yed300250
הכי מטוקבקות
    מיכל אנסקי | צילום: רון קדמי
    זמנים מודרנים  • 03.02.2019
    "אני ברומן מטורף עם עצמי"
    עם שתי תוכניות טלוויזיה, שני מיזמים עסקיים והורות במשמורת משותפת, למיכל אנסקי אין יותר מדי זמן לאהבה, אבל היא לא פוסלת על הסף את האופציה להתחתן בשנית. אחרי שחרתה על דגלה את ההעצמה הנשית, אהבת הארץ והחיים הבריאים, היא מסבירה איך לא לפחד, איך ללמוד מכישלונות ואיך לאהוב את מה שאת רואה במראה כל בוקר מחדש
    סמדר שיר | צילום: רון קדמי | סטיילינג: שירן מניה

    רואים את זה בעיניים שלך, שומעים את זה בקול שלך, אפילו הנשימה שלך יותר קלילה. נו, מי המאושר?

     

    "מאושר?" מחייכת מיכל אנסקי, "מאושרת. אני. כבר כמה חודשים אני ברומן מטורף עם עצמי. זה לא משהו שקרה ביום בהיר. מגיל 15 אני מבקרת אצל פסיכולוגים ורק לאחרונה מצאתי מישהי שהמפגשים איתה יוצרים שינוי מהותי ביומיום שלי, והשיחות שניהלתי איתה ממשיכות להדהד בי. בזכותה הבנתי שכדי להתאהב אני חייבת קודם כל לאהוב. נראה לך שאפשר להעביר את התחושה הזו לכתב בלי שזה יישמע כמו קלישאה?"

     

    בת 38. אימפריה של בת אדם אחת. גם כששיערה אסוף בגולגול ופניה נטולות איפור ("מספיק מתעסקים איתם בצילומים") היא נראית כמו קרן שמש בחורף קר. הפאק היחיד הוא הסלולרי שלה, שלא מפסיק להזכיר לה בכמה דקות היא כבר חרגה מפרק הזמן שהוקצב לנו, לקפה זוגי על ספסל עץ בפארק. "זה נכון", היא מודה, "הלו"ז שלי מדויק. תחשבי, אני בטלוויזיה, 42 שעות צילום שבועיות ל'מאסטר שף', פלוס צילומים בחו"ל ל'הכי בעולם', אני אמא שמגדלת את בתה לבד, במשמורת משותפת, יש לי שני עסקים שבהם אני שותפה ומנהלת, וכל הפעילות הזו לא משאירה לי הרבה מאוד זמן לראות סדרות בנטפילקס, אבל אני לא מוותרת על לבשל לדניאלה ארוחות ערב בימים שהיא אצלי. היא בת שמונה, ואת יודעת שרק השנה התחלתי להזמין בייביסיטר?"

     

    את רצינית?

     

    "מאוד. עד השנה, יצאתי לבלות רק בערבים שדניאלה הייתה אצל אבא שלה. החיים החברתיים שלי סופגים מחיר מסוים".

     

    הגזמת. אין שבוע שבו את לא מצולמת באיזו פתיחה או השקה.

     

    "אני מבינה שיש עניין ציבורי בחיים הפרטיים שלי", היא מעקמת את אפה, "אבל הוא הורס, הוא פשוט לא מאפשר לקשר להיווצר. בשלב הראשוני, עוד לפני שהחלטתי עם עצמי אם כן או לא לעבור לפסים יותר רציניים, זה כבר בעיתונים ואני נשארת עם טעם של הקרבה. הם עומדים מתחת לבית שלי, הפפרצי, מחכים לראות מי הבא".

     

    הסדרי שינה

     

    אם בא לכם לעצבן אותה, תגידו לה שהיא כבר הייתה אמורה להתרגל לחשיפה מפני שזו המציאות שלתוכה היא נולדה, כבתם של שרי אנסקי, עיתונאית ובשלנית, ושדרן הרדיו אלכס אנסקי. "כשהייתי קטנה, בת תשע־עשר", היא נזכרת, "רציתי להיות מפורסמת. בתור בת להורים מאוד מפורסמים חשבתי שכך אגיע לליבם. ברור שזה היה מצב מעוות. כבר מזמן הבנתי שההצלחה מגיעה בזכות עבודה קשה, אבל כיום, במבט לאחור, אני גם מבינה שנדרשה ממני עבודה הרבה יותר קשה מזו שמבצע מישהו שהוריו לא מפורסמים. הדור השני נמדד בעיניים מאוד ביקורתיות גם בעיני עצמו וגם בעיני הציבור".

