אין כמעט אדם שלא חווה בימי חייו לפחות תופעה מוזרה אחת במהלך השינה. תחושת נפילה מגובה, רדיפה על ידי מפלצות וחייזרים, תנועות חריגות, שריר תפוס, הליכה לילית ואפילו תחושה של שיתוק - התופעות הללו כל כך מלחיצות לפעמים, עד שחלק מהסובלים ממהרים לחדר המיון, מחשש לבריאותם.
תנועות אבנורמליות והתנהגויות לא רגילות במהלך השינה, הן חלק מקבוצה גדולה של אירועים ליליים, שעשויים להתרחש כשאנו ישנים או נמצאים במעבר בין שינה לערות. המאורעות הללו שכיחים מאוד כבר בגיל מוקדם לחיים, ומשפיעים על 15 עד 20 אחוזים מהילדים וארבעה אחוזים מהמבוגרים.
תקריות ליליות מחולקות להתנהגויות פשוטות - כמו תנועות התקפיות או קצביות, והתנהגויות מורכבות - כמו דיבור מתוך שינה, הליכה מתוך שינה וביעותי לילה. האתגר של הרופא הוא לזהות האם האירועים הליליים הם אות לבעיה רפואית דחופה, או שמא מדובר באירוע חסר משמעות רפואית.
אז מה מתרחש במוח שלנו בזמן הפעילויות הליליות הללו? התשובה לשאלה נותרה עדיין בלתי פתורה, כשמדענים ממשיכים לנסות ולהבין כיצד פועל המוח במהלך השינה, ואיך הוא שולט על החלומות והפעילויות. מה שכן ידוע זה שלעיתים קיימת אי־התאמה בין המוח לגוף, מה שגורר פעמים רבות התנהגויות חריגות.
חצי ערים
"ההסבר לחלק מהתופעות היא התעוררות בלתי שלמה", מסביר פרופ' גיורא פילר, מומחה להפרעות שינה ומנהל מחלקת הילדים בבית החולים כרמל. "מצב זה משלב ערות ושינה בו־זמנית. מצבים אחרים נגרמים בשל חוסר סנכרון בין תהליך ההירדמות של המוח לבין זה של הרפיית השרירים, שלעיתים עוברים הרפיה מהר מכפי שהמוח נרדם - מה שמעניק תחושה של "כאילו" נפילה. בסיוטי לילה, לעומת זאת, המוח נמצא בעת חלום, והסיוט משקף תוכן שלרוב לקוח מחוויה מפחידה או לא נעימה מחיי היום־יום או מהעבר".
הנה האירועים המוזרים העיקריים שעלולים לתפוס אתכם בשנתכם, ומה אפשר לעשות איתם:
קפיצות שינה: תנועות בשינה הן תופעה מאוד שכיחה. הן מתוארות כקפיצה פתאומית מהירה של כל הגוף או של אזור אחד, שלרוב מלווה בתחושה של נפילה לכאורה מגובה. לעיתים, לתזוזות מתלווה גם תחושה ויזואלית, שמיעתית או תחושתית. התופעה מטרידה מאוד את הסובל ועלולה לגרום לו להתעורר או לסבול מקשיי הירדמות.
התופעה, שמופיעה אך ורק בשינה ולא בערות, נמשכת לרוב מספר שניות עד דקות ספורות. היא יכולה להתרחש בכל גיל והיא חסרת משמעות רפואית. כמו שאר הפרעות השינה, היא מתרחשת לעיתים כתוצאה ממחסור בשינה, צריכת יתר של קפאין או מעורר אחר.
תסמונת הראש המתפוצץ (Exploding head syndrome): תופעה תחושתית דרמטית מאוד, שמתרחשת לרוב בתחילת השינה, בשכיחות גבוהה יותר אצל נשים. האנשים מתארים תחושה פתאומית של רעש עצום בשעה שהם נרדמים או מתעוררים, המעניקה הרגשה של "ראש מתפוצץ", ללא כאב. התופעה לא מלווה בתנועות, אך לעיתים הסובלים מתארים התכווצויות שרירים, קצב לב מהיר ותחושת פחד. התופעה מפחידה ועלולה לגרום לסובל פחד מהירדמות וקשיי שינה. אין טיפול מוכח לתופעה, מלבד הרגעת המטופל שלא מדובר בבעיה רפואית.
התכווצות שריר) מיוקלונוס פרופריוספינלי(: תנועות כיפוף או מתיחה בבטן או בצוואר בעת ישנוניות, או בעת ניסיון להירדם. כשהתופעה נמשכת במהלך היום, היא קשורה לפגיעה בעמוד השדרה אצל מיעוט מהמטופלים. בדיקות הדמיה כמו MRI לרוב יוצאות תקינות, אבל אצל כחמישית מהחולים נמצאים נגעים שונים בעמוד השדרה, שככל הנראה אינם בעלי חשיבות רפואית.
