ענת קלו לברון (51) היא סופרת רבי־מכר בנושאי התפתחות וצמיחה, אבל ההתפתחות והצמיחה האישיים שלה התחילו במקום מאוד נמוך. "לפני 15 שנים מצאתי את עצמי במחלקה אונקולוגית לילדים עם תינוקת בת שנתיים וחצי", היא מספרת. "אלה היו שנה וחצי קשות בטירוף, רכבת הרים שלא נגמרת ובעיקר מורכבת מירידות, טלטלות וחרדות. כשנגמר הסיוט, הבנתי שאני לא מבינה כלום. שכל מה שחשבתי על העולם וכל מה שידעתי על עצמי הוא לא נכון".

התובנה הזו הביאה עימה שינוי דרמטי. "קרה לי נס. כל חיי הייתי ילדה דיסלקטית שפחדה פחד מוות מהמילה הכתובה ועשתה כל דבר כדי להימנע ממנה. הפחד הזה ליווה אותי גם אחר כך בחיי הבוגרים והמקצועיים. עד שבאחד הלילות, כשחזרתי מבית החולים, הדלקתי את המחשב, פתחתי קובץ וורד ובלי כל הכנה מוקדמת, במשך חמש שעות, לא הפסקתי לכתוב".

התוצאה הייתה ספרה הראשון, "קשת בשחור לבן" (בהוצאת כנרת־זמורה־דביר), שהבשיל מניוזלטר שכתבה וערכה לאחר שהמשבר חלף ובתה החלימה לחלוטין. "מתוקף תפקידי, ראיינתי את מיטב הגורואים בארץ ובעולם, למדתי כל קורס אפשרי, הייתי כמו ילדה מורעבת בחנות ממתקים, רציתי להחזיר לעצמי את השמחה, השליטה והרוגע. בשלב מסוים הרגשתי שהפכתי להיות ויקיפדיה של התפתחות וצמיחה, והייתי בטוחה שזה מספיק. אבל מהר מאוד הבנתי שידע זה נחמד, אבל לא מעבר לזה. אז מה אם אני יודעת? לדעת שהכל בראש זה כמו לדעת שצריך לעשות ספורט ‑ ומזה אף אחד לא נהיה בריא. בשלב הזה החלטתי במקום לדעת את הדברים ‑ לנסות אותם. מהרגע שהתחלתי ליישם התמכרתי לכוח של התודעה ולניסים שקורים לנו באמצעותה".

ספרה השני של קלו לברון, המתגוררת ברמת־גן, נשואה לעורך הדין גיל לברון ואמא לשלושה, היה רב־המכר "אושר ‑ לא מה שחשבתי". בעקבות הצלחתו היא הפכה למרצה ופעילה בפרויקט "בוחרים בחיים" של עמותת "גדולים מהחיים", דרכו זכתה להכיר את אמיר פרישר גוטמן ז"ל, שהמליץ על הספר ב־ynet, ונוצר ביניהם קשר מיוחד שנמשך עד למותו הטרגי.

עטיפת הספר | צילום: יח"צ

"מעבר לצער הנורא על האובדן, מצאתי את עצמי ביום שזה קרה שואלת למה אני מחכה, מה עוד צריך לקרות כדי שאבין", היא מספרת. "מיד התקשרתי להוצאה, בלי שום מחסום, בלי אמונות ובלי פקפוקים וקבעתי פגישה. בדרך לפגישה הבנתי שאני רוצה לקרוא לספר 'תכל'ס', ושבסוף כל פרק תהיה פסקה של תכל'ס ‑ כמה שורות שיתמצתו את הפן המעשי של הפרק. ההחלטה הזו גרמה לי להתאהב בספר: הידיעה שבסוף הפרק, אחרי שהקוראים יקראו על ההתנסות שלי, על סיטואציה בחיי שבדרך כלל מאוד דומה לסיטואציות בחייהם, והתשוקה שלהם ליישם את הדבר תהיה בשיאה ובדיוק אז יחכה להם התכל'ס, מאוד ריגשה אותי".

תחושת העצמה

הספר "תכל'ס" (גם הוא בהוצאת כנרת־זמורה־ דביר) מבוסס על רעיון פשוט, אבל חכם. "באופן כללי, אנחנו צריכים לעזור לעצמנו ליישם דברים", היא מסבירה. "מי שרוצה לעשות ספורט, כדאי שישים את נעלי הספורט ליד המיטה ויותר טוב - שילבש בגדי ספורט, זה בטוח יעשה את העבודה. מי שרוצה לבשל, שיוציא את הסיר וידאג שהמצרכים יהיו על השיש, וזה כבר יקרה. מי שרוצה שהקוראים שלה יישמו ולא רק יקראו, כדאי שתכתוב בספר 27 תכל'סים שכל אחד מהם מכיל שיטות, כלים, ודרכים ליישום".

