קוּביזם

רון קוּבי, ראש עיריית טבריה, התפרסם כעוד עיבוד מקומי לדונלד טראמפ. זאת, בעיקר בזכות סגנונו הבוטה והשימוש האינטנסיבי ונטול הפילטרים ברשתות החברתיות. בכתבות הטלוויזיה אודותיו אין ממש צורך בצילום עצמאי של חומרי רקע - הסלולרי של קובי מספק את כל הסחורה פלוס עודף. לפעמים הוא מתעד את עצמו גם תוך כדי שמצלמות מעט יותר גדולות מכוונות אליו. לקראת ולנטיינז שיצוין השבוע, ראוי שיישמר מקום של כבוד גם לאהבה היוקדת בין קובי והטלפון שלו.

בהתאם, קובי נתפס כתוצר אופייני של עידן הפופוליזם: בוטה, משסה ואפקטיבי. אריק וייס, בכתבה שהכין ל"המגזין" של ערוץ עשר (דאז) לאחר נצחונו של קובי, כינה אותו "תמצית מרוכזת של רוח הזמן, שבו האמת לא באמת משנה לאף אחד כי אין מי שירדוף אותה". קובי, עם אירועי הפייסבוק־לייב שלו והכרזות בנוסח "מעכשיו רון קובי זה הבן זונה הכי גדול של טבריה", היה לסמל התקופה.

אבל מאז הסיפור המרתק של קובי קיבל תפנית מתעתעת. בהתנהלותו הוא לא שינה כלום, אבל שורת מהלכים סימנה אותו כמי שמקיים את הבטחות הבחירות שלו ונאבק בקהילה החרדית של טבריה, במיוחד בענייני השבת. לפתע, התברר, שהאיש הוא לא סתם פרובוקטור, אלא טומי לפיד של הכנרת. על אדם כזה, חילונים כבר מסתכלים אחרת, וכך גם רוב המדיה.

קובי, בחושים החדים שהביאוהו עד הלום, הבין היטב איך רוקדים על כל המגרשים ולא נופלים מהרגליים. בכתבה ששודרה אמש בחדשות סוף השבוע, הכתב יוסי מזרחי מנה 25 ראיונות שלו בתוך שבוע אחד בלבד. "אחרי כל סכסוך כזה", אמר מזרחי על ריבוי העימותים של ראש העירייה, "קובי רץ היישר לכלי התקשורת". ובכן, זה רק חלק מהתמונה: הנתון המטורף שצוין לעיל מעיד שקובי אולי "רץ", אבל גם לא רואה מולו דבר מלבד זרועות פתוחות לרווחה.

אלא שקובי, כפי שהודגם בכתבה, היה ונותר עסקת חבילה. "מדינת ישראל היא מדינה יהודית, טבריה היא עיר יהודית", הוא אמר בזלזול מופגן לעו"ד מוסטפא סוהיל, שהתעמת איתו סביב סוגיית המסגד שקובי רוצה להפוך למוזיאון. "אתם אורחים פה, אתם מוזמנים להיות פה אורחים, הכל בסדר, שחרר אותנו מהמחשבות שלך, נקודה", הוסיף. ח"כ אורן חזן, שהדחתו מהליכוד נחגגה אצל שוחרי השיח הממלכתי, לא היה אומר את זה אחרת. והשאלה המעניינת היא, האם וולגריות ופטרונות מקבלים הנחה, במידה והתוצאה שלהן היא תחבורה ציבורית בשבת.

בקטנה

אמנון אברמוביץ' אמר ב"אולפן שישי" של קשת כי אם תישקל מועמדותו של יריב לוין לתפקיד שר המשפטים, סביר להניח שעדותו בתיק 2000 (שיחות מוזס־נתניהו) תראה אור. ב"שישי" של רשת הטיחה אילה חסון האשמות קשות בגבי אשכנזי, וציינה כי הדברים מגובים ב"אינספור הוכחות והקלטות". אברמוביץ' למעשה רמז, כי אם אחד המבקרים החריפים של מערכת המשפט יתקרב מדי לקודש הקודשים, כבר תימצא הדרך להביכו.

חסון, כרגיל בלי חוכמות, בעצם אותתה לרמטכ"ל לשעבר מה צפוי לו אם יחליט סוף סוף להיכנס לפוליטיקה. בשני המקרים, לא נעים לשמוע עיתונאים מנוסים ומיומנים פושטים את מדי הפרשנות והסקופים ועוברים ללבוש את חליפת האיומים.