כבר בגיל שש כתבה פרופ' ירדנה סמואלס את ה"מאמר" המדעי הראשון שלה. היה זה סיכום מפורט ומדויק של מערכת העיכול אצל חרקים. סמואלס עדיין זוכרת איך ביקשה מהוריה מיקרוסקופ להבחין בין האיברים השונים. בגיל 17 השתתפה במחנה הקיץ של מכון ויצמן למדע. בגיל 30 כבר סיימה את לימודי הדוקטורט בביולוגיה מולקולרית של הסרטן בקולג' האימפריאלי שבלונדון, ובגיל 32 סומנה כאחת החוקרות המבטיחות ביותר לאחר שפירסמה מחקר פורץ דרך בתחום הסרטן מסוג מלנומה. מאז 2012 היא משמשת פרופסור חבר במכון ויצמן למדע.

"הגשמתי חלום, ללא ספק", אומרת סמואלס, מדענית במחלקה לביולוגיה מולקולרית של התא במכון ויצמן למדע. "ההתעסקות שלי בילדות הפכה להיות התחום שבו התמקדתי בלימודיי לאורך כל השנים. אני זוכרת את עצמי כבר בגיל חמש מטיילת בגבעות שליד הבית, אוספת חרקים מכל מיני סוגים. הייתי מגיעה הביתה ובהתלהבות וסקרנות מנתחת אותם בתנאי בית. זה פשוט ריתק אותי".

מה את חושבת היום על החיבורים המדעיים שכתבת בילדותך?

"אני נפעמת מחדש איך יכולתי לכתוב ככה כבר בגיל שש. הסברים ותיאורים שלא נופלים ממה שאני מכירה היום. ברור שלא הכרתי את השמות המקצועיים כפי שהם במינוחים של הספרות הרפואית, אבל מצאתי דרך לתאר את המערכות השונות באוצר המילים שהיה לי".

זה תחום תובעני ושוחק

ירדנה סמואלס, 47, נולדה בתל־אביב וגדלה בין השאר במקסיקו, צרפת ואנגליה. אביה עובד במרכז שמעון ויזנטל ואמה באונסק"ו, ובמסגרת עבודתם נאצלו לנוע בין מדינות שונות. לאחר שירדנה סיימה תואר ראשון באוניברסיטת קיימברידג' באנגליה, היא חזרה לארץ ושירתה בחיל הרפואה. את התואר השני שלה קיבלה מבית הספר לרפואה "הדסה" של האוניברסיטה העברית בירושלים, וב־2002 קיבלה תואר שלישי בביולוגיה מולקולרית של הסרטן.

היו לך ספקות לפני שנכנסת לתחום?

"בהחלט. זה תחום מאוד תובעני ושוחק. אי־אפשר לקום מהכיסא במעבדה ולקפוץ להביא את הילדים מהגן, כי את באמצע ניסוי. גם כשאני חוזרת הביתה העבודה לא באמת הפסיקה. הכל ממשיך לרוץ בראש. אבל אני פרפקציוניסטית ולכן בחרתי להתמודד עם התפקיד וגם להיות אמא. יש לי שני בנים נהדרים, גיל בן 13 וניצן בן 10. ולמזלי יש לי גם בעל תומך, ד"ר אורי לב, מומחה לביו־אתיקה וראש המחלקה למנהל ומדיניות ציבורית במכללת ספיר".

התמיכה של בן הזוג חשובה להצלחה?

"אני לא חושבת שהייתי יכולה להגיע להישגים שלי ללא התמיכה של בן הזוג שלי. שלא לדבר על הסיוע שמכון ויצמן מעניק לאמהות שבוחרות לעסוק במדע ומחקר כקריירה, גני הילדים עד גיל חובה ממוקמים בתוך המכון, קרוב למעבדה. כך שיכולתי למשל לקפוץ להיניק את הילדים ולחזור מהר למעבדה. והאיסוף שלהם הוא אחרי השעה 17:00 מה שנותן שקט נפשי להמשיך לעסוק בעבודה בראש שקט".

את התגלית המרעישה שלה רשמה פרופ' סמואלס לפני כעשר שנים, בזמן שעבדה באוניברסיטת ג'ונס הופקינס. היא שמה לב למוטציה זהה בגן מסוים ב־DNA של שני חולי סרטן. המעבדה הייתה ריקה מלבד המנחה שלה, פרופ' ברט ווגלשטיין, מבכירי חוקרי סרטן בעולם. סמואלס קראה לו להציץ בממצאים, והוא אמר בקול: "אני חושב שיש כאן home run". סמואלס, שהגיעה לארה"ב רק מספר חודשים קודם לכן, לא הכירה את הביטוי המתייחס להצלחה גדולה במשחק הבייסבול, אך היא הבינה מיד שמדובר בחדשות טובות מאוד.

מככבת בכתב העת Science

לא רק שהיא גילתה גן חדש שגורם לסרטן, אלא התברר שהגן הוא אחד השכיחים ביותר מבין אלה שגורמים לסוגי סרטן שונים. הממצאים התקבלו מיד לפרסום בכתב העת המדעי Science, ופתחו כיוון מחקר חדש שמשך אליו במהירות עשרות חוקרים מאוניברסיטאות גדולות ומחברות תרופות שונות. סמואלס הקימה מעבדה משלה במכון הלאומי לחקר הגנום האנושי במרילנד, החליטה להתמקד במלנומה, אחד מסוגי הסרטן הקטלניים ביותר, שהגנטיקה שלו עדיין מאוד לא ברורה, ובשיתוף עם פרופ' סטיבן רוזנברג — ראש אגף הכירורגיה במכון הלאומי לסרטן — היא זיהתה מוטציה גנטית חדשה שמופיעה ב־20 אחוז מחולי המלנומה.

"נראה היה שמצאנו את עקב האכילס של חלק נכבד ממקרי המלנומה", אומרת פרופ' סמואלס. "זו תגלית מעודדת ביותר מפני שהיא בעלת חשיבות מיידית לטיפול בחולים. פיתוח תרופה חדשה נמשך שנים, אבל המטרה העתידית היא שרופאים יוכלו לאפיין את הפרופיל הגנטי הייחודי של כל סוג סרטן, ובכך להתאים לחולה את הטיפול באופן אישי".

סבלת לאורך הדרך המקצועית שלך מסטריאוטיפים מגדריים?

"כמובן שזה עדיין קיים, אם כי חל שיפור בשנים האחרונות. למרות הקִדמה עדיין יש דעות קדומות כלפי נשים, בישיבות צוות יש אישה אחת מול צוות של גברים. דווקא בגלל הדברים האלה חשוב לעודד נשים לשאוף גבוהה. צריך לזכור שהתחום הזה מצריך ניידות ונסיעות בין ארצות שונות בשביל התמחות מעבר לים. לא כל אחת יכולה לעשות מעבר כזה עם הילדים. מה גם שאין הרבה גברים שמוכנים להקריב את הקריירה שלהם לטובת האישה שלצידם. אבל כשגבר צריך לנסוע במסגרת העבודה זה תמיד ברור שהאישה צריכה להתגמש".

ומה דור העתיד בבית שלך רוצים להיות כשיהיו גדולים?

"ניצן, הבן הגדול, מתעניין מאוד במתמטיקה וגיל לגמרי במדע. התפוח כנראה לא נפל רחוק מהעץ". •