מוזיאון: נוסטלגיה בקיבוץ

• על שולחן עץ שידע ימים יפים יותר מונחים סיפולוקס, עששית ומגזינים שדפיהם מצהיבים. דמות עם כובע פטרייה לראשה מנסה ללמוד חשבון בעזרת חשבונייה עם חרוזי עץ, כשברקע קופת פח של קק"ל ועל הכיסא מונח ילקוט עם אבזמי מתכת. ואילו בצרכנייה השכונתית מכריז שלט: "היום אין חלוקת חמאה". קפה שחור של ליבר דווקא יש.

את המסע הנוסטלגי הזה בזמן תחוו במוזיאון ייחודי בשם "א גרוייסע מציאה" (מציאה גדולה, ביידיש), שייסד בקיבוץ יפעת דרור ברק. במשך חמש שנים בנה ברק (50) במו ידיו את המקום, המכיל יותר מ־2,000 חפצים ארץ־ישראליים שנעלמו מן העולם.

המוזיאון מחולק לתשע פינות, שבהן ביצע ברק – נוסף לפריטים המוצגים – גם שחזורים מדויקים של סצנות מחיי היומיום. תמצאו בו חצר כובסת, מטבח של פעם, חדר ילדים, בונקר מלחמה, מרפאה, בית מסחר, חנות מכולת, חדר־להשכיר ומשק חקלאי. השחזורים מדויקים עד לפרטי פרטים: חלונות עץ, גגות פח, צמחייה על הקירות, שלטים, מודעות, קיני ציפורים ועמודי חשמל.

בכל פינה כזו ממתינים למבקרים גם שלל פעלולים טכניים, שמרשימים גדולים וקטנים כאחד. כך, למשל,

בבונקר המלחמתי נשמעים קולות מלחמה ונפץ, בעל המכולת מעשן מקטרת, ובחצר הכובסת ממלאים דלי במים ונשמע שיר ישן של יפה ירקוני מן החלון.

את הביקור במקום מתבל ברק בסיפורים ייחודיים, כאשר כמעט מאחורי כל פריט יש סיפור. אחרי שמקבלים את מנת הנוסטלגיה לווריד, כדאי להציץ בשדות קיבוץ יפעת ועמק יזרעאל כולו, שבעונה זו של השנה ירוקים מתמיד

• א גרוייסע מציאה, מוזיאון נוסטלגי, רחוב הגיתית, קיבוץ יפעת, פתוח בתיאום מראש בלבד (הסיור מתקיים בשעה 11:00 ואורכו כשעה וחצי), טלפון: 8048222־052, 20 שקל למבוגר, 15 שקל לילד.