הגל שלה

כשסין מתלבשת על פרויקט חדש, היא עושה את זה בכל הרצינות. קחו לדוגמה את הכסף הגדול שנכנס לכדורגל, ואת המטרות שסימנו לעצמם ראשי הענף במדינה, שחולמים על זכייה במונדיאל בעתיד. וכך, כאשר הוחלט שגלישת גלים תהיה חלק מהתוכנית האולימפית בטוקיו 2020, הסינים התנפלו על האתגר והלכו עליו בכל הכוח.

לא מדובר בענף פופולרי או מצליח במיוחד במדינת הענק, אבל מבחינת הסינים, כל תחרות אולימפית היא יעד משמעותי שהספורטאים שלה צריכים להיות בטופ שלו. וכך, בעזרת צ'ק פתוח וקצב התקדמות גבוה, סין בנתה לעצמה נבחרת גלישה אולימפית שקיבלה את כל התנאים כדי להצליח ולהביא כבוד למדינה בקיץ הבא.

גולת הכותרת היא הרעיון: "מי צריך חוף כדי לגדל גולשים?" לסינים דווקא יש כאלה, אבל הם החליטו שבמקום להתמקם בנקודה מסוימת ולחכות לגלים טובים (ההסבר יגיע מיד), הם ידאגו לכך שהגולשים יקבלו את התנאים הטובים ללא הרף - וכך, לפני כחודש, נפתח בעיר פויאנג (800 ק"מ מהחוף הקרוב ביותר) "מרכז צ'ינפנג לספורט אקסטרים", שנבנה בעלות של 26 מיליון דולר וכולל בין היתר בריכת גלים מטורפת שהמיועדת לאימוני הגולשים.

ניקולה זאנלה, מאמן גלישה שעובד בסין, סיפר על ממדי ההשקעה: "הכסף התחיל לזרום לגלישה בשנים האחרונות בזכות הכניסה לאולימפיאדה, והתקציב ענק ביחס למדינות גלישה אחרות. הוקמו עשר נבחרות אזוריות, כשבכל אחת יותר מ־20 צעירים המודרכים על ידי שלוש־ארבעה מאמנים בכירים. הם עובדים על כושר, מנתחים את הביצועים בווידיאו ויוצאים למחנות אימונים יקרים מחוץ לסין. בריכת הגלים הוקמה מאחר שרק בשניים־שלושה מחוזות בסין יש חופים עם גלים סבירים, והמיקום הטוב ביותר, באי חיינאן, עמוס מדי".

חיינאן הוא המקום בו חיה כיום מוניקה גואו בת ה־32, אחת התקוות הבכירות של סין בענף הגלישה. היא שייכת לרשימה של 16 גולשים וגולשות שמרכיבים את נבחרת הגלישה הראשונה של סין, ועברה לשם כדי להיות קרובה לגלים, אבל הסיפור יוצא הדופן שלה התחיל הכי רחוק שאפשר משם.

מוניקה גדלה בגווילין שבצפון־מזרח סין, עיר שאמנם זורם בה נהר, אבל האזור בו היא שוכנת הררי ולא קשור בשום צורה לאוקיינוסים. היא שיחקה כדורסל כילדה וחשבה אפילו להפוך את זה למקצוע, אבל בגיל 22 צפתה בסרט הגלישה "בלו קראש" והבינה שהיא נועדה לזה. וכך, בגיל מבוגר יותר מרבים מגולשים אדוקים ברחבי העולם, היא עלתה לראשונה על הגלשן בהונג־קונג וסירבה לרדת ממנו מאז: "הפעם הראשונה שלי על גלשן הייתה בסך הכל הפעם השנייה בה ראיתי את הים", מספרת גואו. "הים היה זר עבורי, אבל הצלחתי לעמוד על הגלשן בניסיון הראשון. לפני כן לא הרגשתי תחושה חזקה כל כך של חופש". וכך, מההרים של גווילין היא התמקמה ליד החוף, וב־2014 החליטה להפוך למקצוענית.

היא עצמה מודה שההורים שלה לא התלהבו מהעניין - בגלל שמדובר במשפחה מסורתית היה להם קשה לקבל את העובדה שלא התחתנה, לא מצאה עבודה ובעיקר מכך שעורה התכהה בגלל השיזוף (דבר המיוחס לאנשים ממעמד נמוך) - אבל היא לא ויתרה למרות התנאים הקשים והם התייצבו מאחוריה ולא מחמיצים אף תחרות. צריך לזכור שתחילת דרכה הייתה בתקופה בה הגלישה עוד לא הפכה לגיטימית בסין, והיא סיפרה בראיון: "עבור גולשים כמוני, זה היה מסע ארוך. היו תקופות בהן לא יכולנו למצוא גלשן או מאמן כדי להתמיד באימונים".

והיא התמידה. למרות שרק ב־2017 היא עברה אימון מקצועי ראשון, בשנה שעברה היא כבר זכתה באליפות סין וסיימה שנייה באליפות אסיה. לצד צעדים ראשונים בהקמת בית ספר לגלישה משלה, היא מקווה מאוד לקבוע את הקריטריון לאולימפיאדה, גם כי היא רואה בהצלחה שלה כלי חשוב לקידום האישה הסינית: "אני רוצה להראות לעולם שהסינים גולשים, ולהראות לילדות סיניות שיש להן אפשרויות רבות, ושהצבע החום יפה. גלישה הופכת אותך ליפה, בריאה וסקסית יותר".

*

כל מה שצריך לדעת

תחרות הגלישה האולימפית תורכב ממקצים של ארבעה מתחרים בכל פעם, שייצאו יחד לים ויגלשו בין 20 ל־25 דקות. השניים שישיגו את הציון הגבוה ביותר יעלו שלב. רק גולש אחד יוכל לרכוב על גל מסוים, זה שנמצא הכי קרוב לנקודה הגבוהה שלו. אם מתחרה יפריע לו, הוא עלול לספוג הפחתת נקודות.

צוות השופטים מעניק ניקוד מ־1 עד 10 על כל גל, כאשר הוא מבסס את ההחלטה על רמת הקושי בביצוע, מהירות וסטייל.

20 גברים ו־20 נשים ישתתפו במשחקים האולימפיים. רוב הכרטיסים - עשרה מקומות לגברים ושמונה לנשים - יחולקו על פי ההישגים בתחרויות סבב הגלישה העולמי שייערכו בין אפריל לדצמבר השנה.

תאמינו או לא

עם נגיעות בים הצהוב, ים סין המזרחי וים סין הדרומי, מדינת הענק נהנית מקו חוף באורך 14.5 אלף ק"מ. עם זאת, גלישת הגלים לא תפסה במדינה עד לתחילת ההשקעה. מבין 1.4 מיליארד סינים, ההערכה היא כי עשרת אלפים בלבד עוסקים בגלישה.