קרוב מדי
האם הטיפול הפסיכואנליטי עלול ליצור אינטימיות בעייתית ואף מסוכנת? • הקווים האדומים שבתוך הקליניקה
זה התחיל הרבה לפני שנעמה (שגילמה איילת זורר) התאהבה בראובן (שגילם אסי דיין ז"ל), ולהפך, בסדרת המופת "בטיפול". עוד בתחילת המאה ה־20 הולידו יחסיהם הספֵק טיפוליים ספק ארוטיים של קרל יונג וסבינה שפילריין, שמועות על חציית הגבול בין המטפל למטופלת. פרויד, אבי הפסיכואנליזה ומורו של יונג, קרא לזה "העברה".
"סיפור ההתאהבות ההדדית בין יונג לשפילריין, והעובדה שהעניינים ביניהם יצאו משליטה, הביא את פרויד ואת יונג לתכתובת מרתקת, שעניינה השאלה מה הופך את הטיפול הפסיכואנליטי לשיטה מסוכנת", אומרת ד"ר אורנה ראובן, פסיכולוגית קלינית ועמיתה במכון תל־אביב לאנליזה, מרצה באוניברסיטת תל־אביב ובמרכז הבינתחומי הרצליה. "יושבים שני אנשים בחדר סגור ופרטי ומדברים בכנות על נבכי הנפש של אחד מהם. זה קורה פעם בשבוע בטיפול פסיכולוגי רגיל וארבע־חמש פעמים בשבוע בפסיכואנליזה, וזה נמשך שנים, ויש אינטימיות ויש קרבה וצצים רגשות, וזה טבעי. למעשה, ההזמנה לאינטימיות לטובת הטיפול עלולה להוביל לאהבה ולתשוקה, שלא אליהן התכוון פרויד כשהגה את הפסיכואנליזה".
אז ההתאהבות בין מטפלים למטופלים היא בלתי נמנעת?
"עצם קיומם של רגשות חזקים הדדיים בקשר הטיפולי הוא דבר טוב, שמעיד על עבודה נכונה. השאלה היא איך עובדים עם הרגשות האלה, איך מעבדים אותם ונעזרים בהם כדי להכיר את נפש המטופל ולסייע לו להבין דברים עמוקים על עצמו. כמובן, בלי להיסחף ולו לרגע למימוש הרגשות האלה".
לא להיסחף
עלילת ספרה של ד"ר ראובן, "המכתב", עוסקת במערכת היחסים בין מטפל למטופל. "ברומנים שלנו לאורך חיינו אפשר בדרך כלל לזהות את הסיפור העמוק של הנפש. הם ממחישים את מה שאנחנו יודעים על אהבה ועל קשר, את יכולתנו לתת אמון, את האפשרות שלנו לצפות לטוב, את המגננות ואת ההגנות שלנו, כולם תוצרים של הדרך שבה גדלנו והתפתחנו. לפי פרויד, כל אחד לומד עם הוריו, בשלבי חייו הראשונים, מהו קשר, ואת התבנית הפנימית הזאת אנחנו מעבירים בהמשך החיים לאנשים אחרים בעולם. המטפל, בנוכחותו הנעדרת, כיוון שאינו מדבר על עצמו, נותן למטופל את האפשרות הטובה ביותר להשליך עליו את תבנית הקשר המוקדמת שלו. מטפל טוב לא אמור להיבהל מזה, אלא להבין מה המטופל מספר לו בהשלכה הזאת על מערכת היחסים המוקדמת שלו. תפקידו לתאר למטופל את ההתאהבות הזאת, לפרש אותה על כאביה ועל האכזבות הכרוכות בה כחלק מהטיפול, ולשמור על רמה של הפשטה".
וחס וחלילה לא להתאהב. "תפקידו של המטפל להקפיד לא ליפול לרומן, לא לממש את רגשות המטופל ואת רגשותיו שלו. אם הוא עושה את זה, הוא חוטא לעבודתו ומועל באמון שניתן בו והופך לעוד אדם בחיי המטופל, במקום ללמוד מזה על עולמו הפנימי. זה יכול להיות קשה למטפל להחזיק את עצמו ולא להיסחף, אבל זו חובתו. ואם הוא חש שזה חזק ממנו, הקשר הטיפולי מתפרק".
עד כמה זה שכיח?
"זה קורה, וזה קורה לא מעט, ולרוב לצערי מדובר במטופלות נשים שמתאהבות במטפלים גברים, והם, במקום להתבונן בזה ולעזור לנשים האלה להבין איך הן אוהבות, ולאילו בעיות הן חוזרות שוב ושוב ביחסיהן עם גברים ‑ מתבלבלים ועוברים למלא תפקיד ממשי בחייהן כגברים וכמאהבים. זה שבר גדול, הטיפול מאבד כמובן ממשמעותו וכבר אינו מרחב בטוח לחשיבה ולניתוח. חשוב לזכור שהמטופלים נמצאים בעמדה רגישה מאוד. הם ממילא חשופים בטיפול, הם מתבקשים לדבר על רגשותיהם, מוזמנים להיות כנים ופתוחים, ואז הם אמורים להגיד גם את זה. והם מתוודים על אהבתם וחשים שהיו רוצים שהמטפל ישיב להם אהבה. במצב כזה, תפקידו של המטפל לשמור עליהם, לציין שאהבתם יפה ותמימה ולהבהיר שהיא לא תמומש איתו ‑ אבל בבוא העת, היא תמומש עם אדם אחר".
רגשות חזקים
אישה שמגיעה לקליניקה של פסיכולוג צריכה להיות מודעת למתרחש בה. "חשוב שמטופלות יבינו שזה בסדר להרגיש אהבה למטפל ולדבר עליה, אבל אם יש ולו צל של תחושה שהצד השני פותח אופציה למימוש האהבה הזאת ‑ זאת נורה אדומה מהבהבת. לכן כל אי־נוחות שקשורה לזה ‑ התקרבות גופנית או אמירה שנראה שפותחת אפשרות למימוש הרגשות ‑ מצדיקה התייעצות עם מטפל אחר. כשזה קורה, כדאי מאוד להוציא את זה החוצה, לספר על זה לאדם קרוב, לדבר על זה, ולא להישאר סגורים במרחב הטיפולי. זה בסדר גמור להרגיש רגשות חזקים בקליניקה, זה נורא לממש אותם".
גם כשהם הדדיים?
"בהחלט. בניגוד למה שנדמה לרבים, הקשרים הטיפוליים נעשים משמעותיים גם למטפלים עצמם. אנחנו אמנם לא מדברים הרבה בקליניקה, אבל אנחנו כן אנשים חיים, גם שם. אז כן, הרגשות החזקים יכולים להיות הדדיים, אף שהמטפל אחראי לגבולות והוא זה שמזכיר שהזמן נגמר. צריך לזכור שהדדיות אינה סימטריה. בסופו של דבר, ולמרות שהמטפל חווה קשת שלמה של רגשות, הפגישה הטיפולית היא של המטופל ולמענו, וחשוב לשמור על המרחב הזה לעבודה טיפולית. בטיפול אפשר לדבר על אהבה, בשום אופן לא לעשות אהבה".
לפנייה לכתב/ת 
