איימן עודה, יו"ר הרשימה המשותפת ויו"ר סיעת חד"ש בכנסת, מה המאכל הביתי שאתה הכי אוהב?
"אני אוהב את האוכל של אמא, כמו עלי גפן ממולאים בכל צורותיהם, וכשאני צריך לאכול בחוץ אסע למסעדת דגים בעכו או בחיפה. אמנם אשתי, נרדין עאסלה, עובדת שעות ארוכות כרופאה גינקולוגית בבית החולים הלל יפה, אבל היא מצליחה למצוא זמן לבישול, בדרך כלל בלילה, והיא עושה את זה מצוין. היא למדה את התורה גם מאמא שלי וגם מאמא שלה, אבל לבישול שלה יש טעם מיוחד".
חגגתם אתמול את יום האהבה?
"בתקופת ההיכרות שלנו חגגנו יותר, אבל מאז שיש לנו משפחה אנחנו מסתפקים ביציאה למסעדה. בשבילי, ולנטיין דיי הוא לא יום שאני מחכה לו כל השנה. זה יום שבו אנחנו מתבוננים ביחסים שלנו, שהם טובים מאוד".
קנית לה מתנה?
"לא, בדרך כלל אני קונה לה מתנות בחגים שלנו, עיד אל־פיטר ועיד אל־אדחא".
מי מבשל לילדים?
יש לנו שני בנים ובת: טייב בכיתה ה', אסיל בכיתה ב' ושאם בכיתה א'. הוריי גרים בבניין שלנו, קומה מעלינו, וכשאנחנו לא בבית הילדים עולים ישר אליהם ואוכלים אצלם".
מתי יוצא לך להיות במטבח?
"בדרך כלל כל יום בשעות הבוקר, חוץ מאשר בתקופה הנוכחית, תקופת בחירות, שבה אני הרבה מחוץ לבית. אני לא מגדיר את עצמי כבשלן, אבל אני יודע לעזור פה ושם. כשזוגתי במטבח אני מקבל תפקיד של עוזר משנה, זה שעורך את השולחן".
שוטף כלים או מפנה למדיח?
"שוטף, בטח שוטף, ואפילו בשמחה. יש לי ניסיון בזה: בתקופת התיכון עבדתי שלוש שנים כשוטף כלים במסעדות. שטיפת כלים היא זמן מצוין למחשבות, והרבה פעמים אני שומע מוזיקה תוך כדי. אני אוהב מאוד את המוזיקה המצרית והלבנונית: אום כולתום, עבדל וואהב, עבדיל חליל, פאריד אל־אטרש ופיירוז".
יש לך במטבח פריט עם ערך רגשי מיוחד?
"ספרי מוזיקה של אום כולתום, שמונחים לצד ספרי המתכונים. אני מרגיש שהם משרים על המטבח אווירה רגועה. בבוקר, לשתות קפה ולשמוע את פיירוז, זה מעולה".
מה מייצג בעיניך את המטבח הישראלי־פלסטיני?
"לדעתי המטבח הערבי הוא הכי טעים בעולם, ואפיל גדולי הגזענים במדינת ישראל יודעים בסתר ליבם שהאוכל של הערבים יותר טעים מכל אוכל אחר, אפילו אם הם לא מודים בכך.
"חשוב להבין שהאוכל הערבי התקדם יד ביד עם התרבות הערבית. במקרה כזה, הישיבה סביב השולחן לוקחת אפילו ארבע שעות. זו מסורת שקיימת במזרח במשך מאות שנים והיא קידמה מאוד את המטבח הערבי, כי כשיושבים בנחת עם חברים מתחילים לשים עוד סוג של סלט, עוד מלח, עוד פלפל, מתבלים בצורה כזו או אחרת וכך האוכל מתפתח.
"בשגרה אני יושב עם חברים לארוחה תרבותית לפחות פעם בשבוע, אבל לצערי בתקופת הבחירות אני מתפנה לכך רק פעם בחודש".
מה אתה אוהב לאכול מהמטבח הלא־ערבי?
"אין ספק שהאוכל האיטלקי, ספגטי ופסטה, לא רע. פה ושם אני גם אוכל משהו סיני, אבל אני מאוד אדוק באוכל הערבי".
חריף או לא חריף?
"לא אוהב חריף. עניין של טעם אישי".
יצא לך פעם לקבל החלטה פוליטית חשובה במטבח?
