"המסוק הזה מבוגר יותר מהילד שלי, שנהרג בתוכו"

היום אנחנו מציינים בכאב את יום השנה ה־22 לאסון המסוקים, בו התנגשו שני מסוקי יסעור מעל עמק החולה. גם אחרי שצנח אל הקרקע וכל יושביו נהרגו – נותר חלקו האחורי של אחד מהמסוקים שלם. בתמונה מאותו יום נוראי, ה־4 בפברואר 1997, ניתן לראות היטב את המספר חרוט עדיין על זנבו — 903.

חלל צה"ל שחר רוזנברג שנהרג באסון המסוקים

המספר הזה לא הניח לאריה רוזנברג, שבנו שחר היה אחד מ־73 ההרוגים באסון הכבד ביותר בתולדות צה"ל. בתקופה האחרונה החל לחקור אריה את תולדותיו של יסעור 903, בו ישב בנו ברגעיו האחרונים. "זה ניסיון להאניש את אותו מסוק, שהילד שלי נהרג בו", הוא מסביר.

בעזרתם של היסטוריונים ושל אנשי חיל האוויר לשעבר גילה אריה שהמסוק יצא מפס היצור של חברת סיקורסקי האמריקאית ב־1965, תחת המספר הסידורי 123־65, נמסר לחיל הנחתים האמריקאי והשתתף בין היתר בלחימה בווייטנאם. ב־1973 הגיע לישראל כחלק מהרכבת האווירית שסיפקה לישראל נשק אמריקאי במהלך מלחמת יום הכיפורים, וקיבל את מספר הזנב 403. ב־1996, לאחר שהושבח בתעשייה האווירית במסגרת פרויקט "יסעור 2000", קיבל את מספר הזנב 903.

"ניסיון להאניש את המסוק שהילד שלי נהרג בו". רוזנברג

זה גם היה המספר שהוטבע על זנבו באותו יום גורלי, כאשר שחר ז"ל עלה עליו בשדה התעופה במחניים, בדרכו למוצב דלעת שבעומק דרום לבנון. כמה דקות אחר כך התנגש יסעור 903 ביסעור 357, והתרסק על עץ אלון עתיק בשאר ישוב. "שחר נהרג 20 יום לפני יום הולדתו העשרים", אומר האב השכול אריה. "המסוק הזה בזמן התרסקותו היה אפילו מבוגר יותר מהילד שלי". במסגרת המחקר שערך כדי להתחקות אחר עקבותיו של היסעור הוא התוודע ליצחק ניר, צייר וסופר, טייס קרב בעברו ומי שאסון המסוקים היווה עבורו השראה לציור "יסעורים מעל שאר יישוב", שהוצג בארץ ובעולם ומובא גם כאן.