yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום: שי פרנקו
    זמנים מודרנים  • 10.02.2019
    פאולה: "הוא חמוד וחתיך הורס", ליאון: "והיא חכמה וסקסית בטירוף"
    הם לא נרתעים ממריבה עסיסית, מתפשרים בענייני סדר וניקיון, מקפידים על חלוקת מטלות מדויקת והעיקר — אף פעם לא מפסיקים לצחוק ביחד. פאולה וליאון רוזנברג, זוג הוולנטיינ'ס המנצח שלנו, מצרפים לתוכנית הטלוויזיה שנושאת את שמם גם פודקאסט בענייני זוגיות ויחסים, ומגישים את המתכון המאוד בלעדי וייחודי שלהם לחיי אהבה מאושרים
    סמדר שיר | צילום: שי פרנקו | סטיילינג: מיקי ממון

    בפעם הראשונה שליאון רוזנברג שמע את פאולה, אשתו, זורקת הערה קלילה כמו "כל כך עיצבנת אותי בלילה, אין לי מושג איך אשרוד איתך שעה וחצי בשידור חי", הוא רצה להיקבר מתחת לשולחן. גם עכשיו, במרפסת הקומה ה־22 של מגדל בהוד־השרון, הוא לא קולט איך לזוגתו יש אומץ להוציא מהפה משפט כזה, מול המצלמה.

     

    "זה לא אומץ, זו בסך הכל כנות", משיבה פאולה, שחוזרת מהקליניקה באיחור של שעה, במהלכה הוא הכין ארוחת ערב לשתי הבנות (שילה, 11 וחצי וארבל, 9 וחצי) וגם לחתול הג'ינג'י שהתעקש לטייל בין צלחות החביתות. "אצלי אין הבדל בין הפרסונה הטלוויזיונית שלי לבין מי שאני באמת. לא פעם בא לי להעיף אותך למדרכה, אבל יש כאן מעקה ורשת. למזלך".

     

    אחד מסודות הזוגיות שלהם טמון ביכולת לעקוץ ולהיקרע מצחוק וזה קורה לא רק בתוכנית שלהם "פאולה וליאון", שמובילה ברצועת השידור של הבוקר (קשת 12, א'־ה', 09:05). חמש פעמים בשבוע היא יוצאת לאולפני הרצליה בשש ורבע בבוקר ("השיער שלי דורש פן") והבנות יורדות לכיתה ("מנחי תוכנית בוקר חייבים לגור מול בית ספר"), בעוד הוא מטייל עם שלושת הכלבים המעורבים שנאספו מהרחוב וזכו בשמות המלכותיים אלוויס, בלונדי וגרטל. "אנשים חושבים שאני דוג־ווקר", הוא מקטר.

     

    "באמת?" היא מתלהבת, "מישהו חושב שאתה תיכוניסט שמוציא את הכלבים בשביל הפרנסה? איזו מחמאה!"

     

    הם עדיין זוכרים את תאריך החתונה האזרחית (23.11.2006), אבל את חגיגת האהבה מציינים דווקא ב־13.7.2004 ‑ הערב שבו נפגשו בבליינד דייט.

     

    "הכל באשמת בן דוד שלה", אומר ליאון (45), "עבדנו יחד באיזה קטע אמנותי והוא סיפר לי על בת דודה שלו שמתגרשת ומחפשת".

     

    "מחפשת?!" פאולה (42) מתקוממת. "הכי לא חיפשתי! כשהכרתי אותך עוד לא התגרשתי, הייתי פרודה".

     

    לא ידעתי שליאון הוא בעלך השני. זה סוד סודי בהחלט?

     

    "לא", היא צוחקת. "הייתי עורכת דין צעירה עם שם ארוך שהתאים ללוק של המשרד. פאולה ויסמברג־ארליך. הארליך שייך לבחור מקסים, חכם, טוב לב, כל התכונות המדהימות שבעולם, ורק דבר אחד היה חסר ‑ הרגש שלי כלפיו. אמרתי לעצמי שאם אני לא מצליחה להתאהב בבן אדם המקסים הזה אז משהו דפוק בי, והתחתנתי איתו. כשפגשתי את ליאון הייתי אחרי ארבעה חודשים לבד".

