חרד למעמד
איפה נמצא שר הבריאות בימים אלה, אנחנו יודעים. לראש הממשלה והשר המכהן נתניהו אין כנראה שום כוונה להכניס ראש בריא למיטה חולה. מה עוד שמצוקת הזקוקים לטיפול רפואי משעממת אותו, כפי שהתוודה לפני כארבעה חודשים בפני תושבת קריית־שמונה, אורנה פרץ, כשזו מחתה בפניו על היעדר תשתיות רפואיות בעיר.
אבל איפה סגן שר הבריאות מסתובב כשהמערכת קורסת? האם הוא מבקר בחדרי המיון שבהם החולים מחכים לאבחון במשך שעות? במחלקות הפנימיות המפוצצות, שבהן המחסור ברופאים גובל בסיכון חיים?
מתברר שבימים האלה ראשו של סגן השר יעקב ליצמן טרוד בדברים אחרים לגמרי. אפשר לומר שליצמן עסוק בפריימריז. תשאלו, מה לאגודת ישראל ולפריימריז? הרי שם הכל נעשה בדברו של הרבי מגור – וזה בדיוק הסיפור.
מעשה שהיה כך היה: כבר חודש שיש בין הרבי מגור לליצמן נתק על רקע מצבה הבריאותי של הרבנית. לפני חודש נסע האדמו"ר עם אשתו לארה"ב כדי שהיא תעבור סדרת טיפולים. הרבנית עברה ניתוח בבית חולים במנהטן ומשם עברה לשיקום ומנוחה באחוזתו של איש העסקים ויו"ר אגודת ישראל בארה"ב, שלומי ורדיגר, שממוקמת בעיירה מונסי. בעוד הם שם, הפנו הרופאים את תשומת ליבו של הרבי, שאת חלק מהטיפולים ניתן היה לעשות בישראל בצורה טובה מבלי לטלטל את הרבנית עד לאמריקה. למשמע הדברים, שחזרו על עצמם מפי כמה וכמה רופאים, רתח הרבי מגור על ליצמן. לטענתו, סגן השר וראש מערכת הבריאות בישראל, לא בדק את הדברים לעומקם ולא התאמץ לברר אלו מהטיפולים כדאי לעשות בארץ ואלו בחו"ל. מאז הרב לא מדבר עם ליצמן ולא עונה לשיחות ממנו. לא עוזרות כל הפניות מצד סגן השר שמנסה לפייס את האדמו"ר.
ליצמן מבין שהוא איכזב מאוד את הרב. בהסתכלות האישית של הרבי מגור, זה בעצם היה המבחן היחיד שלו. אם ליצמן לא יודע לתת לו את המענה בתחום שבו הוא עוסק - בשביל מה הוא שם. מה הפלא שסגן השר נתון עכשיו כולו בניסיונות לפייס את הרבי שלו, להגיע אליו בכל דרך.
וזה לא רק זה: מעמדו הציבורי של ליצמן נחלש מאוד בתקופה האחרונה. חלפו הזמנים שבהם היה השר או סגן השר שמקבל את הציון הגבוה בממשלה על תפקודו וביצועיו. בזמן שמערכת הבריאות קורסת מהעומס, ניכר שליצמן אוהב בעיקר לעסוק במה שנתפס לעיתים כנושאים פופוליסטיים, טרנדיים, כמו תזונה נכונה ועישון - כל מה שעושה כותרות.
כשנשאל השבוע בעיתון "כלכליסט" על מחדלים במערכת הבריאות, כמו עלייה בגירעונות, במספר הזקנות במסדרונות, בכמות הזיהומים, התשובה של ליצמן הייתה: "ממש לא! פשוט אנשים חיים יותר". אז סליחה, סגן השר ליצמן. זה מחדל שלנו, אתה באמת לא אשם.
בשבוע הבא אמורים להגיש את הרשימות לכנסת. ליצמן הוא שועל פוליטי ותיק. יש להניח שבסופו של דבר הוא יגיע לרבי, שחזר עם רעייתו ביום שלישי לארץ. אבל בחסידות גור כבר מדברים על העידן שאחריו. על הקווים מתחממים דווקא מקורבי ליצמן, שבהחלטת הרבי ובהוראתו יכולים לרשת אותו מיידית כמנהיגים הפוליטיים של אגודת ישראל.
השמות שמוזכרים הם חנוך זייברט שהיה ראש עיריית בני־ברק עד לפני ארבעה חודשים, אברהם מנלה, יו"ר חברה קדישא תל־אביב, שליצמן עצמו קידם גם לתפקיד הבכיר כיו"ר הוועד הפועל של מד"א. וגם מוטי בבצ'יק שהוא עוזרו ויד ימינו של ליצמן, אבל קרוב מאוד לרבנית ולפי פרסומים גם לאשת ראש הממשלה, לא פחות.
