זהבה שאול, אימו של החייל אורון שאול, שנחטף בידי חמאס במהלך מבצע "צוק איתן", על סף התמוטטות. במשך שנים היא מתמודדת עם מחלת הסרטן, עברה שני ניתוחי מוח ונשארה במעקב רפואי. לפני שבועיים איבדה את הכרתה, והיא מרגישה שמצבה מידרדר. "לא נותר לי עוד הרבה זמן", אמרה אתמול בדמעות.
עכשיו זהבה (63) רק מבקשת לזכות ולראות את בנה בעודה בחייה. "אני רוצה את אורון, בני, לידי. חי, פצוע, ואם הוא מת אני רוצה קבר", היא אומרת. אורון, לוחם בגדוד 13 של גולני, נהרג, על פי קביעת גורמים בצה"ל, ב־20 ביולי 2014 בקרב בשכונת סג'עייה, במבצע צוק איתן. במהלך הקרב נורה טיל נ"ט לעבר הנגמ"ש שבו היה אורון וגרם למותם של שישה חיילים. אורון הוכרז חלל שמקום קבורתו לא נודע.
בשיא המאבק להשבתו של אורון לקה אביו, שאול ז"ל, במחלת הסרטן והלך לעולמו לפני שנתיים וחצי. ימים ספורים לפני מותו כתב הרצל מכתב לאורון וסיים אותו במילים: "אורון אהובי, יש לי וידוי. זוכר כשהודעת שאתה מתגייס לגולני, ואמא התחננה שתחזור בך מההחלטה כי זה מסוכן - אז רק שתדע, למרות שלא אמרתי לך את זה, בלב הייתי מלא גאווה ושמחה. אני רוצה להתנצל בפניך, בני האהוב, שלא הקשבתי לאמא".
היום זהבה היא זו שגופה מיוסר וכואב. "בריאותית, מצבי לא הכי טוב. לא נותר לי הרבה זמן", היא מספרת. "לפני שבועיים איבדתי את ההכרה לאחר שהוזמנתי לשוחח עם מועמדים לקצונה, בהם גם האחיין שלי". עכשיו היא מפנה אצבע מאשימה כלפי בנימין נתניהו, בני גנץ, משה יעלון, אורנה ברביבאי (ראש אכ"א) והרב הצבאי הראשי דאז רפי פרץ, כולם מתמודדים בבחירות הקרובות. "ארבע שנים וחצי כל הטוענים לכתר לא עשו כלום. לא נקפו אצבע כדי להחזיר את הבן שלי. זה קרה במשמרת שלהם. בני גנץ הוא אדם מקסים ובעל לב זהב, אבל מבחינת עשייה? אפס. הוא לא מתאים לנהל את המדינה. אף אחד מהם לא מתחייב לטפל באורון.
"אני בחוסר ודאות מוחלט והרמתי ידיים כי הגעתי למסקנה שלא עושים כלום", היא ממשיכה. "ראש הממשלה יודע רק להבטיח, אבל לא יודע לקיים. אני רוצה לדעת על כל צעד ושעל של אורון. עתרנו לבג"ץ, שקבע בפירוש כי אין עדיין ודאות מוחלטת בכל הנוגע לגורלו של אורון, וכי ההחלטה להכריז עליו כעל חלל אינה תחליף לוודאות מוחלטת. אני רוצה לדעת כבר איפה הבן שלי, ואם הוא נהרג אני רוצה לפחות קבר".
