חמישי 20 ביוני 2019
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    מימין: עידו ענתבי, מוריס קאהן ועופר דורון | צילום: תומר לוי
    ממון • 28.02.2019
    חוב בלבנה
    חגיגות השיגור המוצלח של החללית הישראלית לירח התחלפו בחששות מכך שלא תצליח במשימתה, אחרי תקלה של אתחול לא מתוכנן • אודי עציון יצא לבדוק כמה כסף מונח על הכף, ואיך זה שגם אחרי שההרכבה של החללית הושלמה, SpaceIL חייבת עדיין 10 מיליון דולר לתעשייה האווירית
    אודי עציון

    במפעל מב"ת של התעשייה האווירית ביהוד דלקו השבוע הרבה אורות בלילות. המתחם המסווג, שבו מפותחים ונבנים בין השאר לווייני הריגול של ישראל, התרכז השבוע במשימה אזרחית חריגה. ביום שישי לפנות בוקר פקדו אותו מאות אח"מים, בראשם רה"מ בנימין נתניהו ורעייתו שרה, כדי לצפות מקרוב בשיגור החללית "בראשית" לירח, חללית שנבנתה כאן בארבע השנים האחרונות. מרכז הבקרה שבתוך המתחם קיבל את השליטה בחללית כחצי שעה לאחר ששוגרה מקייפ קנוורל שבפלורידה. אתגר יוקרתי שעד היום הצליחו לעמוד בו רק ברית־המועצות, ארה"ב וסין, ושבקרוב תנסה לבצעו גם הודו, שאוכלוסייתה גדולה יותר מפי 100 מישראל.

     

    ביום שני בלילה הוקפצו לכאן אנשי הפרויקט לאחר שמחשב החללית ביצע אתחול לא מתוכנן, שהביא לביטול תמרון שנועד להעלות אותה למסלול גבוה יותר, בדרך לנחיתה על הירח. הצוות של התעשייה האווירית ושל עמותת SpaceIL שיזמה את השיגור עוד בודק מה גרם לבעיה, ואיך להתמודד עם תקלה שהתגלתה במערכת עוקב־הכוכבים של החללית. עד 11 באפריל, מועד הנחיתה המתוכנן, עוד צפויים לצוות לילות לבנים נוספים. "זה כמו שנולד תינוק, מתחילים לקום בלילה", סיפר עופר דורון, מנהל המפעל.

     

    בעוד 50 יום נדע אם דורון וצוותו הצליחו לעמוד באתגר של בניית החללית הפרטית הראשונה לירח, הזולה ביותר אי פעם, והראשונה שמשוגרת אליו כטרמפיסטית לשיגור של לוויין אחר, דבר שהוזיל משמעותית את עלות הגעתה לחלל. גם אם יצליחו, רבים הסיכויים שאנשי התעשייה האווירית יישארו מעבר להשיג המקצועי עם חור לא קטן בתקציב.

     

    ל"ממון" נודע כי נכון להיום SpaceIL חייבת לתעשייה האווירית 10 מיליון דולר, חלק נכבד מהסכום שהתחייבה לשלם לה עבור תכנון ובניית החללית, עניין שתלוי בגיוס תרומות עד לנחיתה. זאת מעבר לסכום בן כמה מיליוני דולרים נוספים אותו החליטה מראש תע"א להשקיע בפרויקט מתקציב הפיתוח שלה. האם ההשקעה הייתה שווה? וכמה עולה לבנות ולשגר חללית שתנחת על הירח?

     

     

     

    פרויקט בראשית נולד ב־2010, כאשר יריב בש, יהונתן ויינטראוב וכפיר דמרי נפגשו בפאב בחולון. גוגל הכריזה אז על תחרות לונאר X־פרייז: פרס בסך 20 מיליון דולר לצוות הראשון שיצליח לבנות ולשגר חללית שתנחת על הירח ואז תמריא ותנחת מחדש במרחק 500 מטר, והשלושה החליטו להקים צוות ישראלי למשימה. לשלושתם היה רקע טכנולוגי. ויינטראוב, מהנדס צעיר במפעל החלל, היה היחיד שהתמצא קצת בתחום. בש, שהפך למנהיג הצוות, העריך תחילה שאפשר יהיה לבנות חללית כזאת במחיר של "מיליון, שני מיליון דולר".

