הדבר האחרון שהיא מעוניינת לעשות, זה לחרחר מלחמה, אבל כשתמר גור־קראוזה, רבה רפורמית, מבקשת לתאר את הייחוד של טקסי הקידושין שהיא עורכת, היא אינה מחביאה את העובדה שגם בני זוג הומוסקסואלים באים אצלה בברית הנישואים ושבעיניה, הטקסים האורתודוקסים נראים כמו פרודיה תפלה. וכן, היא יודעת היטב שיש עדיין רבים בישראל, ולא רק אלי ישי, שהדברים שלה מעוררים בהם זעם, פחד ושנאה.
"בטקס הנישואים האורתודוקסי, הרב עומד מול שתי בובות", היא אומרת, "בובה אחת שהיא הכלה — מכוסה ושותקת, והבובה השנייה, שהיא תמיד ממין זכר, חוזרת על דברי הרב הנאמרים בארמית בלי להבין מילה. אחרי שהבובה הזכרית תשבור את הכוס ושתי הבובות יתנשקו תתחיל המסיבה. הכלה והחתן יידעו איזה שירים ינוגנו בכל שלב של הערב, אבל לא יהיה להם מושג מה הם אומרים מתחת לחופה".
בטקסי הקידושין הרפורמיים שהיא עורכת, מסבירה גור־קראוזה (31), ש"בעלי הבית של הטקס הם החתן והכלה, או הכלה והכלה, או החתן והחתן". החתונות שהיא מנהלת הן שיוויוניות לחלוטין, שני בני הזוג משני המינים שוברים את הכוס, "ואצלי שרים גם 'קול חתן וקול חתן', או 'קול כלה וקול כלה'", היא אומרת.
הקמפיין "כדי שלא יהיה ילד עם אבא ואבא" של אלי ישי לא הפתיע אותה. בטח לא בעיתוי שבו עלה — לפני הבחירות. "אין ספק שהמקרא יוצא נגד משכב זכר", היא אומרת, "זה לא היה דבר מקובל, אבל דברים רבים שלא היו מקובלים בעבר הפכו למקובלים כיום. פעם היה מקובל לסקול באבנים, והעניין הזה נעלם בימינו. בתורה גם נכתב 'עין תחת עין ושן תחת שן' ואנחנו לא מתנהגים כך. אז למה נטפלים דווקא לנישואי להט"בים?", היא שואלת. "היהדות היא הרי דת־חיים, היא תמיד הייתה ותמיד חייבת להיות בהתפתחות, בהתאמה לחיים. זה מה ששמר עליה כל השנים — היכולת שלנו ללכת (מלשון הלכה) עם השינוי. וגם כיום", היא ממשיכה, "אסור לנו לפחד משינויים. מצווה עלינו לחיות בשיוויון לאדם באשר הוא אדם, לא משנה מה המגדר שלו או נטיותיו המיניות. מבחינתי, החשיבות של שיוויון ואהבה יותר גדולות ממה שנכתב בעבר הרחוק".
אז איך את מסבירה את הקמפיין של אלי ישי?
"לא יותר מאשר שיקולים של פופוליזם. שיקולים פוליטיים וחברתיים. נישואי להט"בים מאיימים על הסדר הקיים. כאשר אלי ישי מעז לדבר בצורה כזאת ולצאת בקמפיין כל כך אגרסיבי ואלים, זה רק מפני שהוא יודע שהמהפכה כבר כאן. האורותדוקסים מבינים שהשליטה ההגמונית הפטרכיארכלית משתנה, ולכן הם מביאים את התותחים הכי כבדים. לנו לא נותר אלא לענות לקמפיין כזה באהבה. אי אפשר להילחם בחושך. כל מה שאנחנו יכולים לעשות הוא להגדיל את האור. לצטט את הפסוק 'חביב אדם שנברא בצלם' כדי שהציבור לא יחשוב שהקמפיין האיום והנורא הזה הוא, חלילה, פני היהדות".
את הדברים האלה אמרה לי הרבה גור־קראוזה בצהרי יום שישי האחרון, בזמן שליוותה לדלת שתי נשים שבאו לביתה כדי לתכנן את טקס נישואיהן. בתה הבכורה ראתה אותן ואמרה "אמא, כשאני אהיה גדולה גם אני רוצה כלה". הרבה הג'ינג'ית חיבקה את בתה וענתה: "כשתהיי גדולה תתחתני עם מי שתאהבי".
