חשיפת קטעי התמלול מחקירתו של הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי במשטרה, שפורסמו ביום שלישי השבוע, הפתיעה את יוני קורן, הרל"ש וראש המטה המיתולוגי של אהוד ברק. כלומר לא תוכן התמלולים הפתיע אותו, אלא העובדה שחשיפת ההתבטאויות ומה שהן משקפות הגיעה רק עכשיו.
על פי הפרסום בחברת החדשות, כינה מי שיושב היום בצמרת מפלגת כחול לבן את היו"ר שלו (שאז היה סגנו), בני גנץ, בתואר "חמור" והצהיר באוזני מי שהיה אז דובר צה"ל, אבי בניהו, כי המלחמה שלו מול שר הביטחון דאז אהוד ברק "לא תיגמר ב־15 בפברואר (יום פרישתו)... אתה לא מכיר אותי, יש לי צדדים אפלים'".
"גנץ יודע היטב מה אשכנזי עשה בפרשת הרפז", מצהיר קורן ונשמע נסער. "ואם אני, מהמעט שאני יודע, מבין שהוא לא ראוי, אז בני יודע את זה על אחת כמה וכמה. החקירה שבוצעה על ידי מצ"ח והפרקליטות הגיעה למסקנה ברורה שאשכנזי עבר עבירות פליליות כרמטכ"ל וגם המשטרה המליצה להעמיד אותו לדין. רק שאצל גבי, היועמ"ש שהיה אז החליט לסגור את התיק".
למה שאשכנזי ירצה את גנץ אם הוא כזה חמור?
"כי לגבי היה ברור שאם הוא יהיה ראשון להקים מפלגה ולעמוד בראשה, כל החומר שיש עליו ייצא מהר ויכריע אותו. הוא קיווה שאם הוא ייכנס לפוליטיקה בדקה ה־91 בחסות זיקוקי הדינור של האיחוד בין גנץ ללפיד, לא ישימו לב. וזה באמת עבד כמה ימים עד שאנשים נזכרו. הוא לא נקי כפיים והוא עשה מעשים חמורים נגד אהוד ברק ונגדי".
את ליל המפץ הגדול של הפוליטיקה שהתרחש לפני שבועיים, עשה קורן בביתו שברעננה. כמו הבוס לשעבר, שאיתו הוא מנהל עדיין שיחות יומיומיות, קורן לא ידע על החיבור המתהווה בין גנץ, לפיד, יעלון ואשכנזי. את חוסר התלהבותו מהאיחוד הוא ממש לא מסתיר. "אני מכיר טוב את רובם המוחלט של האנשים", הוא אומר. "עם חלקם עבדתי, אחרים 'אדריכליו של ההסכם'.
"אני לא בטוח שחלק מהשחקנים חשבו לפני כמה חודשים שהם יהיו שם. קחי את בני גנץ, איש ישר, אמין. לדעתי הוא בעצמו הופתע ממה שקרה וקיבל פחד במה. הוא נבהל מהסיטואציה שבאמת הוא יכול להיות ראש ממשלה, בלי שחשב על זה ברצינות, וזה גרם לו לעשות דברים לא אופיינים, כמו לתת לאנשים שהוא לא מכיר לנהל אותו. באים אליו יועצים כמו רונן צור ואיתי בן חורין, שעבד עם אשכנזי, ואומרים לו 'אשכנזי הוא אלוהים' והתקשורת מאדירה את זה, ויאיר לפיד אולי תומך, ואז הוא משתכנע ואומר 'כדאי לי'.
"כשאני מסתכל עליהם לעומק, אני אומר: מה זאת הרשימה המוזרה הזו. אם אני מצביע מרכז־שמאל, אני לא יכול למצוא את עצמי ברשימה הזו. כי למי אני מצביע? ליעל גרמן שהיא מרצ או לצביקה האוזר, שהוא חבר של גדעון סער? אז אומרים לך: זה המרכז, יש הכל מהכל. ואני אומר זה קשקוש. זה אנשים שלא מצאו את מקומם בחיים ומצאו להם עבודה. הנדל, האוזר, טרופר, אני לא אומר שהם לא אנשים טובים, אבל כדי להביא ציבור בוחרים צריך עוד דברים. כדי להיות פוליטיקאי צריך קילינג אינסטינקט. הבנה עמוקה שאתה מוכן ללכת, גם בכוח, נגד אנשים, על הדברים שלך".
ובתמונת הניצחון, למי יש את הקילר אינסטינקט?
"יש פה 'קילר' אחד, בלי אינסטינקט. שמו גבי אשכנזי".
