פרופסור מיטל לנדאו ידעה שהיא הולכת להיות מדענית בגיל 6. "נתנו לי תרופה להורדת חום ואני זוכרת שכילדה זה ממש סיקרן אותי איך התרופה עובדת, איך היא משפיעה על הגוף. אבא שלי עבד בבנק ואמא שלי מורה למתמטיקה, אז אף אחד לא ידע לענות לי", היא צוחקת.

לנדאו (42) מתראיינת בשיחה טרנס־אטלנטית, היא נמצאת בימים אלו בארצות־הברית כדי לקבל פרס יוקרתי של האגודה הבינלאומית לביופיזיקה. ביומיום, היא מתגוררת בחיפה עם בעלה אריק וילדיהם, דניאל בן ה־14 ורוני בת ה־8. היא חוקרת בפקולטה לביולוגיה בטכניון ואם התגלית האחרונה שלה תתורגם לפרקטיקה, היא עשויה לשנות את כל מה שאנחנו יודעים על אנטיביוטיקה, ואולי גם על אלצהיימר.

"בגוף שלנו יש עשרות אלפי חלבונים שונים. שאלת המחקר היא להבין חלבונים שחיידק מפריש בזמן זיהום, בזמן תקיפה של הגוף", היא מסבירה. "החלבון שהחיידק מפריש הורג לנו את התאים הלבנים של מערכת החיסון. האסטרטגיה שלנו במחקר היא לא להרוג את החיידק אלא לעכב את החלבון, ואז בעצם אנחנו גורמים לזיהום להיות פחות אגרסיבי וזה נותן יותר צ'אנס למערכת החיסון לחסל אותו. היתרון באסטרטגיה כזו, שאם אנחנו לא הורגים את החיידק אז הוא בעצם לא נמצא תחת לחץ לפתח עמידות נגד התרופה, בניגוד לאנטיביוטיקות רגילות.

"מה שמגניב", היא מתלהבת, "זה שהחלבון שהחיידק מפריש דומה במבנה שלו לחלבונים שגורמים לאלצהיימר ופרקינסון וכל המחלות הקשורות לניוון של תאי המוח".

כנערה אובחנה לנדאו עם לוקמיה חריפה, ועברה שנתיים של טיפולים אינטנסיביים מדי יום. "מה שהעסיק אותי כל בוקר זה לשאול את הרוקח מה בדיוק הוא מערבב, איך זה עובד ומה זה עושה", היא נזכרת. לבית הספר התיכון הגיעה רק כדי לגשת לבגרויות, וכשהיא נשאלת איך היא צלחה אותן היא משיבה: "אם יש משהו שאני יודעת לעשות — זה ללמוד. מה לעשות, חנונית".

הטיפולים גבו מלנדאו מחיר גבוה. "באיזשהו שלב הטיפולים הרסו לי את המפרקים ובאחד המפרקים נכנס חיידק אלים". אחרי חודשים ארוכים בבית החולים עם כאבים קשים, הזיהום חלף. "לא יכולתי ללכת בערך שנתיים עד שהחליפו לי את המפרק".

לנדאו קיבלה פטור רפואי משירות צבאי, ונרשמה לאוניברסיטה בגיל 17. באופן לא מפתיע, היא מצאה את עצמה בבית ספר לרוקחות. "הייתי קלולסית לגמרי, רציתי רק ללמוד איך תרופות עובדות. היום, באופן אירוני, אני חוקרת את החיידק האלים שתקף אותי בזמנו".

איך הסביבה של מחקר ומדע מגיבה לנשים בתחום?

"התחום שאני נמצאת בו הוא מאוד גברי. זה תחום שעדה יונת קיבלה בו את הנובל אבל יש מעט מאוד נשים שעוסקות בו. לגבי שאלת היחס, אני משדרת 'תתייחסו אליי בכבוד הראוי ואם תגיד לי משהו על זה שאני אישה אני אשרוף לך האשך השמאלי'", היא צוחקת. "חשוב מאוד להדגיש בחינוך שאם בנות יכולות להיות טייסות אז הן בטוח יכולות להיות מדעניות, מהנדסות ומנהלות".

את אריק, בעלה, הכירה לנדאו במהלך לימודי הכימיה כשהייתה בת 18. במקצועו הוא מדען כימיה קוואנטית. "המשרה שלו פחות תחרותית משלי ופחות תובענית", היא מספרת. "אריק לא מחפש קריירה מטורפת. הוא ממש אוהב לחזור הביתה אחרי הצהריים ולהיות עם הילדים. הפרטנר שאת בוחרת לחיים, זו נקודה קריטית".

הייתה ביקורת מהסביבה על הקריירה שלך והשעות שהיא לוקחת ממך כאמא?

"זה תלוי סביבה. כשהייתי בחופשת לידה האמהות מסביבי מאוד ביקרו אותי שאני חוזרת לעבודה תוך שלוש דקות".

מדע מעניין את הילדים שלך?

"הבת שלי כותבת שירים, אז נראה לי שהיא תהיה יותר אמנית. בחינוך לילדים חשוב לי שיידעו שהאהבה שלי אליהם היא ללא תנאי. מה שהם רואים הרבה יותר חשוב ממה שאני אגיד להם".