אי־אפשר להיות מנהיגה מאה אחוז מהזמן ולהגיד בכל שלב, רגע, הציבור מסתכל. אבל לי חשוב שבבחירה בין להיות פוליטיקאית לבין להיות בן אדם, תמיד אבחר להיות בן אדם".

     

     

    חשדנות ופרישה

     

    שבועיים לאחר האירוע דווח בתקשורת על אירוע נוסף על רקע מיני לכאורה נגד ברושי מלפני 15 שנה. אותו אירוע אף תואר במכתב שנשלח ליו"ר מפלגת העבודה, והתגובה לא איחרה לבוא; גבאי כינה את ברושי "עבריין מין", השעה אותו מהמפלגה ודרש שיתפטר מהכנסת. ברושי הכחיש את הטענות והגיש נגד גבאי תביעת לשון הרע (הנמצאת בגישור).

     

    בכל הזמן הזה שמרה נחמיאס־ורבין על שתיקה. "היה לי צורך מיידי להשתבלל כדי להגן על בעלי והילדים", היא מסבירה. "הטריף אותי שראיתי את המשפחה של ברושי מול העיניים אבל אף אחד לא ראה את המשפחה שלי. עברי נכנס לפגישות ואני הייתי מדמיינת שאנשים אומרים לעצמם, וואו, זה מה שעשו לאשתו. ידעתי שזה הדבר הראשון שחושבים עליי במקום כל הדברים שהייתה לי זכות גדולה לקחת בהם חלק. ואני גם לא טיפוס של קורבן. נגררתי לאירוע ופרצה סערה שלא בטובתי. זה היה כמו רופא שלא יכול לטפל דווקא בבני משפחתו".

     

    נחמיאס־ורבין במליאת הכנסת, אחרי האירוע עם ברושי. "הכי העליב אותי שאנשים שאלו, 'אפשר לחבק אותך?'"
    נחמיאס־ורבין במליאת הכנסת, אחרי האירוע עם ברושי. "הכי העליב אותי שאנשים שאלו, 'אפשר לחבק אותך?'"

     

    מאז האירוע, היא מספרת, לא החליפה מילה עם ברושי, אבל המשיכה להתנהל בחום וידידות כדרכה. "הכי העליב אותי שאנשים שאלו, ‘נו, אפשר לחבק אותך?’ כי החום הוא חלק מהשפה היומיומית שלי. אז לא הפסקתי לחייך ולחבק ולטפוח על השכם. ולא שיניתי מדרכי".

     

    בשבוע שעבר, חצי שנה לאחר כל אלה, הודיעה חברת הכנסת נחמיאס־ורבין שלא תתמודד במפלגת העבודה. באותו היום, בעיתוי מפתיע, הודיע גם ח"כ ברושי שלא יתמודד בפריימריז של מפלגת העבודה בשל סיבות בריאותיות. "אין קשר בין האירוע לבין ההחלטה", היא אומרת בתוקף. "גם כי אני אדם חזק וגם כי למרות שהסיפור הזה יצר מתיחויות בתוך המפלגה, הצלחתי לשרוד אותן, אולי כי בכל זאת אני הנכדה של סבתא שלי, שרה שטרן".

     

    עם סבתה המנוחה, שרה שטרן ז"ל מ"קפה תמר". "הצלחתי לשרוד, כי אני הנכדה שלה"
    עם סבתה המנוחה, שרה שטרן ז"ל מ"קפה תמר". "הצלחתי לשרוד, כי אני הנכדה שלה"

     

    למה פרשת מההתמודדות במפלגת העבודה?

     

    "כי בעשור האחרון מפלגת העבודה איבדה את מקומה במרכז המפה הפוליטית. רוב הציבור בישראל נמצא במרכז. גם מי שגר בשטחים שואף לשלום עם השכנים. אנחנו נמצאים באותם מקומות, רק הפלטפורמה שונה, אבל מילים כמו לאומיות, פטריוטיות, ציונות וביטחון, שהיו אבני יסוד בתנועת העבודה, הפסיקו לחיות במפלגת העבודה. יש המון חשדנות כלפינו, יש מעט קשב למסרים שלנו. הרבה מפלגות עונות על הערכים של תנועת העבודה והכוח שלנו נחלש".

     

    מי אשם בזה?

     

    "יש לנו חברי כנסת מדהימים בסיעה מבחינת הכישרון והיכולות, אבל נבחרו חברי כנסת שמזוהים עם שמאל באופן מובהק, ולאט־לאט נעלמו הביטחוניסטים. הציבור חדל להאמין בנו כמפלגה שתמיד הביטחון לנגד עיניה. והיה גם תהליך מימין של הסתה ודה־לגיטימציה כלפי השמאל. אבל אנחנו המחנה הלאומי הדמוקרטי לא פחות מהם, והלאומיות לא שייכת רק לימין".

