"הטרגדיה הגדולה שלו הייתה מות בנו, לא השבי"

במלחמת ששת הימים היה אל"מ רמי הרפז לאגדה לאחר שהשתתף ב־24 גיחות מבצעיות - יותר מכל טייס אחר. הוא נחלץ מכולן בשלום, אולם ב־30 ביוני 1970, במהלך מלחמת ההתשה, נפגע מטוסו מטיל נ"מ מעל מצרים והוא נאלץ לנטוש את המטוס עם הנווט שלו. הוא נשבה ונלקח לכלא עבסייה הידוע לשמצה בקהיר, שם עבר עינויים קשים, כמו יתר שבויי צה"ל. עד מהרה הפך לאחד ממנהיגיהם, ויחד תירגמו מאנגלית את הספר "ההוביט", כדי לסייע לשבויים שלא ידעו אנגלית היטב לחוות את יצירתו הגדולה של ג'ר"ר טולקין. שבע שנים מאוחר יותר ראה התרגום אור - והפך להיסטוריה תחת הכותרת "תרגום הטייסים".

לאחר שחרורו מהשבי בתום מלחמת יום הכיפורים המשיך הרפז בשירות מבצעי בחיל האוויר, ובין היתר פיקד על בסיס רמת דוד. ביום חמישי נפטר, ולמחרת הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בקיבוץ הזורע, שם הקים את משפחתו. יותר מ־1,500 איש, ובהם מפקד חיל האוויר האלוף עמיקם נורקין ועשרות טייסים בשירות פעיל ובמילואים, ליוו את חברם בדרכו האחרונה.

אתמול סיפרה עליו בתו, דליה, בכאב: "הטרגדיה הגדולה של אבא הייתה מותו של אחי ארז ז"ל, ולא השבי במצרים. ארז נולד אחרי השבי, היה בן הזקונים של המשפחה, היה התקווה, שירת בפלס"ר גולני ונפטר בגיל 25 במהלך טיול בבוליביה.

"הייתה לי ילדות מעניינת, לגדול בבית של טייס מיתולוגי. כשנולדתי אבא היה בשבי והוא חזר כשכבר הייתי בת שלוש וקצת. הוא דיבר הרבה על החוויות בשבי בצורה פתוחה, ואף הרצה על כך במקומות רבים, כשבחלק גדול מההרצאות נכחתי".

סא"ל רמי הרפז ז"ל | צילום: באדיבות המשפחה

דליה נולדה לרמי, יליד הרצליה שגדל בקיבוץ משמר העמק, ולנורית, בת קיבוץ הזורע אותה הכיר במהלך לימודיהם בתיכון האזורי. השניים נשארו באותו קיבוץ, הקימו בו את ביתם והביאו לעולם חמישה ילדים. ב־1956 התגייס רמי לחיל האוויר, סיים קורס טיס, ולאחר שהשתחרר משירותו הצבאי חזר לשירות במלחמת ששת הימים כסגן מפקד טייסת 107 של מטוסי אוראגן. לאחר המלחמה התגייס לשירות קבע ושירת במסגרת טייסת 117 של המיראז'־3, ובהמשך היה מהצוותים שקלטו את מטוסי הסקייהוק והפנטום. לאחר שחזר מהשבי שימש כסגן מפקד בסיס עציון בטרם מונה למפקד בסיס רמת דוד. לאחר שחרורו ניהל את מפעל "פלסטופיל" בקיבוצו ובהמשך שימש כמנהל הפיתוח של המפעל.

"אבא מאוד אהב טיולים בארץ ובכל שבת יצאנו כל המשפחה לטייל במקום אחר", סיפרה אתמול דליה. "אחי, אמיר, הלך בעקבותיו של אבא והיה טייס מצטיין ומפקד בסיס והיום הוא מנהל בית הספר התיכון במשגב. בעוד שבוע היינו אמורים לחגוג לאבא יום הולדת 80, אך הוא חלה בפרקינסון ומצבו הידרדר. הוא לא הספיק להיות סיעודי והיה עצמאי עד הרגע האחרון. בתקופה האחרונה אבא שקד יחד עם אמא על כתיבת ספר המבוסס על המכתבים מהשבי שהוא כתב למשפחה, 'השבוי ואשת השבוי', אבל לצערנו אותו הוא כבר לא יספיק לראות".