     

    כשהייתה בת שמונה, "בדיוק בגיל של דניאלה", הוריה נפרדו. "אבא אמר שאמא, אני והלל, אחי הקטן, חוזרים לירושלים ושהוא נשאר בתל־אביב. לא הבנתי למה ומה זה אומר מפני שהם דיברו על מיקומים גיאוגרפיים והסדרי שינה. בכלל, בילדות ריחפה מעליי עננה של חוסר הבנה. דניאלה הייתה בת שנתיים כשנפרדתי מאביה (האדריכל רועי חמד) ועשינו את זה בליווי פסיכולוג, ביי דה בוק. כל יום שלי עם דניאלה הוא הזדמנות לעשות תיקון גם למיכל הקטנה וגם לאמא של דניאלה, ואני משתדלת להעיף ממני את המשקעים. במקום לומר שהילדות שבה גדלתי השפיעה על הבחירות שלי, למדתי לעשות את הבחירות שלי ממקום שקט ומאוזן ‑ לעצור, לספור עד עשר, להעביר את הנשימות מהחזה לבטן ולהירגע".

     

    כבת להורים גרושים, חווית את הגירושים שלך ככישלון?

     

    "לא. כדי להתגרש צריך הרבה יותר אומץ מאשר כדי להתחתן. במובן מסוים זה כישלון בבחירה, ומצד שני זה ניצחון. להתגרש זה להבין שאת לא מאושרת ולא במקום שלך ולעשות שינוי. להתגרש זה להתחתן עם עצמך. זה להאמין שיש משהו יותר נכון בלהיות לבד וגם להאמין בסיכוי להיות עם גבר אחר שמתאים לך יותר. אין לי ספק שאני אעשה שוב את הצעד הזה מפני שאני רומנטיקנית חסרת תקנה. אמנם אחוזי הגירושים מעידים על כך שמוסד הנישואים פשט את הרגל, אבל אני משתוקקת להעניק לסבתא חנה, אמא של אמא, כבוד ונחת. היא גידלה אותי. כל יום אחרי בית הספר הלכתי אליה, כי אצלה הרגשתי בית. אצל אמא הייתה לי רק מיטה. אני מאוד אוהבת אותה וקשורה אליה ומתייעצת איתה".

     

    סבתא חנה גבריהו היא גננית, "ואין לי ספק שהאהבה לאוכל הגיעה מהגינות שהיא גידלה. אני זוכרת את אמא שלי נוסעת שעות עד לערבה כדי להביא עגבניות מזן מיוחד, וכשפתחתי את שוק האיכרים ושוק הנמל הקמתי דוכן שנקרא 'ארץ נגב וערבה' שבו נמכרים עשבי התיבול שמככבים בשווקים בינלאומיים ובנסיבות אחרות לא היו מגיעים לצרכן הישראלי. בכלל, כל העשייה שלי נובעת מהאדמה. בשבת נסעתי עם דניאלה לקיבוץ מעגן מיכאל ונזכרתי איך בילדותי אבא לקח אותי לקיבוץ אפיקים לנטיעות ט"ו בשבט. אין דבר יותר מרגש מלרוץ ברגליים יחפות ולהתחבר לעונות השנה, חדוות הקציר, התמימות והשירים".

     

    מה איבדת במעגן מיכאל?