"בוודאי. הרעיונות הכי טובים צצים אצלי או במקלחת או בשטיפת כלים. זה הזמן להתבונן ולחשוב על דברים".
יצא לך לארח פוליטיקאים במטבח?
"חברי המפלגה שלי כל הזמן באים אליי הביתה. ממפלגות אחרות באים פחות".
מי מהפוליטיקה הישראלית הפך לחבר שלך?
"חוץ מהרשימה המשותפת? לפני 13 שנה עבדתי בעמותת 'סיכוי' עם רועי פולקמן ומאז אנחנו ביחסים טובים. אמא שלו נפטרה לפני שבוע והייתי אצלו בבית וניחמתי. גם אלי אלאלוף מסיעת כולנו הוא בן־אדם. אני תמיד אומר לו, 'אתה הבן־אדם הנכון במקום הלא־נכון', כלומר בממשלת הימין הגזענית. אני לא יכול להגיד שהוא חבר שלי, אבל יש בינינו שיח עמוק ורציני למרות שאנחנו לא מסכימים על הרבה דברים".
אמרת, "הציבור הערבי צריך לבוא חשבון עם מי שהפך את הרשימה המשותפת למאבק על כיסאולוגיה ובחר להיפרד ממנה". מה אתה חושב על אחמד טיבי ופרישת המפלגה שלו מהרשימה המשותפת?
"הוא צריך לחזור כי האנשים שלנו לא רוצים לראות אותנו מפולגים. האחדות שלנו הביאה לנו הרבה כוח, 13 מנדטים, הכוח השישי, וזה מה שצריך להיות, זו טובת הציבור שלנו. אני קורא לו שנשב ביחד, בכבוד הדדי, על שולחן המשא ומתן ונגיע לעמק השווה".
אחרי הבחירות תתאחדו שוב?
"חד"ש היא התנועה הכי חזקה באוכלוסייה הערבית במשך עשרות שנים, בכל מערכות הבחירות קיבלנו הכי הרבה קולות, אנחנו הכי יציבים ואחרי הבחירות המוניציפאליות אנחנו אפילו יותר חזקים מקודם. אבל זה לא רק אני והוא, טובת הציבור שלנו היא אחדות. לכן אני אעשה הכל כדי להתאחד לפני הבחירות".
אתה מכוון את הקמפיין שלך גם למצביעים יהודים או בעיקר למשיכת קולות מתע"ל של טיבי?
"כל הזמן אנחנו מדברים אל ערבים ויהודים כאחד. אני אולי חבר הכנסת היחידי שכותב בשתי השפות האלה, ערבית ועברית, מתוך אינטרס מובהק. בלשכה שלי יודעים שאם יש הצבעה על בית ספר יהודי או עניין אחר של יהודים, הם תמיד מאשרים ואומרים כן אפילו בלי לשאול אותי. זה לא מפני שאני מחפש קולות בציבור היהודי, למרות שאני בוודאי מברך על כל תמיכה וכל קול, זה בעיקר מפני שאני מחפש איך ליצור הבנות.
"אני תמיד משתמש במשוואה 'אנחנו לבד לא יכולים, אבל בלעדינו זה בלתי אפשרי'. אנחנו לא יכולים לשנות את המדינה לבד מפני שאנחנו רק עשרים אחוז, אבל בלי הערבים אי־אפשר להחליף את שלטון הימין, אי־אפשר להביא שלום צודק, אי־אפשר להביא דמוקרטיה אמיתית למדינה. לכן האוכלוסייה הערבית היא חלק אינטגרלי מכל שינוי אמיתי, וזה מחייב שיתוף פעולה יהודי־ערבי".
אם גנץ ולפיד ייכנסו לממשלת נתניהו, יכול להיות שתהיה יו"ר האופוזיציה. חשבת על זה?
"חשבתי על זה לפני שנתיים, כשהיה סיכוי לממשלת אחדות לאומית בין העבודה לליכוד. עכשיו אני רק חושב איך לאחד את הרשימה המשותפת ואיך להגיע למספר הכי גדול של מנדטים. חוק הלאום עבר ב־62 אצבעות. אילו היו לנו עוד שני מנדטים אולי זה לא היה קורה".
יש מצב שתהיה פעם חבר בממשלת ישראל?
"אם תשאלי את הערבים במדינה, מה הייתה התקופה הפרלמנטרית הכי טובה, אני חושב שיותר מתשעים אחוז היו משיבים, 'תקופת רבין, כשאנחנו היינו גוש חוסם'. הבעיה היא לא אנחנו, הבעיה היא שבמרכז ובמה שנקרא השמאל אין שותף לשינוי כזה.
