שבת 23 במרץ 2019
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: טל שחר
    חדשות • 06.03.2019
    הנבחרות
    הן יודעות להחמיא אחת לשנייה ("הפצצת בפריימריז") ומבינות שהן חולקות את אותו אתגר ("השיטה מקשה על נשים להיכנס לפוליטיקה") • אבל עוד יותר מכך, הן יודעות לתקוף אחת את השנייה על הסתרת הדעות ("אנחנו בכלל לא יודעים מה אתם מייצגים"), להאשים זו את זו בקיצוניות ("יש אצלכם בוגדים", "אתם צריכים להתבייש") ולהעביר ביקורת על מי שלא מציבים נשים בקדמת הבמה ("אשכרה ארבעה גברים באים וממנים אותך") • רגע לפני הבחירות, ולכבוד יום האישה הבינלאומי, הכנסנו לחדר נציגות בכירות של המפלגות הבולטות, לעימות חם
    חן ארצי-סרור

    35 חברות כנסת זכו לשרת את הציבור בכנסת היוצאת, ובכך הפכו אותה לנשית ביותר אי פעם. אבל עכשיו, רגע לפני הבחירות, התחושה היא שאנו עומדים לצעוד לאחור, שכן במפלגות רבות נשים נדחקו אל ירכתי הרשימה. לכבוד הגיליון המיוחד ליום האישה הבינלאומי, כינסנו את המועמדות הבולטות מהמפלגות הגדולות לשיחה פתוחה – שכללה לא מעט מחמאות, אבל עוד יותר מכך ביקורות, עלבונות ועקיצות.

     

    "הנה סתיו התותחית", מחמיאה השרה גילה גמליאל, כשהאישה הראשונה במפלגת העבודה נכנסת לחדר. "אפילו שאנחנו יריבות פוליטיות אני מכבדת אותה מאוד, כי בסוף היא הפציצה בפריימריז. במפלגת הגנרלים, מנגד, מינו את האישה הראשונה במקום השביעי. אשכרה ארבעה גברים באים וממנים אותך. זו שיטה מזעזעת. לסתיו ולי לפחות יש מתפקדים ומתפקדות שמאמינים בנו".

     

    מיקי חיימוביץ', מספר 7 במפלגת כחול לבן, מבהירה. "נוצרה סיטואציה של שלוש מפלגות שחברו ביחד, כשבראשן גברים, ועוד הצטרף רמטכ"ל לשעבר", היא אומרת. "נצטרך להוכיח את עצמינו במעשים. במצע המפלגה יש דגש על קידום נשים במגוון היבטים: גם בתעסוקה, גם במאבק נגד אלימות כלפיהן וגם בייצוג. אני מאמינה גם שבחלוקת תפקידים בהמשך יהיה ניסיון לתקן את הייצוג החסר".

     

    שפיר מספרת על חוויותיה כאישה צעירה במשכן. "אני מודה שהפכתי לפמיניסטית רק כשהגעתי לכנסת", היא מספרת. "במקום ובדרך שבה גדלתי לא חשבתי שאני ובנות הדור שלי עוד צריכות להיאבק על שוויון, הייתי בטוחה שאנחנו כבר יכולות לעשות הכל. רק כשנכנסתי לכנסת והתיישבתי בוועדת הכספים, כאישה היחידה בוועדה, נחשפתי לדרך שבה הגברים ניסו להשתיק אותי. 'את ילדה שלא מבינה', ו'אבל למה את לא מחייכת?' מצאתי את עצמי מתמודדת עם התייחסויות מזלזלות, מביישות ומחפיצות שאיש מחבריי הגברים לא קיבל.". גמליאל מצטרפת. "אני בקרוב עלולה להיות ותיקת חברות הכנסת", היא צוחקת. "פוליטיקה זו זירה קשוחה, והשיטה מקשה על נשים להיכנס פנימה. ועדיין החלום שלי זה להיות שרת חינוך – ואני עוד אהיה".

     

    בינתיים, בפינה אחרת בחדר, מתלהט הוויכוח על האיחוד של עוצמה יהודית עם הבית היהודי. "כל פעם נראה שיש קו אדום שנחצה, אבל אז יש קו חדש – אין תחתית לחבית", אומרת בזעם יו"ר מרצ תמר זנדברג. "נתניהו עצמו פעל להכניס את הכהניסטים לכנסת ועשה את זה בכוונה תחילה, כי המנדטים יותר חשובים מכל ערך". עידית סילמן, מס' 6 באיחוד מפלגות הימין, לא נשארת חייבת אל מול הביקורת שמוטחת באנשיה. "עוצמה יהודית זה לא כהנא, וכבר היו להם נציגים בכנסת", היא אומרת. "זה בלוק טכני בלבד, שלחצו עליו מפלגות הימין האחראיות. ברמה האישית אני לא חולקת את אותה אידיאולוגיה איתם, אבל אנחנו באים לשים את הערכים שלנו בכנסת הבאה. גם לא מתאים שמבקרים אותנו מימין אחרי שקיבלנו כזו מכה רצינית בכנף שנייה לפני התמודדות".

     

    זנדברג שומעת, ומתפרצת: "אז תשלימו עם קצת טרור?!" סילמן ממהרת להגיב באותה מידה של להיטות. "זה לא טרור", היא מתעקשת. "אני לא נותנת להם ציונים. אני בחורה דתייה וליברלית, ויש אצלנו את כל מגוון הציונות הדתית". זנדברג, מצידה, לא משתכנעת. "אם זה המגוון של הציונות הדתית", היא אומרת לה, "אתם צריכים להתבייש".