     

    "לא בדיוק לבד", הוא מזכיר לה. "היה לך מישהו מבוגר".

     

    "נכון", היא מאשרת, "אבל מגיל 16 הייתי במערכות יחסים ארוכות וזו הייתה הפעם הראשונה ששכרתי דירה בתל־אביב. רציתי לקרוע את העיר ולחפש סטוצים. בן דוד שלי אמר, 'אני אכיר לך את אחד הגברים הכי הוללים בעיר, איתו אין מצב למשהו רציני', ועניתי שזה בדיוק מה שאני רוצה. ראיתי בו את 'הבחור השטחי מהטלוויזיה' שבחיים לא יתאים לי כי אני בקטע של גברים מבוגרים ועמוקים שקוראים שירה".

     

    הבחירה של הלב

     

    כך נקבע דאבל דייט, בן דודה עם הבליינד דייט שלו, והיא וליאון, שהגיע ל"ננוצ'קה" באיחור של שעתיים. "לא התכוונתי להבריז", הוא מתגונן, "אבל באותו ערב ישבתי בבית, זה היה עידן הטרום־פייסבוק, לא ידעתי עליה כלום ולא התחשק לי לצאת. רק אחרי שהבן דוד שלה צילצל והודיע לי שהם תכף הולכים, הגעתי למסעדה. במבט לאחור, האיחור הזה פעל לטובתי. כשסוף־סוף הגעתי פאולה כבר הייתה חצי שיכורה ומלאת שמחת חיים, היא שרה בספרדית את ה'ג'יפסי קינגס', כמעט התעלפתי מכמה שהיא הייתה יפה ומאותו הערב לא נפרדנו".

     

    "טפו־טפו חמסה", היא לועסת תאנה מיובשת. "מאותו הערב לא ישנו בנפרד".

     

    סקס בלילה הראשון?

     

    "ליאון שאל, 'אני יכול לבוא לישון אצלך? אני רק אחבק אותך', והסכמתי מפני שכבר הייתי מבוסמת. נתתי לו מברשת שיניים בגלל שלא רציתי ללכת לישון עם בן אדם שלא ציחצח שיניים. ליאון הוא ההוכחה שלי לעצמי שצריך לסמוך על הבחירה של הלב. בפעם הראשונה שבאתי אליו ראיתי שיש לו אוסף תקליטים, הוא דיבר בטלפון עם חבר מהתיכון וסיפר שלמחרת הוא ילך למספרה שבה הוא מבקר כבר עשור. מזה הסקתי שהוא אדם עם שורשים, רומנטיקן ונאמן. אפילו שם המשפחה שלו מצא חן בעיניי. רוזנברג זה התחלת שם הנעורים של אמא שלי ‑ רוזנפלד, והסוף של שם הנעורים שלי ‑ ויסמברג".

     

    "הר אדום והר לבן", הוא מפרש את הקארמה.

     

    "אבל חשוב לי להדגיש שהייתי הכי לא לחוצת חתונה", היא מבהירה. "הדבר האחרון שרציתי זה מערכת יחסים. סירבתי לקלוט את הרמזים של ליאון כשהוא לקח אותי לאיזה אירוע יחצני ואמר שיהיה מגניב להתחתן שם".

     

    "העובדה שלא לחצת איפשרה לי להתרכז בך", הוא מודה, "ולגלות שיש לנו הומור משותף".

     

    "אחת הקלישאות הכי נכונות היא שהדברים שבהתחלה נורא מגניבים אותנו הם הדברים שעם הזמן הכי מעצבנים אותנו", היא מעירה. "לפעמים אני מנסה לעשות שיחה רצינית עם הבנות וליאון מתחיל עם הצחוקים שלו. אוף עליך", היא מעיפה אליו את אחד משלושת החתולים (פצ'ולי, טייגר לילי ואמילי) שנח בחיקה.