"תנועות לא רצויות ליליות יכול לעיתים לנבוע מטונוס שרירים מוגבר או כיווץ שרירים, ולעיתים ממתח נפשי או מדריכות יתר", מסביר פרופ' פילר. "כאשר התופעה היא אך ורק לילית, ללא השפעה על חיי היום־יום, לרוב היא לא מדאיגה. במידה שיש לה השלכות על חיי היום־יום, כמו עייפות, ירידה תפקודית, או שישנן תופעות דומות גם ביום, יש להיבדק על ידי נוירולוג".
פרכוס: תנועות פתאומיות של הגפיים, שמתרחשות עם ההתעוררות או זמן קצר לאחר ההתעוררות בילדים או במתבגרים, עלולות לבשר על אפילפסיה. "פרכוס בהגדרתו מיד דורש בירור", חורץ פרופ' פילר, "חלק מהתופעות הפרכוסיות הן שפירות יחסית וחולפות עם הגיל וחלק משמעותיות יותר. עם זאת, פרכוס, בין אם הוא מתרחש בשינה או בערות, תמיד דורש בירור על ידי נוירולוג".
התכווצות שריר שפירה של הילדות (מיוקלונוס שפיר): תופעה המופיעה לרוב בגיל שבועיים ונמשכת עד גיל שלושה חודשים. עם זאת, לעיתים היא נמשכת גם עד גיל ארבע. מדובר בקפיצות ותנועות שונות של הגפיים, לרוב סימטריות, הנעלמות לחלוטין בערות. התינוק מתפתח היטב מבחינה נוירולוגית והתופעה נחשבת לחסרת משמעות רפואית.
חריקת שיניים: נגרמת מתנועות מהירות של טחינה הכוללות את שרירי הלעיסה. התופעה מתרחשת לרוב עם תחילת השינה או לקראת ההתעוררות, ועלולה להתרחש כמה פעמים בלילה. התוצאה היא לעיתים פגיעה בשיניים ובלסתות, או כאבי ראש בבוקר. לפי ההערכות, אחד מכל 12 אנשים באוכלוסייה סובל מהתופעה. משערים שבחלק גדול מהמקרים מדובר בביטוי של מתח או מעמסה נפשית. תיאוריה אחרת גורסת כי הסיבה היא אי־התאמה בסגירת הלסתות. חריקת שיניים גורמת לשחיקת שיניים, איבוד כוח הלעיסה וסדקים בשיניים עד פגיעה בעצב השן. הפעולות עלולות גם לגרום לנזקים מתמשכים למפרק הלסת.
אצל ילדים, מדובר בתופעה שלרוב חולפת. אצל מבוגרים יש צורך בסד לילה, רך או קשיח. מדובר במבנה פלסטי המולבש על השיניים, לרוב בלסת העליונה, שמונע את סגירת השיניים וחיכוכן. לשני סוגי הסדים, קשיח ורך, נדרשת תקופת הסתגלות בשל תחושת הלחץ ולעיתים גם רפלקס הקאה (גאג רפלקס) שעלול להיגרם, אך מרבית המטופלים מתרגלים אליו ואף מתקשים לישון בלעדיו. הסד מביא להפחתת התופעה וגם מגן על השיניים והלסתות במידה והיא מתרחשת. לעיתים יש גם צורך בתרופות להפחתת מתח או תרופות מרפות שרירים.
התכווצויות רגל ליליות (Nocturnal leg cramps): התכווצויות שריר ממושכות וכואבות, לרוב בשריר התאומים, בכף הרגל או בירך, שעלולות להתפרץ בכל שלב בלילה. הן מתרחשות יותר בהיריון או אחרי פעילות גופנית אינטנסיבית. ההתכווצות נמשכת בין כמה שניות לכמה דקות ומוקלת באמצעות מתיחה של השריר המכווץ.
אם אתם אנשים בריאים, סביר שההתכווצות היא אידיופתית (שסיבתה אינה ברורה). במקרים כאלה, תוכלו לבצע מתיחות של שריר התאומים לפני השינה ועיסוי השריר בעת ההתכווצות. כך או כך, עווית השריר תחלוף תוך כעשר דקות.
משככי כאבים לרוב אינם מועילים בזמן ההתקף, כיוון שהשפעתם מתחילה רק תוך חצי שעה מרגע הבליעה. אם הכאב נמשך לאחר שהעווית חלפה, תרופות לשיכוך כאבים עשויות להקל במעט.