"כמה זמן יש לי?"
זה שמונה שנים שקורן בן ה־59 מתמודד עם מחלת הסרטן. הוא מעולם לא דיבר עליה בתקשורת, ומן הסתם היה מסתפק בספר הזיכרונות שהוא כותב כעת, אבל המציאות הפוליטית הוציאה אותו משלוותו. בעיקר כשפתח את הטלוויזיה וראה איך פטרונו וחברו הטוב אהוד ברק מדבר על חיבורים ועל גוש מרכז חזק, ובסוף מקבל את אויבו המיתולוגי אשכנזי כמספר ארבע. "גבי הוא תקלה, ולהערכתי גם אהוד חושב כך. אני, ולדעתי גם אהוד, לא נצביע לאף אחד שאשכנזי איתו. אני בטוח שמי שלקח אותו יצטער בסוף".
ברק עצמו לא הסתיר את דעתו בעניין: הוא תומך בגוש רחב ומנצח. זה לא שלא אכפת לו שאשכנזי שם, אבל הניצחון חיוני בעיניו לעתידה של ישראל.
הראיון הזה נמשך לאורך כמה פגישות. לא רק בגלל כמות החומרים שקורן מביא עימו לחיזוק דבריו – בעיקר סביב המאבק המכוער שהתנהל בין לשכת השר ברק ללשכת הרמטכ"ל אשכנזי והגיע לשיאו המסואב בפרשת הרפז – כמו בגלל העובדה שקשה לו לשבת. המחלה נמצאת אצלו בשלבים מתקדמים והוא סובל מכאבים עזים. רק בפגישה השלישית הוא שובר דיסטנס ומוציא כדור נגד כאבים.
הפגישה נערכת בבית קפה ברעננה, בדיוק באותו שולחן שבו ראיין ב־2006 את נפתלי בנט, אז איש היי־טק רענני, לתפקיד מנהל המטה של ראש הליכוד דאז, בנימין נתניהו. קורן עצמו, אסטרטג פוליטי שהיה אז יועץ לנתניהו, סירב לתפקיד שהיה יכול למנף אותו היטב, כי ברק קרא לו להיות ראש מטה שר הביטחון. וכשברק קורא לו, הוא בדרך כלל מגיע. אלא שהפעם, התפקיד עלה לו בבריאות, ולא בפרפרזה. "לפרשת הרפז", הוא אומר, "יש חלק לא קטן במחלתי".
כמי שיש לו שעות רבות לבלות עם עצמו ומחשבותיו, קורן יודע בדיוק מה היה הרגע המכריע שטילטל את חייו. "בערוץ 1 פורסם שאהוד שוקל לתת לגבי שנה חמישית ואהוד התרגז כי הוא לא שקל, והתגובה שהוציאה לשכת השר הייתה שזה הכל פרי מוחו הקודח של בניהו. אמרתי לברק סרי הדובר של אהוד שזו לא תשובה טובה, ומכאן זה הפך למלחמת עולם בין הלשכות, והחליטו שאני עמדתי מאחורי הכל".
מפה והלאה התגלגלו היחסים בין הלשכות לנתק מוחלט, ששיאו פרשת הרפז שנחשפה באוגוסט 2010. בבסיס העימות מסמך מזויף שהוצא כביכול ממשרדו של יועץ התקשורת הבכיר איל ארד, וכלל תוכנית להכתרת יואב גלנט כרמטכ"ל אחרי אשכנזי, כולל הכפשת המועמדים האחרים. כל לשכה האשימה את השנייה בניסוח המסמך והפצתו. הפרשה הסתיימה רק לפני כמה חודשים בהגשת כתב אישום נגד הרפז, כשכולם יצאו בשן ועין, מלבד שניים: ברק ואשכנזי.
במהלך הדרך כל אנשי הלשכות נחקרו בנושא. רק שקורן הגדיל ראש ועשה פוליגרף פרטי. התוצאות לא הוכיחו את מה שרצה. וכך גם הפוליגרף המשטרתי.
למה בשני הפוליגרפים יצא שהתשובה אם אתה מעורב בפרשה איננה חד־משמעית שלילית?
"כי הייתי חולה. חשבתם על זה? ואפילו לא ידעתי. המחלה שלי, סרטן הערמונית, היא מחלה שמשפיעה מאוד על ההורמונים הגבריים – עצבים, הזעות. לא ידעתי את זה אז. לוחמים במוסד, שעוברים פוליגרף כל שלושה חודשים, אם יש להם בעיה רפואית של יותר משפעת, מקבלים שחרור של רופא מהפוליגרף".