     

    "יש לי שם חבר, עמיחי שרפשטיין, שבשנה שעברה הגיע למקום השני ב'מאסטר שף'. הייתה לנו תקופת צינון של חצי שנה שבה עדיין היו בינינו יחסים של שופטת ומתמודד, אבל לא היה לי ספק שהוא יהיה חבר שלי על בסיס אהבת הארץ. השנה, מאז הגשם הראשון, דניאלה ואני נוסעות אליו. הבן שלו בגילה, אנחנו מלקטים פטריות, הילדים קוטפים פפאיות מהעץ ומפצחים אגוזי מקדמיה, אחר כך אנחנו מבשלים ביחד ואוכלים לצלילי מאיר אריאל, ובכל פעם אני מגלה מחדש שזו הסיבה שאני גרה בארץ הזאת. הייתה לי אפשרות בחירה. כשלמדתי באוניברסיטה למדעי הגסטרונומיה בצפון איטליה התלבטתי אם לחזור ארצה ולהקים את שוק האיכרים או להישאר שם. בזכות האדמה שהרחתי מידיה של סבתא, בזכות סבא, פרופ' חיים גבריהו חוקר התנ"ך, וגם בזכות סבא מצד אבא ‑ אליעזר אשר אנסקי, שהקים בארץ את התיאטרון הראשון לילדים ‑ חזרתי הביתה, וכיום אני מרגישה שאני ממשיכה את העשייה הלאומית־ציונית־פטריוטית שלהם. זה מרגיש לי כייעוד הרבה יותר מאשר בידור וצהלה".

     

    בעבר טבלת בבידור וצהלה.

     

    "לגמרי. עד שהבנתי שהכל בר־חלוף ושיש דברים יותר חשובים מנפנוף תחת. מרגע שהעשייה שלי הפכה לבעלת משמעות וערכים ‑ לגעת, ליצור, להשפיע ולהיטיב - הצבתי מול עיניי שלושה ערכי יסוד, שחשוב לי להעביר הלאה. הראשון שבהם הוא העצמה נשית: בכל חברה ועסק אחפש נשים בעמדות מפתח, מפני שהעבודה עם נשים מייצרת דיאלוג הרבה יותר פורה. הנושא השני הוא אהבת הארץ: ישראל היא חוד החנית בהרבה תחומים ויש לנו המון מה לעשות בדרך שבה אנחנו נתפסים בחוץ. אין פגישה, אירוע או הנחיה שבהם אני לא מוצאת את עצמי בנאום חוצב להבות. התחום השלישי הוא אורח חיים בריא. וולנס. מדובר בבחירות שמשפרות את הזוגיות, את מצב הרוח ושומרות אותנו בחיים יותר זמן ויותר בריאים ושמחים".

     

    אל תתחילי עם דקלומי הניו־אייג'!

     

    "את צודקת, זה נורא אישי. אם מה שעושה לי טוב זה לקום בשש בבוקר כדי לרוץ עשרה קילומטר אז זה מה שאני עושה. תוך כדי תנועה אני מצלמת משהו ומעלה לאינסטגרם או כותבת פוסט באתר 'מאנסקי' כדי לתת לעוקבים שלי השראה. הנה", היא מדפדפת, "הבוקר צילמתי מרווה. אפשר להכניס אותה לתה, היא מטהרת את הגוף מבפנים, אבל אם תעבירי אותה על השיניים תרגישי כמו אחרי ביקור אצל שיננית".

     

    החיבור האישי

     

    עם השנים הפכה אנסקי לפרזנטורית מחוזרת. "בעבר, אנשי הפרסום לקחו דוגמנים שצילמו עולם מושלם. כיום, דווקא מפני שלכולנו יש יכולת לשים פילטר ולהשתמש בפוטושופ, הם מחפשים את החיבור האישי שלך למוצר. אחד התנאים שלי בקמפיין של מטבחי דא קוצ'ינה היה שנעצב ביחד את מטבח החלומות. כולם מבקשים ממני לעצב להם מטבח ואני מסרבת, כמו שאני לא מבשלת באופן פרטי, אבל הייתי רוצה לעשות מטבח שכל אחד יכול להרשות לעצמו, מקום פרקטי ורלוונטי שבו הילדים אוכלים ובו מדליקים נרות שישי".

     

    איך נראה מטבח החלומות הפרטי שלך?