     

    לדרך שבה גבאי סילק את לבני מהמפלגה הייתה השפעה על ההחלטה לפרוש?

     

    "מפלגת העבודה הייתה תמיד ציר ענק שתפקידו לשאוב את כל המפלגות האחרות, כמו שעשו הרצוג ולבני ב־2015 ולפניהם ברק ואחרים. אבל גט הכריתות שגבאי נתן לציפי לבני שמט בעיניי את התפקיד הכי חשוב של המפלגה, להיות אבן שואבת למחנה הדמוקרטי־הלאומי".

     

    איך ייתכן שאיש לא קם להגנתה?

     

    "הרגשתי מאוד מבוישת וכעסתי על עצמי שלא קמתי באותו רגע להגנתה. אבל אף אחד לא היה מסוגל. זה כנראה היה דומה למה שקרה עם חברי המפלגה באירוע עם ברושי. ההלם מחבר אותך לכיסא. ממש הרגשתי שאני לא מסוגלת. אחר כך התנצלתי בפניה על ששתקנו באותו רגע. זה לקח לי 22 שעות לצערי. גם אם מותר לעשות את ההפרדה, לא בהלבנת פנים".

     

    גבאי מתאים לדעתך לתפקידו כיו"ר הסיעה?

     

    "אני חושבת שלניסיון יש ערך. מאז שאבי נבחר היו דברים שאמר שהיו בעלי ערך, אבל הצורה שבה הם נאמרו הייתה מאוד בעייתית. גבאי איש טוב, אבל אנחנו לא רואים עין בעין את תפקידה של מפלגת העבודה. אני לא בטוחה שאוכל להגיד בפה מלא את מה שמצופה מחברת סיעה כדי לתמוך, ללא סייג, במועמדות שלו לראשות הממשלה".

     

    גבאי. "אנחנו לא רואים עין בעין את תפקידה של מפלגת העבודה"
    גבאי. "אנחנו לא רואים עין בעין את תפקידה של מפלגת העבודה"

     

    ייתכן שהחלטתך שלא להתמודד במפלגת העבודה נבעה גם מהחשש שסיכוייך להיבחר בשנית קלושים?

     

    "כשמדובר בשמונה מנדטים על פי הסקרים, אני חושבת שלעוד כמה אנשים יהיה קשה להיכנס לרשימה".

     

    למי תצביעי בבחירות?

     

    "כנראה אצטרף לזרם הגדול, שיקבל החלטה למי להצביע סמוך מאוד לבחירות".

     

    עם מנדולינה בלב

     

    נחמיאס־ורבין החלה את דרכה במפלגת העבודה בגיל 21 כפעילה בתא הסטודנטים בקמפוס הר הצופים. היא ליוותה את ראש הממשלה יצחק רבין בטרם היבחרו לתפקיד ולאחר מכן כעוזרת ליועץ המשפטי במשרד ראש הממשלה. בכנסת הנוכחית כיהנה כחברה בוועדת החוץ והביטחון ובוועדת החקירה הפרלמנטרית לבחינת משק האשראי. בשנה הראשונה לכהונתה העניק לה המכון הישראלי לדמוקרטיה את אות הפרלמנטר המצטיין. "באתי כל יום עם מנדולינה בלב לשרת את הציבור, בתחושת יראה מטורפת. כאילו ניתן בידי איזה פיקדון של הסנהדרין", היא מחייכת. "וקיבלתי את האות על כל מה שלא עניין את התקשורת: סייעות לילדים עם אלרגיות, פיקוח על מחירי צהרונים, ימי חופשה להורים, פיקוח על מחירי צהרונים והחמרת הענישה בגין עבירות אלימות נגד עובדי הוראה וצוותים רפואיים. בכל יום ניצחתי בשביל ילד, מבוגר או קשיש במצבי מצוקה".

     

    במה את הכי גאה?

     

    "בסיוע שנתתי לילדי המחלקה ההמטו־אונקולוגית ולהוריהם. פגשתי שם אנשים חסרי אונים, מפורקים מהמאבק על החיים של הילדים שלהם. חוץ מהם, אף צד לא היה בסדר בפרשה. אני משתדלת לשמור איתם על קשר, ולצערי נאלצתי להגיע לכמה ביקורי ניחום אבלים. והיה גם המאבק שהובלתי עם הורי בית הספר נגד המורה הפדופיל. היה לי ברור שאי־אפשר לשקם את בית הספר בלי שהמנהלת תלך הביתה. בגלל שאני באה מהעולם הכלכלי, הכנסתי לכנסת נושאים כמו תעשייה וחקלאות והצלחתי להשמיע את קולם של אנשי התעשייה הקטנה והבינונית, אנשים שעובדים קשה ומנסים לשרוד".

