איחוד הצלה
לשחקנים המובילים בגישושים להליכה משותפת של גוש המרכז יש אותה תשובה: גם אנחנו בעד חבירה, כלומר חבירת כולם תחתיי | סקרי עומק חדשים מצביעים על כך שאיחוד כזה יכול לאיים על הימין רק במקרה אחד: כשגנץ בראש | ליוזמה החלופית: אם לא להתאחד, לפחות להתחייב לא לשבת בממשלת נתניהו, אין בינתיים היענות
התחייבות בקטנה
ככל שהופכים בזה יותר, כך מתברר שיש דרך אחת להבטיח את הפלת ממשלת נתניהו. והדרך לעשות את זה היא לדרוש מראשי המפלגות - לפיד, גנץ, גבאי, יעלון וגבאי - אבל גם כחלון ולוי־אבקסיס, שיתחייבו שהם לא יישבו בממשלה שבראשה עומד אדם עם כתב אישום על שוחד. כן שימוע, לא שימוע – ברגע שהיועץ המשפטי מחליט על כתב אישום על שוחד נגד ראש הממשלה – לא תוכל לקום יותר ממשלה בראשותו. מצד שני, אותן מפלגות צריכות להודיע שהן ימליצו לנשיא פה אחד להטיל את הרכבת הממשלה על ראש הרשימה שתקבל בבחירות את מספר המנדטים הגדול ביותר אחרי מפלגתו של נתניהו.
במילים אחרות: אם לא להתחבר – לפחות להתחייב.
נדמה לי שבמקרה כזה, הנשיא יתקשה (טוב, יתקשה זה אולי קצת מוגזם בהקשר הזה) להטיל את המלאכה על נתניהו. גם ככה קשה לראות את ריבלין, שרק השבוע אמר שהכבוד לשלטון החוק הולך ונשחק עם השנים - מטיל את הרכבת הממשלה על אדם שמואשם בשוחד. וזה עוד לפני שדיברנו על הסלידה האישית שיש בין שני האישים, על ההאשמות שהטיח נתניהו בנשיא רק לאחרונה, כאילו הוא וגדעון סער זממו לעשות לו פוטש. בואו נגיד שבמקרה זה יותר משהמפלגות ירצו לינוק, הנשיא ירצה להיניק.
כך או כך, כל התחייבות של המפלגות לא להמליץ על נתניהו, תהיה רק בקטנה. לא כולם מוכנים להתחייב, וגם מי שמתחייב עושה את זה בחצי פה, ולא בטוח שאפשר לסמוך על ה"ריד מיי ליפס" שלו. אפילו גנץ, שביום שלישי ישבור סוף־סוף את שתיקתו באירוע מתוקשר בגני התערוכה, נמצא במגעים מתקדמים עם יעלון, ומה שנותר כדי לסגור עניין זה הפער בין העמדות שלהם בעניין כניסה לממשלה. יעלון דורש שתהיה התחייבות שלהם לא להיכנס לממשלה בראשות נתניהו, וגנץ מסרב. אגב, אדם שנפגש איתו לאחרונה מספר שגנץ לא מוכן להתחייב לא בגלל שיש לו כוונה לשבת בממשלת נתניהו. אין לו משאלת מוות כזאת. הרי אם היה רוצה להיות שר, הוא יכול להיות בכל ממשלה שתקום. הוא רק לא מוכן להתחייב, כדי לא ליצור דה־לגיטימציה כלפיו בקרב מצביעי ליכוד שלא מרוצים מנתניהו ועשויים להצביע לו.
מהצד השני, ש"ס, יהדות התורה וישראל ביתנו כבר הודיעו שאין להן שום בעיה לשבת בממשלה שנגד ראשה עומד כתב אישום על שוחד. ואילו בנט, שהיו לו מספיק סיבות השבוע להיפרע מנתניהו בעקבות הגילויים בחדשות 12 – אמר ביום רביעי שהוא ימליץ בפני הנשיא על נתניהו.
מה שמוכיח, שלפעמים אידיאולוגיה סמיכה מדם.
אחד מי יודע
המצב הכאוטי הזה במערכת הפוליטית מביא להרבה יוזמות בתוך ומחוץ למערכת הפוליטית, שמחפשות קונסטלציה שתוכל להביא למהפך שלטוני. אחת מהן היא חבורת הצעירים שהגיעו ביום רביעי להפגין מול ביתו של יאיר לפיד, וקיבלו תה וסימפטיה. גם בקשתם, המנומסת יש לומר, לאחד כוחות תחת הסיסמה "בלי איחוד הקול אבוד", נענתה בנימוס: גם הוא, לפיד, חושב שזה מה שצריך להיות, איחוד וחבירה של כוחות. אנחנו עובדים על זה, הוא הבטיח להם. אבל כשלפיד אומר שהוא עובד על זה, הוא מתכוון לאפשרויות של חיבורים שיותירו אותו כמספר 1, כשכל היתר מתחברים אליו.