"כשאבי גבאי אומר, 'אין דבר משותף עם המשותפת', כשבני גנץ נואם נאום של חצי שעה ומזכיר את הערבים רק פעם אחת במונח 'לא יהודים', כשאין התקדמות במשא ומתן לשלום ואין פעילות למען שוויון והנמכת השיח הגזעני במדינה, אז אין מקום לשקול חברות בממשלה. במידה והדברים האלה יקרו אנחנו לא נעמוד בצד, אנחנו רוצים להחליף את ממשלת הימין ואנחנו רוצים שהמדינה תלך בכיוון של שלום ושוויון.
"אז אם את שואלת על כניסה לממשלה, זה לא רלוונטי. לצערי הרב, זה עדיין לא בשל. אפילו אם גנץ יקבל את המנדטים הדרושים וירכיב את הממשלה, אני חושב שלפחות בהתחלה הוא יבחר ללכת בכיוון של ממשלת אחדות לאומית. הבעיה היא לא אצלנו, אלא במרכז הישראלי שמתרחק מאיתנו. חלק מההצלחה של הימין זה לעשות דה־לגיטימציה לאוכלוסייה הערבית, והמפלגות האחרות מחקות אותו".
אז אין מצב שתשבו בקואליציה?
"הבעיה היא המצע הפוליטי והחברתי של המפלגות. בינתיים, לכל המפלגות ממפלגת העבודה וימינה יש מצע שלא רואה אותנו. במידה והמצע ישתנה לטובת שלום ושוויון, אנחנו נשמח ללמוד איך למנוע מהימין להקים ממשלה".
איזה סוג של חבר כנסת ערבי אתה מעדיף לראות בכנסת – ממלכתי כמו דב חנין או פרובוקטיבי כמו חנין זועבי? מי מייצג את ציבור המצביעים שלכם יותר טוב?
"אני לא רוצה להשוות בין שניהם. מבחינה היסטורית, חבר הכנסת הערבי הכי טוב היה תופיק טובי, שהיה המורה שהשפיע עליי והקפדתי לבקר אצלו מדי שבוע".
מה התסריט העדיף בעיניך – שתי מדינות לשני עמים או סיפוח שטחים שיוביל למדינה דו־לאומית?
"הפתרון הצודק הוא מדינה פלסטינית בגבולות 67 לצד מדינת ישראל".
מה היית רוצה להגיד להוריה של אורי אנסבכר ז"ל?
"זה פשע נורא, מעשה של מוג לב, פשע נגד האנושות. אבל בוודאי שאין מקום להכתים את העם הפלסטיני שמנהל מאבק צודק נגד הכיבוש הארור".
בבחירות הקרובות הערבים באמת ינהרו לקלפיות?
"כן. פעם שעברה ביבי הרוויח מהסיסמה הגזענית הזו, הפעם אנחנו צריכים להשתמש בה כדי להגיד לציבור שלנו, 'תסתכלו ממה ביבי מפחד, ממה הימין מפחד, בואו תנהרו באוטובוסים'. וזה יקרה".
ולקינוח, מה אתה אוהב לקינוח?
"אני פחות בקינוחים. בנצרת יש כנאפה מעולה. רוצה שאשלח לך בווטסאפ כמה שמות של מקומות טובים?"
מתכון לשבת: המקלובה של עודה
מצרכים:
1 כוס אורז
2 בצלים חתוכים לקוביות
4 חצילים פרוסים
4 גזרים
1 כרובית בינונית מפורקת
8 שוקיים של עוף
שמן לטיגון
מלח ופלפל
אגוז מוסקט
אופן ההכנה:
משרים את האורז לשעה־שעה וחצי.
מטגנים במחבת כל ירק בנפרד ואת העוף, עד שמשחימים.
מבשלים את העוף בנפרד עם שלוש כוסות מים עד שמתרכך.
מכניסים הכל לסיר גדול.
מוסיפים את האורז.
מוסיפים שתי כוסות מים ומלח, מתבלים באגוז מוסקט וקצת פלפל ומביאים לרתיחה.
מנמיכים את האש ומבשלים כחצי שעה.
מכבים את האש ומשאירים את הסיר סגור 5 דקות לפחות.
מניחים מגש גדול על הסיר והופכים את המקלובה למגש.
