אז אגם בוחבוט, הילדה של כולנו, התנשקה בפעם הראשונה. תגידו את זה לעצמכם שלוש פעמים ותבינו שהזדקנתם, ואז תגלו שיש כאן כוכבת בת 15 שממש מתאמצת לחוות את גיל ההתבגרות, ולא תמיד מצליחה. "זה היה באוטו, במקום מבודד, אז הצלחתי לא לחשוב אם יש שם מישהו שמצלם אותי", היא מסמיקה קלות.
ואיך זה היה?
"זה הרגיש נכון ואמיתי. זו הפעם הראשונה שנדלקתי על מישהו. היינו יחד חודש־חודשיים".
התאהבת?
"זה מביך. אני לא יכולה לקרוא לזה אהבה ראשונה. זה היה חבר ראשון ונשיקה ראשונה וזהו".
איך הכרתם?
"על סט צילומים. היה וייב ממש נחמד. קוראים לו אליה אוחנה, הוא השתתף בתור דוגמן בקליפ שלי 'חיכיתי'. זה השיר הראשון ששרתי בו על אהבה. הוא שיחק את הבן זוג שלי בקליפ, שאנחנו גרים יחד. במקרה שלי, החיים חיקו את האמנות. החלפנו טלפונים עוד באותו יום. דיברנו. המשכנו להיות בקשר. אבא שלי מאוד התחבר איתו על הסט. אהב אותו מאוד. ושמרתי את זה לעצמי, שלא יתעסקו לי גם בזה. מתעסקים לי במה שאני אוכלת, עושה, לובשת ומצלמים אותי בכל וריאציה אפשרית. אהבה זה דבר רגיש אצלי ולא רציתי שזה יהיה מעל הרדאר. אבל זה לא המשיך בגלל הגיל שלו. הוא בן 20".
לא הבנתי.
"אני חיה בעולם של מבוגרים ולפעמים את קצת שוכחת את הגיל האמיתי שלך. קל מאוד להתבלבל. חוץ מזה, אני בן־אדם שישר אומר, 'מה אנשים יגידו עכשיו?' לא היה לי כוח להיכנס לזה. אז ויתרתי על זה, וזה חבל. אנחנו עדיין בקשר, אבל לא קשר זוגי".
אז ויתרת על חבר ראשון כי פער הגילים גדול, או כי פחדת מה יגידו?
"גם וגם. אמיתי. זה קצת עצוב. והכי קלישאה זה שאני לא חושבת שגיל הוא איזשהו פקטור. אבל אני לא אוכל להיות עם מישהו בן 15. בגלל זה יש לי בעיה. כי אני רוצה לצאת עם מישהו מבוגר יותר".
בסדר, אז אל תצאי עם אייל גולן. צאי עם מישהו בן 18.
"נכון. ואני לא אסתיר את זה".
בדיעבד, את מתחרטת על זה ש"מה יגידו" נכנס לך לשיקולים?
"מאוד מתחרטת. אבל קצת הכניסו לי את זה לראש: החברות, היחצן שלי - הוא אמר לי, 'אנחנו עומדים מאחורי כל דבר שתעשי, אבל את צריכה לחשוב על זה. זה יכול להרוס'. הם חושבים רק עליי. יודעים שאני מאוד רגישה. אז החלטנו בינתיים להניח לזה, אני והבחור. ואולי זה יקרה כשאני אגדל".
אני בגיל 15, אם היו אומרים לי שזה לא רעיון טוב הייתי עושה דווקא.
"אבל מאחורי כל הדבר הזה עומדת באמת קריירה. אני לא יכולה לעשות דווקא כי בא לי. ואני בן־אדם בסופו של דבר. גם בי פוגע מה שאנשים אומרים".
אגב, לגבי גיל יש תקדימים: עובדה שלטיילור ובן זיני זה עובד.
כן, אבל מגיל 16 ומעלה. 16 זה חוקי. מתחת אני נחשבת קטינה. למרות שבעיניי לאהבה אין גיל, אבל זה מה שיש וזה החוק. ומילא שזה היה רק בגלל הגיל. זה פשוט לא הסתדר, לא הצליח. אליה הוא אחלה בחור והוא מצחיק ברמות ואני עדיין מחבבת אותו".