אותה קבוצה שעוברת בימים אלה בין בתיהם של ראשי מפלגות המרכז־שמאל, היא חלק מקמפיין שממומן על ידי אנשי עסקים, ובהם אילן שילוח, דוריס ומורי ארקין ושרה ומיכאל סלע. ומי שעומד מאחורי הצבתם של 100 שלטי הענק שעלו בסוף השבוע ברחבי הארץ, כשעליהם מתנוססות תמונותיהם של לפיד, גנץ, גבאי, לבני, ברק, יעלון ואשכנזי - זה משרד הפרסום ראובני־פרידן. מדובר בקמפיין יקר, שעלה עד כה כמיליון שקל, והוא אמור לייצג למעלה ממיליון איש, לדברי משרד הפרסום, שמצפים שבעת חירום יתגברו ראשי המפלגות על האגו ועל חילוקי הדעות, ויתייצבו ביחד כדי להפיל את נתניהו.
אבל זו לא היוזמה היחידה שמטרתה לייצר חיבורים שיאפשרו הקמת ממשלה אלטרנטיבית, ושיביאו למהפך שלטוני. בחודשים האחרונים נעשית בדיקה עמוקה על ידי איש רציני עם עבר ביטחוני ועסקי מרשים. אותו אדם הזמין סקרים רבים מטובי הסוקרים בארץ במטרה לבדוק באיזו קונסטלציה יתאפשר חיבור כזה, שיצליח להעביר מנדטים מצד אחד של המפה הפוליטית לצידה השני ולייצר מהפך. או במילים אחרות: האם יש מצב שבו מספר המנדטים מיש עתיד ושמאלה גדול מ־61, והאם בתוך הגוש הזה ניתן להגיע למפלגה ששווה, או גדולה, מהליכוד.
לצורך הבדיקה, הוסיפו למפלגות קיימות אישים מסוימים ובדקו את ההשפעה על גודלן. מהסקרים עולה שזה שינה אמנם את יחסי הכוחות בתוך הגוש, אבל לא העלה לאף מפלגה את מספר המנדטים מעל ל־17, בעוד הליכוד נותר עם אותו מספר מנדטים, שנע בין 27 ל־30.
אלא שהסקרים העלו עוד עובדה מעניינת: אם מקימים מפלגה חדשה של חמישה־שישה אנשים בעלי ניסיון ביטחוני ופוליטי, שמוכנים להתאחד ולוותר על מיקומם ואף לדחות את הוויכוח על חלק מעמדותיהם – המפלגה הזאת מקבלת 16 מנדטים וגם יותר. אך כשלוקחים את המפלגה החדשה הזאת ומצרפים לה את גנץ כמספר 1 שלה – המפלגה הזאת מזנקת ל־28 מנדטים, כשהליכוד מדשדש בעקבותיה.
מבולבלים? טוב, אפשר להבין. אך מה שעולה מהם בבהירות, זה שהציבור מתקשה לתת קולות למישהו שאין לו סמכות פורמלית ביטחונית. אין לו בעיה שאותו אדם יהיה שר חשוב, אבל קשה לו להשלים עם כך שיהיה מספר 1. במטה של גנץ כנראה הבינו את זה. זה יכול להסביר את הסרטונים מטעמו של הרמטכ"ל לשעבר שהופצו בתחילת השבוע, שבהם הוצגו מעשי ידיו להתפאר: עזה החרבה לאחר שצה"ל ביקר בה; חיסול רמטכ"ל חמאס ג'עברי, וספירה של המחבלים שנהרגו במבצע צוק איתן.
עוד עולה, שהפופולריות של גנץ היא בקוּליות ובחידוש שהוא מביא איתו. ביחד עם קבוצה של אישים עם ניסיון, אנשים שעשו שנים במערכת הביטחון ובפוליטיקה – הוא ממריא הרבה מעבר ל־20 מנדטים, לכיוון ה־30, עם מפלגה ששווה בגודלה לליכוד ואולי אף גדולה יותר, ולאפשרות סבירה להבאת גוש של מעל 61 מנדטים. גם כשמוצגת חבורה כזו עם גנץ בתוכה אך בהובלה של מנהיגים אחרים - מתקבל חיזוק מסוים, אך ברור שבהובלת גנץ מתקבלת בסקרים התוצאה הטובה ביותר. וזהו המתכון לשינוי שלטוני: חבורה מלוכדת שגנץ חובר אליה ומוביל אותה לניצחון על קואליציית נתניהו.