     

    "הוא עדיין בחלומות מפני שאני גרה בשכירות, אבל מטבח הוא טביעת אצבע. הוא אומר המון עלייך. אנשים מתייחסים לקפה של הבוקר כמו לטקס מקודש. אני, אגב, מתחילה את היום בסחיטת חצי לימון ואת המיץ אני מערבבת עם מים פושרים וכפית חומץ תפוחים. זה שוטף לי את המעיים ומרענן לי את עור הפנים. לא מייק־אפ הופך אותנו ליפות, אלא חיוך אמיתי".

     

    ואפליקציית ספץ?

     

    "זה לא קמפיין, זו השקעה. אפליקציה שמחברת אותך לאנשי שירות, מטכנאי מחשבים ועד לחילוץ של רכב שנתקע בכביש. היא מוצאת לך מישהו זמין, ברדיוס שלך, ושקיבל ציון גבוה בדירוג החברתי. זה מנוע מהפכני וזה העתיד. מבחינתי, שכולם יהיו מדורגים, גם עורכי דין ורואי חשבון ורופאים. עכשיו מתנהל הליך גיוס המונים בפלטפורמת 'פיפלביז', הוא נותן לכל אחד הזדמנות להיכנס למשחק, גם בסכום קטן, ולהרוויח. יש לנו 40 אלף נותני שירות בעלי דירוג גבוה וזמינים. אני חברת דירקטוריון ואחראית על תיק הקשרים הבינלאומיים. כבר נקבעו לי פגישות בגרמניה ובארצות־הברית. זו השקעה בטוחה".

     

     אפליקציית ספץ. אנסקי אחראית על תיק הקשרים הבינלאומיים
    אפליקציית ספץ. אנסקי אחראית על תיק הקשרים הבינלאומיים

     

    ההתרסקות הכלכלית שעברת לא גרמה לך להירתע מהשקעות?

     

    "תרשי לי לצטט את שמעון פרס שאמר: 'מוטב לי להיכשל כי בטחתי באנשים מאשר להפסיד הזדמנויות כי חשדתי בהם'. האכזבה אף פעם לא ריפתה את ידיי, להפך, היא מילאה אותי במוטיבציה. אף פעם לא נכשלתי והתמוטטתי ליותר משבוע, מפני שכל טעות היא הזדמנות נהדרת לצמוח, אבל כדי שהצמיחה תתרחש דרושה המון עבודה. התבוננות פנימית. השתייפתי במקומות שנשרטו עד שהעור המחוספס נשר ותחתיו הופיע עור חדש, כמו חלוק נחל. כיום אני כבר בטוחה בקו שלי וכתוצאה מכך אני מצליחה הרבה יותר מלפני חמש שנים. אני יותר יצרנית ויותר מרוויחה והקומוניקציה עם הקהל הרבה יותר קלה. טוב שהיה לי אורך רוח, שלא פחדתי לטעות ושלא נשארתי במקומות שלא היו נכונים לי. לכל אחד מאיתנו יש תמרורים בדרך, והמשימה של כולנו היא לראות אותם וללמוד מהם".

     

    עשר שנים בפריים־טיים זה לא עניין של מה בכך.

     

    "נכון, זו עבודה קשה. אני אשמח שמישהי תירש את מקומי. 38 סטודנטים ישראלים כבר טסו ללמוד גסטרונומיה באוניברסיטה האיטלקית שבה הייתי הסטודנטית הישראלית הראשונה ובזכותי משרד החינוך הכיר בה כתואר שני. זה מטורף. אני בקשר איתם ועוזרת להם והרבה מהם עובדים אצלי בשווקים".

     

    מדהים!

     

    "את המילה הזו, עם תנועת כף היד שנלווית אליה, לעולם לא תשמעי מפי מפני שנטלתי על עצמי את האחריות להרחיב את מנעד הסופרלטיבים בשפה העברית. לומר 'מדהים' זה לעשות קיצור דרך מתוך עצלנות. בביקורת, ואפילו כשאני רק מסתמסת, אני מוציאה ממני מילים בכוונה גדולה. בחיים לא אשלח משהו גנרי עם חמישה סימני קריאה".

     

    smadarshirs@gmail.com

     


    פרסום ראשון: 03.02.19 , 21:54
    yed660100