גירוש ספרד

המקום: פאן קון מנטקה (לחם וחמאה, בספרדית). הוותק: חודש. הסגנון: לטיני. במטבח: פליט הריאליטי קרלוס סלמון.

מה בתפריט: מנות כמו פטאטס ברוואס — תפוחי אדמה המוגשים עם איולי וצ'ילי מוריטה (18 שקלים), טורטה בקלה — דג קוד בחלב ואיולי פימנטון (34 שקל), פידאוס בשר סרטנים — אטריות קלויות בציר סרטנים וזעפרן עם קוביות אבוקדו (56 שקל). וגם: טרטר טלה — בשר טלה קצוץ נא עם קקטוס מוחמץ, שמן צ'וריסו אדום, קציפת חלמון, ליים וצ'יפס פלנטיין (58 שקל), ועוד.

מה אכלנו: פתחנו בסלט שהורכב, על פי התפריט, מפיסות של קקטוס טרי וכבוש, כוסברה, מוס אבוקדו ושבבי גבינת מנצ׳גו (52 שקל). זה רק נשמע אקזוטי - אבל בפועל קיבלנו צלוחית קטנה שבה רחשו שלושה־ארבעה מרכיבים בלתי מזוהים שהתאפיינו בעיקר באי־התאמה קיצונית זה לזה.

אחר כך הופיעה מנת לחם וחמאה — להלן, פאן קון מנטקה, לחם טרי הנאפה במקום ומוגש עם אחו בלאנקו (ראו בהמשך) וסלסה שרופה לצד קערית של חמאה (24 שקל) — הלחם היה חרוך וקשה. הסלסה השרופה (סליחה, למה לשרוף סלסה?) כהה ומימית. האחו בלאנקו — שהוא במקור מרק ספרדי של שקדים, שום וענבים – הפך לממרח נטול צבע, טעם וריח.

אחריה הופיעה מנה בשם וובוס אבואלו, שהורכבה מביצה רכה שהונחה על צ׳יפסים דקיקים שהוכנו משורש של יוקה ופוזרו בצלחת כמו דוקים על אבקת פחם תירס (32 שקל). כאן, חוסר ההתאמה בין רכיבי המנה כבר הפך לגרוטסקי: הביצה רכה ונוזלית, הצ'יפסים דקיקים וקשים. איך אוכלים את זה? עם סכין ומזלג? עם כף? אולי בידיים?

הלאה: מנה של שלושה פלפלוני פדרון. הפלפלים האלה, שמקורם במחוז פדרון שבצפון ספרד, הם ירק מסתורי שיכול להיות מתוק, ניטרלי או חריף. לפי הנוהג העממי, תמיד מגישים חמישה במנה, ומי שמגריל את הפלפל החריף, משלם על הארוחה. בספרד מטגנים אותם ומגישים עם מלח גס. פה הם נחרכו על הגריל והוגשו באופן סתמי לגמרי לצד איזה ממרח לבן שטעמו לא ברור.

אחר כך — אוקטופוס מבושל ביין אדום על גרגירי חומוס, שמן פימנטון וריבת חלפיניו עם ירקות חרוכים (78 שקלים). מפירות הים, התמנון הוא אחד המרכיבים העדינים ביותר, וכאן המטבח התעלל בו בכל דרך אפשרית; לזרועות, שכנראה בושלו ביין ואחר כך כמעט נחרכו באיזה הליך לא ברור, היה מרקם של מחק. הן הוגשו על יותר מדי גרגירי חומוס (ספרדי, על פי התפריט) וירקות, שבהם נדמה לי גם תפוחי אדמה, שגם הם נחרכו בתחתיתם. מנה נוראית.

נקודת אור בודדה היבהבה עם נקניקיית צ'וריסו שהוכנה על פי התפריט עם שקדים וגרדת תפוז והוגשה על קרם שורשים (56 שקלים). את המרכיבים המובטחים לא הרגשתי, אבל הנקניקייה הייתה בסדר; זאת אומרת, לא יומרנית, מגוחכת או מופרכת.

דווקא הקינוחים הפתיעו לטובה, אולי מפני שהוכנו על פי מתכונים ידועים, וניצלו מקדחת היצירתיות של המטבח; עוגת גבינה אפויה סן סבסטיאן (42 שקל) עם ריבת היביסקוס ופלאן פשוט (42 שקל) שהוכן כמו ביום הראשון בבית הספר לקונדיטוריה.

לסיכום: הרבה התלהבות ויצירתיות הושקעו במסעדה הקטנה הזאת, אבל כרגע הכיוון שלה שגוי לגמרי והאוכל המוגש לא טעים ובלתי קומוניקטיבי באופן קיצוני. בתמחור של בערך 150 שקל לראש יש אפילו כאן, במרחק הליכה ברחוב החלוצים, שתיים או שלוש מסעדות טובות ממנה.

• פאן קון מנטקה, החלוצים 3, תל־אביב

03-7754141, שעות פעילות: כל יום 18:30־23:00.