ההורים רוצים רב עם כיפה
למרות שמאחוריה מאות טקסים כאלה ("90 אחוז מהזוגות שלי יכלו להתחתן ברבנות, אבל בחרו בטקס אחר"), עדיין יש הרואים בה סוג של אטרקציה. "ההתנגדות הראשונית באה בעיקר מצד ההורים, שיכולים להיות כאלה שמעולם לא ביקרו בבית כנסת, אבל ברגע שזה מגיע לחופה של הילד/ה הם דורשים טקס אורתודוקסי ומרשים לעצמם לעשות שרירים, מפני שהם אלה שמשלמים עבור החתונה", היא מספרת. "פגשתי הרבה אנשים נאורים שאיימו לא להגיע לחתונה של ילדיהם אם לא יהיה שם רב חובש כיפה. כשהזוג הצעיר מצליח לשכנע את הוריו שטקס רפורמי יהיה הרבה יותר משמעותי עבורו, מתעורר מכשול נוסף. למה רבה? כשאני נכנסת לאולם אני שומעת את רחשי הפליאה".
הם לא עושים לך חשק לעשות "ויברח"?
"להפך, זה האתגר. בחופות שלי יש דממה מוחלטת, מפני שהקהל מעורב בטקס שמתנהל בעברית ומעורר סקרנות ועניין. לא פעם אבי החתן ניגש אליי בסיום החופה ואמר, 'סליחה ומחילה, הלוואי שגם ילדיי הצעירים יתחתנו בטקס רפורמי'. בסוף כל ערב זוגות רבים ניגשים אליי ואומרים, 'חבל שלא התחתנו ככה'. כשהם מנמקים את התלהבותם דווקא בעובדה שהטקס הרפורמי מכיל הרבה מאוד אלמנטים מהטקס האורתודוקסי המוכר, זה קצת מצחיק אותי. מה, אם אני רבה רפורמית אני אמורה לנהל טקס שמאני?"
דרך אגב, את התחתנת ברבנות?
"ברור שלא. התחתנתי לפני שש שנים, כשעוד הייתי בתחילת הדרך, וחבר טוב חיתן אותנו על פי מה שלימדתי אותו. כיום הייתי עושה את זה אחרת. בעלי ואני היינו עוברים את התהליך שאני מעבירה לזוגות שמבקשים להתחתן אצלי. לא הזהות שלי, כרבה רפורמית, מגדירה את הטקס, אלא הזהות של בני הזוג. הם אלה שיוצקים לתוכו את התוכן ולכן הוא כל כך משמעותי עבורם".
גור־קראוזה גדלה בחיפה, במשפחה חילונית ("למהדרין!" היא מדגישה, "האחים שלי לא חגגו בר מצווה ולא עלו לתורה") והעולם היהודי נפתח בפניה רק כשהייתה בת 17. "טסתי לבוסטון במשלחת של תיכוניסטים, התארחתי בקהילה הקונסרבטיבית והייתה לי תחושה שחזרתי הביתה, כאילו שזה הגלגול הקודם שלי. התאהבתי בנעימות החזנות כאילו שהן הגרסה דינקותא שלי, למרות שגדלתי על חוה אלברשטיין ודני רובס. כשחזרתי הביתה וניסיתי לתאר שעברתי חוויה רוחנית, לא הלכתית, הוריי נבהלו מהמחשבה שאולי אחזור בתשובה. הצטרפתי ל'נועם', תנועת נוער קונסרבטיבית וניהלתי עולם מקביל. לפני כניסת השבת הלכתי לבית הכנסת בחצאית, ואחרי התפילה החלפתי לג'ינס ויצאתי עם החברים, אבל כשיצאתי לשנת שירות במכינה בירושלים חטפתי סטירה. האורתודוקסים אסרו עליי לשמש כחזנית בגלל היותי אישה, והרגשתי מבולבלת. האם הכניסה שלי לעולם היהודי מחייבת אותי לזרוק את הערכים שעליהם התחנכתי כמו שוויון בין המינים?"
אחרי שירותה הצבאי היא השלימה שני תארים (הראשון בחינוך, היסטוריה ומקרא, השני בחקר יהדות ארצות־הברית) והתקבלה לסניף הירושלמי של מכון ההכשרה העולמי של התנועה הרפורמית. "חמש שנות לימודים, בנובמבר האחרון הוסמכתי כרבה רפורמית. היה לי ברור שאתחתן רק עם גבר שמאמין בעולם היהודי השוויוני. לבעלי יש שני אחים אורתודוקסיים והתרגשתי מאוד כשהם הגיעו לטקס ההסמכה שלי".
אז כתוב בתורה!
