עם כל הכבוד

זה שאת אחת הנשים החזקות והמוערכות בארה"ב וגם בת 85, לא אומר שאת חסינה מפני קסמיו של אחד השחקנים היותר מצודדים ומרשימים בהוליווד. את זה למדה השחקנית פליסיטי ג'ונס, המגלמת את שופטת בית המשפט העליון רות ביידר גינסבורג בסרט "המין החזק", במפגש הראשון שלה עם השופטת היהודייה. "היינו מאוד נרגשים לפני שנכנסנו פנימה למשרדה", היא נזכרת. "ואז, כשהובילו אותנו פנימה, היא לא יכלה להוריד את עיניה מארמי האמר".

האמר מגלם ב"המין החזק" את מרטין גינסבורג — או מרטי, כפי שכולם קראו לו — שהיה בעלה האוהב והמעריץ של רות. הסרט מתעד את מערכת היחסים המושלמת ביניהם, שהייתה מודל לחיקוי עבור אחיינה של גינסבורג, התסריטאי דניאל סטיפלמן. ב־2010, סטיפלמן הגיע להלוויתו של דודו האהוב, מרטי, עורך דין מס ידוע. באותה הלוויה הוא התוודע לסיפור שהצית את דמיונו.

באחד ההספדים שנישאו על ידי חבר משפחה, סופר סיפורו של צ'רלס מוריץ מ־1972, התיק המשפטי היחידי שיוצג על ידי מרטי ואשתו רות. הלקוח שלהם היה איש מכירות רווק שטיפל באמו הקשישה, אבל חוקי המס באותם ימים לא זיכו אותו בניכוי מס על הוצאות הטיפול בה, בגלל שהיה גבר. ניכוי המס לטיפול בקשיש בן משפחה ניתן אז רק לנשים. השניים, שייצגו את האיש, זכו.

לאחר שסטיפלמן ישב על הסיפור שנה, הוא אזר אומץ ופנה לדודתו כדי לקבל את ברכתה לכתוב את התסריט. היא ענתה לו: "ובכן, אם כך אתה רוצה להעביר את הזמן שלך, בבקשה".

התוצאה: סיפור מרגש של זוגיות מופלאה, פרגון הדדי והצלחה מקצועית של אחת הדמויות המוערכות ביותר בארה"ב. בעקבות הסרט, שמגיע אלינו היום, הפכה גינסבורג בגיל 85 משופטת בית המשפט העליון, לסלבריטאית ואורחת מבוקשת בתוכניות ראיונות, ולדמות שפמיניסטיות מורעלות מקעקעות על גופן.

השופטת רות ביידר גינסבורג | צילום: איי־פי

מבטא ניו יורקי

פליסיטי ג'ונס (35), שמגלמת בסרט את גינסבורג, שקלה בזמנו ללמוד משפטים אבל בסופו של דבר הלכה על ספרות אנגלית. לאחר שסיימה את לימודיה באוניברסיטת אוקספורד, התחילה לעבוד בטלוויזיה ובקולנוע. במהלך הקריירה שלה גילמה לא פעם דמויות נשיות חזקות. היא נכנסה לנעליה של אשתו של סטיבן הוקינג בסרט "התיאוריה של הכל" וגילמה את תפקידה של ג'ין ארסו בסרט "רוג אחת: סיפור מלחמת הכוכבים". כדי לגלם את תפקידה של גינסבורג, אימצה ג'ונס הבריטית מבטא ניו־יורקי. היא גם נפגשה ובילתה עם השופטת הקשישה בוושינגטון במשך מספר ימים.

איך הרגשת כשנכנסת לנעליה של רות ביידר?

"אלו היו נעליים ענקיות להיכנס אליהן, למרות שהיא אישה די קטנה. זה היה מאוד מפחיד. נכנסתי לתפקידה של אחת הנשים האהובות והאייקוניות בהיסטוריה. אז בהחלט לא לקחתי את זה בקלילות. אני הופכת לאובססיבית כשאני ניגשת לגילום תפקיד חדש. צפיתי בקליפים של רות ומרטי כשהם היו צעירים מאוד וזה מאוד עזר. כולנו מכירים את רות כפי שהיא היום, אישה בת 85, אבל היא לא יצאה מהרחם ככה. רציתי לגלות מי היא הייתה בשנות ה־20 וה־30 שלה".

זה בטח עזר שהתסריטאי הוא גם אחיינה. שאבת ממנו גם אינפורמציה?

"בהחלט. הוא שלח אלינו את אותם קליפים מוקדמים של רות שהיו מאוד חשובים, ואז גם פגשנו את השופטת גינסבורג עצמה שהיא אישה פנומנלית. בהתחלה היינו די נרגשים והרגשנו אילמים כשפגשנו אותה, כי יש לך כל כך הרבה כבוד אליה. אין הרבה אנשים בסביבה כרגע בעמדת כוח שהעקרונות שלהם הם ללא דופי. אז בהתחלה, את כאילו רוצה לקוד קידה או לרכון כמו בפני המלכה".

בסרט מתואר כיצד היא התחילה ללמוד בהארוורד, ושאחד הפרופסורים דרש מהנשים הספורות שהתקבלו ללימודים להסביר מדוע הן שם. זה קרה באמת?

"כן, זה מדהים אבל זה אכן קרה. היו קומץ נשים שהתקבלו ללימודי משפטים והיא הייתה אחת מבין תשע נשים בין מאות סטודנטים גברים. זו אחת הסיבות שרצינו לעשות את הסרט. רצינו להראות עד כמה קשה היה להיות רות ביידר גינסבורג. היא נלחמה בכל החזיתות. דלתות נטרקו בפניה כל הזמן. תחשבי כמה כוח, עקביות ועקשנות נדרשו עבורה על מנת להגיע למקום שבו היא נמצאת היום. את מלאת התפעלות כשאת רואה את זה, וזה מעניק תקווה לכולנו".

אבל מהסרט עולה גם שרות לא הייתה מצליחה להגיע לאן שהגיע ללא הדחיפה והעזרה של בעלה.

"בהחלט. הסרט הוא חגיגה של האהבה ביניהם. וביידר אומרת את זה תמיד, עד כמה מרטי עמד שם לצידה תמיד ועודד אותה. כשארמי ואני הגענו למשרד שלה, היא נתנה לנו במתנה את ספר המתכונים של מרטי. הוא זה שהיה מבשל בבית כי היא לא ידעה לבשל. היה ביניהם שוויון מושלם, מה שהיה מאוד נדיר באותן השנים. מערכת הנישואים של הגינסבורגים היא איך שמערכת יחסים צריכה להיות".

איך היא הגיבה כשראתה את הסרט?

"שמעתי שהיא אמרה לחבריה ללכת לראות אותו, שהוא נהדר, וזו הייתה מחמאה אדירה עבורי".