אחרי שכיכבה ב"מאסטר שף" ו"בייק אוף", איה קרמרמן, מהחוזרות בתשובה הבולטות במדינה, חובקת בהתרגשות ספר בישול ראשון פרי עטה, הנושא את השם הנוגע ללב "מתרגשת" (בהוצאת "מודן"). "זו היכולת לחיות את הרגע ולחיות את הדבר האמיתי מבלי לחשוב מה יגידו", היא מסבירה את השם. "זו היכולת לזרוק החוצה את ההפרעות והרעשים מסביב. יש לי די הרבה עוקבים באינסטגרם, אבל אני בעצמי לא עוקבת ולא רואה מה קורה אצל אחרים - אני חיה את החיים של עצמי. בעולם שלנו, אתה מרגיש נעים להגיד שאתה מתרגש מלקפוץ בנג'י או מלעשות שופינג, אבל אתה צריך להתנצל כשאתה מתרגש מדברים אמיתיים, מרגעים מרגשים בחיים של הילד שלך. ואני כזו שבוכה מחוויות ולא נותנת דין וחשבון על איך אני נראית או מרגישה כשזה קורה לי. המשכנו עם הקונספט של 'מתרגשת' וכל פרק הוא ארוחה שלמה סביב איזושהי סיטואציה: מתחנפת, מתחדשת, מחפפת ועוד".

למרות מעמדה כבשלנית מוערכת בשנים האחרונות, נוף ילדותה של קרמרמן (42), לא כולל סירים מהבילים על הכיריים. "ההפך הוא הנכון", היא צוחקת, "אמא שלי גדלה בבית בלי אוכל. כשהייתה ילדה, הצבא הבריטי תפס את אביה, שהוחזק כאחד מגולי אצ"ל ולח"י. סבתא שלי נשארה עם שני ילדים, חסרת כל. היה רק לחם ובצל, וזה מה שאכלו. אמא שלי עד היום אוכלת לחם והיא תמיד הייתה הכי טובה בלקנות לחם. עד היום, כשהיא באה אליי ורואה את הבישולים היא אומרת, 'מה זה השטויות האלה?' לוקחת לחם ומורחת עליו משהו. לא היה אצלנו בבית מטבח פעיל. הכניסה שלי למטבח התחילה מקנאה: שמעתי את זיו, בעלי, יותר מדי פעמים מספר בערגה על קוסקוס של אמא טריפוליטאית של חברת הילדות שלו, שרית. הלכתי ללמוד איך מכינים קוסקוס והשאר היסטוריה. מיכל אנסקי אמרה לי שיש לי ידע עתיק בבישול כמו הסבתות של פעם. לי לא היו סבתות כאלה".

הגזרה הדקיקה של קרמרמן לא מסגירה את העובדה שיש לה כבר שישה ילדים, אבל כן מזכירה את העובדה שבתחילת דרכה הייתה דוגמנית מובילה. "זה שייך להיסטוריה", היא אומרת. "זה כמו שתגידי על מי שהיה מלצר לפני עשרים שנה שהוא מלצר לשעבר. זה כבר לא חלק מהמהות שלי וממי שאני היום: לפני הכל אני אמא. אני בעלת תשובה. עכשיו אפשר להגיד שגם כתבתי ספר בישול חדש".

בשיא תהילתה כיכבה קרמרמן ככתבת שטח ב"ערב טוב" עם גיא פינס, לצד חברתה שירלי גליק. השיער שלה, שמכוסה כיום היטב במטפחת ראש צנועה, כבש קמפיינים עולמיים לתכשירים יוקרתיים. "תארי לעצמך איזה הלם זה היה למשפחה ולחברה לראות אותי עם הכיסוי", היא נזכרת. "אבל כמובן שזה בא בשלבים וזה לא קרה ביום אחד".

עטיפת הספר

שני ניסים

קרמרמן גדלה בבית פוליטי וחילוני ‑ היא נכדתו של יעקב מרידור, שהיה מפקד האצ"ל ולימים שר בממשלת ישראל, ובתו של יוסף קרמרמן, שבין השאר היה חבר כנסת מטעם הליכוד. היא נולדה בתל־אביב ומתגוררת כיום ברעננה עם בעלה, איש האסטרטגיה זיו לנגר, שהכירה עוד בתקופה החילונית, וילדיהם אילי (15), דניאל (12), יהלי יעקב (10), מילא (7), ליבי (4) ואליה מאיר (בן שנה).

כשהייתה בת חמש, אביה של קרמרמן נפטר מדום לב באמצע אירוע פוליטי, ואמה רחל, פעילת ליכוד, הפכה לאלמנה צעירה עם שתי בנות קטנות. "אני לא זוכרת כלום מאותה תקופה", היא מודה. "אני כן זוכרת ילדות נהדרת ושמחה. לא דובר על אבל ולא הורגשה עצבות. כמובן שהחוסר הורגש בהמשך, אבל כילדה הייתה לי ילדות מאושרת".

