שלישי 29 בספטמבר 2020
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: אוהד רומנו
    24 שעות • 06.02.2019
    כבר לא ילד
    התקפי חרדה על הבמה, טיפולים פסיכולוגיים וקושי להתמודד עם הפרסום. תובל שפיר הוא אחד מכוכבי הילדים הגדולים בישראל, אבל ההצלחה נושאת עימה מחירים לא פשוטים. ככה זה כשאתה על הבמות מכיתה ג'. עכשיו, בגיל 26, עם תפקיד במחזמר המצליח המבוסס על שירי נעמי שמר — שפיר מרגיש שהגיע הזמן שלו לכבוש גם את עולם המבוגרים. יש לו רק בקשה למלהקים: תתעלמו מזה שאני נראה כמו ילד ותנו לי צ'אנס. בינתיים, הוא מנהל רומן עם נועה קירל בעונה החדשה של "כפולה"
    יואב בירנברג | צילום: אוהד רומנו

    תובל שפיר כבר מבין היטב שהעובדה שהוא נראה כמו נער מתבגר יכולה להיות גם בעיה גדולה עבורו. נכון, בסדרות הילדים, שם הוא מגה־סטאר, פני הבייבי פייס שלו בהחלט משחקים לטובתו, אבל מחוץ לחממת הילדים הדברים הרבה יותר מסובכים. כן, בגיל 26, תובל שפיר רוצה להוכיח שהוא לא רק שחקן של סדרות ילדים. שיש בו הרבה יותר מזה. אבל הוא גם הראשון להודות שזה לא קל לעשות את ההסבה לעולם המבוגרים.

     

    "אני אמנם בן 26, אבל הפיזיות שלי היא עדיין נערית. נותנים לי מקסימום 17, אפילו 15", הוא מחייך במבוכה. "כשאני מגולח, בכלל חושבים שאני ילד. זאת בעיה, כי אני רוצה להתמודד עם תפקידים בעלי משקל ובגרות, אבל בגלל המראה הפיזי שלי אני צריך להתאמץ ולהוכיח לבמאים ולמלהקים שאני בשל לזה".

     

    אם חציתם את גיל 18, ייתכן מאוד שהשם תובל שפיר לא אומר לכם הרבה. אבל בכל מה שקשור לילדים שלכם, שפיר הוא כוכב על. כזה שלא יכול ללכת ברחוב בלי שמעריצים יתנפלו עליו. היום שפיר כבר רוצה יותר. ללכת ברחוב ושגם מבוגרים יזרקו לו מילה טובה. את הצ'אנס האמיתי הראשון מחוץ לעולם הילדים — הוא מקבל במחזמר המצליח "סימני דרך" בתיאטרון הבימה, שמבוסס על שירי נעמי שמר. שפיר יודע שחובת ההוכחה לגמרי עליו. הוא מגלם על הבמה את אושיק לוי הצעיר שמנהל רומן עם נעמי שמר הבוגרת. "אושיק אמור להיות בן 25 לפי המחזה, ובשנייה הראשונה על הבמה, נעמי שמר צוחקת עליי ואומרת שאני נראה בן 12 והקהל צוחק ביחד איתה. הם חושבים — הוא והיא? מה פתאום. החובה שלי היא שבעוד שלוש סצנות הם יגידו, 'טוב, אולי זה דווקא יכול להיות'. וזה גם מה שקורה. עכשיו, ואמרתי את זה גם בסוכנות שלי, אני רוצה לשנות את התפיסה לגביי. אני רוצה גם תפקידים בוגרים, בשלים, ואני משוכנע שאני אעשה אותם טוב מאוד".

     

    בתפקיד אלוהים: תום אבני

     

    צילום: אור גפן
    צילום: אור גפן

     

     

    שפיר נועד להיות כוכב כבר מגיל קטן. רק בן 26, אבל כבר משחק קרוב לעשרים שנה בהצגות, בקלטות ובסדרות ילדים. התפקיד הראשון שלו היה בגיל שמונה בקלטות של "סבא טוביה". להצלחה הגדולה מגיל כל כך צעיר יש גם מחירים כבדים. התקפי חרדות, המון התחבטויות פנימיות, חששות ושאלות לא פשוטות לגבי הדרך שבחר לעצמו. "כילד היו לי אמביציות מטורפות לשחק. אני זוכר שכבר בגן ובבית ספר היה לי ברור מה אני רוצה לעשות — להיות כוכב. הייתי מושפע מאוד מתום אבני. הייתי רואה אותו ב'ספר הג'ונגל', ב'אלאדין' וב'מלך סיאם', וכמנחה בערוץ הילדים, ואמרתי, 'זה מה שאני רוצה להיות'. היה לי ברור שאני אגיע לשם, ולמזלי ההורים שלי היו איתי ותמכו בי לאורך כל הדרך".