וכשאתה מקבל את התוצאות?
"הייתי המום. עשיתי פוליגרף ראשון באופן פרטי, כי רציתי שיהיה לי ביד משהו להביא לתקשורת, ושיירדו ממני. אבל אז, זה שעשה לי את הפוליגרף אמר: 'שמע, יש לך בעיה שאני לא יודע להסביר לעצמי. אני לא מצליח לקרוא אותו. זה לא הגיוני. גם כשאתה אומר את השם שלך, יוצא לא אמת'. והוא לא מוכן לקחת לי כסף על הבדיקה. הבודק במשטרה ראה דברים דומים. ישר עצר, אמר לי, 'תצא החוצה', ושלחו אותי הביתה.
"יצא לי מזל מהשמיים שארז וינר, רל"ש הרמטכ"ל, התעקש ופנה למבקר המדינה. וזה מה שהמבקר כתב בדוח שלו לשנת 2013: 'אין תשתית שמי מעובדי משרד הביטחון מעורב. עמדה זו של המשטרה הביאה בחשבון את ידיעתה על הפוליגרפים שנערכו למר קורן והיא לא השתנתה מעולם'. בועז הרפז בעצמו העיד שהוא לא התקרב אליי מעולם, כי הוא פחד ממני. אני מבין שגבי לא כתב את המסמך אבל מעריך שהוא נכתב בקשר כלשהו עם לשכת הרמטכ"ל".
כך או כך, הוא אומר, במקביל לפרסומים בתקשורת שנמשכו לסירוגין במשך שנים, הוא הרגיש לא טוב והחל לפקוד בתי חולים. "פעם אחת אמרו לי שיש לי אולקוס ובפעם השנייה עשו לי צנתור, ואז הרופא אמר לי: הלב שלך בסדר גמור, אבל יש משהו, תמשיך לחפש. ואני מתחיל לקרוא באינטרנט פה ושם, להסתכל על תופעות. עברה חצי שנה עד שמצאתי לבד".
ולמה אתה משוכנע שזו תוצאה של הפרשה?
"כי אני הייתי אז בן חמישים וסרטן הערמונית לא אמור להגיע בגיל הזה. זה סרטן של גיל 60 ומעלה. אולמרט היה מעל 60, גיורא איילנד, אפילו איזנקוט היה כמעט בן 60. כשגיליתי את המחלה, הרופא באיכילוב אמר לי 'בחרת את הסרטן הנכון', כי הוא קל לטיפול. אבל לא נרגעתי והלכתי להתייעץ עם הרב פירר, שהמליץ על רופא יהודי בבית חולים מאונט סיני, ד"ר סמדי. כשבאתי לניתוח הוא מיד שאל: 'היה לך משהו מאוד רגשי מטלטל בשנה האחרונה, טוב או רע?'
"בסוף הניתוח נמשך שעות ארוכות, והוגדר כניתוח מציל חיים. ד"ר סמדי אמר לי, 'אם היית בא עוד שבועיים הייתי סוגר לך את הבטן ואומר, לך תיהנה מהזמן שנשאר לך. היית על סף מוות'. כי הגידול היה מאוד גדול ומאוד אלים".
שאלת "כמה זמן יש לי"?
"הרופאים לא אומרים לך בצורה ישירה. אחרי הניתוח הראשון ב־2011, אמרו לי: מינימום חמש שנים, מקסימום 15. ואז שולחים אותך למאמרים ואתה מבין לבד. כשאומרים שיש לך סרטן, אתה חש מכה ממש לא קלה בכנף. אמרתי לאהוד שאני צריך חודש חופש מתפקידי. הוא כמובן תמיד סייע ודלתו פתוחה עבורי אז כמו היום. כשנודע לביבי, שהיה אז ראש ממשלה, גם הוא קרא לי לשיחה ואמר שלא אתבייש לבקש עזרה, וגם אחרי שעזבנו את הממשלה, מדי פעם היה דורש בשלומי".
"למרבה הצער", ממשיך קורן, "שבוע מהניתוח הבנו שחלק מהגידול נשאר, שאזדקק לעוד טיפולים, שהמלחמה לא הסתיימה. בינתיים חזרתי לעבודה בלשכה, אבל היה קשה יותר. אחרי תקופה, באחת הנסיעות עם אהוד לארה"ב, עברתי אצל הרופא לביקורת, ואחרי כמה ימים הוא התקשר ואמר שהמחלה חזרה ו'אני ממליץ לך לעבור לבית חולים אחר, שמתמחה בסרטן'".