ניתן לנסות לבצע מתיחות למניעת התופעה. אף שאין עדויות מדעיות המוכיחות כי השיטה אכן עובדת, המתיחות לא יזיקו, כך שבהחלט שווה לנסות. את המתיחות מומלץ לבצע שלוש פעמים ביום, כחמש דקות כל פעם: עמדו במרחק של 60 עד 90 ס"מ מהקיר, השאירו את העקבים שטוחים על הרצפה, התכופפו מעט קדימה והישענו על הקיר. עתה תוכלו להרגיש את שריר השוק נמתח. חזרו על הפעולה מספר פעמים.
גם מנח נכון בזמן השינה עשוי למנוע את עווית השריר. אם אתם שוכבים על הגב השתמשו בכרית תחת כפות הרגליים. ודאו שהשמיכה אינה הדוקה מדי, כדי למנוע מהבהונות ומכפות הרגליים לנטות כלפי מטה במהלך השינה, מנח הגורר את העווית.
אם העווית מתרחשת בתדירות גבוהה, פנו לרופא. הוא עשוי להפנות אתכם לבדיקת דם, או להמליץ על שינוי בתרופות אותן אתם נוטלים ושעלולות להיות הגורם לבעיה. במידה שהבעיה חוזרת בתדירות גבוהה, עשוי הרופא להמליץ על טיפול בתרופה "קינין". מדובר בתרופה היחידה שהוכחה כיעילה לאלה הסובלים מהבעיה. עם זאת, התרופה אסורה לנשים בהיריון, לאלה בעלי חוסר באנזים G6PD, לסובלים מבעיות בעצב הראייה או לאלה שלקו בעבר בחסר דם המוליטי.
תנועות בשינה: מגוון תופעות של תנועות של שריר או קבוצת שרירים עשויות להופיע בגיל הילדות, ההתבגרות ואצל מבוגרים. לא ברור מדוע התופעה מתרחשת, לרוב סמוך לרגע ההירדמות. במרבית המקרים, התנועות לא נגרמות בשל בעיה רפואית והן נחשבות לתקינות. כאשר התנועות מפריעות משמעותית לשינה תקינה או לתפקוד היום־יומי, או שגורמות לפגיעה או פציעה, הן מסווגות כהפרעה. לעיתים נדירות התופעה מתרחשת גם אצל מתבגרים או מבוגרים וקשורה להפרעות אחרות בשינה, כמו דום נשימה או תסמונת הרגל חסרת המנוחה. בחלק מהמקרים תועדה התופעה אצל אנשים הנוטלים תרופות מסוימות. בילדים, גורם הסיכון המשמעותי ביותר לתנועות אלו (הנקראות תנועות גפיים מחזוריות) הוא חוסר בברזל, ובמבוגרים - הפרעה בתפקוד כלייתי או פגיעה במערכת עצבים היקפית, כמו למשל בסוכרת.
מתי צריך לפנות לרופא? פרופ' פילר: "כאשר התופעה מציקה מאוד, גורמת להתעוררויות משינה או כאבי רגליים, קשיי יקיצה בבוקר, עייפות יומית או ירידה תפקודית ביום, רצוי לפנות למרפאת שינה ולרוב גם לבצע בדיקת שינה".
ביעותי לילה: הם נקראים גם חלומות בעתה או Sleep Terror. אלה הפרעות שינה המתרחשות בשליש הראשון של הלילה, שבו אנו בשינה עמוקה. התופעה מתרחשת אצל כ־15% מהפעוטות מגיל שנתיים עד שש. מי שמביט מהצד באדם הסובל מחלומות בעתה, רואה כי החולם נמצא במצב של עוררות חלקית ושרוי בחרדה קיצונית כשהוא אינו מסוגל לשוב למודעות. מצב זה שכיח בעיקר אצל ילדים וגורם לדאגה רבה אצל ההורים. הילד לרוב יושב במיטתו, נסער ומבוהל, לעיתים משמיע קולות, צרחות, בכי או מלמולים ולא ניתן לתקשר איתו. החולם עשוי להתנועע באי־שקט, עם דופק מואץ ואישונים מורחבים. הילד (או המבוגר), אינם זוכרים דבר מהאירוע למחרת בבוקר, ותפקודם ביום שאחרי הוא תקין. התופעה עלולה להיגרם בעקבות לחץ, מתח ועייפות ביום שקדם לתופעה.