למשל, רוצים ללכת לישון כל לילה מרוצים מעצמכם? תכתבו לכם בבוקר ארבעה דברים, אפילו קטנים, שיגרמו לזה לקרות ובכך תהפכו את ה־TO DO LIST ל־WISH LIST ותעופו על עצמכם. כלומר, הספר מפרט דרכים שבעזרתן ניתן להפוך ידע לדרך חיים. "הרי כולנו יודעים הכל", היא אומרת. "אנחנו יודעים מה צריך לעשות כדי לרזות, מה צריך לעשות כדי להפסיק לעשן, מה צריך לעשות כדי להתחיל לרוץ. ואם אנחנו לא יודעים, אז אנחנו יכולים בקלות למצוא את כל הידע שנרצה באינטרנט. אז איך זה שלא כולנו עשירים, רזים, מאושרים ומצליחים? זה מה שהספר שלי עושה ‑ מגשר על הפער הזה, הופך את הידע לתכל'ס".

את הגישור המיוחל הזה ניתן לבצע בדרכים שונות ומגוונות. "באחד הקורסים שהשתתפתי בהם ביקשו מאיתנו לכתוב את חמשת הדברים שהכי היינו רוצים שיגידו עלינו בעולם", היא מדגימה. "אחרי שכתבנו אותם, היינו צריכים למצוא הוכחות לכך שהדברים האלה באמת נכונים. היופי הוא שבאמת מצאתי ואני מבטיחה לך שכל אחד ימצא. אנחנו הרבה יותר מוכשרים ממה שנדמה לנו ואנחנו מעולים בלהקטין את עצמנו. חוץ מזה, בעיניי השאלה הזאת נורא מדליקה: כמה פעמים בחיים חשבנו, מה הדבר שהכי היינו רוצים שיגידו עלינו? בתכל'ס של אותו פרק אני מבקשת מהקוראים לעשות בדיוק את אותו התרגיל, כדי שיחוו את תחושת העצמה שאני חוויתי. שווה גם לעשות את התרגיל הזה עם הילדים כדי לחזק את הביטחון העצמי שלהם. יש בספר כמובן דרגות שונות של תרגילים. כל אחד מהם מגלה לקורא משהו חדש על עצמו, כשהמטרה היא לקרב אותנו אל עצמנו, להכיר את עצמנו מזוויות חדשות כמו שלא הכרנו עד היום, ולהתאהב בעצמנו".

השיטות שלה נועדו להתמודדות עם טרדות החיים שהיא שמחה לפרט: "בעיקר מערכות יחסים, כסף, מצב נפשי (דיכאון וחרדה) ולהיות משמעותיים. באופן פרדוקסלי, אנחנו חיים בתקופה שיש לנו הכל, וככל שיש לנו יותר ככה אנחנו יותר מבוהלים ופחות מרוצים. אחוז האנשים שנמצא בדיכאון וחרדה רק עולה ועולה. המאה האחרונה מאופיינת בשפע שלא נראה כמוהו ולמרות שתמיד נדמה לנו שחסר לנו ואין לנו מספיק ואנחנו צריכים עוד, במציאות, השפע שאנחנו חיים בו היום הוא הרבה מעבר למה שהיה לבני מלוכה ואצולה במאות הקודמות. בשלב מסוים כולם מגלים שעוד חפצים ועוד עונג לא עושים אותנו מאושרים. ככל שיש לנו יותר אנחנו מתרגלים יותר מהר ורוצים עוד משהו. לעומת זאת למשמעות, לסיפוק ולהגשמה לא מתרגלים, וגם אם כן ‑ זה לוקח המון שנים. אין תחליף לתחושה הזאת שהבאנו ערך, ששינינו משהו בעולמו של מישהו אחר, שאנחנו עושים משהו שיש בו תכלית, לשם כך התכנסנו. כשקראתי שהמילה תכל'ס היא הביטוי היידישאי למילה תכלית, הרגשתי שאני עפה. בחרתי בשם תכל'ס בגלל המעשיות של המילה ופתאום הבנתי שהיא הרבה יותר עמוקה, והיא לגמרי משקפת את תפיסת העולם שלי. כולנו הגענו לכאן בשביל להיות משמעותיים ולהשאיר חותם בעולם".

ואיך נעשה זאת?