לדעת מה לא לשאול
ב־2013 נפרד ברק מלשכת שר הביטחון ויחד עימו הלך גם קורן לענייניו, בעיקר הרפואיים. הוא אמנם איבד 36 ק"ג ממשקלו, אבל אנשים דווקא החמיאו לו שהוא נראה טוב. לשאלתם ענה שעשה דיאטה, מה שהיה נכון, רק שאיש לא ידע שזה לצורך ניתוח. "אני מעולם לא נפרדתי מהעולם", הוא מחייך. "אין ולא היה לי פחד מוות. אני כבר יודע שלא אשרוד עד גיל 80 או 90. במובנים מסוימים זה מצער, ברגעים אחרים אתה מתפלל למות. הגוף שלי למשל, לא יודע להתמודד עם קור וחום קיצוניים, ולכן השלמתי עם זה שלא אגשים את חלומי לצאת למסע מזחלות בלפלנד או לשיט על שוברת קרח בים הצפוני.
"כשהתחילו ההקרנות אמרתי לעצמי: תנסה להמשיך את החיים. אבל בהקרנה ה־17 אתה מקבל כוויות, והגוף נהיה עייף ברמה מטורפת ולמרות זאת הרצתי שני מועמדים לבחירות המקומיות שהיו באותה עת. זה הציל אותי, כי היה לי מה לעשות. בסיום סבב ההקרנות, הרופא אמר: תחזור עוד חצי שנה. אמרתי לו: זהו? כן, הוא אומר, לא תמות בחצי השנה הזו. וזו הייתה הפעם הראשונה שמישהו דיבר איתי על מוות. ואחרי שנה, הסרטן חזר".
לפני שנתיים נחצה קו אדום, גם במושגים של קורן. "תמיד אמרתי לאשתי", הוא אומר, "אל תכריחי אותי לעשות כימו. זה הגבול. ואז היה שינוי במחלה והתייעצתי עם רופאים מהארץ, מחו"ל, וכולם אמרו, 'אין מה לעשות. או כימו או תיפרד'. אשתי והילדים אמרו לי: 'לפחות תנסה. מקסימום תפסיק באמצע'. אלו הימים שבהם אתה מגלה את עוצמת הקשר המשפחתי. למזלי, בזכות אשתי אני חי טוב", הוא מחייך.
"אני זוכר שישבתי עם אהוד בבית קפה, ושאלתי אותו: 'מה אני עושה?' ואהוד, שהוא איש חכם, אמר לי: 'תתייחס לזה כמו מבצע ביחידה. תאסוף מודיעין, תנתח את הנתונים, תבחן אפשרויות, בסוף תחליט'. במחשבה לאחור, אם הייתי יודע שאלו המחירים בשביל הזמן שקיבלתי, זה לא שווה. אני לא אגיד לאחרים מה כדאי. לעצמי אני אומר שזו הייתה טעות לעשות את הכימו".
ומאז סיכמת עם אשתך מהו הגבול החדש שממנו לא מטפלים?
"סיעודי אני לא אהיה, אבל גם לא אסע לשווייץ".
אם יש משהו חיובי במחלה, הרי שזה הטיפול שהוא בכל זאת עומד לעבור בארה"ב, שנופל בדיוק על מועד הבחירות. כך נמנעת ממנו הדילמה למי להצביע. בינתיים, גם אשכנזי, יש לומר, אינו לגמרי אדיש לכוחו האלקטורלי של ברק בקרב המצביעים, ומנסה להרגיע את הרוחות, וגם הוא יודע שלא יוכל להשיג את ברק ללא קורן.
בחצי השנה האחרונה, מגלה קורן, היו עשרות ניסיונות לעשות סולחה בין הצדדים. "בניהו פנה באופן ישיר לשני אנשים שפנו אליי", הוא מגלה, "והיו עוד אנשים, פוליטיים או חברים של גבי מהצבא. מבלי לתאם בינינו, התשובה של אהוד וגם שלי תמיד הייתה: אין בעיה, אנחנו בעד סולחה בכל שעה, אבל יש רק דבר אחד קטן: לספר לציבור את האמת. זה לא מסובך או דורש השפלה, רק לעמוד ולהגיד: אני גבי אשכנזי מתנצל בפני א' וב' על מה שעשיתי שלא היה ראוי, ולא במקום, ואני מצר על מה שעשיתי".
אתה רומז שאשכנזי כתב את המסמך, אבל הרפז בעצמו חתם על עסקת טיעון שבה הודה בכתיבתו.
