השף הזועף

זה מטוס סילון? זה הוריקן שמכה בחופי בריטניה? לא, זה גורדון רמזי, שואג על עוד כמה עובדי מטבח אומללים. אחרי שהפך לייצוא הבריטי החם ביותר בסצנה הקולינרית (סורי, ג'יימי אוליבר) ולשף עם פה גדול וחשבון בנק גדול אף יותר, החליט רמזי לרתום את הכישורים הקוליים לטובת – ובכן, עוד קצת כסף. על הפרק: סדרת הטלוויזיה "גורדון רמזי — 24 שעות לגיהינום ובחזרה", שמשודרת מדי יום שני בערוץ האוכל.

רמזי נודע בזכות היכולת הקולית המופלאה שלו, אותה הוא מנצל כדי לשאוג על העובדים במסעדה שלו. גם בתוכנית הוא שולף את המוניטין, מלווה באנגלית משובחת, עם אמירות שנעות בין "זה פאקינג מסוכן", "יש פה פאקינג עכבר" ו"אתם פאקינג רציניים?" הקונספט של התוכנית מוכר וצפוי כמו פסטה בולונז: רמזי מגיע למסעדה בינונית ששוקעת ברוטב רחמים עצמיים, כשהוא מחופש ללקוח. מצלמות נסתרות מתעדות את הביקור שלו במסעדה, על האוכל הבינוני, השירות הגרוע והיעדר החזון שלה. או אז רמזי מתקלף מהתחפושת, שואג על העובדים, מגרש את הלקוחות, סוגר את המסעדה ומתפנה להצלת המקום ושיקומו תוך 24 שעות.

הצוות שלו, שנע ונד ברחבי אמריקה באוטובוס קטן ומצויד בכל מה שמסעדה צריכה כדי לעבור שיקום, מסייע לו בביצוע המשימה.

הנחת המוצא היא שכל אדם באמריקה יודע מי הוא גורדון רמזי, עד אחרון הלקוחות, וכי כולם ממתינים למוצא פיו ומצייתים לדבריו. אבל כשמצמצמים את הרוטב שנקרא גורדון רמזי ומוציאים מתוכו את ההגזמות בתוכנית, אפשר לעכל אותה היטב. הוא מסעדן־על, שרואה מסעדה עד לפרטים הקטנים שבה ומצביע עליהם. דווקא כסועד, מעניין לראות מה רמזי מוציא תחת ידיו וכיצד הוא משיב מסעדה שירדה מהסירים – ונותן לה זכות קיום. גורדון יסדר — והגאולה, שהאמריקאים סוגדים לה, תגיע עוד לפני כתוביות הסיום.

אחרי ילדות שכללה קריירה כושלת של הוריו ואב אלכוהוליסט ומתעלל, הצליח רמזי הסקוטי להפוך לשף מתעלל בכוחות עצמו. הוא סיפר שדווקא רצה להיות כדורגלן, אבל פציעה מנעה ממנו מהגשמת החלום. אז הגסטרונומיה הפכה לחברתו הטובה ביותר. הוא עבר הכשרה תחת השפים הטובים ביותר, וב־98' הוא פתח את המסעדה הראשונה שלו, שנשאה את שמו, בשכונת צ'לסי המפונפנת בלונדון. מאז פתח מסעדות רבות (וסגר אחדות מהן), התרחב והפך לשף הבריטי הנחשב ביותר מעבר לים.

היום הוא חולש על אימפריה עיסקית שכוללת 24 מסעדות, המעוטרות בשבעה כוכבי מישלן (בשיאו הגיע ל־16 כוכבים). אבל את הונו הגדול עשה ביוזמות אחרות – הוא נכנס כשותף לפרויקטים בתחום הנדל"ן והפך לפרסונה טלוויזיונית מבוקשת, עם שורה בלתי נגמרת של תוכניות בישול וביקורת אוכל. הפה הגדול שלו והכריזמה שאין להתווכח איתה (ואם תתווכחו – הוא יצעק עליכם) הפכו אותו לכוכב תוכניות הבישול המצליח בעולם.

לא פחות מההצלחות שלו בתחום הקולינרי, היו אלה פניני הביוב שיצאו מפיו של רמזי בתוכניות הטלוויזיה השונות, שהפכו אותו לדמות מעוררת מחלוקת ואהובה כאחד: "סבתא שלי יכולה לבשל יותר טוב מזה – והיא מתה", "הפיצה הזו כל כך מגעילה, שאם תיקח אותה לאיטליה, יעצרו אותך", "יש במנה הזו מספיק שום כדי להרוג כל ערפד באירופה" וכמובן התפילה שנשא לפני שאכל מנה שבושלה עבורו: "אלוהים, עזור לנו לא להקיא מהמנה שאנו עומדים לאכול". חמוד, כבר אמרנו?

אז כמה שווה רמזי? על פי "פורבס", בשנה שעברה בלבד הוא הרוויח סכום עצום של 54 מיליון דולר. כמו ביונסה. וזו לא ההשוואה היחידה בין השניים. רמזי, כמו ביונסה, אוחז באתיקת עבודה מעוררת התפעלות וביכולת להישאר בטופ לאורך זמן רב. סגנון הבישול במסעדות שלו כולא בהצלחה פיוז'ן של מטבח בריטי מודרני, מטבח צרפתי ומטבח איטלקי.

דווקא ביקור במסעדה "ברד סטריט קיטצ'ן" של רמזי בלונדון בשבוע שעבר העלה כי רמזי היה יכול לשאוג לא מעט על העובדים שלו, לו היה נוכח במקום. האוכל אמנם היה טעים, אבל השירות היה מתנשא ונעדר תשומת לב אישית. גם העובדים במסעדה, כך נראה, הרגישו שהם רמזי.