     

    שנתיים אחרי שעברו לגור יחד ואימצו כלבה משותפת, הוא לקח אותה לחוף מציצים, חבר שלו הכין שם מחצלת ושמפניה. מעליהם חגו מסוקים והיא אמרה לו, "וואו, איזו הפקה, השקעת", ושניהם לא העלו בדעתם שבאותו הלילה פורצת מלחמת לבנון השנייה. היא אמרה כן ("למה שאני אגיד לא?") אבל סירבה לחזור לרבנות ("הספיקה לי פעם אחת עם הכתובה מתחת לבית השחי") ולכן הם קנו כרטיסי טיסה לקפריסין. ערב לפני הטיסה היא גילתה שהיא בהיריון.

     

    "בדיוק הייתי בישיבה חשובה, כמנהל התוכניות של ביפ", הוא נזכר, "העליתי משהו לשיחת ועידה שהתארכה, וראיתי שפאולה מצלצלת, אבל לא יכולתי לענות".

     

    "בסוף סימסתי לו, 'אני בהיריון' ואז הוא זינק מהישיבה", היא מסכמת. "מאז הוא עונה לי כשאני מצלצלת שלוש פעמים ברצף".

     

    בניגוד לליאון, שהיה שחקן, עורך ומגיש טלוויזיה, פאולה (עורכת דין שעשתה הסבה לנטורופתיה) אפילו לא חלמה על עולם התקשורת. "התחלתי לבשל אוכל בריא", היא מספרת, "בהיריון ישבתי על הרצפה עם בטן ענקית ובחשתי בסירים, ואברי גלעד היה מלקוחותיי הקבועים. בזכות ההיכרות הזו הרגשתי בנוח לצלצל אליו כשקראתי מחקר אמריקאי חשוב, שמציע להגביל את צריכת הטונה בקרב ילדים בגלל הכספית. אברי אמר, 'בואי לדבר על זה אצלנו', ומה שהתחיל כהופעה חד־פעמית הפך לפינה שבועית והשאר היסטוריה".

     

    "מה היסטוריה?" הוא משתומם. "העברתי אותך לקשת, התחלנו בפינת בריאות משותפת".

     

    "אני בן אדם פרקטי וכל מה שאני מביאה לתוכנית נובע מהניסיון שצברתי", אומרת פאולה, שמרצה בחברות ובארגונים על שינוי הרגלים ותזונה בריאה.. "אם אני חוזרת הביתה אומללה זה לא מתאים לי, ואני לא היחידה. אנשים כבר הבינו שסימון וי על צ'ק ליסט של הישגים וכסף לא מקנה להם אושר, הם מחפשים חיבור למשמעות".

     

    "אני כבר מצאתי", טוען ליאון, שמחוץ לתוכנית הבוקר היומית מרצה בחוג לתקשורת באוניברסיטת תל־אביב, מופיע עם להקת קאברים ללהיטי אייטיז, לומד הנחיית מעגלי גברים ולפני חצי שנה התחיל לבקר אצל פסיכולוג. "כבר שנים פאולה ממליצה לי על טיפול פסיכולוגי ועניתי לה, 'את מתנשאת'. היא שאלה, 'איך אתה יכול להאשים אותי בהתנשאות כשאני מטופלת כבר עשרים שנה?' ולא התייחסתי לעצתה. מהרגע שנכנסתי לזה התחלתי לשאול את עצמי למה חשבתי שאפשר להעביר את החיים בלי לדבר בשפת הרגש ובלי לעשות ונטילציה ולשחרר".

     

    "כל מי שמכיר את ליאון נשבע שהוא הפך לבן אדם אחר", היא מגלה. "בית עם ארבעה בני אדם ושישה בעלי חיים הוא גם סיר לחץ. לקח לי שנים להתמודד עם השאלה הקבועה שלו 'למה הבית לא מסודר?' המתנה הגדולה שקיבלתי בעשרים שנות טיפול היא שאני לא חייבת לנכס לעצמי את מה שמפריע לו. פעם חטפתי קריז מהערה כמו 'הבית לא מסודר ותכף יבואו אורחים'. מה, הם באים כדי לראות איך אני מסדרת אותו? הם באים לעזור? למדתי שמה שמרגיז אותו ‑ זה שלו".

     

    האם מכאן נובע שאתם כבר לא רבים?