"אני לא אומר שגבי כתב את המסמך, אבל ברור לי שהמסמך נעשה על פי רוחו. הוא הפיץ אותו לכל הקצינים כולל לגנץ, טל רוסו ואיזנקוט. אחר כך הוא טען שהרפז הוליך אותו שולל. אם זה נכון, וסגן־אלוף בחימוש מוליך שולל רמטכ"ל, אז הוא לא יכול להיות בשום תפקיד. באותה תקופה איל ארד, שעל נייר המכתבים שלו נכתב המסמך המזויף, היה איש מילואים של בניהו. מה הבעיה להרים לו טלפון ולשאול מה זה?"
אולי אשכנזי לא חשב יותר מדי, היה בלחץ?
"לא חשב?? לפי תמלילי השיחות שהגיעו למבקר המדינה הוא חשב ודיבר על זה המון. אספר לך סיפור: פעם כשהייתי ראש לשכתו של פואד כשר ביטחון היה את החיסול של שחאדה, שבו נהרגו גם אזרחים, ופואד שלא ידע מכלום, התקשר אליי מלונדון לשאול איך זה קרה. ביום ראשון לפני ישיבת הממשלה, עמדתי בבורקסים ולידי דן מרידור ואני שואל: 'איך אישרו את זה בלי לשאול את פואד', והוספתי: 'לדעתך שרון ידע שיש במקום אזרחים?' אז מרידור ענה לי משפט מאוד יפה: 'אריק יודע מה לא לשאול'. ומה אגיד לך, יש בזה המון שכל. יכול להיות שאשכנזי לא שאל, ואולי ידע למה, אבל זה מלמד מה הוא חשב על אמינותו של הרפז".
אתה מדבר כל הזמן נגד אשכנזי. אבל הוא בכלל לא המועמד לראשות הממשלה. זה גנץ.
"כן, אבל עצם הצטרפותו להנהגת תנועה פוליטית שבהסכם שלה כתוב, שלכל ארבעת המייסדים יש זכויות שוות בכל החלטה, עושה אותו לא פחות מבני גנץ".
ולמה באמת אתה לא מוכן לסלוח?
"למה שאסלח? את יודעת מה אני ומשפחתי עברנו? דברים מטורפים. בשביל אנשים זה כותרות בעיתון, אבל אלו היו ימים נוראים. הטרדות, טלפונים לילדים עם שאלות מוזרות, בלי להזדהות. אומרים מס הכנסה, כל מיני דברים נטולי היגיון. הבן שלי, קצין מצטיין במודיעין, החליט לעזוב את הצבא ולחיות בארה"ב. המחלה שלי בוודאות הוחמרה רק ממתח נפשי. רציתי לתבוע את אשכנזי אישית וגם את המדינה אבל היא סירבה להעביר לי את חומרי החקירה. חבר שופט אמר שאתקשה להוכיח קשר בין מה שעברתי למחלה, אז ויתרתי".
"גבי השתנקר"
הוא נולד בבית רביזיוניסטי, הצעיר מבין שניים. גדל ברמת־גן, שם בילה שעות עם החברים כשחקן כדורסל ובצופים. חברו לשבט היה לא אחר מאשר יואב גלנט. בצבא התגייס לצנחנים שם נפצע וירד לו הפרופיל. למרות זאת יצא לקצונה וקיבל פיקוד על יחידה עורפית. ב־82', במלחמת לבנון הראשונה, כקצין בדרגת סגן, קיבל הצבת חירום בחטיבת גולני וצורף לאחד הכוחות שהתקדם לכיוון הבופור. גבי אשכנזי, שיהפוך לנמסיס שלו, היה מפקד הכוח. "משום מה אשכנזי מספר לכולם שהייתי קצין תותחנים", לא מפספס קורן הזדמנות לעקוץ, "יש לו בעיות זיכרון כל כך קשות, שזה ממש מטריד אותי שהוא היה רמטכ"ל ובהנהגת המדינה".
את ברק, המבוגר ממנו ב־18 שנה, הכיר בסוף 84'. ברק היה אז ראש אמ"ן וקורן קצין מודיעין ביחידה שחוקרת טרור. בקיץ 87' עזב קורן את הצבא בזעם, לאחר שהובטח לו לצאת ללימודי משפטים, אבל בסוף אושרו לו לימודי מזרחנות. באותו היגיון פנימי שמוליך את חייו, הוא מוצא עבודה בדיוק בצנטרום של האקשן דאז: משרדי פרסום, ההיי־טק של שנות התשעים. הוא משתלב בפרסום "באומן בר", שדודו מיקי בר היה מבעליו. פגישה מקרית עם ברק במילואים הניבה הצעה להפוך לרל"ש של סגן הרמטכ"ל.
