"מייקל ג'קסון התעלל בנו מינית על בסיס יומי"
פדופיליה, התעללות מינית, אלכוהול וטקסי חתונה עם קטינים. הסרט התיעודי המצמרר, Leaving Neverland, כולל עדויות מזעזעות של ילדים שנאנסו על ידי מייקל ג'קסון ומנפץ סופית את המורשת של מלך הפופ. המעריצים טוענים שהכל שקר, אבל למבקרים ולקהל אין ספק: "מדובר בכוכב שהיה מפלצת, בשטן"
חייו של מייקל ג'קסון היו אפופי סערות, האשמות על פדופיליה והופעות בבתי משפט. גם עשור אחרי מותו עדויות חדשות וקשות נגדו עדיין ממשיכות להתפרסם. אבל נדמה שבסוף השבוע האחרון הוכתמה סופית הקריירה המפוארת של מלך הפופ. זה קרה בהקרנת הבכורה של הסרט התיעודי המצמרר, Leaving Neverland, בפסטיבל סאנדנס ביוטה. בסרט מתראיינים שניים מילדי טיפוחיו של ג'קסון — ווייד רובסון וג'יימס סייפצ'ק — שהתארחו, לטענתם, לא רק באחוזתו של המלך אלא גם במיטתו. "הוא התעלל בי מינית במשך שבע שנים", אומר רובסון כשהוא מיישיר את פניו למצלמה. סייפצ'ק סיפר כיצד מלך הפופ החל לאונן לידו: "הוא אמר לי שאני החוויה המינית הראשונה שלו". באחת הסצנות הקשות לצפייה בסרט מספר סייפצ'ק שג'קסון ערך טקס חתונה מאולתר איתו, והדגיש שטבעת הנישואים עדיין שמורה אצלו. "מייקל נהג לתת לי תכשיטים במתנה כשהסכמתי שיבצע בי מעשים מגונים", סיפר. "אלוהים חיבר בינינו", אמר לו לדבריו ג'קסון, וסייפצ'ק מוסיף: "גם היום עדיין קשה לי שלא להאשים את עצמי במה שקרה".
רובסון, 36, הכיר את ג'קסון בגיל שבע כשזכה בתחרות ריקוד לילדים באוסטרליה ב־1987, ואילו סייפצ'ק, בן ה־40, חלק באותה שנה סט צילומים עם ג'קסון במהלך צילומי פרסומת לפפסי. השניים התחברו עם מלך הפופ, ובגיל עשר החל סייפצ'ק ללוות את ג'קסון במסעות ההופעות שלו. הוא גם הראשון שמתאר בסרט איך ג'קסון הזמין אותו לחלוק איתו חדר בבתי המלון, בעוד אמו מתאכסנת בחדר סמוך.
במשך ארבע שעות חושפים השניים זיכרונות מילדותם בצילו של ג'קסון בשנות ה־80 וה־90, כשמלך הפופ היה בשיא תהילתו, כולל את ההתמודדות הקשה עם הטראומות. "הסודות אוכלים אותך מבפנים", אומר סייפצ'ק בסרט, כשהוא מונה את הנזקים שנגרמו לו מידי אלילו, ומספר כי סבל מדיכאונות, תחושת תיעוב עצמי קשה, חרדות וקשיים ביצירת קשר. "הזמן לא מרפא את הפצעים", הוסיף. "זה רק נעשה גרוע יותר עם השנים".
עזרה פסיכולגית
במאי הסרט, דן ריד, שבדרך כלל עוסק ביצירותיו בנושאים כמו טרור ופשע, מצא עצמו נובר בחומרים שהצהובונים ניזונים מהם מדי יום. במהלך עשיית הסרט הוא לא הסתפק רק בעדויותיהם של שני הגברים וראיין את האחים, האחיות והנשים שלהם, כמו גם את אמהותיהם. כולם מספרים איך ההערצה לכוכב עיוורה את עיני שני הילדים. "הייתי המום מהשיחה איתם", סיפר ריד בראיון לתקשורת. "ידעתי שיש לי כאן משהו ממש גדול". לריד ברור שהצפייה בסרט היא חוויה קשה לכולם — לאלה שעדיין מעריצים את כוכב הפופ המנוח ולאלה שלא. זאת הייתה הסיבה שבמהלך ההקרנה ישבו בכניסה לאולם עובדים סוציאליים ופסיכולוגים שהגיעו כדי לתמוך בכל מי שהצפייה בסרט הייתה טראומטית עבורו.