ליצמן תמיד נוהג לפתוח את נאומיו ולהגיד: אני לא מודאג, לי אין פריימריז. אבל מתברר שיש לו וזה הפריימריז הכי קשים בעולם. זה פריימריז ללא דילים, השתדלויות ושכנועים. זה פריימריז שבו הוא צריך לרצות רק אדם אחד. את הרבי מגור.
רכבת ההפתעות
למרות שסגן השר הכריז השבוע שהוא מתכוון להמשיך גם בקדנציה הבאה במשרד הבריאות, לא בטוח שזה מה שיתבקש לעשות. לפחות אם לשפוט על פי המכתב שנשלח לפני שבועיים על ידי פורום השבת הציבורית לבכירי אגודת ישראל.
מאחורי ההתארגנות הזאת עומדים חסידי גור, והמטרה שלהם היא ליצור לחץ על הפוליטיקאים החרדים להילחם על נושאי השבת ביתר שאת בכנסת הבאה. גם מבחינתו של הרבי מגור יש נושא אחד, שהוא הדגל שלו, וזה שמירת השבת. זו הסיבה שליצמן התעורר כשהתקיימו העבודות ברכבת, למרות שהוא יודע היטב שעבודות כאלה מתבצעות בשבת כל הזמן.
באותו מכתב העלה פורום השבת בפני יו"ר ומזכ"ל אגודת ישראל נקודות לקראת ועידת ראשי אגודת ישראל שהתקיימה למחרת בנתניה. לדבריהם, בזמן כהונת השר חיים כץ כשר העבודה, הייתה פגיעה קשה בשבת בשני תחומים: מתן היתרי עבודה רבים ופיקוח רופף שכלל מספר קנסות זעום על הפרת החוק של עבודה בשבת. לכן הם מציעים שבמשא ומתן להרכבת הממשלה הבאה תדרוש סיעת יהדות התורה שר מוסכם, או שר שיתיישר עם הקו של כללי שמירת השבת וכן נציג שימונה ליו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בכנסת.
על פי המכתב הנ"ל, אם ליצמן יצליח לפייס את הרבי מגור, יש מצב שבקדנציה הבאה הוא יהיה אחראי לקריסתו של משרד העבודה והרווחה.
תוכנית מגירה
הפריימריז של מפלגת העבודה שהתקיימו ביום שני הפתיעו בכמות המתפקדים שהגיעו להצביע. הרשימה שנבחרה טובה. יש בה כל מה שמפלגה אמורה לשאוף שיהיה בה: נשים, מזרחים, חילונים ודתיים, והיא חברתית יותר מכל רשימה אחרת בכנסת. זו רשימה צעירה, עד כדי הצהרה על חילופי דורות. אבל כל האטרקטיביות הזאת יכולה להיעלם באחת כשיחלו הבעיות הביטחוניות בצפון - או בדרום - כפי שמעריך אגף המודיעין.
עמר בר־לב משום מה לא נתפס כביטחוני מספיק, למרות שהרזומה הצבאי שלו מרשים יותר מזה של נתניהו. גם לא עמיר פרץ, שר הביטחון לשעבר ואבי כיפת הברזל. אבל הבחירות המקדימות הזריקו כמויות של אנרגיה למפלגה שבסקר הלפני האחרון עמדה על חמישה מנדטים, ובסקרים שנערכו לאחר הפריימריז, עלתה לשמונה מנדטים ויותר. אלה לא מספרים של מפלגת שלטון, אבל זו כבר מפלגה שעוד עשויה להתאושש ביום מן הימים.
ואילו חוסן לישראל, המפלגה ששואפת להוות אלטרנטיבה לנתניהו - נחלשה השבוע בשלושה מנדטים. העמימות, כך מתברר, טובה לא רק לביטחון, אלא גם לפוליטיקה. ככל שמתפוגג הערפל שעטה את עמדותיו של הרמטכ"ל לשעבר – כך הוא גם נחלש. גם קרב הסרטונים בין נתניהו לגנץ השבוע, הגביר את הבלבול. אם לא היה כתוב מטעם מי הם, אפשר היה בקלות לחשוב שדווקא הסרטון של חוסן לישראל, שמציג מראות קשים מההתנתקות, הוא של המועמד מימין, ולא של מי שרק לפני שבוע שיבח את ההתנתקות ואמר שצריך לקחת את הלקחים ממנה ולממש אותם במקומות אחרים (ואח"כ חזר בו). מצביעי מפלגת העבודה, שגילו התלהבות לנוכח האלטרנטיבה להחליף את נתניהו – עוד עשויים לחזור הביתה.