על סוד הקשר ארוך השנים ביניהם הוא אומר: "מהרגע הראשון הייתי פתוח איתו, לא מייפה דברים ולא מסתיר את דעתי. אני חושב שהוא למד להעריך שיש לידו אדם חושב ולא יס־מן. לאהוד מאוד חשובים האמת והדיוק. מהיום הראשון שהגעתי הוא הבהיר: 'יוני, אתה מקבל ממני גיבוי לכל מה שאתה עושה. בטעות הראשונה אני אעיר, בטעות השנייה אני אחשוב שאתה טומטום, בשלישית אני אבקש ממך ללכת הביתה'".
ב־95' סיים ברק את הקריירה הצבאית והפך לבן חסותו של ראש הממשלה יצחק רבין. אז פרש גם קורן. מאז איכשהו, והוא דווקא מכחיש, יצא שמו כמחלץ לשכות כושלות, משליט סדר בבלגן. אולי זו האישיות ואולי גם גודל מידותיו הפיזיות שגרמו לאחדים לראות בו דמות כוחנית. במובן החיובי אפשר להגדיר זאת כסמכותיות. ב־2001 למשל, הגיע ללשכת שר הביטחון, פואד בן אליעזר. לדבריו, מיד בהתחלה הבחין ביחסים הקשים ששררו בין השר לרמטכ"ל שלו, בוגי יעלון.
"הבעיה של בוגי הייתה זלזול מוחלט בשר", הוא נזכר. "הוא התנהג אליו בבוז. חלק מהדברים נבעו מהתנשאות אשכנזית, אולי גם דרגתית. בנוהל, בכל יום חמישי הרמטכ"ל ושר הביטחון נפגשים לפגישות עבודה ודיונים. פואד למד מרבין להזמין בין שבע וחצי לעשר וחצי פעילים פוליטיים לשיחות. וכך קרה שיעלון היה נתקל בהם במסדרון והם היו מתלהבים: וואו, הרמטכ"ל וחיבוקים, ולא היה אפשר שלא להבחין מהבעת פניו שהוא סולד מזה. באותם ימים הוא לא רצה להתעסק בפוליטיקה, זה נראה לו בזוי.
"ויום אחד הצעתי לפואד: בוא נשנה. בבוקר תיפגש עם אנשים שמוכרים לרמטכ"ל, ואת הפוליטיים תשאיר לאחר הצהריים. ובאמת, פתאום בוגי מגיע ויוצאים אליו נחום ברנע, דויד גרוסמן, גדעון לוי, כל מיני אנשי רוח ועיתונות ופתאום לא קופצים עליו בחיבוקים. הכוונה הייתה לתת לו תחושה שפואד לא מתעסק רק בפוליטיקה אלא בעוד דברים, ואני זוכר את ההלם על פניו כשראה את גרוסמן. כאילו הוא בא לראות את רחוב החלונות האדומים, ומתגלה בפניו האופרה של וינה. ובאמת זה שינה את מערך היחסים.
"לפואד היה חשוב להגיע מוכן לפגישה. ולכן הוא ביקש לדעת על מה מדברים. פעם אחת יעלון ביקש ממנו איזה מינוי, ופואד אמר לו: 'אבל הוא לא יודע ערבית'. ופתאום בוגי הבין שהוא עשה תחקיר, שאי־אפשר למרוח אותו. הרבה פעמים שר ביטחון, שלא ממש מכיר את המערכת, מאשר דברים ומתפלל שהרמטכ"ל לא יפיל אותו, כי לרמטכ"ל יש את האינטרסים שלו ולא תמיד מה שחשוב לשר, חשוב לרמטכ"ל".
אז מה אתה אומר לי, שיעלון נחש כמו הנחשים שהוא הזהיר מפניהם בקרייה?
"יעלון הוא לא נחש, אבל הוא איש מורכב מאוד. אין ספק שהוא איש צבא מעולה, מפקד מעולה בסיירת מטכ"ל שפיקד על הכוח שהרג את אבו ג'יהאד. אבל פוליטיקאי די קטן שמתקשה לקבל מרות, ובעיקר מתקשה לדייק. עד שבני גנץ הגיע והציל אותו, הוא התקשה לעבור את אחוז החסימה. לדעתי, אהוד טעה טעות גדולה שהוא עזר לו להתחבר לגנץ. הסיבות שהוא עשה את זה שמורות עימו. אני אוהב אותו ואנחנו מדברים כל יום, אבל אני לא יועץ שלו בנושא הזה. אני רק אמרתי לו שהוא מבזבז את זמנו. בוגי לא אהב אותו לפני ולא יאהב אותו אחרי, ולא יספר עליו דברים טובים גם עכשיו. גם את אשכנזי בוגי לא חיבב כשהיה רמטכ"ל, ופתאום עכשיו הוא אוהב?"
