אי האוהבים האבודים

ההצגה "העבד", בבימויו הסוחף של יבגני אריה, עלתה במקור בתיאטרון גשר לפני כ־17 שנה, והייתה אז מההצלחות הגדולות של התיאטרון המיוחד הזה. מההפקה ההיא נותר על הבמה של גשר היום השחקן ישראל (סשה) דמידוב, המגלם שוב את יעקב, גיבור הרומן שכתב יצחק בשביס־זינגר, המספר על תלמיד חכם יהודי בתקופת הפראות בפולין במאה ה־17, שנמכר לעבדות למשפחה נוצרית כפרית ומתאהב בבתו של אדונו הנוצרי. לאחר שהוא נפדה מהעבדות הוא מנסה לבנות לעצמו חיים חדשים עם אהובתו הנוצרייה בקהילה היהודית, אך גם במסגרת הזו אין הם מצליחים להגיע למנוחה ולנחלה.

העיבוד שיצר יבגני אריה מתמצת ביעילות את העלילה המפותלת, אך עדיין יש משהו קצת מאולץ באופן שבו הפרקים מחוברים באמצעות דברי קריינות מוקלטים. הדימוי הוויזואלי המרכזי של הבמה, שעיצב אריה ביחד עם מיכאל קרמנקו, הוא האי המבודד המוצב במרכז, ומסמל את מקום המפלט שאליו שואפים צמד האוהבים האבודים לברוח. התמונות מחוץ לאי מתארות בצורה גרוטסקית ואפלה את העולם המכוער שממנו הם נמלטים, אם זה העולם הנוצרי הגס והאלים, ואם זה העולם היהודי המסוגר, הסובל מעודף רכילות וקטנוניות מחשבתית.

אריה הוציא ביצוע חזק ומתוזמר היטב מהלהקה הגדולה שעמדה לרשותו, ונעזר גם בעבודה מצוינת של יוצרי התלבושות, המוזיקה והתנועה. דמידוב מרתק ונוגע ללב כיעקב, המנסה למצוא את האיזון בין אמונתו לאהבתו. לנה פרייפלד הצעירה כאהובתו הפולנייה, ונדה, מגישה ביצוע נקי, אמין, תמים ומלא כאב. בתמונה ששניהם מופיעים בעירום ומממשים את אהבתם לראשונה יש משהו יפה וטהור, הנוגע בקדושה. מעבר לערכה של ההצגה כתזכורת לסבל היהודי לאורך הדורות, יש בה גם מסר אקטואלי מפתיע למציאות הישראלית העכשווית, שעדיין מתקשה לקבל את הרעיון של נישואי תערובת.