בעלה, אריאל קראוזה (40) הוא פסיכולוג ילדים, הם גרים במושבה בת שלמה, הסמוכה לזכרון יעקב, ומגדלים שתי בנות: אביגיל (4) ונעמי (חצי שנה). "אני זו שעושה את הקידוש מפני שזה טבעי לנו ובעלי תומך ומפרגן".
מה הסמכויות שלך כרבה רפורמית?
"וואו, זה מורכב", היא מודה. "רב אורתודוקסי הוא פוסק הלכה. התנועה הרפורמית אומרת שההלכה היא מקור השראה, ולכן אני רואה את עצמי כגשר שמקרב אנשים לחיי רוח ומשמעות שנובעים מארון הספרים היהודי לדורותיו. העולם האורתודוקסי דוגל בשמרנות, ואילו מבחינתי הלכה זה מלשון ללכת, מפני שלא השמרנות שמרה על העולם היהודי, אלא היכולת שלו להתעדכן על פי השינויים. נכון, בתורה כתוב 'קול באישה ערווה', אבל גם כתוב 'השמיעיני את קולך כי קולך ערב ומראך נאווה'. זה לא הגיוני שבשם הדת מותר להדיר נשים, לנדות להט"בים ולהיות גזעניים".
כרבה רפורמית, היא מודעת לכך שמעמדה הרבה יותר רגיש מזה של רב רפורמי. "כשאני מגיעה לאולם ומזוהה כרבה, המנהל מרשה לעצמו לומר לי, 'בואי, ממי', מה שהוא לא יעז לומר לגבר", היא מספרת. "אבל עצם העובדה שאישה מהווה סמכות דתית זה מבחינתנו שינוי חברתי. בשנה שעברה, 300 זוגות התעניינו בחתונה רפורמית מטעמים אידיאולוגיים, מפני שרצו טקס שידבר בשפתם, ורק שמונה מהם הסכימו שרבה רפורמית תשיא אותם".
הדרך ארוכה.
"גם הדרך לטקס שלי לא קצרה. אני מזמנת אליי את בני הזוג לארבעה מפגשים, שבהם אנחנו דנים ביחד בשאלות עקרוניות כמו איך הם רואים את המשך הדרך ומה הציפיות שלהם מהחיים המשותפים. לאחרונה פגשתי כלה שחיתנתי לפני שבועיים והיא סיפרה לי, 'השבוע דיברנו עלייך. יש לנו תינוק, אמרתי לבעלי שאני רוצה לחזור ליוגה, פעמיים בשבוע, והוא טען שזה בלתי אפשרי בגלל שעוד אין לנו מטפלת. במקום להתרגז עליו הובלתי אותו לכתובה שניסחנו יחד איתך ושתלויה בחדר השינה שלנו, מעל המיטה. הסעיף השני בכתובה הוא, 'כל אחד יעשה את מלוא המאמצים לשמור על התחביבים והעולם הפרטי של השני'. על המקום בעלי הבטיח לעשות את כל הפליק־פלאקים האפשריים כדי שזה יקרה'. הכתובה שמנוסחת על ידי בני הזוג היא הליבה שלהם. הם כותבים בה איך הם מדמיינים את ביתם, את חינוך ילדיהם, את הקשר עם המשפחה המורחבת ועוד־ועוד. בעצם, זו סדנה לזוגיות שמתקיימת לפני החתונה ולא אחריה, כשנקלעים למשבר".
מה התוקף של טקס קידושין רפורמי?
"במדינת ישראל אפשר לקבל תעודת נישואים רק אם נרשמת ברבנות או הבאת תעודת נישואים מחו"ל. התנועה הרפורמית מנפיקה 'תעודת חופה וזוגיות' המעידה על כך שבני הזוג ידועים בציבור, והם מקבלים את כל הזכויות של נשואים כמו חתימה על משכנתה ורישום הילדים בתעודת הזהות. ישראל היא המדינה הכי מתקדמת בתחום הידועים בציבור. במקביל, התנועה מעודדת את הזוגות לחתום על הסכם ממון ובמקרה של גירושים פועלים על פיו. כשמסבירים להורים של הכלה והחתן שהזכויות שלהם לא ייפגעו בעקבות טקס רפורמי ושהנכדים שלהם לא ייפגעו, הם משתכנעים".
בעונת החתונות היא יוצאת לעבודה כמעט מדי ערב. בעלה נשאר בבית עם בנותיהם. לדבריה, הוא אומר, "אני לא הבייביסיטר, אני האבא" וזוהי עוד דוגמה לשוויונית מלאה.