מה רע לך עם אשכנזי, חוץ מפרשת הרפז?
"במשך שנים הוא בנה את עצמו להיות פוליטיקאי, ממש היה נגוע בפוליטיקה עוד במדים. גנץ לא נגע בפוליטיקה, גם איזנקוט לא. אני לא אוהב את גדי, אבל זו האמת. כשעבדתי עם פואד, גבי היה מתקשר: 'הרמטכ"ל מנסה לסכל את סיכויי להיות רמטכ"ל, אתה חייב לעזור לי. אני אגיד הכל לפואד. אתם תדעו מכל מה שקורה בצבא'. בשפה של הילדים, הוא השתנקר. אני רציתי לעזור לפואד, כי ידעתי שבוגי לא בא איתו לסיורים וחשבתי שזה יהיה טוב שלפחות סגן הרמטכ"ל יגיע. וככה, מאדם שלא יצא מהמשרד, פתאום גבי מטייל בין יחידות, נצמד לפואד.
"כשאהוד היה רמטכ"ל ואיציק מרדכי אלוף פיקוד צפון, גבי היה אצלו מפקד אוגדה וגם אז הוא בכה שאיציק דופק אותו. תמיד דפקו אותו. וגם אז ביקשתי מאהוד לעזור לו והוא מינה אותו לרח"ט מבצעים.
"כל כך הרגשתי חבר, שהתייעצתי איתו על איזו מכונית לקנות לעצמי באזרחות. אני רציתי וולבו, כי עשיתי הרבה כסף באותה תקופה, והוא אמר, 'אל תנקר עיניים. וולבו זה אוטו של שרים, תקנה פאסאט'. כשהוא ואשתו רונית היו נוסעים בצומת רעננה, לדוגמה, הם היו עוצרים את המכונית ומנופפים לי 'היי', כאילו אני האדם החשוב בעולם. בגלל זה הייתי בהלם, כשהכל התחיל. איך הפכתי להיות השטן?"
איך באמת?
"בניהו. מכולם, לו באמת יש משהו נגדי. אני חושב שזה אידיוטי, כנראה שהוא פחות. זה קשור לבחירות 99' שהוא הריץ את מפלגת המרכז, שם סיכלתי לו ניסיון לפגוע באהוד. כנראה הוא חלם שככה הוא יתקרב לאיציק (מרדכי) שרצה להיות ראש ממשלה ואני הרסתי לו את החלום. אני כבר רגיל. שונאים את ברק או רוצים לפגוע בו, ואני מטרה קלה יותר".
דיברת על הקילינג אינסטינקט. מה עם לפיד?
"לפיד כבר למד משהו בפוליטיקה, אבל זה לא הופך אותו למנהיג או לאדם שיכול להוביל אחרים. לפני שתי מערכות בחירות ישבתי עם חברים שהתלבטו לגביו, ושאלתי אותם: אתם אנשי עסקים, הייתם לוקחים אותו לנהל לכם את העסק? והתשובה הגורפת הייתה לא. נו, אני שואל אותם, אז איך אתם רוצים שהוא ינהל את המדינה?"
בני גנץ?
"בני הוא איש ישר, באמת, אחד הישרים שנתקלתי. נבון, אבל תמים. לפני שבועיים שמעתי אותו מסביר בנאום מטורלל שביבי לא עשה כלום, כשהוא שכב עם החיילים בבוץ. זו בעיניי טעות היסטרית והוא עוד ישלם עליה. את התעלולים שביבי שכח הוא עוד לא הספיק לשמוע עליהם".
אולי זה מה שהעם כרגע רוצה: מישהו תמים, בלי חקירות.
"עזבי אותי. אני לא יודע מה העם רוצה. אני רק יודע שביום שעזבנו את משרד הביטחון גנץ הזמין אותי לשיחת פרידה. אמרתי לו: אני עוזב, אני רוצה לתת לך משהו. לי זה כבר לא יעזור. נתתי לו תמליל של שיחה בין וינר להרפז ביום חמישי בלילה, רגע לפני חשיפת הפרשה, ולמי שהיה ספק אם לשכת הרמטכ"ל ידעה על הפרשה, זה חיסל את הספק. בתמליל רואים בפירוש איך הם מעלים ביניהם את האופציה להגיד שגנץ הוא זה שהדליף את המסמך. גנץ היה תמים כי הוא לא דמיין שיכולים להעליל עליו שהוא פירסם את זה".