     

    אבל עד מהרה הבינו השלושה שחללית לירח אי־אפשר לבנות בגראז' ולשגר מהחצר. עמותת SpaceIL הוקמה ב־2011, ואיש העסקים מוריס קאהן היה התורם הראשון. עד מהרה הוא נשבה בקסמי הפרויקט, והפך לנשיא העמותה ולתורם הגדול ביותר שלה, לאחר שהשקיע מכיסו 40 מיליון דולר. הוא גם גייס בעצמו שורה ארוכה של תורמים נוספים. ב־2015 נחתם החוזה עם התעשייה האווירית לבניית החללית, שבוצעה במשותף על ידיה ועל ידי מהנדסים שגייסה העמותה. התחרות של גוגל בוטלה בשנה שעברה, לאחר שאף אחד מהצוותים לא עמד בלוח הזמנים של התחרות. הצוות הישראלי, שהיה במצב המתקדם ביותר, החליט לגייס את 20 מיליוני הדולרים שקיווה לקבל מגוגל ממקורות אחרים, ולהמשיך בפרויקט.

     

    מסמך שהגיע ל"ממון" חושף על מה באמת הוצא הכסף, שנוהל תוך אילוצי תקציב מכבידים, ומראה עד כמה חלל הוא תחום יקר, אפילו כשמדובר בפרויקט הזול ביותר מסוגו. הסכום הגדול ביותר, 19 מיליון דולר, הועבר לחברת SpaceX עבור שיגור החללית ושחרורה בגובה של 215 ק"מ מעל פני כדור הארץ, במהירות של כ־36 אלף קמ"ש. ובראשית היא חללית קטנה יחסית במשקל של 600 ק"ג ובגובה של מטר וחצי; על שיגור לוויין התקשורת האינדונזי שעליו היא ניצבה בדרכה לחלל, שילמו בעליו הרבה יותר.

     

    18 מיליון דולר סומנו בתקציב הפרויקט לתשלום לתע"א, עבור תכנון ובניית החללית. עוד כ־11 מיליון דולר שולמו לספקי המערכות השונות של החללית, שרק רגלי הנחיתה וחלק ממערכת ההנעה שלה פותחו במפעל החלל. כך שולמו 5.6 מיליון דולר לחברת Optical Air Data Syetems עבור חיישן הנחיתה ושורה של ניסויים ובדיקות. 1.1 מיליון דולר שולמו ל־Space Micro inc על מערכת הקשר עם החללית, 831 אלף דולר לליאונרדו האיטלקית עבור פאנלים סולאריים המספקים לה חשמל המופק מהשמש, ו־510 אלף דולר עבור עדשות המצלמות. 410 אלף דולר שולמו עבור תדלוק החללית, בדלק המבוסס על הידרזין, וסכום זהה עבור מערכת עוקב־הכוכבים, שמשמשת לזיהוי זווית וכיוון הטיסה, ולאחר השיגור התברר כי היא מסתנוורת מוקדם מהצפוי מאור השמש, ומתפקדת רק חלקית. מתכנני החללית בודקים עם היצרנית, סינקלייר הקנדית, כיצד לשפר את תפקודם. תע"א והעמותה רכשו 4 מודולים כאלה, שניים לניסויים ושניים הותקנו בחללית. 239 אלף דולר שולמו לאוניברסיטת UCLA עבור מגנומטר שיבדוק את השדה המגנטי של הירח.

     

    וגם ספקים ישראלים היו מעורבים: Aitech מהרצליה סיפקה קופסת אלקטרוניקה שמרחיבה את מחשב החללית, ו־Maris מנס־ציונה סיפקה כרטיס זיכרון ודחיסה למצלמת החללית, שמיועדת לאחר הנחיתה לבצע "סלפי" שלה עם אדמת הירח. התעשייה האווירית אמורה לקבל גם 300 אלף דולר עבור ארבעה מחשבי משימה, ששלושה מהם שימשו לבקרה ולניסויים ואחד הותקן בחללית, וכולם מצוידים בשבבים של רמון צ'יפס מיקנעם עילית.

     

    "כשבונים לוויין יודעים להתבסס על פרויקטים קודמים, כאן נבנה פרויקט מאפס, עם עלויות כוח אדם משתנות. בסוף אנחנו מעין סטארט־אפ, שעובד ביחד עם מפעל חלל ותיק", מסביר ד"ר עידו ענתבי, מנכ"ל העמותה, ומי שהגיע אליה לפני קצת יותר משנה לאחר 30 שנה בוועדה לאנרגיה אטומית. "אני לא מקנא במי שעשו את הערכות המחיר הראשונות, כשכל הזמן נמשכות הדילמות התקציביות".