היא למדה במגמת מחול והייתה לרקדנית בלט מחוננת, שהתקבלה לבתי ספר יוקרתיים ובחרה ללמוד בצפון קרוליינה. בגיל 17, כשחזרה לארץ, החלה קריירת הדוגמנות המסחררת שלה. "יופי בכלל לא היה אישיו באותם זמנים", היא נזכרת. "זה לא כמו היום, שמדברים תמיד במונחים של יופי. גדלנו על ערכים, על חינוך טוב. אבל זה היה משהו טבעי, שאמא שלי עודדה ונתנה לו מקום, והלכתי על זה".

הזוגיות עם לנגר, שהובילה לחתונה, הייתה מוקדמת להפליא. "היינו צעירים כשעמדנו מתחת לחופה, אני בת 21 והוא בן 24. במושגים החילוניים זה היה נראה מטורף. היום, יותר מתמיד, אני מבינה כמה שזה היה מדויק לנו ואיזה נס זה שזכינו לגדול ביחד, לצמוח ביחד".

ולמה חזרתם בתשובה?

זה קרה מתוך שני ניסים שעברנו. קודם כל, בלידת הבן שלנו, הבכור, היה ניצוץ שאין לתאר. הרגשתי שיש לי חוויה, הארה, תחושה, שעברתי משהו שאין לי מילים לבטא אותו, הן לא היו בלקסיקון שלי. הרגשתי שהייתה שם קדושה ושאני רואה את הנשמה של הילד שלי נכנסת בו. כל אמא שרואה לראשונה את התינוק שלה, רואה משהו כל כך נקי וטהור, כולנו רואות את זה. לא יצאתי מחדר הלידה באמירה שהנה, מצאתי את השם יתברך. היו כמה צעדים ראשונים שה' הוביל אותנו בהם ברחמים גדולים".

את הראשון מבין אותם צעדים היא זוכרת היטב. "המפנה בין חיפוש לבין הבנה, שזה המקום אותו אנחנו מחפשים, היה כשהתארחנו בשבת בבית הרב. הייתי מורעלת נגד דתיים בגלל מערכת החינוך, התקשורת ומה ששמעתי כל חיי והתנגדתי, פשוט לא היה נראה לי ללכת לבית של דוסים. זיו ממש ביקש שנלך. נסענו עם האוטו וחנינו רחוק, שלא יעלו עלינו. כשנפתחה הדלת, הנשמה שלי התעוררה ומילאה לי את חלל הגוף ואמרה, את זה אני רוצה".

תסבירי.

"שנים ניסיתי להבין איך זה יכול להיות. הרי גדלתי במשפחה שבה סבתא הדליקה נרות, כולם ישבו סביב השולחן בארוחת שישי באופן קבוע, היה קידוש. אבל מה שקרה שם זה שלא הזמינו את השבת פנימה. כשמזמינים אותה, יש בה אוויר קדוש שנוחת על הבית עם הדלקת הנרות. וזה מה שראיתי שם, באותו אירוח - ילדים שהם באווירת שבת, בניחותא השבתית שנקייה מכל חול, וזה הפעים אותי וריגש בצורה לא רגילה. לקח לנו זמן להודות אחד מול השני ולהגיד, 'וואו, הדבר הזה הוא קסם', הוא ממלא אותנו ומחיה אותנו, ובוא נחקור ונלך לכיוון שהיה כל כך מלא סטיגמות ושנאה וגועל. לא היה לנו אפילו אומץ לדבר על זה ביני לבינו. אבל היינו בכיסופים, שצעקו מבפנים שזו האמת שלנו. זה לא קרה ביום אחד".

בשלב הבא הם מצאו לעצמם סמכות רוחנית. "הדבר שהכי לא הייתי חושבת שיקרה זה שיהיה לנו רב. שוב, בגלל הרקע שבו היה הרבה לעג לרבנים. לא הבנו את הקונספט שמישהו ידריך אותנו. הרי זה בסדר ללכת לפסיכולוג, לייעוץ ארגוני, ליועצת תזונה, אבל יועץ רוחני? ומי בכלל יכול לייעץ לנו, שיודעים הכל? ואז פגשנו את הרב יעקב אדלשטיין זצ"ל, שהיה רבה של רמת השרון. זה ניפץ את כל מה שחשבנו. הוא היה הר של מתיקות, עם עיניים מחייכות והקשבה, ענווה ונתינה. הוא היה לנו אבא גשמי ורוחני ודאג לנו. התייעצנו איתו על כל דבר".