     

    מה כל כך הלהיב אותך בכוכבות?

     

    "בהתחלה זאת הייתה כמיהה מאוד ילדית לפרסום, לכוכבות ולהצלחה. בגיל ההתבגרות התחלתי לשאול את עצמי שאלות כמו למה אני עושה את מה שאני עושה? התחיל שלב מאוד גדול של בלבול, תהיות בלתי פוסקות, שאלות על המקצוע, על עצמי, האם אני בכלל אוהב את מה שאני עושה, אם אני טוב בזה, אם אני אוהב את הפרסום. הרגשתי שאולי אני לא מספיק טוב ושהפרסום לא מגיע לי. חבילות של סרטים מפה ועד הודעה חדשה".

     

    מה גרם לזה?

     

    "זה גם עניין של אופי. יש בי גם מקומות חרדתיים. אני סובל ממעין הפרעת חרדה. סוג של או־סי־די. מדובר בהתקפים של כל מיני תרחישים גרועים שיכולים לקרות לי. אני עובר טיפול המון שנים — פסיכולוגי ותרופתי ועושה מדיטציות מדי בוקר, ולומד להתמודד עם זה".

     

    מתי ההתקפים האלה באים?

     

    "זה יכול לקרות לי גם על הבמה — כשפתאום הכל נסגר עליך ואתה מרגיש תחושות של פחד בגוף, תחושה שאתה לא מספיק טוב. אבל זה הולך ומשתפר. אפשר לפחד מהאריה אבל בו בזמן גם להילחם בו, וזה מה שאני עושה. כשזה קורה לי, אני מנסה להמשיך לשחק. כשאני חווה התקף או־סי־די ואני עסוק בלכבות את השריפות, זה גם מייגע מאוד. לפעמים עדיף שיהיה לך התקף חזק, ואז תמצה אותו, תירגע ותחזור לשחק".

     

    אתה עדיין נהנה להיות כוכב ילדים?

     

    "בהחלט. כשהתחלתי, רציתי מאוד להצליח, להיות על הבמות, בסרטים — בתפקידים ראשיים. כשאתה מתבגר, התפיסה שלך לגבי המקצוע משתנה, ואתה מתחיל לשאול את עצמך שאלות. עכשיו העולם הזה מעניין אותי מאוד ממקומות, של חקירה, של היחשפות, של לדבר גם על הפצעים וגם על החרא. הפרסום כבר פחות מעניין אותי. הפיק בקריירה שלי היה לפני ארבע שנים, כשהטירוף סביב הסדרה 'גאליס' היה בשיאו. היינו רוק סטארס ברמות — צרחות כשהייתי עובר ברחוב, בקניון. קיבלתי מכתבים ואנשים הגיעו אליי הביתה. פעם באה אלינו משפחה מרחוק, שעה נסיעה לפחות. דפקו לאמא ולאבא שלי בבית. עמדו מחוץ לדלת הורים, שלוש בנות והפינצ'ר שלהם — ואמרו, 'באנו במיוחד לראות אותך'. אמא שלי ישר הזמינה אותם פנימה. הצטלמנו. אני החזקתי את הפינצ'ר".

     

    שפיר נולד בראש־העין. אבא מורה למדעים, אמא עובדת בנק. הבכור בין שלושה ילדים. הוא כיכב בין היתר ב"גאליס" וב"שמינייה" — שניים מסדרות הילדים הכי מצליחות בישראל — בסרט "פעם הייתי" של אבי נשר, בהצגות לכל המשפחה ובפסטיגלים. עכשיו הוא מככב בסדרה "כפולה" בתפקיד בן הזוג של נועה קירל (ערוץ kidz ב־yes, ראשון־רביעי, 15:15). "ההצלחה של הסדרה היא מטורפת", הוא אומר, "אין דברים כאלה".