במצב כזה יש לתת לחולם להירגע באופן טבעי ולשוב לשינה העמוקה מבלי להעירו. יש לזכור כי התופעה מחמירה בעקבות חסך שינה או מתח נפשי, ולכן רצוי להקפיד להימנע מאלו.
סיוטי לילה: תופעה המתרחשת אצל ילדים ומבוגרים. בניגוד לביעותי לילה, סיוטים מתרחשים לרוב במחצית השנייה של הלילה, לעיתים עקב עייפות רבה, לחץ ומתח או חשיפה לאירועים מבהילים או דרמטיים. בניגוד לביעותי לילה, החולם שסובל מסיוטי לילה לרוב מתעורר מהסיוט, זוכר אותו וזקוק להרגעה. במצב כזה הילד לרוב מגיע למיטת ההורים, מתוך מחשבה שחדרו אינו מקום בטוח. במקרה כזה מומלץ לסייע לילד באמצעות מנורת לילה בחדר, דלת פתוחה או בובה שיוכל לחבק. בימים הראשונים שלאחר הסיוט ניתן לשבת ליד דלת החדר עד שהילד נרדם כדי להקל עליו. אולם ברגע שחל שיפור, יש לשוב ולאפשר לילד להירדם בעצמו בחדר. מומלץ לשוחח עם הילד על המאורע, ולנסות להבין אם קרה אירוע שהפחיד את הילד ביום שקדם לסיוט. נסו להרגיע אותו ולהקפיד על שעות שינה מסודרות ומספיקות. במידה שקיימים סיוטי לילה רבים, חוזרים ונשנים, ייתכן שישנה תסמונת פוסט־טראומטית ויש לוודא כי הילד לא עובר טראומה או התעללות.
דיבור בשינה: סומנילוקיה, או דיבור בשינה, מתרחשת אצל לפחות 50 אחוז מהילדים ואצל כחמישה אחוזים מהמבוגרים, מה שהופך אותה לאחת התופעות השכיחות ביותר. לדיבור מתוך שינה יש צורות שונות: מלמול, דיבור בעוצמה חלשה, חזקה ועד צעקות רמות. התופעה עשויה להתרחש פעמים רבות בשינה, הן בשלב השינה העמוקה והן בשלב שנת החלום. לעיתים הדיבור הוא בשפה שונה משפת האם. התופעה לרוב "עוברת במשפחה", מה שהביא חוקרים להניח שמדובר במקור תורשתי. התופעה עצמה איננה מסוכנת, אך מפריעה לשאר בני הבית.
"על פי רוב, לא צריך לטפל בתופעת הדיבור בשינה והיא נטולת השלכות רפואיות", מסביר פרופ' פילר. "עם זאת, במקרים שבהם הדיבור הוא בקול רם או עם הפרעה ניכרת לשאר בני הבית, ניתן לנסות תרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים במינון נמוך, שלעיתים מפחיתות את התופעה. יש כמובן להימנע מחסך שינה שעלול להחמיר את התופעה".
פאניקה לילית: תופעה המתרחשת בתחילת הלילה, בשלב השינה העמוקה, אך לא בשנת חלום. התקף שכזה נמשך עד עשר דקות, ולאחריו הסובל מתקשה להירדם. במהלך ההתקף חווים חרדה, תחושת עילפון, דפיקות לב, הזעה ואף תחושת קוצר נשימה וחנק. חלק מהסובלים מהתופעה מגיעים בבהילות לחדרי המיון מחשש שמדובר בהתקף לב או בעיה רפואית חמורה. במרבית המקרים, אלה הסובלים מהתופעה בשינה סובלים גם מהתקפי חרדה במהלך היום. הסיבות לתופעה לא ברורות, אולם על פי ההערכות היא עלולה להתרחש לאחר הפסקת נטילת תרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים, או בשל עלייה בריכוז דו־תחמוצת הפחמן. התופעה עלולה להתרחש גם בעקבות צריכת אלכוהול וסמים. הטיפול משלב תרופות הרגעה, תקופות נוגדות דיכאון וחרדה, וטיפול פסיכו־קוגניטיבי.
הליכה מתוך שינה: תופעה המתרחשת בשלב השינה העמוקה, בשליש הראשון של הלילה, שבו קיימת רמת תודעה נמוכה. על פי ההערכות, התופעה מתרחשת אצל כ־5 אחוזים מהילדים ו־1.5 אחוזים מהמבוגרים. במצב זה, הישן קם ממיטתו ומבצע פעילויות של ערות לכאורה, כמו עמידה, הליכה, דיבור, ניקוי הבית, בישול, ואף התנהגויות מסוכנות יותר כמו נהיגה, פעילויות אלימות ואף רצח. לאנשים ההולכים בשנתם לרוב אין זיכרון מהאירוע. למרות שעיניהם פקוחות בעת המאורע, הבעת הפנים שלהם מינימלית, עיניהם בוהות או ממצמצות והאישונים מורחבים. האירוע מתרחש לרוב פעם אחת בלילה, ועשוי להימשך בין 30 שניות ל־30 דקות. אם האדם התעורר מהאירוע, הוא לרוב מבולבל ואינו מבין כיצד הגיע לסיטואציה או למקום אליו הגיע.