     

    איך התרשמת מהיחס לנשים בכנסת?

     

    "לפעמים מזהים בכנסת חוסר כבוד כלפי נשים, ניסיון הפחתה של הדברים שהן אומרות. כשיש פעילות ביטחונית אז הפנייה המיידית היא לחברי ועדת חוץ וביטחון. לפעמים הנשים בעצמן לא מעיזות להתבטא בנושאים כאלה. אבל זה משתנה כי בכנסת היום יש נשים כל כך חזקות, שלא מוכנות יותר לשתוק, וגם לא צריכות".

     

    החברויות בכנסת, מספרת נחמיאס־ורבין, נרקמות ב"פרסה" – החדר הפרטי בכנסת שנמצא מאחורי אולם המליאה. "זה המקום שהמצלמות לא נכנסות אליו". יש בו דינמיקה אחרת, אישית. חברי הכנסת והשרים שותים בו קפה בלילות ארוכים ומעבירים דאחקות וצחוקים על עצמם ועל הסביבה הקרובה. "אנחנו צופים שם יחד בטלוויזיה, במיוחד בפרקים של 'ארץ נהדרת', ומתמוגגים מהחיקויים", היא מספרת. "כשהיינו רואים את ביטן ואמסלם, היינו אומרים, אבל אמסלם יותר רזה מביטן, זה לא הגיוני".

     

    שלושה ניסים בבית

     

    היא בת 48, אם לשלושה, נכדתם של אברהם ושרה שטרן מ"קפה תמר" ונינה לאחד משבעת מייסדי נהלל. ילדיה נולדו לאחר טיפולי פוריות קשים והריונות שכשלו בדרך. "הם הניסים שלי", היא אומרת ומצביעה על התאומים בני השבע המשחקים יחפים בסלון. "לכל אורך הניסיון להרות אותם הייתה בי אופטימיות בלתי מוסברת. גם כשהייתי שנתיים בהיריון שלא צלח, וגם כשהגעתי למחלקה באיכילוב וראיתי נשים במצבים קשים".

     

    עכשיו הם רואים אותה הרבה יותר בבית. "פתאום אני כבר לא צריכה להיות בשלושה כנסים כל יום בו־זמנית. העומס עדיין לא שקע. עם הזמן אדע להרגיע, אבל בינתיים, בואי נודה, עוד לא התחלתי לעשות יוגה".

     

    ומה הלאה?

     

    "דרכי הפוליטית והציבורית לא הסתיימה. אני נשארת בפוליטיקה או במגזר הציבורי, רק לא בקונסטלציה הזו. שבוע שלם משכתי את ההחלטה שלא להתמודד בפריימריז. התייסרתי הרבה אבל בסוף אמרתי את האמת שלי, והיום אני יכולה להסתכל על עצמי במראה. הוקל לי. רואים את זה לפי התלתלים. שבוע שלם לא יכולתי לסדר את השיער. רק אחרי שהודעתי על הפרישה התלתלים התיישרו".

     

    יש שמועה שאת עומדת להצטרף לציפי לבני?

     

    "יש סיכוי שזה יקרה, אבל כרגע יותר חשוב לי לקדם את החיבורים הגדולים בין המפלגות שמרכיבות את גוש המרכז שמאל".

     

    לבני. נחמיאס־ורבין: "יש סיכוי"
    לבני. נחמיאס־ורבין: "יש סיכוי"

     

    תגובת ח"כ איתן ברושי:

     

    בא כוחו של חבר הכנסת איתן ברושי, עו"ד אילן בומבך, מסר: "ח"כ איתן ברושי מכיר את ח"כ איילת נחמיאס־ורבין שנים רבות ומכבד אותה מאוד. ח"כ ברושי התנצל בעבר ביוזמתו, הן בפני ח"כ נחמיאס־ורבין באופן אישי והן באופן ציבורי, גם בעל פה וגם בכתב, על האירוע שלא היה צריך לקרות ושהיה ללא כל כוונה. האמירות של ח"כ נחמיאס־ורבין על 'סגנון בוטה והתנשאות אידיאולוגית' הן אמירות מוזרות ולא מקובלות. סוגיית תביעת הדיבה שהגיש ח"כ ברושי נגד אבי גבאי נמצאת בהליך משפטי. יצויין כי ההתבטאות החריגה של אבי גבאי כנגד ח"כ ברושי, זכתה לביקורת קשה של השופט בישיבת קדם המשפט שהתקיימה. ח"כ ברושי מדגיש כי מעולם לא הוגשה נגדו תלונה כלשהי והוא מעולם לא נחקר".