ואחר כך הוא אמר מול פו"מ: "גבי אשכנזי עשה שגיאות חמורות בפרשת הרפז". אז איך זה שפתאום הם יחד?
"לדעתי בני נבהל, קיבל רגליים קרות, ורצה לידו אנשי צבא נוספים. אני יודע שהיה יותר מאלוף אחד במילואים שהעיר לו על החיבור, אבל אני מניח שגם ליועצים היה משקל".
תגיד לי, איך אלוף החיבורים ברק הצליח לפספס את ציפי לבני?
"ברק רצה שכולם יתחברו, גבאי, לבני, אפילו ניסה להחזיר את מופז, אבל משה תאומים ושאר יועציו של גנץ הסבירו לבני שבארץ מי שמנצח, זה מי שמשתלט על המרכז 'וכדי להיות באמצע אסור לך לקחת את ציפי, כי ציפי זה שמאל'".
למה בעצם ברק לא חזר לפוליטיקה?
"ראשית, כי הוא עושה כרגע משהו שהוא נהנה ממנו, עסקים, אבל בעיקר אני חושב שזה בגלל נילי, אשתו. הם לא רצו לעבור שוב את מרחץ הדמים שקרה להם בפעם האחרונה. עם העובדת הזרה למשל. יותר מאדם אחד הציע לו להיכנס, ואני לא אכנס לשמות, חלקם מתמודדים היום, והוא התלבט. אני מודה שכשהוא שאל אותי, דעתי הייתה קרובה יותר לזו של אשתו. כשאהוד ישב באקירוב שחטו אותו. יאיר גר בווילה ברמת אביב ג' ולא שמעתי מילה על זה או על הסיגרים שהוא מעשן. כשכחול לבן מוקמת בווילה בסביון, שמעת מישהו שאמר: איזה חראים, זו לא מפלגה עממית?"
אתה צופה שהמפלגה של גנץ תזכה?
"לא יודע. בחירות זה דבר מאוד מורכב, לפעמים מה שמכריע זה דברים אזוטריים לחלוטין. תארי לעצמך שטראמפ יגיד שבגלל הקשר המיוחד שלו עם ביבי, אזרחי ישראל לא יצטרכו ויזה לארה"ב, אבל רק אם ביבי יזכה. זה חוקי ואפשרי".
אשכנזי: "מאחל לו בריאות ואריכות ימים"
גבי אשכנזי מסר בתגובה לכתבה כי הוא "מאחל לקורן בריאות ואריכות ימים", וגם משה (בוגי) יעלון בחר להגיב רק במילים: "״אני מאחל ליוני רק בריאות".
מיאיר לפיד נמסר: "מעודי לא פגשתי את יוני קורן, כנראה בגלל זה הוא לא יודע שאיני מעשן סיגרים כבר שנים. לעניין הכלכלה, הוא צריך היה לשאול את חבריו, האם היו לוקחים לנהל עסק מישהו שלקח את החברות הממשלתיות והעביר אותן תוך שנתיים, מהפסד שנתי של 600 מיליון שקל לרווח שנתי של שני מיליארד שקל ובדרך הציל את הכלכלה הישראלית מקריסה".
תגובת תא"ל (מיל') אבי בניהו: "אני מאחל ליוני קורן מעומק ליבי בריאות טובה, החלמה מהירה ואריכות ימים. אני גאה מאוד בתקופת שירותי כדובר צה"ל וכחבר במטה הכללי בתקופה מאתגרת ורבת־הישגים. את אירועי שנת 2010 בין לשכות שר הביטחון והרמטכ"ל אני מבקש להניח מאחוריי וממליץ לאחרים לנהוג כך.
"במהלך השנה האחרונה אכן פעלתי וקראתי ליישוב ההדורים בין אשכנזי לברק - אך ברק לא נענה. עודני סבור שהגיע העת לסיים את הסאגה המיותרת והמתמשכת הזו. מעולם לא פניתי או שלחתי שליחים ליוני קורן בהקשר זה.
"הטענה שקורן בלם אותי מלפגוע בברק היא מגוחכת, ולראיה, שלוש פעמים במהלך כהונתי כדובר צה"ל פנה אליי שר הביטחון ברק וביקש אותי להתמנות לראש מטהו - ואז הגיע יוני קורן ללשכת שר הביטחון...״