האם מפלגת העבודה מתכוונת לאחד שורות עם מרצ, שגם היא התמודדה אתמול לראשונה בפריימריז פתוחים? נצטרך כנראה להמתין עד לליל 20 בחודש, היום שבו יוגשו רשימות המפלגות, כדי לקבל תשובה. הנטייה של גבאי היא לא ללכת לאיחוד כזה.
והאם יש מצב שגבאי, שרק לאחרונה גירש את לבני בשידור חי, יקים שוב את המחנה הציוני או שאולי יביא את אהוד ברק – שגם יו"ר חוסן לישראל לא מגלה התלהבות רבה לצרפו למפלגתו? התשובות הן לא ולא בהתאמה.
זה לא הכיוון, אמר השבוע מקורב לגבאי. עושה רושם שתפקיד האופוזיציונר שלקח על עצמו ברק בשנים האחרונות מאיים על ראשי מפלגות המרכז־שמאל, לא פחות מאשר על נתניהו. אולי הם חוששים שהוא התרגל כל כך לתפקיד - שהוא ימשיך בו גם במפלגתם.
ובתוך כל זה, עדיין ישנו הפיל שבחדר. "דיל המאה", התוכנית של טראמפ לפתרון הסכסוך עם הפלסטינים, שעשויה לטרוף את כל הקלפים. כשהיא תיחשף, עלול נתניהו להיות בדילמה גדולה. מצד אחד, בגלל הבעיות המשפטיות שלו הוא זקוק לכל מי שנמצא עכשיו בממשלתו. החלטתו של מנדלבליט אולי תתמהמה, ולא תתפרסם לפני הצגת הרשימות כפי שהתברר השבוע - אבל היא בוא תבוא. דרעי אמר השבוע שהוא מתכוון להמליץ על נתניהו גם אם תהיה החלטה של היועץ על האשמה בשוחד. גם כחלון הודיע שהוא מתכוון להמליץ על נתניהו. מצד שני, תוכנית טראמפ עשויה לאלץ את נתניהו לשנות את הרכב ממשלתו. לא מן הנמנע שלאחר הבחירות, אם ייבחר, הוא יחתור להכניס את גנץ או לפיד לממשלה. לפיד כבר התחייב לא לשבת בה בכל מצב שבו מוגש נגד נתניהו כתב אישום. סקר שנעשה עבור התוכנית דקל־סגל ברשת ב' העלה שרוב בוחרי גנץ גם לא רוצים שהוא ייכנס לממשלת נתניהו. גנץ, יש לומר, עוד לא התחייב לשום דבר.
המצב שפיר
השמחה וההתלהבות על הבמה בגני התערוכה לאחר בחירת רשימת העבודה כיסו על תככים ודם רע כמו מייק־אפ טוב. אבל כמו עם מייק־אפ, בסוף הערב מתגלים הפגמים, והאמת על עיוותיה נחשפת. מדהים לראות איך מפלגה שרק לפני שבוע נגעה באחוז החסימה, מצליחה לייצר כל כך הרבה אינטריגות. יצר החיים, כך מתברר, קיים לא רק אצל אנשים גוססים. גם אצל מפלגות.
סתיו שפיר, שהגיעה למקום השני, 3,000 קולות מתחת לזוכה הגדול, איציק שמולי, מספרת על קמפיין נגדי, משומן היטב, שהתנהל נגדה בתוך מפלגתה. אנשים מאוימים מהעצמאות שלי, היא אומרת. יודעים שאני לא מחנאית, אלא מביאה מתפקדים מבחוץ.
שפיר מדברת על רשימות חיסול באלפי קלפיות, על המנגנונים שעבדו נגדה, על איומים ודילים שהידהדו את השיטות הישנות והרעות מהעבר. ההצלחה שלה, היא אומרת, היא רק בגלל אלפי המצביעים החופשיים שבאו בגללה להצביע, ובזכות כ־600 מתנדבים שעמדו בקלפיות כדי לשכנע אנשים לתת לה את קולם. לדברי שפיר, היא ההוכחה לכך שאפשר לעשות את זה אחרת.
הזיכרון הפוליטי הראשון של שפיר הוא של יצחק רבין. היום, היא אומרת, כשהיא מסתכלת על ראש הממשלה ועל המסרים שהוא מעביר לדור הצעיר, היא מזדעזעת. שפיר מספרת שנתניהו נכנס לאינסטגרם, רשת פופולרית בקרב ילדים בני 14, 15, ולקהל הצעיר הזה הוא מספר בדיחות על קבלת שוחד. משהו בסגנון: שוחד בלי כסף זה כמו אסי עזר בלי רותם סלע. כמו כדורגל בלי מסי. זה המודל המנהיגותי של הנוער הזה, היא אומרת. ציניות בלי סוף. ובשביל אחי הקטן שנולד שנה אחרי רצח רבין, זה המודל היחיד שהוא מכיר מאז שהוא נולד. נתניהו.