"על ידי היישום עצמו. יש כל כך הרבה כלים שיכולים לעזור לנו, בין אם מדובר בספורט או במדיטציה, או בכתיבה או בדמיון מודרך, או בנשימות, וכל הכלים עובדים. אנחנו פשוט צריכים למצוא את הדבר שאנחנו הכי מתחברים אליו. אני באופן אישי מתחברת מאוד לספורט, דמיון ותרגול בכתיבה. לכתיבה יש כוח מטורף. לפעמים רק מלכתוב את המטרות שלנו, את החזון שלנו ואפילו את הדאגות שלנו, משהו ישתחרר ונחווה מציאות חדשה. עוד דבר שעוזר זה להתחיל לפקפק בעצמנו ‑ בכל פעם שאנחנו מדברים בסימן קריאה, להתחיל לשאול את עצמנו מאיפה הידע שלנו. אנחנו מניחים הנחות ופועלים על פיהן מבלי לבדוק, אנחנו מוסיפים פרשנות שלנו ומתייחסים אליה כאל אורים ותומים. כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה לשנות את הפרשנות, את המשקפיים שדרכם אנחנו מסתכלים, והמציאות כבר תשתנה, כאילו מעצמה. אמנם קל להגיד וקשה לעשות, ולכן צריך לתרגל, לתרגל ולתרגל. יש אנשים שבאים בשביל לעשות עבודה ויש אנשים שבאים כדי לצאת צודקים ‑ כל אחד ישיג את המטרה שלו. אלה שבאים לצאת צודקים יפסידו, כי אם נמשיך להיות צודקים, מה שהיה הוא שיהיה וככה לא נגיע לשום תוצאה חדשה".

סיפורי השראה

הדוגמאות להצלחה נמצאות בכל מקום מסביבנו, צריך רק לפקוח עיניים ולראות אותן. "כל אדם שהצליח לנצח את נסיבות חייו מעורר בי השראה", היא אומרת. "זה לא משנה אם זה חולה פרקינסון שהפך לרקדן, ילדה עם שיתוק מוחין שהפכה לרופאה, נער בסיכון שהפך למנהל בית ספר, אישה בת 60 שרצה מרתונים. כל סיפור כזה בעיניי הוא השראה ויותר מזה, הוא הוכחה לכך שהתודעה שלנו היא זו שמגבילה אותנו. ברור לי שכולנו יכולים לנצח את נסיבות חיינו אם נכיר את עצמנו, את מה שמניע אותנו ומה שחוסם אותנו. יש לנו נטייה ללכת וללמוד עוד ועוד כלים - איך להיות מאושרים, איך להגשים חלומות, איך להשיג תוצאות, כשהלימוד הכי חשוב הוא את עצמנו. אין לנו מושג כמה רב הנסתר על הגלוי, כמה אנחנו יכולים לגלות על האישיות שלנו ואיזה תוצאות שונות אנחנו יכולים להשיג בעקבות זה. מעבר לזה, אני שואבת השראה מהבודהיזם, מהפסיכולוגיה החיובית ומהיהדות ‑ כל פעם מחדש אני נדהמת לגלות שהכל כתוב בתורה והכל כבר נאמר".

ההשראה הראשונה, אמיר פרישר גוטמן ז"ל, זוכה למחווה באחרית הדבר של הספר. "אני לא יכולה להודות לו באופן אישי, אז הודיתי דרך הספר. אפילו יש לו תכל'ס משלו, וזה הולך ככה: אם יש לכם משהו גדול או קטן שאתם רוצים להגשים ואתם לא עושים את זה כי זה לא הזמן המתאים, כי זה עוד לא גמור, כי אין מספיק כסף, כי זה עוד לא מספיק טוב, כי בטח יגידו לזה 'לא', כי ברור שזה לא ילך, כי מי אני חושב את עצמי, בלה־בלה־בלה, תשאלו את עצמכם: 'למה אני מחכה'? זה הרגע לעשות מעשה. אחר כך לא יהיה יותר טוב, לא יהיה יותר כסף ולא יהיה יותר זמן. זה הרגע. לא אחר כך, עכשיו".

כיצד להפוך טיפים בכל תחום (דיאטה, כושר, כלכלה) לדרך חיים

1. לדעת למה: מה מצא חן בעיניי בטיפ הזה שאני רוצה ליישם אותו ביומיום, ומי אהפוך להיות כשאצליח להטמיע אותו בחיי.

2. לעשות את זה בשעה קבועה: כדי שלא תהיה בחירה. אתה רוצה ספורט? קבע לך שעה המיועדת לפעילות. אין ברירה.

3. זה חייב להיות מנוסח כמו חוק: אם אתה רוצה שלא ייערמו כלים בכיור, מהיום הכיור נשאר ריק בכל שעות היממה ‑ חוק פשוט ובל יעבור. התודעה שלנו מבינה חוקים.

4. מצא לך חברה: רוצה להתמיד? תעשה את זה עם חבר. אנחנו דואגים הרבה יותר לחברה שלנו מאשר לעצמנו ולא נעים לנו מהם כשאנחנו לא עושים את מה שקבענו איתם.

5. תאמין: סמוך על העצה או הטיפ והתמסר להם.