     

    העמותה שילמה יותר מ־50 מיליון שקל ליועצים מדעיים ולצוות ההנדסי שגייסה ואשר עבד עם הצוות של תע"א, בחלוקת עבודה. "זה עבד יפה מאוד. שיתוף הפעולה היה מצוין, הרבה בזכות ההובלה של עופר", אומר ענתבי.

     

    אחת הדילמות הייתה אם להשתמש לנחיתה במכ"ם למדידת המרחק המתקרב בין החללית לאדמת הירח, כדי להתאים בכל רקע את עוצמת המנועים, או להשתמש בחיישן לייזר (ליידאר) למשימה. "למכ"ם יש יותר אפשרויות, אבל הוא יקר יותר, צורך יותר אנרגיה, ולכן דורש מצבר יותר גדול ויקר, דבר שמוסיף למשקל החללית ומייקר גם את השיגור", מסביר ענתבי, "לכן הוחלט עוד לפני הגעתי לבחור בחיישן הלייזר. איפה שהיינו יכולים לרכוש רכיב מוכן מבחוץ, שהיה כבר מוכן וכבר טס לחלל בעבר, עשינו את זה. לעומת זאת, את רגלי הנחיתה פיתחה התעשייה האווירית, וכמהנדס נהניתי לראות את התוצאה הסופית. הספקיות הישראליות עשו עבורנו מעל ומעבר".

     

    דילמה אחרת הייתה לגבי החלפים. "החללית יוצאת לקייפ קנוורל ויכולה לחטוף מכה בדרך, או כשמעמיסים אותה על המשגר. איזה חלקי חילוף אתה מכין, כדי שתוכל לתקן במהירות ולא לאבד את המשימה בגלל נזק לרכיב אחד? כמה כסף אתה משקיע בחלפים? הגענו עם יצרנית מכשיר הקשר להסכם שתשדרג את מכשיר הקשר שהעבירה לנו לבדיקות הראשוניות לרמה שנוכל לשגר אותו לחלל, בלוח זמנים של שבועיים, ובסוף לא נזקקנו לזה, וזה לא עלה לנו. מצד שני השתמשנו ברכיב רזרבי אחר של מערכת הקשר, שהתקנו שבועיים לפני השיגור".

     

    התחום המדובר כיום בתעשיית התעופה הוא הניו ספייס: חברות חלל צעירות שמתנהלות בצורה מהירה וזולה מהחברות הוותיקות, תוך פשרות לעיתים באיכות רכבי החלל, בשביל הוזלה דרמטית של מחירם. "בבראשית אין כמעט יַתירות, אין כמעט מערכות גיבוי שאנחנו רגילים לתכנן ולהתקין בכל לוויין שבנינו", אומר עופר דורון. "מגבלות התקציב והמחיר הכתיבו את זה, ועבורנו זו עבודה מסוג שונה. בנינו לווייני תצפית, לווייני תקשורת ולוויינים מדעיים. אבל כמה פעמים יוצא לך לבנות חללית שתנחת על הירח? הפרויקט מטעין את כולנו באנרגיות חדשות".

     

    דורון אומר שהמפעל משתמש בלקחים מבראשית בעבודה על הפרויקט החדש עם אפקטיב ספייס הישראלית, שמפתחת לווייני גרר קטנים שאפשר יהיה לשגר ולהצמיד ללוויינים קיימים, שעדיין תקינים אך עומדים לסיים את מלאי הדלק שלהם, ועוזרת להם להאריך את חייהם במסלול, עניין משתלם בלוויין תקשורת ששוויו מאות מיליוני דולרים. גם כאן צפויה תע"א לבנות את לווייני הגרר עבור חברה חיצונית, עם פוטנציאל ללוויינים רבים.

     

    פרויקט בראשית רווחי עבורכם?