כשהוצע לה לפני שש שנים להשתתף ב"מאסטר שף VIP" היא שאלה בעצת הרב המנוח. "ביקשתי שיחליט בשבילי, לא שאלתי אם הוא מאשר. הוא לא רק אמר לי ללכת, אלא בירך אותי בכל הברכות שיש. מבחינתי ברכת הצדיק פעלה, כי הגעתי למקום השלישי אחרי כל כך הרבה הדחות. הוא גם היה שותף לעוד החלטות שלי - אם זה ההשתתפות ב'בייק אוף' והטור שאני כותבת זה ארבע שנים בעיתון 'בשבע', שמשלב בין דברי רוח למתכונים".

שווארמה ביתית | צילום: מתוך הספר

ילדי המיקרו

את ספרה החליטה קרמרמן לכתוב בעקבות מיילים רבים מספור של קוראים, שביקשו מתכונים שונים ממערכת העיתון. הטורים והמתכונים עברו עריכה מחדש ולבשו צבעוניות בצילומים שכוללים גם את דמותה. "יופי הוא מתנה", היא מצטנעת. "קיבלתי אותו מהוריי ומהקדוש ברוך הוא. לא עבדתי בשביל הפנים הללו. זה לא שלי".

מה תגידי לאמא שאין לה זמן לבשל?

"מצד אחד האמהות היום מאוד עסוקות ומצד שני הן רוצות לתת לילדים שלהן את הכי טוב, ואיכשהו נושא האוכל נופל בין הכיסאות. כי מאוד קל לפצות על עניין האוכל ולאפשר דברים זמינים וקלים להשגה - אוכל מבחוץ, חימום במיקרוגל או בטוסטר. אבל הילדים הישראלים הם חולים ושמנים, ואי־אפשר כבר לצחוק על הילדים האמריקאים. כשמסתכלים על טווח הזמן שנגזל מההורים כשהילדים לא בריאים ‑ מבינים שבעצם בזמן הזה אפשר היה להיות במטבח ולספק להם מה שצריך. זה דבר שאני כותבת עליו הרבה. אז נכון שקל לחמם משהו מהפריזר, אבל זה לא הדבר הנכון לעשות. כולנו עסוקים, אבל שוכחים למה כל זה: זה כדי שלילדים שלנו יהיה יותר טוב ושנרשה לעצמנו להאכיל אותם יותר טוב, ובכלל להיטיב עם החיים".

ותתפלאו, החיים הטובים שהיא מתארת בכלל לא תלויים בכסף. "לאחרונה התארחתי בבית של מישהו מאוד עשיר. הסתכלתי על השולחן והזדעזעתי ממה שהונח עליו ‑ לא ממקום של גאווה, אלא פשוט מחוסר המודעות של האמא, שכביכול נתנה הכל אבל לא היה שם שפע אמיתי. הבנתי שהעשירות שלי, מבחינת הידע והרצון להזין את הילדים שלי באופן בריא, גדול יותר. יצאתי בהכרת הטוב על המקום שבו אני נמצאת, גם מבחינת הפניות שלי וסדר העדיפויות שלי לגבי האכלת הילדים. בספר שלי יש פרק שלם של מתכונים בריאים ומזינים של כמה דקות, כך שאין תירוצים של זמן. כאמא, אני לא מתחרה בשפים כמו רושפלד ושני, אלא בבורגריות, במיקרו, בפיצריות. חשוב לדעת שכשהגוף שלנו רעב, הוא לא מבקש קלוריות, הוא מבקש תזונה".

שווארמה ביתית - ארוחת צהריים מתחנפת בחמש דקות

מה צריך (10 מנות):

• 2 קילו שווארמה הודו נקבה (בחיי שאני לא יודעת מה ההבדל בין הזכר לנקבה, אבל זה מה שהקצבים תמיד אומרים). בקשו מהקצב לחתוך לכם לחתיכות קטנות וארוכות

• 1 כף גדושה של כמון

• 1 כף גדושה של פפריקה מתוקה

• 1 כף גדושה של כורכום

• 1 כף מלח

• 2 כפות שמן

• להגשה: 10 פיתות חצויות

כך עושים:

1. שמים בקערה את נתחי ההודו, התבלינים והשמן ומערבבים היטב (מומלץ עם כפפות) עד שכל נתחי ההודו מצופים תבלינים.

2. מלהיטים מחבת על להבה גבוהה ומטגנים את נתחי ההודו 4־2 דקות מכל צד. זה ממש בצ'יק, זהירות שלא יתייבש.

3. ממלאים חצאי פיתות בנתחי ההודו הצרובים ומגישים עם סלט קצוץ לא מתובל, טחינה מתובלת היטב, ומלפפון חמוץ.