לא צריך בחירות כדי לנהל ויכוחים פוליטיים סוערים, אבל ברור שלקראת מערכת הבחירות הקרבה הוויכוחים מתנהלים ביתר שאת, גם בין בני זוג שחולקים מיטה וילדים וחיים שלמים.
"דעות פוליטיות מנוגדות הן אחד הגורמים הבולטים לוויכוחים, להתנצחויות ולהתנגחויות בין בני זוג, בעיקר אם שני בני הזוג הם אנשים דעתנים, שאוהבים להשמיע את דעתם ובטוחים שהדעה שלהם היא הקול ההגיוני והנכון", אומרת הדר זוהר, מאמנת לזוגיות ב"גומא" ‑ המרכז הישראלי לגישור ולאימון. "השאלה הנשאלת היא האם אפשר לשרוד כזוג את ההבדלים האלה בדעות הפוליטיות ולשמור על זוגיות טובה, גם כשהיא מצביעה למרצ והוא מעדיף את הבית היהודי".
זה לא פשוט. "הטבע שלנו הוא לצפות מהאחר שהיחס שלו לדברים יהיה זהה ליחס שלנו לאותם הדברים, אבל בפועל כל אחד מאיתנו חושב אחרת, בנוי אחרת, ולכל אחד רצונות וצרכים אחרים. חוסר ההבנה והקושי לקבל את השונות מולידים אכזבות רבות, שיכולות להיות יומיומיות ובכל מקרה הן מעיקות על מערכת היחסים ולאט־לאט מחריבות אותה. רובנו מתקשים לקבל את העובדה שמישהו באמת ובתמים שונה מהם, חושב אחרת מהם ולא מרגיש אותו דבר. ההנחה היא שברגע האמת, בן הזוג יתנהג באופן שיתאים לציפייה של האחר. האפשרות שבן הזוג יתנהג בניגוד לציפייה אינה באה כלל בחשבון. ואז, כשהם עומדים מול הסיטואציה הזו הם חווים אכזבה עמוקה וקשה מאוד, שמתבטאת פעמים רבות בחוסר השלמה עם המצב ובניסיונות חוזרים ונשנים לשנות את המצב ואת בן הזוג".
רוצים שינוי
פה בעצם טמונה הבעייתיות, והיא עמוקה בהרבה מנטייה פוליטית כזאת או אחרת. אחד הגורמים העיקריים לפערים ולריבים הוא הרעיון שאנו נושאים מיום ההיכרות עם בני הזוג: "אני אשנה אותו", "אני אגרום לה להבין". זה לא עובד.
"אנשים לא יכולים להפוך לאדם אחר, להשתנות ולהיות משהו שאינו תואם את הרצונות ואת תכונות האישיות שלהם", אומרת זוהר. "כל אדם יכול לעשות שינוי בחייו, אבל רק אם הוא בוחר בשינוי ומנהל אותו. וגם אם האדם בוחר לעשות שינוי בחייו, הוא עדיין נשאר אותו אדם, רק משנה דפוסי התנהגות וחשיבה מסוימים. האשליה שנצליח לשנות את בני הזוג מתנפצת לנו בפנים. תמיד".
כאן נכנסים לתמונה הוויכוחים הפוליטיים ‑ טריגר משמעותי להתלקחויות, גם אם הם מתחילים בווליום נמוך או כאמירה אגבית. האתגר הזוגי, במקרה כזה, הוא לקבל זה את זה למרות ההשקפות השונות ולשחרר את הניסיון להשפיע ולשנות את דעת האחר. "חשוב להבין איזו זוגיות יש לכם ועד כמה הנושא הפוליטי הוא עקרוני, קו אדום עבורכם. אם בזוגיות שלכם יש שיח פתוח ומקבל, יהיה קל יותר להתגבר על הפערים, תוך הסכמה שאנחנו מסכימים שלא להסכים בנושא זה או אחר. אם הנושא הפוליטי הוא מבחינתכם קו אדום שמייצג את תפיסת העולם שלכם, ממש חלק מהאישיות שלכם, ואתם מתקשים להבין איך בכלל אפשר לחשוב משהו אחר ‑ ההתגברות על הפערים תהיה אתגר רציני. לרוב, אם הדעה הפוליטית של בן הזוג הייתה כזאת כשהכרתם, ההתרגלות תהיה קלה יותר והפשרה טבעית יותר. אם דעתו הפוליטית השתנתה עם השנים, יכולה להתפתח תחושה של הפרת החוזה הזוגי, וכאן חשוב ליצור שיח לאורך הזמן ולשתף בנקודות המבט השונות, כדי שהדברים לא יחוו אצל הצד השני כסטירת לחי פתאומית".
כללי זהירות
דעותיכם הפוליטיות שונות? זכרו קודם כל שאין לערב את הילדים בוויכוח, גם כשהם בוגרים, ויש לעודד אותם לפתח דעה פוליטית עצמאית; ושנית: אל תנסו להכריח את בן הזוג להצביע כמוכם. לזוהר יש עצות נוספות:
חשוב להימנע מאמירות פוגעניות, בין אם הן קשורות באופן ישיר או עקיף לעמדה הפוליטית ("אני לא רוצה לצאת היום למפגש החברתי עם מישהו בעל דעות חשוכות כמו שלך", "אני לא מוכן לשבת לאכול איתך באותו שולחן אם זה מה שאת חושבת").
אפשר להחליט שלא מדברים על פוליטיקה. ניסיתם שוב ושוב לא להתלהם ולייצר שיח מכבד, אך ללא הצלחה? אפשר להחליט שאת הנושא הזה מוציאים מחוץ לתחום, ובכל פעם שמישהו מבני הזוג מעלה את הנושא, השני לוקח את תפקיד המבוגר האחראי ולא משתף פעולה בשיחה, מבקש לא להיכנס לזה. זה יהיה מאולץ בהתחלה, בטח בתקופת בחירות, אבל זה ייעשה טבעי עם הזמן וודאי ימנע חיכוכים ומתחים.
אין להתנצח בחברה. כשנמצאים עם אנשים נוספים הרגישות עולה מדרגה, לכן חשוב לגייס את השליטה העצמית ואת האכפתיות, ולא לייצר מחנות עם אנשים אחרים כדי למנוע תחושות ניכור והשפלה.
לגייס את היכולת להתפייס ולגשר. חשוב לזכור את החלקים שאנחנו אוהבים ומכבדים בצד השני, להבין שכל אחד לעיתים מטפס על עץ שקשה לו לרדת ממנו, וזה הזמן לשים את האגו בצד ולתת לו סולם.
לא חייבים להיות דומים ושותפים בכל. דעה פוליטית היא רק חלק קטן ממכלול החיים המשותפים. אל תגדירו את עצמכם רק באמצעות הדעה הפוליטית שלכם. זכרו שאתם הרבה מעבר לכך, שיש חיים שלמים לכל אחד מכם. השתמשו במאפיינים האחרים שלכם כדי לייצר קרבה לבן הזוג, במקום לייצר ריחוק באמצעות הפערים בדעותיכם. •