הסוקרים גילו שמה שעושה בעיקר רושם על הנסקרים, זה שהחבורה רבת־הניגודים הזאת התחברה כדי להציל את המדינה מכיפוף שלטון החוק להליך המשפטי של נתניהו, ושלצורך כך מוכנים אנשים שרואים עצמם כמספר 1 במפלגתם לשים בצד את האידיאולוגיה שלהם, להקפיא שאלות קרדינליות כמו הכיבוש, ההתנחלויות, שתי מדינות לשני עמים, סיפוח או לא סיפוח, ובכך להוכיח שהמטרה גדולה מהעניין האישי. שהמדינה גדולה מהאגו.
האיחוד להצלת המדינה בראשותו של - אתם יודעים מי - זו היוזמה החדשה שיוצאת בימים אלה לדרך.
סזון מוסיף המון
מערכות בחירות ובעיקר התמודדויות בפריימריז מייצרות בדרך כלל אמירות או מעשים הזויים שנועדו למשוך את תשומת הלב למועמד. אבל לעיתים המעשה כל כך מופרך, האמירה כל כך מגוחכת, שהאפקט הופך לבומרנג.
השבוע צדו את העין שני אירועים שאי־אפשר שלא להתייחס אליהם. הראשונה היא אמירתו של אקוניס, שהשווה את מה שעבר עליו בתקשורת מאז שייחס לאשתו של בני גנץ חברות במחסום ווטש – כלא פחות מסיפורי אלטלנה והסזון. האמירה המופרכת הזאת הובילה לשיחה בהפתעה שעשו לו שי גולדשטיין ולאה לב ברדיו 103 כשביקשו ממנו להסביר מה מקור המילה סזון, ולהגיד האם הוא חושב שההשוואה שלו הייתה מידתית. אקוניס, איך לא, שיחק לידיהם בשיחה ארוכה שרק הוסיפה לגיחוך העצמי שלו.
האירוע השני זה סרטון הבחירות של סגן השר ירון מזוז, שהתיישב מול המצלמות כשלצידו שחקן חיזוק: אלאור אזריה. צריך להיות באמת חסר בושה כדי לבקש להצביע עבורו על בסיס תמיכתו של מי שהורשע בתקיעת כדור בראשו של מחבל גוסס ומנוטרל.
אבל זה, כך מסתבר, ההישג הכי גדול שסגן השר מזוז יכול להציג למצביעיו.
מי יישבר ראשון
הסבב האחרון בסוריה הסתיים, כך נראה, בניצחון ישראלי. טיל בודד שנורה לעבר החרמון כתוצאה מתקיפה של ישראל - יורט. בתגובה לטיל הזה, שאם לא היה מושמד על ידי כיפת ברזל היינו עכשיו בעיצומה של מלחמה - הותקפו מטרות סוריות לא רק בתוך בסיסים, אלא גם בקרבת דמשק. הסורים הגיבו באמירה שטילים שלהם פגעו בשלנו.
פעם זה היה נעצר שם. בפעולה העמומה שלנו ובהתרברבות של הסורים. אלא שלאחרונה הדפוס זה התהפך, ואנחנו אלה שמתרברבים. במילים, בתצלומים, בסרטי וידיאו שנועדו להגחיך את ההצהרות הסוריות. התרברבות מובילה להסלמה גם בצד השני: אם ישראל תמשיך בתקיפותיה על סוריה, אמר השבוע בשאר ג'עפרי, שגריר סוריה באו"ם, דמשק תפגע בשדה התעופה בן־גוריון. האם הם יכולים לתקוף את נתב"ג? התשובה היא כן. אבל מה שגורם להם לאיים זה לא התקיפות שלנו, אלא הדיבורים.
כשתוקפים באפקטיביות מטרות רגישות, מדברים על זה בגאווה ומראים סרטים שמוכיחים שזה אכן קרה – הדרך היחידה של הסורים להגיב זה ברטוריקה דומה לרטוריקה של ישראל. וככל שהם מדברים יותר – כך הם יוצרים יותר מחויבות לעצמם. ואם נתקוף שוב ושוב, ונדברר שוב ושוב תקיפות, לא תהיה להם בסוף ברירה אלא לעשות את זה.
אז מה אנחנו מתפלאים מהאזהרה הרוסית לישראל, שתפסיק את התקיפות שלה בסוריה. האזהרה הזאת היא תוצאה ישירה של שבירת העמימות, שלא לומר הפטפטת של ישראל.
בואו, לרוסים לא מפריע שישראל תוקפת מטרות איראניות. פוטין כבר הוכיח שהוא מגלה די הבנה לפעילות של ישראל נגד האיראנים. גם הרוסים לא מעוניינים שאיראן תשתלט על סוריה. אבל כשישראל תוקפת מטרות סוריות – זה פחות לגיטימי בראייה הרוסית והבינלאומית.