     

    מה דעתך על?

    15 אישים, 15 אסוציאציות
    אבי גבאי: "איש ראוי שצריך להבין שצריך להפעיל גם את שריר הלב בתפקיד הזה"

    יאיר נתניהו: "עדיף שיתבטא פחות"

    אורן חזן: "בכתבה איתי לא יינתן מקום לאדם כמוהו"

    אורלי לוי־אבקסיס: "חשובה לשיח החברתי בישראל"

    בני גנץ: "יש בו משהו מיוחד ואצילי. מקווה שהוא יידע להוביל. מישהו חייב להיות פה המבוגר האחראי"

    מיקי זוהר: "יריב פוליטי שעלה לי לא מעט על העצבים, אבל עם לב טוב"

    איילת שקד: "מכוונת מטרה"

    בצלאל סמוטריץ': "אללה יסתור, בן דוד רביעי. חולקים את אותו סבא רבא־רבא. ההוכחה המדעית שעם ישראל חי"

    משה כחלון: "איש עם לב במקום הנכון"

    יאיר לפיד: "האיש שכתב על בית הקפה של סבתא שלי: 'גרה בשינקין, שותה בקפה תמר'"

    איתן ברושי: "דיברנו מספיק"

    בנימין נתניהו: "נשבה יותר בשררה מאשר בעשייה; התפתה לכוח ולא לעוצמה. עוצמה זה דבר טוב, כוחניות זה דבר רע"

    תמר זנדברג: "פראית במובן החיובי"

    גדעון סער: "איש רציני. חושבת שיש לו יכולת להביא מנהיגות יותר מאחדת"

    מירי רגב: "הובילה מהלכים בוטים ומיותרים. למה חשוב לדעת אם קראת את צ'כוב? אפשר לקרוא גם את דן בניה סרי וסמי מיכאל"

     

    10 שאלות קצת אחרות לנחמיאס-ורבין

     

    1. איזו סדרה את רואה עכשיו בטלוויזיה?

    "'מזכירת המדינה'. זה הבילוי שלי עם בעלי, ויש לנו גם תובנות מקצועיות משם. אוהבת את המתח בין האישי למקצועי, בין המשפחה לעבודה, בין הילדים לנאום באו"ם".

    2. איזה ספר מונח אצלך עכשיו ליד המיטה?

    "'שלום לקנאים, שלוש מחשבות' של עמוס עוז. מצאתי אותו בתולעת ספרים בשבוע שבו נפטר. הטקסט מתכתב עם מה שמדאיג אותי – שישראל לא בנויה לקנאות".

    3. איזה סרט ראית לאחרונה בקולנוע?

    "'קינג ביבי'. מאכזב, מחמיץ את הנקודה העיקרית. וסרטים מצוירים עם הילדים".

    4. מי המוזיקאי שאת הכי אוהבת?

    "יוני רכטר ומתי כספי ולאה גולדברג. הכי־הכי. אני שרה אותם לילדים לפני השינה. הם קהל אוהד".

    5. ספורט?

    "רק מתעצבנת. חוץ מזה בושה וחרפה, אבל כלום. יש לי מנוי לחדר כושר ולא הלכתי אפילו פעם אחת. אבל בכנסת הולכים בין 8,000 ל־10,000 צעדים ביום".

    6. דרינק מועדף?

    "יין. מאוד אוהבת לבנים שעשויים היטב".

    7. מתכון שהוא המומחיות שלך?

    "קציצת פרסה מבית הסבתא הסלוניקאית. אבא שלי היה בשלן בחסד ולמרות שלא לימד אותי, ירשתי את הכישרון ואת האהבה לזה דרכו. בישול זה באמת הדבר היחיד שבאמת מרגיע אותי".

    8. ארון בגדים?

    "משתדלת לא משעמם. לא לובשת חליפות בהכרח. אוהבת צבעוניות ובגדים לא שגרתיים".

    9. זיכרון ילדות?

    "אני על הכתף של סבתא שרה שטרן. בסוף חייה התמונה התחלפה, ובמידה מסוימת היא הייתה על הכתפיים שלי".

    10. זוגיות?

    "אחרי 20 שנה עם אותו גבר, עדיין יש לי ממנו פרפרים בבטן".

     


    פרסום ראשון: 23.01.19 , 22:53