אני הדור האחרון שזוכר מנהיגות אחרת, אומרת שפיר. מנהיגים שמוכנים להקריב הכל בשביל העם שלהם, ולא מותקפים בצורה הכי נבזית וצינית שיש. ואל המודל הזה, ולערכים האלה, אני רוצה לחזור.
חבר הכנסת איתן כבל הוא אדם אהוב בקרב לא מעט פוליטיקאים ועיתונאים. יש משהו מרענן בפרלמנטר שאומר את כל אשר על ליבו ועושה את זה בלשון ציורית ומשעשעת. שיחה עם כבל היא סוג של סטנד־אפ, ותמיד ניתן להוציא ממנה פנינים תקשורתיות. זו ככל הנראה הסיבה להלם ולתדהמה שהכו חוגים שונים כשכבל הגיע למקום ה־15 ברשימה לכנסת. מי, איתן? איתן שלנו? רק מקום 15?
יש לנו זיכרון קצר: כבל אף פעם לא היה הפייבוריט של הפריימריז. זה לא שלקחו מקדמת הרשימה את האיש הכי פופולרי ודחקו אותו לסופה. בפעם שעברה הוא הגיע למקום העשירי, לא רחוק ממיקומו עכשיו, אם מביאים בחשבון את השריונים של היו"ר שייתכן שיוסרו.
אבל כבל מיהר לשגר את האשמה לכיוונו של גבאי. מערכת היחסים הרעועה ביניהם היא לא סוד, ועד עכשיו יש מי שלא יצאו מהטראומה אחרי מופע האימים של כבל בחודש שעבר, כשניפנף מול גבאי את תוצאות בדיקת הפוליגרף שלו וקרא לו שקרן.
הייתי בוועידה, מספר גדעון מאיר, שגריר ישראל באיטליה לשעבר ומשנה למנכ"ל משרד החוץ והיום חבר המפלגה. ראיתי אותו כשעלה לבמה ועיניו הביעו כעס ותיעוב, ובעיקר כשירד וניסה לתת לגבאי את בדיקת הפוליגרף שעשה מטעמו. אני נמצא עם גבאי בקשר, מנסה לסייע לו. ואני קובע שהוא מעולם לא נתן לנו הנחיה למי לא להצביע. גם אם היה רוצה – זה לא פשוט כשיש 60 אלף מתפקדים. הכעס הגדול שלי ושל אחרים, אומר מאיר, שכבל עשה את כל ההצגה הזאת ערב בחירות, כשהוא יודע מה המחיר שהעבודה תשלם.
אין לי את הכלים לבדוק את התחושות כלפי כבל בקבוצות גדולות, הוא אומר, רק בין החברים הלא מייצגים שלי. אבל יש כמה פרמטרים שמראים מה מרגישים במפלגה: קריאות הבוז וההפסקות הבלתי פוסקות בזמן נאומו; ההצלחה של גבאי בהצבעות השונות; ומספר הקולות שכבל קיבל שקבעו את מיקומו. ובכל זאת, אומר מאיר, שמחתי לראות שהוא נענה להזמנת גבאי והגיע לישיבת הסיעה.
אני לא שמעתי את גבאי מתבטא אפילו פעם אחת נגד כבל, אמר לי השבוע אסף אגמון, והסתובבתי איתו די הרבה. אגמון הוא יו"ר חוג "מהפך בשביל ישראל", שפועל למען גבאי. מי שחיסל את כבל זה הציבור, הוא אומר. לא היה אפילו חוג בית אחד שבו הייתי, שהקהל לא התמרמר על התנהגותו של כבל. היו חוגי בית, אומר אגמון, שבהם היה כבל אמור להגיע עם עוד מועמדים, ואנשים פשוט לא באו בגלל נוכחותו. אנשים כועסים עליו ברמות. הם מרגישים שכשהתבטא כפי שהתבטא על המפלגה ועל ראשה - הוא פגע בהם. השפיל אותם. אפילו בזמן שהכריזו על תוצאות הפריימריז, כשקראו בשמו, אנשים צעקו בוז.
לדעתי, אומר אגמון, להתנהגות של כבל יש חלק נכבד בירידה במנדטים. הוא עשה לנו נזק בל יתואר. ואני אישית מקווה, הוא אומר, שהוא לא יהיה יותר חבר כנסת מטעמה של העבודה.
ביום רביעי התקיימה ישיבת סיעה ראשונה אחרי הפריימריז. כבל הגיע, בטח הגיע. איתן, מה שלומך, שאל אותו גבאי.
יכול היה להיות הרבה יותר טוב, ענה כבל.
