סוף מסלול

גם אם חשבנו שאפשר להתנתק לרגע מהצרות שמקיפות אותנו, ערב הגאלה שנערך לכבוד פתיחת שבוע האופנה היה תזכורת כואבת למצבה הקשה של תעשיית האופנה הישראלית ולזמנים הקשים שעוד נכונו לה. מוטי רייף, יוזם ומפיק האירוע, אמנם קרא בנאום הפתיחה שלו לקנות כחול־לבן ולחגוג את האופנה הישראלית, אבל רפרוף מהיר על לבושם של רוב באי הערב (שהעדיפו רשתות זרות ואופנה בינלאומית), לצד העובדה שערב הגאלה הוקדש למעצב גדעון אוברזון, שהחליט לסיים את הקריירה הענפה שלו בתעשייה – הצביעו על המשבר הקשה של האופנה המקומית, ועל העובדה שאולי במקום חגיגות (או לפחות בצידן), צריך לנקוט צעדים משמעותיים כדי להציל אותה.

כמו קריאת הסיום של איילה מרומי, מעצבת המותג גוסטה, שמעולם לא השתתפה בשבוע האופנה אבל פעלה בתל־אביב למעלה מעשור והייתה חלק מהנוף המקומי ושפירסמה פוסט בפייסבוק בשבוע שעבר שבו הודיעה על סגירת המותג. "הקצב המסחרר של האופנה המהירה (הגענו כבר לשמונה קולקציות בשנה, ומה יהיה על אפריקה שמתמלאה בפסולת של בגדים שזרקנו?), המחירים הנמוכים של פריטים שמיוצרים בחלקים אחרים של העולם (במחיר של ניצול אוכלוסיות מוחלשות), חוסר התמיכה של הרשויות ביצור מקומי (למה מגינים ברגולציות על יצרני החלב ומתעלמים לחלוטין מיצרני האופנה בישראל?) ותרבות הצריכה המופרזת שמעדיפה כמות על איכות ולא מסתכלת על התמונה הכללית, כלומר על האימפקט של הצרכנות שלנו על העולם (שבמידה מסוימת אני חלק ממנה, אבל לוקחת אחריות ומנסה להשתפר) – כל אלה גרמו לי לחשוב שאני רוצה לרדת מרכבת ההרים המטורפת הזו, שנוסעת מהר מדי ולא בכיוון שרציתי".

והנה גם אוברזון, שמאז שנות ה־60 תמיד סימן את הקצה השני של הסקאלה, עם תפירה עילית מקומית, בגדים לפי מידה, גזרות מתוחכמות והשראות בינלאומיות – סוגר את הסטודיו.

תצוגת הפרידה שנערכה לכבודו בפתיחת שבוע האופנה הייתה הזדמנות להביט במפעל הגדול של חייו, עם דגמים קלאסיים, דוגמניות עבר ונשים במבחר גילים שלבשו אותו, לצד הדגמים הספורטיביים של בתו, קארן – אבל כל זה גם התפספס.

מה לא היה שם? ערבוביה של שמלות עכשוויות עם שמלות מהארכיון, פריטים אלגנטיים וסקסיים לצד פריטי ספורט קז'ואליים, בליל אינסופי שלא היה בו סיפור, נטול הקשר היסטורי וחסר חוט מקשר שהיה יכול להציל את הפריטים, שחלקם היו ראויים. גם שילובן של דוגמניות עבר, נשים אמיתיות, דוגמניות עכשוויות ונשים במבחר גילים ומידות לא עזר לתצוגה להתרומם - וחבל. ניכר היה שיד עורכת, שיכולה הייתה לספר את הסיפור המרתק של אוברזון, אולי בליווי כיתובים או תמונות, נרטיב מסודר וזיקוק כתב היד שלו ושל בתו – הייתה הופכת את התצוגה למרגשת באמת.

וכמובן, ברוח זו, השאלה הנשאלת מדי שבוע האופנה, "בשביל מה צריך את כל זה?" רלוונטית מתמיד. בזמן הנוכחי שבו מותגים מקומיים סוגרים שעריהם והתמיכה הממשלתית בתעשייה מסתכמת באירועים ראוותניים ובנאומים פוליטיים מוזרים, שבוע האופנה הוא הזדמנות להעלות את השאלות האלה, וגם לחשוב איך ממשיכים מכאן כדי לחגוג את הכישרונות הטובים, וכמובן לסייע להם, ולעשות משהו משמעותי כדי שבשנים הבאות יהיו עוד מעצבים ראויים שיהיה להם מה למכור – ולמי – בנוף המקומי.

דוגמניות וכוכבות ישראליות מכל הזמנים, על המסלול של אוברזון, שנעל 50 שנות קריירה

שירז טל

שירלי בוגנים

יעל אבקסיס

יעל רייך

פזית כהן