     

    אתה מסתכל מהצד על התופעה שנקראת נועה קירל. מה אתה חושב עליה?

     

    "יצא לי לשהות לצד נועה כשהיא עבדה במקביל בשלוש הפקות ענק. ב'כפולה' היו לה ימי צילום מחמש בבוקר עד שבע בערב, לא דבר של מה בכך. משם היא המשיכה לחזרה לפסטיגל או לצילומים ל'גוט טאלנט' שנמשכו עד השעות הקטנות של הלילה ולמחרת שוב הגיעה רעננה לצילומים. והבחורה יודעת טקסטים, עובדת, ערנית, מקצוענית. זה היה מרשים ברמות. החריצות שלה ממש מעוררת השראה. היא אוהבת את מה שהיא עושה והיא פרטנרית מאוד טובה. בדרך כלל אני רגיל להיות הילד על הסט, ופה אני המבוגר האחראי. אני אוהב את התחושה הזאת של ללמד אחרים. היה כיף לתת לה עצות. היו לנו גם לא מעט שיחות על קריירה ועל פרסום. היא הייתה סקרנית לשמוע איך התמודדתי עם הפרסום וההצלחה. היא, בניגוד אליי, צמחה מהרשתות ויודעת לנהל נהדר את הקריירה שלה".

     

    קצת אקשן בחיים

     

    למחזמר "סימני דרך" שמציין עכשיו 250 הצגות, שפיר הגיע בזכות משה קפטן, במאי ההצגה, שעבד איתו ב"גאליס". "כשקפטן הציע לי את התפקיד שמחתי מאוד", הוא אומר. "זאת דריסת הרגל שחלמתי לעשות בעולם התיאטרון, החלום האמיתי שלי".

     

    איך התכוננת לתפקיד? נפגשת עם אושיק לוי? עם המשפחה של נעמי שמר?

     

    "חוץ מלקרוא על נעמי שמר, שאת השירים שלה אני מאוד אוהב, ולשמוע קצת שירים של אושיק לוי, לא עשיתי הכנה יוצאת דופן לתפקיד. סמכתי על קפטן ועל תהליך החזרות".

     

    יכולת להתאהב באישה שמבוגרת ממך בעשרים שנה?

     

    "בהחלט. עבר לי בראש הרבה פעמים, שהייתי שמח להרפתקה כזאת. אני חושב שמי שהולך למקומות האלה מחפש קצת אקשן בחיים. אבל לא כל מה שעובר לי בראש קורה גם במציאות. לפעמים מגשימים את הפנטזיות רק על הבמה. אף פעם לא חייתי בתפיסה שאני רוקסטאר שחייב להגשים כל חלום בכל מחיר".

     

    איפה תהיה בעוד עשר שנים?

     

    "יש לי רשימת חלומות ארוכה. אני גם כותב מוזיקה ורוצה לעשות איתה משהו. בתחום הזה צריך להיות סובלני ומצד שני לא לקפוא על השמרים. גם כשאומרים לך לא, אתה לא צריך לקחת את זה אישית, אלא להמשיך וליזום. וזה מה שאני עושה. כותב ויוצר לעצמי. אני יודע שיהיו הרבה דלתות שאפתח ויהיו הרבה דלתות שיישארו סגורות בפניי. הייתי רוצה לעשות תפקידים משמעותיים בתיאטרון, למרות שבינתיים דברים בתיאטרון לא זורמים בדיוק כפי שאני רוצה. אני מעוניין גם להתנסות בכתיבה או בבימוי".

     

    ומה עם תחום הילדים? עד מתי תמשיך בו?

     

    "הייתי מאוד שמח לעשות כיוצר גם משהו לילדים. הניסיון שצברתי בתחום הזה פיתח בי רצון לעשות משהו משמעותי בתחום, שלאו דווקא ילך על המכנה המשותף הפשוט ביותר. אני רוצה לאתגר את הטעם של הילדים, להפתיע אותם, לא רק לרצות אותם כמו שעושים יותר מדי פעמים. מגיע להם את הטוב ביותר".

     

     

    המחזמר "סימני דרך",יוצג הערב ובמוצ"ש, בהיכל התרבות כפר־סבא

     


    פרסום ראשון: 06.02.19 , 19:18