× × ×
בינתיים היא גדלה בקצב שלה. בעיקר גובהת. בגיל 15, בוחבוט היא כבר לא המותק של ישראל עם לחיי הסופגנייה שהכרתם כבת שמונה ב'בית הספר למוסיקה'. היא טינאייג'רית יפה, נבונה ושאפתנית, שמפלסת את דרכה קדימה, גם אם יש מי שרוצים לשמר אותה אפויה בתבנית הילדה. מאז הריאליטי ההוא, היא הפכה למפעל כלכלי משגשג. 'כמו בריו'. 'ארטיק מסטיק'. 'אצל הדודה והדוד' - הקאבר שביצעה עם נועה קירל והזרים לכיסה של כל אחת מהן 100 אלף שקל - או 'לוקה', שגם היה שיר הנושא במצעד הגאווה האחרון, שבו גם הופיעה.
השנה כבר התרחב המותג הבוחבוטי: היא הנחתה את הריאליטי 'הבנים והבנות' ודיבבה את התפקיד הראשי בסרט 'הנסיכה הגנובה', היא מנחה בערוץ הילדים וגם הופיעה לראשונה במסחטת המזומנים חנוכה, בהצגה 'שובם של המכבים'. במקביל להכל, כמובן, יש גם הופעות וחשבון אינסטגרם משגשג, עם 190 אלף עוקבים ותוכן ממומן על שמפו חלב שקדים.
בשבע השנים מאז פרצה לתודעה הישראלית, היא קיבעה את מעמדה ככוכבת ילדים וכמה שהיא מגדירה "זמרת לכל המשפחה". רוצה לומר, הבת של השכן המרוקאי מהדלת ממול: חמודה וצנועה. קפסולה של הנערה הכל־ישראלית, כולל החלקה יפנית. כשנועה קירל הפכה ריקוד פתייני בגוזייה לפריט לבוש לגיטימי, בוחבוט נשארה לבושה. כשקירל שרה על רקע משפטים של ראפרים כמו, 'מה המספר האהוב עליך? שלי 69', בוחבוט לא הסכימה לשיר שירים על אהבה. תמיד מאמי. תמיד ילדה טובה. הבעיה: גם ילדות טובות ושמנמנות מתבגרות, מרזות, ורוצות לפעמים להצטלם לאינסטגרם בביקיני. אבל כשבוחבוט עשתה את זה, היא חטפה על הראש. עכשיו היא גם עונה.
"בגלל שאני מתאמנת ורזיתי, יש לי יותר ביטחון בגוף שלי. אנשים מתים על זה שהם יכולים להגיד, 'אהה בגלל שרזית את שמה חשוף?' אז קודם כל, כן. יותר נוח לי עם עצמי. בגלל שרזיתי והתעצבתי אני כן מבקשת דברים יותר צמודים".
ואז את מפרסמת תמונה בבגד ים.
"כתבו לי עליה דברים מחרידים! 'רזית אז את מאבדת את עצמך ואת שוכחת מי את ואמרת שלא תצטלמי בבגד ים'. ואז בפרטי כתבו דברים מאוד מיניים כמו, 'מה הייתי עושה לך'. חסמתי ומחקתי, זה מלחיץ אותי מאוד. מחקתי את זה גם מהראש. זה הזוי בשבילי. וזה גם אנשים מבוגרים. זה מפחיד".
זו התמונה שכתבו לך עליה 'תתאבדי'?
"כן. ואז במציאות הם באים לבקש תמונה. ואני אף פעם לא אעשה משהו יותר מדי פרובוקטיבי, אבל אם בא לי להעלות תמונה בבגד ים אני אעשה את זה. ואם לא מתאים לך אל תעקוב ואל תכתוב דברם נוראיים. פשוט אנשים נתקעים על גיל שמונה. הם יצטרכו להתרגל והם כבר מתרגלים".
השיר החדש והחינני שלה, 'בדיוק לפני שנה', הוא מבחינתה פריצת דרך: מי שבעבר הודיעה שהיא לא תשיר על רגשות שלא חוותה, מרשה לעצמה, ובכן, להרגיש. "אתה לחשת לי מילים יפות של אהבה/בדיוק לפני שנה/אני רציתי אז יותר לבד פחות איתך/ עכשיו זה השתנה...".
תסבירי.
"בגלל שיצרתי לעצמי את התדמית של הילדה הטובה, אז גם טקסטים שהיו מגיעים אליי הייתי אומרת לעצמי מה אנשים חושבים? שאני הולכת להוציא קלטת לילדים בני ארבע? כאילו אין בעיה, אני לא שרה טקסטים על אהבה, אבל אני לא אשיר עכשיו על הכבשה שושנה. זה או שאת ילדה או שאת אישה. או שאת פרובוקטיבית או שאת דתייה. הכל מאפס למאה ואנשים לא מוצאים את ה־50. זה מעצבן אותי".