הטענות על הנעשה בחדר המיטות באחוזתו של המלך אינן חדשות. ג'קסון כבר נתבע בחייו מספר פעמים על כך. ב־1993 נתבע על ידי הוריו של ג'ורדן צ'נדלר, וב־2003 הואשם בהתעללות מינית בילד אחר — גאווין ארוויזו. ווייד רובסון עצמו העיד באותו משפט וטען שאמנם בילה לילות רבים בחדרו של הכוכב, אבל מעולם לא הוטרד מינית. ארבע שנים לאחר מותו של מלך הפופ כבר סיפר שהתמוטטות העצבים שעבר והטיפול הפסיכולוגי שקיבל — גרמו לו להבין שג'קסון הטריד אותו מינית. "אני רוצה עכשיו לומר את האמת באותה עוצמה שאמרתי אז את השקר", אמר רובסון ותבע את ג'קסון.
סייפצ'ק הגיש תביעה דומה נגד הזמר שנה מאוחר יותר, אבל בית המשפט ביטל את שתי התביעות בטענה שהוגשו מאוחר מדי. להיסטוריה יש לוח זמנים ובית משפט משל עצמה, ועכשיו — עשר שנים אחרי מותו של ג'קסון — חושפים השניים את כל מה שרצו לומר לשופטים ולא העזו. הם מספרים שנחשפו במחיצתו לאלכוהול ולסרטים פורנוגרפיים, ומראים למצלמה מתנות ותכשיטים שג'קסון העניק להם בתמורה לטובות מיניות.
עם הזמן, "ירח הדבש" בין שני ילדי הטיפוחים לג'קסון הלך והתפוגג, כשילדים צעירים מהם הגיעו לאחוזה. מקולי קאלקין החליף את ווייד רובסון בקליפ של ג'קסון "בלאק אור ווייט". קאלקין הכחיש שג'קסון קיים איתו יחסים כלשהם. "אני יודע שהחברות עם מייקל היא ביג דיל בעיני רבים, אבל בעיניי זה היה משהו רגיל לגמרי. סתם חברות נורמלית", אמר לפני הקרנת הסרט. אבל סייפצ'ק ורובסון מודים שחשו קנאה למראה הגיבורים החדשים שפלשו לאחוזה ותפסו מקום בליבו של ג'קסון. "אתה מגלה שאתה כבר לא מיוחד", אומר סייפצ'ק בסרט.
גם נוורלנד, אותה אחוזה חלומית שמצטיירת בדמיון כפארק שעשועים ששום דבר רע לא יכול לקרות בו, מקבלת גוונים אפלים בסרטו של ריד. כל מבנה במתחם מלא במיטות ופינות פרטיות, כולל תא פרטי בחדר ההקרנה של ג'קסון, שלפי עדותו של סייפצ'ק שימש למפגשים אינטימיים מאחורי זכוכית חד־כיוונית, שהסתירה הכל מעיני מי שישבו בחדר ההקרנה. "גם בתחנת הרכבת של נוורלנד הייתה עליית גג נסתרת עם מיטה", סיפר סייפצ'ק, "ובבריכה ובג'קוזי היינו מקיימים משחקי מין אוראלי".
בתום הקרנת הבכורה עלו רובסון וסייפצ'ק לבמה וענו לשאלות הקהל, כשהם מבטיחים לכל מי שמטילים ספק בעדויות שלהם, כי לא קיבלו שום פיצוי כספי על השתתפותם בסרט. המניע היחיד, מבחינתם, הוא רק החובה שהם חשים לומר אמת — הדגישו.
הפגנות מעריצים
הידיעה על הכוונה להקרין את הסרט בפסטיבל סאנדנס עוררה סערה ציבורית. מעריציו של ג'קסון, שליוו אותו במהלך חייו בדרכו לבתי המשפט כשהם נושאים שלטים ועליהם הכיתוב "זכאי", התעוררו גם הפעם. רובסון וסייפצ'ק קיבלו איומים על חייהם, ועוד לפני הקרנת הבכורה דיווחה התקשורת על כוונות המעריצים לארגן הפגנה המונית במרכז מתחם הפסטיבל. המשטרה נערכה בהתאם, אבל כשהגיע מועד ההקרנה התברר שרק קומץ קטן של מעריצים הגיע למקום. "אני כאן כדי לעמוד לצידו", אמרה ברנדה ג'נקינס, מעריצה של ג'קסון, חברה בקבוצת "הגנו על מייקל", שהגיעה לפארק סיטי מביתה בקלגרי שבקנדה. "יש צד נוסף לסיפור, וחשוב שאנשים יקבלו תמונה מלאה של העובדות, כי האמת איננה רק שחור ולבן. האנשים שמאשימים אותו עכשיו כבר עשו זאת בעבר, ובית המשפט דחה את התביעה שלהם. אם מייקל היה בחיים, הסרט הזה היה עילה לתביעת דיבה".