לא ברור מדוע התופעה מתרחשת. חלק מהמחקרים הציעו כי מדובר בתופעה תורשתית, לאחר שהתברר שלכמחצית מההולכים בשנתם יש הורה שאף הוא סבל מהתופעה. גורמים אחרים שנמצאו קשורים לתופעה הם עייפות קיצונית (אחרי חסך שינה), חום גבוה, מתח נפשי ונטילת תרופות שונות.
אין טיפול תרופתי או פסיכולוגי שהוכיח יעילות במניעת הליכה מתוך שינה. עם זאת, הוצעו לסובלים מהתופעה מגוון התערבויות פסיכולוגיות הכוללות פסיכואנליזה, היפנוזה, טכניקות הרפיה וטיפול התנהגותי. תרופות שונות הכוללות נוגדי דיכאון וחרדה, תרופות אנטי־אפילפטיות או סרוטונין לא הוכחו כיעילות. הטיפול היחיד לבעיה הוא לדאוג לבטיחותו של הסובל ממנה. יש למנוע ממנו גישה לסכנות כמו יציאה מהבית, הפעלת מכשור חשמלי, פתיחת חלון או הגעה לגרם מדרגות.
שיתוק מתוך שינה: מצב שבו מתעוררים כשהגוף משותק, תופעה שממנה סובלים על פי הערכות אנשים רבים לפחות פעם אחת במהלך החיים. היא מתרחשת במהלך התעוררות משנת REM, כאשר המוח מתעורר אך הגוף עדיין מצוי במצב שינה. הסובל ממנה אינו מסוגל להזיז אף חלק בגופו. לשיתוק עלולות להתלוות גם הזיות שמיעתיות, ראייתיות או תחושתיות, כמו למשל מפלצות המגיחות ונוחתות על החזה והבטן ולוחצות על הגוף. חלק מהסובלים מהתופעה תיארו גם תחושה של נפילה או רעידות. על פי ההערכות, קיימת אי־התאמה בין פעילות המוח (שכבר "התעורר") לבין הפעילות העצבית, הממשיכה לחסום את תנועת השרירים בגוף.
התופעה אורכת לרוב מספר שניות, אך מפחידה מאוד את הלוקים בה. לרוב היא חסרת משמעות ולא מסוכנת. גם כאן קיימים גורמים העלולים להגביר את הסיכון לתופעה, שכוללים לחץ, שינה מועטה וצריכת אלכוהול או סמים. ניתן להימנע מהפחד המאפיין את התופעה באמצעות ניסיון לחזור לישון ללא התנגדות לשיתוק, או לנסות ולהחזיר בהדרגה איברים שונים לתנועה. אם התופעה חוזרת, ניתן להיעזר בטיפול פסיכולוגי קוגניטיבי או טיפול בהיפנוזה. מגע עוזר להעיר את השרירים, ולכן ניתן לעיתים להיעזר בשעון מעורר רוטט. כאשר לתופעה מלווה גם ישנוניות יומית מתמשכת, יש לחשוב על נרקולפסיה ולברר אפשרות זו במעבדת שינה.
אפילפסיה לילית: מחלת פרכוסים המופיעים בשינה בלבד או בזמן הירדמות, המלווים לעיתים גם בסיוטי לילה קשים והפרעות שינה. התופעה יכולה להתרחש בכל גיל, כשלרוב היא מתחילה בשנות הילדות המאוחרות. הפרכוסים עלולים להיות מסוגים שונים ולכלול חלק אחד בגוף או פרכוס כללי של כל הגוף. לעיתים מתלוות לפרכוס הפרשת שתן, יציאת קצף מהפה ונשיכת לשון. בכל מקרה של חשד לפרכוס יש להגיע לחדר המיון באמבולנס. לאחר בדיקות נוירולוג ובדיקות דם יופנה הסובל לבדיקת EEG בערות ובשינה, ובמידת הצורך, להמשך מעקב באמצעות בדיקת וידיאו־EEG, המצלמת את המטופל תוך שהוא מחובר למכשיר ה־EEG. •
הכותב הוא מומחה ברפואת ילדים וכתב הבריאות של ynet