     

    "לא כל דבר אפשר לתמחר. הוא מביא חשיפה ופרסום לתעשייה האווירית וליכולות שלה בממדים שמעולם לא קיבלנו לפעילות בחלל. כשהתחלנו לעבוד חשבנו שנבנה נחתת ירח אחת, אבל ככל שהתקדמה העבודה התברר איזה יתרון יש לבראשית מבחינת עלויות, ואיזה עניין יש כיום בעולם בשיגור משימות מדעיות לירח. חתמנו כבר על הסכם שותפות עם חברה גרמנית להציע את 'בראשית' במכרזים של סוכנות החלל האירופית, ויש לנו שיחות עם חברות בארה"ב, לגבי שיתופי פעולה דומים למכרזים של נאס"א בארה"ב. יש לנו כרגע יתרון, כספקים היחידים של נחתות זולות שכבר שיגרו אחת לחלל".

     

    השקעתם כמה מיליוני דולרים מתקציב הפיתוח שלכם.

     

    "ויש לנו עכשיו ידע בייצור רגלי נחיתה עבור נחתות ירח. אם נזכה בחוזים נוספים לחלליות כאלה, נוכל לבצע את כל העבודה בארץ, כולל הניסויים. זה ידע ויכולת שהכסף הזה ייצר".

     

    זה שווה את ההשקעה, בחלקה כסף ציבורי?

     

    "משימת חלל מסוג זה היא משימה טכנולוגית מעניינת, מאתגרת ובעלת מרכיב של חדשנות ויוזמה", אומר טל ענבר, שעמד בראש המרכז לחקר החלל במכון פישר למחקר אסטרטגי אוויר וחלל עד לסגירת המכון בראשית השנה. "אני מקווה שניתן יהיה להוון את ההשקעה לפיתוח עתידי בארץ של חלליות קטנות למשימות ירח בשיתוף מדינות נוספות, וכי החללית תהיה באמת ראשיתו של עידן חלל חדש בישראל. משימות חלל מציבות אתגרים רבים, ולרוב ניתן לערוך חישובים והדמיות לבעיות אפשריות במשימה. עם זאת, קורה שנתקלים בקשיים שלא ניתן היה לצפות מראש, בתקלות ובאנומליות. פעמים רבות מצליח הצוות הקרקעי של המשימה להתגבר עליהן, אך לא כל המשימות מצליחות".

     

    לגבי מבנה החללית, הוסיף ענבר כי בשל לחץ זמן, משקל וגודל החללית, נבחרו רכיבי מדף מיצרנים שונים ולא פותחו במיוחד לחללית. "זה מקובל בתחום החלל, מי שרוצה לבנות מכונית לא צריך להמציא את הגלגל".

     

    ועדיין נותר חוב של 10 מיליון דולר. סכום לא משמעותי ביחס למכירות השנתיות של תע"א, שעמדו ב-2017 על 3.5 מיליארד דולר, אך משמעותי יותר יחסית לרווחיה: ב־2017 רשמה החברה רווח נקי של 81 מיליון דולר, ובמחצית הראשונה של 2018 כ־21 מיליון דולר. תע"א דיווחה במחצית השנה שלקוחותיה חייבים לה 86 מיליון דולר, ללא פירוט.

     

    לפי מסמך שבידי "ממון", ב־24 ביוני2018 סוכם בין תע"א לעמותה כי "העמותה אחראית לגיוס הכסף הנדרש להשלמת הפרויקט ושיגור החללית, לרבות כיסוי חוב העבר בסך 10 מיליון דולר לתע"א. העמותה פועלת כמיטב יכולתה לכסות את החוב, ולשם כך היא במגעים עם תורמים פוטנציאליים ועם המדינה. כל תרומה שתגויס, מעבר לסכום הנדרש להשלמת הפרויקט ולשיגור החללית, תופנה ראשית לכיסוי החוב כלפי תע"א".

     

    גם עידו ענתבי לא מתכחש לחוב, שנצבר בטרם נכנס לתפקידו. "המחויבות שלנו היא לנסות ולהביא את הכסף. בנינו פרויקט שאמור להימשך עד לנחיתה, אני עוד לא יודע להגיד איך זה יסתיים".

     

    עופר דורון לא מתחרט על החוזה עם העמותה. "הנחיתה על הירח תהיה של מדינת ישראל, לא רק של SpaceIL ושלנו. זה פרויקט שמיליון תלמידים פגשו, ועיניהם נצצו, בדיוק כמו שלנו בזמן הבנייה והשיגור. לא היינו יכולים לסרב לזה. אם נמכור 4־5 חלליות כמו בראשית, נחזיר את ההשקעה".

     


    פרסום ראשון: 28.02.19 , 16:36