תרגיל בחיבור

למרות שהוא יוצר גרמני, סגנון הבימוי של פלוריאן פון דונרסמארק הוא הוליוודי במלוא מובן המילה. התנופה שאפיינה את סרטו הבלתי נשכח 'חיים של אחרים', שפת הקולנוע הבהירה והקולחת, מבנה התסריטים ההרמטי שהוא כותב, הם רק חלק מהמקצוענות הרהוטה שבה הוא מביים את סרטיו. 12 שנה לאחר שזכה באוסקר ואחרי כישלון 'התייר' עם אנג'לינה ג'ולי וג'וני דפ, הוא שב אל מקורות ההשראה הפוליטית והאמנותית שלו בארץ מולדתו.

סרטו החדש 'יצירה ללא מחבר' הוא דרמה אפית, העוסקת בהתחברות של צייר בן 30 אל האני־הפנימי שלו, שעוצב בילדותו בשלטון הנאצים, בדרזדן בימי מלחמת העולם השנייה, בעידן הקומוניסטי, ולבסוף בדיסלדורף במערב גרמניה, בתחילת שנות ה־60.

היסודות הביוגרפיים של הסרט שייכים לצייר והפסל הגרמני גרהרד ריכטר, מהאמנים המרכזיים של גרמניה. אף שהבמאי והאמן עבדו תחילה ביחד על שלד התסריט, ריכטר התנער אחר כך מהסרט. בצדק, מבחינתו. פון דונרסמארק ניצל את סיפורו האישי של ריכטר, כדי ליצור דרמה פסיכולוגית על לבטיו של אמן צעיר המחפש את דרכו.

הוא לא קילף את הקליפה החיצונית של הסיפור ולא הביא תובנות מקוריות על הקשר בין אמנות, פוליטיקה ונפש האדם. לעומת זאת, העדיף לגולל מלודרמה סוחפת, שבה משטרים טוטליטריים הם "הרעים", בעוד "הטובים" הם האמנים המסרבים להתקרנף ומבקשים לבטא רק את עולמם האישי. בין אלה הוא שוזר סיפור אהבה רומנטי הכולל סודות משפחתיים אפלים, אירוניה דרמטית ומניפולציות בעלילה, השומרים על מתח ועניין במשך 180 דקות. צוות שחקנים מצוין וביניהם סבסטיאן קוך וטום שילינג, מתגברים על הדמויות הסטריאוטיפיות ומעניקים להן עוצמה ונוכחות. בסך הכל, דרמה מרתקת, עשויה היטב.