     

    "הצחקת אותי", הוא מהמהם. "אנחנו רבים על סדר, כסף ולוגיסטיקה שזה מי מסיע ומי מחזיר".

     

    "נכון", היא מודה באשמה, "אני אוהבת לקנות בבזארים, במחיר מציאה, אבל מלללללא! כל חודשיים יוצא מכאן שק עם בגדים לתרומה".

     

    "עם הטיקטים", הוא מציין. "כשהסטייליסט מעיר לה שהחולצה מסוימת לא מתאימה ‑ דווקא אותה היא תלבש".

     

    "אני לא יכולה שסטייליסט יחליט בשבילי מה ללבוש לתוכנית", היא מתגוננת. "אין לי בעיה לשבת באולפן בפיג'מה, כמו הצופות".

     

    "טסנו לסלובקיה, בקטנה, עם מזוודה אחת", הוא מוסיף. "מי היה מאמין שאפילו שם היא תמצא שלוש כריות? הרי מרוב כריות כבר אי־אפשר לשבת על הספה".

     

    "אבל תצייני שבבית שלנו אין מיקרו", היא מתגאה. "אין אוכל קפוא. הכל טרי. סלט, אורז, קינואה, מרק עדשים, ברוקולי בתנור".

     

    "ברור", הוא מתרווח, "את מבשלת בחצי שעה ואני מנקה אחרייך חמש שעות".

     

    "וחוץ מזה, אני מכורה לכביסות", היא מדווחת. "אין דבר שאני לא מכבסת. תיקים, נעליים, הכל. חשוב לי הניקיון, לא הסדר. אני לא מרשה לליאון לשבת על המיטה בג'ינס".

     

    לונצקי ופלוצקי

     

    אין להם תוכניות להרחבת המשפחה. "לא קיבלנו החלטה לעצור אחרי שתי בנות", הוא מחפש סיגריה. במרפסת מותר לו לעשן. "פאולה מכירה את רזי הרפואה ואת ההשלכות של לידה על הגוף".

     

    "מה?" היא קופצת, "מעולם לא הוצאת מהפה שלך את המשפט 'אני רוצה ילד שלישי'. נכון?"

     

    "בלי ששמנו לב הילדות גדלו וכבר יצאנו מהלופ של חיתולים", הוא מנסה כוחו בשנית.

     

    "חשבתי שיהיו לי ארבעה ילדים", היא מתוודה, "אבל עם כל ילדה נשארתי בבית עד גיל שנתיים. כשהקטנה יצאה לחצי יום, ופתאום התפנו לי ארבע שעות לעבודה, ובעקבות כך מספר המטופלים שלי הוכפל, הרגשתי שאני כבר לא מסוגלת לחזור למצב שבו אהיה בבית במשך שנתיים, עם טרנינג ובלי חזייה".

     

    יש לכם שמות חיבה?

     

    פה אחד: "פאולי וליאוני. פעם, כשהיינו צעירים, היינו יותר יצירתיים. היינו לונצקי ופלוצקי".

     

    מה מחזיק אתכם ביחד?

     

    פאולה: "בכל פעם שאני מסתכלת על ליאון אני מגלה מחדש כמה שהוא חמוד. השפתיים שלו, העיניים שלו, הוא חתיך הורס".

     

    ליאון: "והיא חכמה וסקסית בטירוף. זה מספיק?"

     

    איך אתם רואים את עצמכם בגיל שמונים?

     

    הבעה רומנטית מציפה את פניה של פאולה: "נתחיל את הבוקר בשיעור יוגה ונצעד, יד ביד, לאורך השדרה".

     

    "מה פתאום?" הוא מוחה בתוקף. "נרוץ במדבר! בעירום!"

     

    ואם בא לכם לשמוע עוד ועוד, אז בימים אלה הם מקלטים פודקאסט על יחסים ‑ מנשיות, גבריות, המרחב הזוגי והורות, ועד למה שקורה כשהילדים פורחים מהקן ונשארים רק הוא והיא. *

     

    smadarshirs@gmail.com

     


    פרסום ראשון: 10.02.19 , 22:00
    yed660100