ווייד רובסון בהחלט מבין לליבם של המעריצים, שמסרבים להאמין שהאליל שלהם היה מפלצת. "אני מבין שקשה להם מאוד להאמין בכך, כי למען האמת, עד לא מזמן אני הייתי בדיוק במקום שלהם", אמר לקהל בתום הקרנת הבכורה. "למרות שאני הוא זה שהכל קרה לו, עדיין לא יכולתי להאמין שמה שמייקל עשה הוא רע. לא האמנתי בזה עד לפני שש שנים. כך שאני מבין אותם. אנחנו יכולים להבין ולקבל את הדברים רק כשאנחנו מוכנים לכך לגמרי, ויש דברים שאולי אף פעם לא נהיה מוכנים לקבל".
מנהלי קרן הנאמנות של מייקל ג'קסון מיהרו להוקיע את הסרט בטענה שמדובר ב"רצח אופי שמייקל ג'קסון ספג מהצהובונים בכל ימי חייו, ועכשיו גם אחרי מותו". את רובסון וסייפצ'ק הם מכנים "שקרנים" ומזכירים את עדויותיהם ממשפטיו הקודמים של ג'קסון, שם העידו שלא פגע בהם מעולם. "הסרט מציג טענות על דברים שקרו לכאורה לפני 20 שנה, שאין להן שום סימוכים והוכחות, ומתייחס אליהן כאל עובדות", נאמר בהודעה הרשמית של הקרן, שמפנה אצבע מאשימה ליוצרי הסרט. לדברי ראשי הקרן, היוצרים מסתמכים על סיפורים של שני גברים בלבד ומתעלמים מעדויות של אנשים אחרים בסביבתו של ג'קסון שאמרו שמעולם לא פגע בילדים.
יש למעריציו של ג'קסון סיבה טובה להתקומם על עשיית הסרט, כי אם לשפוט על פי תגובות מבקרי הקולנוע — הם בהחלט מאמינים לעדויות של רובסון וסייפצ'ק, והנזק התדמיתי למורשת של מייקל ג'קסון הוא כנראה בלתי הפיך.
"הסרט מעורר תגובה רגשית עצומה בקהל", כותבת איימי קאופמן, מבקרת הקולנוע של ה"לוס אנג'לס טיימס". "אחד האנשים בקהל, שסיפר שהיה קורבן להתעללות מינית כשהיה ילד, אומר שרובסון וסייפצ'ק יתרמו לעולם הרבה יותר מפאקינג מייקל ג'קסון". מבקר אחר ציין: "אני חש צורך עצום ל־400 מקלחות כדי לחזור ולהרגיש נקי". "Leaving Neverland הוא סרט אימה", כותב ג'ף וולס מ־"Hollywood Elsewhere". "זהו סיפור אינטימי ואמין, ולעיתים בוטה בתיאורים המיניים שלו, על שני ילדים שהפכו ל'חברים' מיוחדים, כלומר 'מאהבים' של מייקל ג'קסון, בעוד הוריהם משתפים פעולה כשהם מתעלמים מן המציאות. מייקל ג'קסון הוא שטן. טורף חלקלק. מפלצת".
שני גיבורי הסרט מודים, שעם כל הקושי שבחזרה לזיכרונות העבר, היה משהו מזכך בעשיית הסרט ובקשר שנוצר ביניהם. "אנחנו לא יכולים לשנות את מה שקרה לנו, ולא יכולים לעשות שום דבר בקשר למייקל", אמר רובסון בתום ההקרנה לקהל, שעמד על רגליו ומחא להם כפיים. "אנחנו מתמקדים רק במה שאפשר לעשות עם זה עכשיו, בתקווה שקורבנות אחרים לא יחושו בודדים כל כך, ומתוך רצון לעורר מודעות בקרב כל מי שאחראי על גידול ילדים".
לפנייה לכתב/ת 