     

    אל הדיון הזה מצטרפת בשמחה יוליה מלינובסקי, מס' 5 של אביגדור ליברמן בישראל ביתנו, וממהרת לערוך השוואות. "אין הבדל בין הקיצוניים מכל הצדדים", היא מכריזה. "לפחות עוצמה יהודית זה רק שני אנשים. לא כמו המפלגות הערביות שגנץ ילך איתן".

     

    ההצהרה הזו מקוממת את עאידה תומא סלימאן מחד"ש, מס' 3 ברשימה המאוחדת חד"ש־תע"ל. "אנחנו רגילים להסתה של נתניהו, וככל שהכיסא שלו יתנדנד יותר כך הוא יותר ישתמש באוכלוסייה הערבית כדחליל להפחיד את הציבור ולהסית נגדנו", היא אומרת. "וחוץ מזה, לפני שמישהו בונה עלינו, אנחנו קודם כל צריכים לדעת מה כחול לבן מייצגים. הרי בסרטון הראשון של גנץ הוא התפאר בכמה הוא הרג והרס. זה שהוא רוצה להחליף את נתניהו זה לא מספיק – קודם כל שיפתח את הפה ויגיד מה הוא ומה האנשים במפלגה שלו רוצים. אני משתפת פעולה עם חברות כנסת מכל הקשת הפוליטית בחקיקה למען נשים מכל המגזרים, אבל זה ממש לא אומר שנהיה חותמת גומי של מישהו". כשתומא סלימאן מדברת, מלינובסקי מוחה בפומבי – ויוצאת מהחדר. "במפלגה שלכם יש בוגדים", היא מסננת.

     

    הסצנה הזו רק משעשעת את יפעת שאשא־ביטון, מס' 3 של משה כחלון בכולנו. "אתם רואים? גם בימין וגם בשמאל לא יודעים מי אלו כחול לבן", היא מסכמת. "בסוף הציבור מחפש מפלגה שפויה וממלכתית, ואם יש משהו שלמדתי בפוליטיקה זה שחברות הכנסת הן הפייטריות האמיתיות שיושבות בשוחות, שיודעות לייצר שיתופי פעולה רחבים בשביל להזיז דברים. אנחנו הרבה יותר טובות בזה מהגברים. אני באתי לקדנציה הקודמת עם הרבה תוכניות שהצלחתי להגשים, ויש לי עוד הרבה משימות לכנסת הקרובה".

     

    מלינובסקי מתעקשת שהפעם גם במצב שממשלת הימין תזדקק לחרדים, ישראל ביתנו לא תוותר בענייני דת ומדינה. "מבחינתנו זה קריטי ואנחנו ניאבק על זה", היא אומרת. "את הצעת החוק שלנו לקנוס על השחתת תמונות נשים על אוטובוסים תקעה שרת המשפטים איילת שקד, לא פחות. הפעם לא נוותר". אלונה ברקת, הרכש של הימין החדש והשלישית ברשימה אחרי נפתלי בנט ושקד, מתנערת. "כל שינוי בסטטוס־קוו צריך להגיע מתוך הידברות והסכמה רחבה", היא אומרת. "אני אישה מסורתית עם הרבה כבוד לדת. לכולנו מגיע להרגיש בנוח במרחב הציבורי. אם המטרה היא למצוא פתרונות, לאחד ולא לפלג – הפתרון הוא דיאלוג ולא הצהרות בומבסטיות".

     

    ברקת מבקשת להתייחס לסוגיה שבעיניה היא אפליה מגדרית. היא התאכזבה מאוד, היא מספרת, מהביקורת כלפי חברתה למפלגה שירלי פינטו, שהגיעה לישיבת צוות שלושה ימים אחרי לידה. "עשו עליה עליהום סתם", היא אומרת. "יש הרבה דרכים להיות אמא והרבה דרכים להיות אישה, ואני לא אוהבת שמציגים דגם אחד. חבל לי שנשים מחליטות בשביל נשים אחרות מה מתאים להן – זה לא שונה בכלום מביקורת של גברים עלינו. כל היופי זה החופש לבחור איך את רוצה להתנהל. כל אחת מכירה את הגוף שלה ויודעת מה היא רוצה ומה היא יכולה".

     

    זנדברג מצטרפת אליה. "מבחינתי אין הבדל בין אבא ואמא", היא אומרת. "המשימות צריכות להיות על שני הצדדים בצורה שווה". האמירה הזו מקפיצה את שאשא־ביטון. "אם ככה, למה את תומכת בחזקת הגיל הרך?" היא שואלת, בתור מתנגדת של החזקה אשר מעניקה לאם הגרושה עדיפות מול האב באחריות על ילדיהם הקטנים.

     

    רגע לפני שנפרדנו, סילמן מבקשת לסיים עם מסר של תקווה. “הלוואי שבבחירות הבאות, כשתעשו אייטם כזה, יהיו פה גם החברות החרדיות שלנו”, היא אומרת. “כרגע הן בכלל לא יכולות להיבחר במפלגות שלהן”. תומא סלימאן מחזקת, ומשלימה: “ואולי בסוף הישראלים יבינו ששוויון לנשים יושב בדיוק על אותו יסוד של שוויון למיעוטים – אי־אפשר לעצום עיניים ולעשות רק חצי עבודה”.