הבעיה היא לא סוריה, אמר לי השבוע האלוף במיל' גיורא איילנד. היכולת של איראן לפעול נגדנו משטחה היא מוגבלת. כך גם מסוריה. אבל כשמדובר בלבנון – זה שונה לגמרי. חיזבאללה ממומן כמעט לגמרי על ידי איראן. אם היא תורה לחיזבאללה לפתוח בפעולה נגד ישראל – הם יעשו את זה. כמו שעשו את זה כשאיראן דרשה מהם להשתתף במלחמה בסוריה והם שילמו מחיר כבד, גם בהרוגים רבים ובפצועים.
אם איראן תתחיל להרגיש שישראל מבזה אותה, והיכולת שלה להגיב מסוריה היא מוגבלת, אומר איילנד, האיראנים יכולים לקבל החלטה שהם מפעילים את חיזבאללה מלבנון. וזו כבר תהיה רמה אחרת לגמרי של לוחמה. יש פה, הוא אומר, עימות בלתי נמנע: ישראל נחושה למנוע את ההתבססות של איראן בסוריה ולא לחזור על השגיאה שלה בלבנון. ואילו האיראנים, שנכנסו לסוריה לפני שש שנים, שהשקיעו מיליארדים ואיבדו מאות אנשים, שתמכו בשלטון כדי שתהיה להם דריסת רגל – לא יוותרו על כל זה. הם לא יוותרו ואנחנו לא נוותר. ואין נוסחה שיכולה לייצר יציבות, אלא רק הסלמה.
ככל שתשפיל את האיראנים בפומבי, אומר איילנד, כך אנחנו עלולים לדחוק אותם יותר לעשות את זה. וככל שהניצחון שלנו יותר גדול - הם יותר מושפלים. אם נוסיף לזה את הדיבורים שמגיעים מישראל – זה מחייב אותם להגיב יותר מהר.
שאלתי את איילנד מה הוא מציע לישראל לעשות.
גם אם יש הזדמנות טובה, הוא אומר, לא לתקוף בימים הקרובים. צריך לדעת לשחק עם הכפתור של המים. שהם יהיו חמים, אבל שלא ירתחו. פשוט להרגיע.
אבל איילנד לא מביא בחשבון את מערכת הבחירות. את הקשר בין ההצהרות המוחצנות של נתניהו לבין המלחמה על מספר המנדטים. שיגור של טיל החץ? הצוות מוזז הצידה כדי שנתניהו ינאם על ההישג. פעולה מוצלחת בסוריה? נתניהו מספר עליה לעולם, בפרטי־פרטים. האמירות האלה לא תורמות כלום לביטחון ישראל, אבל עשויות להועיל מול מי שחשוב עכשיו לנתניהו – הבייס מימין.
אז לא, הפעילות המבצעית בסוריה היא לא בגלל הבחירות. הניסיון מוכיח שבמדינת ישראל הדרג המדיני לא מעז ולא מצליח לחולל פעילות ביטחונית בניגוד לעמדה של הדרג המקצועי. דוגמה מובהקת לכך היא איראן, שנתניהו וברק רצו לתקוף והרמטכ"ל וראש המוסד התנגדו. לכן, כל מי שחושב שנתניהו יבקש פעילות ביטחונית נגד עמדת הצבא וזה יקרה – התשובה היא לא. וְלא, כפי שיש הטוענים באופוזיציה, עומק ההתקפה כעומק החקירה.
אבל המכלול של התרברבות, פטפטת וחימום השטח – זה כבר חלק מקמפיין הבחירות של נתניהו. שר בכיר וחבר קבינט שולל מכל וכל את הטענה הזאת. מי שהתחיל את הגל הזה של דיבורים זה איזנקוט, הוא אומר, שלא חשוד בניסיונו להשפיע על הבחירות. וכשמבינים את זה, מבינים שיש פה קו שלא קשור לבחירות.
לפעמים, הוא אומר, רוצים להעביר מסר מאוד חד לצד השני שיבין שאתה נחוש. הרי יש פה משחק. מי יישבר ראשון. או שהאיראנים יתייאשו ויגידו שחבל על הכסף וההשקעה בסוריה, או שאנחנו נגיד שאנחנו לא יכולים להתמודד עם זה ונפסיק להפריע להם. יש פה שיח פומבי של העברת מסרים, ביטחוניים ומדיניים. נתניהו פשוט מוכשר בזה בניהול קמפיינים בינלאומיים וביצירת דעת קהל.
אז נאמר כך: יש פה קו חדש, שבדרך פלא עולה בקנה אחד עם מערכת הבחירות של נתניהו.