ומה את רוצה להיות כשתהיי גדולה?
"אני רוצה להיות זמרת. אני לא גימיק שיחלוף. אני יודעת מי אני ומה אני שווה. אולי מהצד אני נראית ילדה טובה, שלא מתלכלכת, שבחיים לא יהיה לי חבר, שאני לא יודעת לענות - זו תדמית שבניתי לעצמי בגיל שמונה ועכשיו הזמן להשתחרר ממנה. אני לא פראיירית ואני יודעת מה אני".
גם נורא נוח לקהל לרצות שתישארי בייבי.
"קשה להתבגר מול מצלמה. אנשים שרואים אותי ברחוב עדיין מחפשים את הילדה עם החדודים מהבצפר למוסיקה. עדיין יש מי שצובטים לי בלחי ואומרים איזה חמודה. אז וואלה, עברו שבע שנים. בואו נתקדם. עכשיו מתחילים לקבל את זה.
"מה שאני באה לשדר זה שיש אמצע. אפשר להיות גם כזאת וגם כזאת. אפשר לשים חולצת בטן ולא להיראות זולה, ואפשר לשיר שירים לא על אהבה ושהם יצליחו ויקבלו 30 מיליון צפיות ביוטיוב. אז יש אמצע ויש קבלות לדבר הזה".
מה שונה בך מזמרות אחרות?
(בציניות) "שאני זמרת. מרגיז אותי שלאחרונה, כל כוכבת רשת שקונה עוקבים ומגיעה ל־300־400 אלף חושבת שהיא יכולה להיות זמרת. זה מעצבן שכל אחת שנכנסת לאולפן הקלטות ומסדרים לה את הזיופים חושבים שהיא זמרת, כי זה מבטל את העבודה הקשה שאני עושה. זה קצת לזלזל בתחום של המוזיקה. בעיניי מוזיקה זה דבר קדוש".
את, נועה קירל ועדי ביטי נחשבתם לזמרות באותה קטגוריה. תני בהן סימנים.
"נועה ועדי הן כוכבות פופ. גם אותי קיטלגו לשם. אבל זה לא מדויק. אני זמרת ואני זמרת ים־תיכונית. אני שרה הכל בעיקרון. שומעת אריאנה גרנדה. אבל אני זמרת שבאה לשיר לך לתוך הלב - גם כשאני שרה שירים שמחים, יש לי עומק. ואני לא מזלזלת בפופ, זה הכי פאן. ואני לא מזלזלת בנועה, היא חברה טובה שלי. אני באה לשיר ולא לעשות שום דבר אחר חוץ מזה. חשוב לי שאנשים יידעו שזו מי שאני. אני לא מתיימרת להיות כוכבת פופ. לא חושבת בלילה על ללכת לכוריאוגרפית שתלמד אותי לרקוד. אני באה לשיר. ואני לא מתבלבלת. ואני גם ממליצה שאחרים לא יתבלבלו".
למה את חושבת שמעריצים אותך?
"אותנטיות. אנשים אוהבים אנשים אותנטים. ישירים. אני יכולה לדבר עם אנשים ברחוב חמש דקות. ככה זה בישראל: אנשים אוהבים אנשים חמים. חמודים. הכירו אותי ב'בית ספר למוסיקה' והייתי חמודה כזו, סופגי. לא בקטע רע, פשוט היו לי לחיים. ושרה ומסלסלת. אנשים התחברו לזה. תגובות כאלה נותנות לי אנרגיה לספק לקהל שלי תרבות טובה".
מה זה תרבות טובה?
"מאז שאני קטנה אני שומרת על דרך שהיא צנועה - לא חושפת יותר מדי, לא פרובוקטיבית - ואני חושבת שבגלל זה אוהבים אותי. את הילדה מבאר־שבע".
לכן כשקנית נעלי גוצ'י כולם ביקרו אותך?
"כן. זו ההתנגשות. אני עובדת קשה מאוד־מאוד ואני מרוויחה כסף. רציתי ליומולדת את הנעליים האלו וההורים קנו לי, ואני לא רואה בזה שום דבר רע. ומאוד הורידו לי עם זה. חיפשו מה לא בסדר ולא היה משהו אחר".
אני מקווה שהיום אם את רוצה לפנק את עצמך את לא חושבת פעמיים.
"מה פתאום. אם אני רוצה משהו לעצמי אני לא חושבת מה אחרים יגידו. ביקשתי ליומולדת האחרונה נעליים של דולצ'ה וגבאנה. הנה שוב נעליים. (צוחקת) אז כן, מאוד אוהבת נעליים".
× × ×
היא נולדה למאיר ולרחל, בעלי מינימרקט בבאר־שבע. בילדותה אחיה הבוגר, רון, היה דווקא המוזיקאי במשפחה. את השם, מסתבר, קיבלה מכוכבת ילדים אחרת. "נקראתי על שם אגם רודברג. זה היה כשהיא הייתה בכל חור. אמא שלי ממש אהבה אותה. אמרה, 'אם תהיה לי בת אני אקרא לה אגם'".
ורודברג יודעת?
"כן. הייתי בחנוכה בהצגה עם חן אמסלם, והיא ואגם חברות מאוד טובות. אמרתי לחן, 'שמעי תגידי לה שאני קרויה על שמה'. מה אני אוהבת בה? היא הכי יפה בארץ. הכי יפה שיש. אין יופי כזה! והיא כזאת נעימה ומתוקה. גוד־וייברית. תמיד עם חיוך. אז חן צילצלה אליה. אגם הייתה בהלם. מצחיק שאני קרויה על שמה ואז אני הפכתי למפורסמת. אם יש לכם זמן, תקראו לבת שלכם אגם, אפשר על רודברג אבל עדיף על שם בוחבוט".
לאודישן ההוא ב'בית ספר למוסיקה', שעשתה בגיל שמונה, כמעט לא הגיעה. "הייתי בסערת רגשות. בכיתי באוטו. היה לי איזה פחד במה. לא הייתי בטוחה בעצמי מספיק. חוסר הביטחון הזה אוהב לחזור לפעמים. אבל מהר מאוד נעלם. זה מגיע ברגעים שהכי לא צריך שזה יגיע - בתקופות הכי טובות. הכי מוצלחות. וזה מגיע בעיקר במראה החיצוני - אני יכולה להיראות הכי מושקעת, אבל אני אגיד לאמא, 'וואי תראי איך זאת וזאת נראית'. אולי כי הייתי ילדה שמנמנה".
עצוב, אבל המשקל של בוחבוט היה אישיו מהרגע הראשון שבו הפציעה מסלסלת על מסך הטלוויזיה. ללחיים ההן אין זכר היום. תוצאה של משטר אימונים ואכילה בריאה. כמו הרבה כוכבות, מנינט ועד למארינה מקסימיליאן, גם בוחבוט נאלצה ליישר קו עם סרגל המידות הציבורי. ההבדל: היא הייתה רק בת שמונה.
"כשהתפרסמתי, מאוד אהבו לרדת על המשקל שלי", היא נזכרת. "היו כותבים בפייסבוק, 'שמנה, תראי איך את נראית'. אבא ואמא לא הרשו לי לקרוא טוקבקים ואני קראתי. ואז הייתי בוכה. זה מאוד פגע בי. השינוי שעשיתי כשהתחלתי להתאמן היה לעצמי. לא בגללם. כשהתחלתי את גיל ההתבגרות שלי בגיל 12 הייתי מסתכלת על עצמי במראה והג'ינס לא החמיא והבגד לא ישב טוב. לא אהבתי את איך שאני נראית".
אני חושבת שזה מעבר לזה: אני חושבת שהבנת שאם את רוצה להצליח את צריכה לרזות. כי אלה חוקי המשחק.
"כן. אין מה לעשות: זה עצוב אבל ככה זה, וזה בא ממקום נכון, וזה בריא. הבנתי שאני רוצה להיראות טוב ולקבל תגובות טובות על איך שאני נראית. אז כשירדתי במשקל ירדתי לעצמי, אבל גם בגלל זה - כי זה פגע בי נפשית. אבל אמיתי? פשוט רציתי להיראות טוב בבת־מצווה שלי. לא בהשקות. לא לפפראצי. זו הייתה הפקה ענקית. קצת כמו חתונה, בואי. היו 800 איש. אבל זה היה חמים כזה. היה לי כיף".
אולי רצית להיראות טוב בבת־מצווה, אבל חוץ מאגם הילדה, יש את אגם הזמרת, שהבינה שאם היא רוצה לעבוד בתוך המשחק הזה היא צריכה לרזות.
"נכון, זה חלק מזה. אבל זו לא הסיבה העיקרית. בגלל שהתפרסמתי לא הכי רזה שיש, אני חושבת שאני משמשת לנערות בגילי דוגמה שלא צריך להיות מידה 34 עם המותן הכי צר. את יכולה להיות מה שאת רוצה. נשים הן הדבר הכי עוצמתי שיש. ואישה צריכה לפתח את עצמה, לעבוד ולא להישען על איזשהו גבר. אנחנו חזקות בתור מי שאנחנו ולא בזכות אף אחד".
את לא הצלחת.
"כן, אבל זו בחירה שלי. כי הסתכלתי במראה ולא אהבתי שהכפתורים לא נסגרים. אז לקחתי את עצמי בידיים. ואם יבוא לי לאכול פיצה אני אוכל פיצה, ואז אני אעשה אימון כדי להרגיש טוב עם עצמי".
× × ×
בחנוכה האחרון, היא מספרת, הייתה לה נקודת שבירה. זה קרה אחרי שתיזזה בין חזרות למחזמר, הופעות והבית בבאר־שבע. "קמתי כל בוקר בשלוש וחצי, ונסעתי לחזרות עד עשר בלילה. כל יום. לרקוד כל היום. לחזור כל הזמן על אותם טקסטים. יש לך סימנים כחולים בידיים מזה שמחזיקים אותך כשמרימים אותך. שטפי דם נוראיים. כאבי גב לא נורמליים. אני מתפרקת, כשאחרי החזרות האלה היו לי הופעות.
"הייתה הופעה אחת מאוד חשובה, כזאת שאת בלחץ נוראי לקראתה. כי מתקשרים אלייך ואומרים, 'תקשיבי, זה חבר טוב שלי וצריך להיות מושלם'. מלחיצים אותך. ומראש אני אומרת לעצמי, 'אני לא מסוגלת'. קמתי בשלוש בבוקר, רקדתי עד עשר בלילה - איך אני אעשה את זה? ישבתי עם אמא שלי באוטו ואמרתי רק, 'אין לי כוח'. והתחלתי לבכות. לא הצלחתי להפסיק. הרגשתי שאני לא מסוגלת לעמוד על הרגליים, אז עוד לעמוד עכשיו על במה ולשיר ולרקוד? אמרתי לה, 'אמא, אני לא יכולה. לא יכולה'. הרגשתי שאני רק רוצה שיעזבו אותי, להגיע הביתה וללכת לישון חודש".
מה היא אמרה?
"היא האדם הכי מחזק שיש בעולם. היא לא אמרה לי 'עזבי, הכל בסדר'. היא אמרה 'אני מבינה אותך אבל אין מה לעשות. זה מה שבחרת וזאת העבודה'. אז הלכתי לפינה. אני אוהבת להיות לבד ברגעים מלחיצים. כי אני מרגישה שאין לי על מי לסמוך כרגע חוץ מעל עצמי. אין מישהו שיכול לבוא לשיר במקומי. הרגעתי את הבכי. את העיניים. חידשתי את האיפור. המזל הוא שהקהל הרים אותי. והאדרנלין. אתה שוכח מזה. שם נשברתי ברמה קשה".
למדת מזה משהו?
"שזה היה יותר מדי. שכשיש תקופות עמוסות צריך להתרכז רק בדבר אחד. אי־אפשר לעשות גם הצגה וגם הופעות. גם היה לי חשוב לשדר להורים שהכל בסדר. כי הם דואגים לי הרבה. חשוב להם שהכל יהיה באווירה טובה, חשוב להם שאני אהנה כי הגיל הזה לא יחזור בחיים. כשהרגשתי שאני לא מסוגלת פחדתי שבאיזה מקום אני אאכזב אותם. אמרתי, אני לא יכולה להגיד להם שקשה לי. הם באים איתי משלוש בבוקר".
ברור לך שזה מצב מטורף. מרוב שאת לא רוצה שהם ידאגו את גומרת על עצמך.
"נכון. זו הייתה סערת רגשות מאוד משמעותית לדרך שלי ולעצמי. למדנו מזה להבא שלא צריך להעמיס".
אם אני מצמידה אלייך מצלמה נסתרת מה הכי יפתיע אותי?
"שאני מצחיקה. ושאני שרה לעצמי כשאני לבד, אבל שרה מחריד. שרה בכוונה מכוער. בקולי קולות. מנסה בכוונה. זה כיף לי. אולי כי אני מרגישה שזה הרגע שלא שופטים אותי".
